שער מאמרי רשב"י/חלק ב - ספר בראשית/חיי שרה - ויחי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרשת חיי שרה[עריכה]

דף קכג.[עריכה]

שם בדקכ"ג ע"א שורה א' (ח"א קכג, א) וז"ל: תא חזי רזא דמלה מאי שנא בכולהו דאמר שנה שנה כו'

הענין הוא כי הנה הכתר כולל כל הי' ספירות אשר כל אחד כלולה מעשר -- סך הכל מאה. והוא כנגד הכתר. ואבא ואימא הם נקראים "עשרים שנה" כי כל אחד מהם כלול מי' ספירות שבו - הרי עשרים בין שניהם. וזעיר אנפין ונוקבא -- שהם בחינת שבעה קצוות -- הם נקראים "שבע שנים".

וכבר ביארתי במקום אחר כי אריך אפין ואבא ואימא הם רחמים גמורים. ואפילו אימא היא שוה בערך אבא כמ"ש באדרת האזינו דכחדא נפקי כחדא שריין כו'. ולכן אינו מזכיר בהם "שנים" בלשון רבים אלא "שנה" בלשון יחיד. וכן בכתר שהוא יחיד אמר "שנה". אבל בז"א ונוקביה הזכיר "שנים" בלשון רבים כמו שכתוב "ושבע שנים" לפי שמתפרשאן בדינא ורחמי:

דף קלג.[עריכה]

שם בדקל"ג ע"א שורה י"א (ח"א קלג, א) וז"ל: ובגין כך יעקב משמש במרום תנינן מאי במרום כו'    זה תבין במה שנתבאר אצלנו בענין יעקב ולאה ורחל. כי ז"א יש לו שתי נקבות דבקות עמו מאחוריו.  ( א ) העליונה היא לאה בסוד קשר של תפילין שבראש. ועומדת בחצי קומתו העליונה. ( ב ) והשנית היא רחל ועומדת למטה בחציו התחתון.

  • ובימי החול בשחרית מזדווג יעקב עם רחל אפין באפין. וזווג זה נעשה על ידי תפלתנו שבשחרית. וגם אז יש ללאה עמו בחינת 'חיבוק הימין', ודבר זה נעשה מעצמו ומאליו שלא על ידינו.
  • ובתפלת המנחה מזדווג ישראל עם לאה פנים בפנים - מראש ישראל ועד החזה שבו. ורחל היא מתארכת באחוריו ועולה מרגליו ועד ראשו והם שוים בקומתם. והרי נמצא איך לאה ניתנת בין תרין דרועין.
  • ובתפלת ערבית עומדת רחל אחור באחור מן החזה ולמטה. ולאה היא פנים בפנים עם יעקב מן החזה דז"א ולעילא עד ראשו.
    • ובחצות הלילה אז מתפשטין יעקב ולאה כשיעור כל קומת ז"א, מראשו ועד רגליו. ועומדים יעקב ולאה פנים בפנים. ומזדווגים יחד אז אחר חצות הלילה. ולפי שזה הזווג דאחר חצות הוא בסוד הבינה כמבואר במקומו - לכן נקרא הזווג הזה דאחר חצות זווגא דאבא ואימא דאחר חצות כנז' בזוהר. אמנם ענינו הוא על זווג הזה של יעקב ולאה שלאחר חצות לילה הנעשה על ידי אבא ואימא ומזדווגין יחד שניהם עד אור הבוקר. וזהו סוד "ויהי בבקר והנה היא לאה" - כי בהיות הבקר עדיין היא שם לאה בזווג עם יעקב.

והרי נתבאר כאן פרטי כל הזווגים. ונמצא כי זווג לאה ויעקב אינו אלא בלילה, ובפרט קודם חצות לילה. ואז נקרא יעקב "משמש במרום" - שהוא מן החזה דז"א ולמעלה. וזהו סוד מ"ש רז"ל יעקב תיקן תפלת ערבית, ושם למעלה נקרא 'מרום' בבחינת הבינה הנקראת 'מרום' כמו שאמר הפסוק "מרום וקדוש אשכון" שהם סוד אבא ואימא.

והענין הוא במה שנתבאר אצלנו כי אי אפשר ללאה להזדווג עם יעקב אלא אם כן לוקחת יסוד הבינה. ואין להאריך עתה בזה. וזמ"ש דכיון דאיתיהיבת אתתא בין תרין דרועין. והענין מדבר על לאה שניתנת בשחר ובמנחה בין תרין דרועין ואחר כך לבתר בתפלת ערבית אז הוו מילייהו בלחישו - פירוש כי הזווג אשר לה אז עם יעקב הוא בלחישו - פירוש: שהוא בסוד הבינה, עלמא דאתכסיא, בלחישו כנזכר. וזהו סוד יעקב משמש במרום:

דף קלג:[עריכה]

שם בדקל"ג ע"ב שורה ב' (ח"א קלג, ב) וז"ל: יצחק ברזא דארבע דסטירו דרבקה דכתיב ויקח את רבקה כו'     כבר הודעתיך כי החמש גבורות היורדות ביסוד דז"א -- השלשה מהם נמתקות שם עם החסדים; והשתים לא נמתקו, ונתחברו שתיהן יחד והיו לאחת. נמצא שהם ארבע גבורות וכלולתם ברבקה אשת יצחק. ואלה הם ד' נשי יצחק:



פרשת ויצא[עריכה]

דף קמח:[עריכה]

שם בסתרי תורה בדקמ"ח ע"ב שורה י"א (ח"א קמח, ב) וז"ל: מהו ויגע בכף ירכו ליה לא יכיל אבל נגע בכף ירכו דאינהו נדב ואביהוא כו'     זה תבין במה שביארנו בענין שורש נשמות נדב ואביהוא הבא מן קין בן אדם הראשון. יע"ש‏[1]:

קף קנג:[עריכה]

שם בדקנ"ג ע"ב (ח"א קנג, ב) -- ענין לאה ורחל שהם עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגלייא תבין ממה שהודעתיך בדרוש יעקב ורחל ולאה מה ענין מציאותם‏[2]:

דף קנד:[עריכה]

שם בדקנ"ד ע"ב שורה ח' (ח"א קנד, ב) וז"ל: מהכא דשֹאני בר נש ערין דאימיה ואחתיה כו' -- זה יובן גם כן מן הדרוש הנזכר, כי לאה לוקחת יסוד הבינה לעצמה בעת שמזדווגת ביעקב ונמצא כי הם עריין דאימיה ממש:

דף קסב:[עריכה]

שם בדקס"ב ע"ב שורה ל"ו (ח"א קסב, ב) וז"ל: אשר שם צפרים יקננו באן אתר כו' ענין זה של "וללבן שתי בנות" יובן היטב במה שנבאר בע"ה בפרשת ויחי‏[3] בדרי"ז ע"ב (ח"א ריז, ב) וז"ל תנא עלמא חדא אשתמודע לעילא ונפקי תרין צפרין כולי:


  1. ^ שער הגלגולים הקדמה לא ד"ה עוד ענין אחר. שער הפסוקים וארא "ויקח עמרם את יוכבד"
  2. ^ שער לאה ורחל פ"ב. שער מ"ן ומ"ד פרק ח
  3. ^ לקמן ריש פרשת ויחי

פרשת וישלח[עריכה]

דף קסח.[עריכה]

שם בדקס"ח ע"א (ח"א קסח, א) וז"ל בשורה ל"ג תו אבהן שבקו ליה מחייהון כל חד וחד. אברהם שבק ליה, וכן יעקב ויוסף. יצחק לא שבק ליה כלום בגין דדוד מלכא מסטריה קא אתא. אברהם שבק ליה חמש שנין, דהוה ליה לאתקיימא מאה ותמנין שנין ואתקיים מאה ושבעין וחמש שנין. חסרין חמש שנין וכולי

  • הנה אברהם היה לו לחיות מאה ושמנים שנה. מאה -- בסוד כתר כללות כל האצילות. ושמנים -- בסוד שמנה ספירות עד יסוד, כי שם סיומא דדכורא, כל אחת כלולה מעשר - הרי שמנים. והניח לדוד חמשה שנים בסוד ה' חסדים הבאים אליה על ידי יסוד בנקודת ציון שבה.
  • ואמנם יצחק, עם היות כי נתן לה ה' גבורות, זהו מתחילת אצילותה, כי נאצלה מסטריה, ומן גבורות שבה נקבצו ה' גבורות. אבל לא נתן בה אחר כך דבר. ועוד שהגבורות הם דינין ואין בהם חיים כלל.
  • ויעקב חיה קמ"ז שנים. ק' -- בסוד כת"ר. ומ' -- בסוד ד' מוחי, ד' רהטי דמוחא, ד' בתי דתפילי ברישא דז"א. וז' -- בסוד ז' ספירות הבנין שלו.    וחסרו משל אברהם כ"ח. כי החמשה חסדים גם כן יעקב הוא נותנן לה, ועל ידו באים בסוד היסוד שבת"ת. ונוסף עוד שמנה ועשרים בסוד תרי מוחי דילה שהם עשרים ושמנה בסוד שמנה ספירות הנשארות לה שנמשכו לה מיעקב (בסוד נוקבא דז"א דנפקא מתדבקא מאחורוי). ונמצא שנעשו לה על ידי יעקב תרין מוחין שהם עשרים, ושאר שמנה ספירות -- הרי הם כ"ח משלו, חוץ מן הה' חסדים שגם הוא נותנן לה כנזכר -- הם ל"ג שנים פחותין מן ק"פ שנים כנגד חיי יצחק; שכך היו ראוים לחיות כולם:



פרשת מקץ[עריכה]

דף קצד.[עריכה]

שם בדקצ"ד ע"א (ח"א קצד, א) שורה ה' וז"ל: ותא חזי ההוא נהר שבע דרגין אשתקיין ואתברכן מיניה ואלין אינון יפות מראה ובריאות בשר כו' כו' כד"א ואת שבע הנערות כו' ולחבל דא כתיב שבע' הסריסי' המשרתים את פני המלך כו':    דע כי שבע נערות אלו הם בבריאה ואלו הם "מבית המלך" שהוא הבריאה כנודע. והם הם ההיכלות של המלכות הנזכר' בפ' בראשית ובפ' פקודי ((ח"א ?, ?) (ח"ב ?, ?)) אשר ברכות קריאת שמע הם כנגדם; והם 'לבנת הספיר', ו'עצם השמים', ו'נגה', ו'זכות', ו'אהבה', ו'רצון', ו'קדש הקדשים'. והנה "בית המלך" הוא בינה, ונקראת קדש הקדשים (כנז' בפ' שמות דף ד' ע"א (ח"ב ד, א)).

וההיכלות שבעה בשבעה. שבעה למלכות בבריאה (ונקראים "שבע הנערות") ועוד שבעה לת"ת בבריאה והם הנקראים "שבעה הסריסים" כד"א שבעת הסריסים כד"א לסריסים אשר ישמרו את שבתותי כי הם מסרסים עצמם בימי החול שלא להזדווג שבעה בשבעה כי שבעה היכלות שלו אינן מתפתחין כי אם בשבת (כנזכר בזוהר בפ' בראשית בדכ"ג סוף ע"ב (ח"א כג, ב)) וההיכלות שלו הם הנז' שם בההוא זמנא מתפתחין שבעה היכלין היכלא קדמאה היכלא דאהבה כו'. ואלו הם השערים הסגורים ששת ימי המעשה וביום השבת נפתחין. ודי בזה:



פרשת ויחי[עריכה]

דף ריז:[עריכה]

תרין צפרין - נוסחא א[עריכה]

שם בדרי"ז ע"ב שורה א' (ח"א ריז, ב) וז"ל: תנא עלמא חדא אשתמודע לעילא וכד כרוזא נפיק ההוא עלמא מזדעזעא ומתחלחל' נפקי תרין צפרין דאסתלקו מההוא עלמא כו' .

הנה להבין המאמר הזה צריכין אנו להודיעך קצת הקדמות בדרוש הקליפות. דע כי כמו שיש ד' עולמות אבי"ע דקדושה, כן יש כנגדם ד' עולמות אבי"ע של הטומאה הנקראים 'קליפות'. ומקום אלו הקליפות הם כנגד אחורים של הארבע עולמות אבי"ע.

ואמנם כבר נודע כי בקדושה יש בכל עולם מן הארבעה עולמות בחינת חמשה פרצופין (הנקראים אריך אפין ואבא ואימא וז"א ונוקביה); ואלו הם בעולם האצילות, וכן בבריאה, וכן ביצירה, וכן בעשיה.    האמנם בקליפות אינו כך. כי בעשיה יש קליפה כנגד אריך אפין ואבא ואימא וז"א ונוקביה. וביצירה אין קליפות אלא כנגד אבא ואימא וז"א ונוקביה. ואין כאן מקום ביאורם. ולכן לא נדבר אלא בענין קליפין דאצילות. כי שם באצילות אין קליפות אלא כנגד ז"א ונוקביה בלבד דקדושה; יש גם כן כנגד אחוריהם ז"א ונוקביה דקליפה. אבל למעלה מהם אין קליפה כנגד אריך אפין ואבא ואימא דאצילות דקדושה כלל.

גם נודע כי כל פרצוף ופרצוף שבה' הפרצופין הנזכר (שיש בכל עולם מד' עולמו' אבי"ע דקדושה) הוא כולל ז' היכלות שבתוכם (הם עשר ספירות הפרצוף ההוא כנודע כי היכל העליון כולל ג' ראשונות כו'). ונמצא כי כל ההיכלות הם שבעה בשבעה. וכן על דרך זה הוא בקליפה: שבכל פרצוף מהם שבכל עולם ועולם (מד' עולמות אבי"ע דטומאה) יש בו שבעה היכלות הטומאה והם שבעה בשבעה, כמו שנבאר ענינם בע"ה.

ונתחיל לבאר מעולם האצילות בבחינת ז"א ונוקביה דקדושה אשר באצילות לפי שאין קליפות בעולם האצילות רק מכנגד ז"א ונוקביה בלבד באחוריהם, ולא למעלה מהם כנגד אריך ואבא ואימא כנזכר.    הנה נתבאר אצלנו במקום אחר כי ההיכלות הם שבעה בשבעה - שהם שבעה היכלי הזכר ושבעה היכלי הנקבה. וכמו שהנקבה עומדת כנגד החזה של הזכר משם ולמטה, כן ההיכלות שלה הם על דרך זה; כי ז' היכלותיה מתחילין מן החזה של הזכר, משם ולמטה. וכן הוא הענין הזה בכל ארבע עולמות אבי"ע בקדושה.    וכנגדן ג"כ הוא בכל הקליפות; שכל הקליפות שבאבי"ע, היכלין בהיכלין, שבעה בשבעה על דרך הנזכר בהיכלות הקדושה.

אבל צריך שתדע כי הנה כפי הנזכר היה ראוי שיהיו ז' היכלי הזכר דקליפה כנגד ז' היכלי ז"א דקדושה דאצילות, וכן בשאר ההיכלות כולן. אמנם איננו כן. והטעם הוא לפי שאי אפשר לעולם אל הקליפה שתתאחז בשלש ראשונות. ולכן הז' היכלי הזכר שבקליפה שיעור מקומם הוא כנגד האחורים של שש היכלות הזכר דקדושה בלבד; אבל כנגד אחורי היכל השביעי העליון דקדושה אין שום קליפה כנגדו.

וכן הענין הזה נוהג בכל ארבע עולמות אבי"ע. ואמנם צריך שתדע כי אעפ"י שהקליפות של עולם הבריאה אינן יכולין לעלות ולהתאחז כנגד שלש הראשונות דבריאה דקדושה -- עם כל זה הז' היכלין דקליפה דאצילות יש בהם יכולת לקבל הארה ולשלוט ולהתאחז ממקומם עד אלו השלשה ראשונות דבריאה דקדושה. וכן הענין הזה בכל העולמות.

גם צריך שתדע כי תרין מוחין דקליפה דז"א דאצילות הם סוד אותם שני אנשים המרגלים הנז' בספרא דצניעותא ובפ' אחרי מות בדף ס' ע"ב (ח"ג ס, ב) בענין תרין בנין ינקין בכל יומא כולי, ולפי שהם למעלה כנגד ז"א דאצילות דקדושה נקראים בשם 'אנשים'. ושני מוחין דקליפה דנוקבא דז"א דאצילות הם נקראים שתי צפרים הנזכרים במאמר הנזכר באומרו נפקי תרין צפרין כולי והם אותם תרין צפרין הנזכרים בפ' ויצא דקס"ב סוף ע"ב (ח"א קסב, ב) בפסוק "וללבן שתי בנות". כי במקום הקליפה כנגדו במקום לבן יש שתי בנות שהם תרין צפרין, כי 'צפור' לשון נקבה הוא, וכמו שאמר הפסוק "כל צפור טהורה תאכלו".

ודע כי כל המוחין שיש בעולם הבריאה והיצירה והעשיה --בין באבא בין באימא בין בז"א בין בנוקביה-- נקראים 'שתים נשים זונות' (הנזכרים בפ' אחרי מות (ח"ג ס, ב)), ולפי שג' עולמות אלו הם עולמות של הנקבה.    [ אבל תרין מוחין דקליפה דנוקבא דאצילות נקראים 'שתים צפורים' כנזכר. והתרין מוחין דז"א דקליפה דאצילות נקראים 'שנים אנשים מרגלים'. ]
ולמטה נבאר ענינם ושמותם באורך.

[וטעם הדבר למה גם הזכרים שבקליפות אין להם רק תרין מוחין ואינם כמו הזכרים שבקדושה שיש לכל אחד מהם ג' מוחין (חכמה ובינה ודעת) (אבל הנקבה שבקדושה אין לה אלא שתי מוחין בלבד) -- הנה טעם הדבר יובן במ"ש בסבא דמשפטים דק"ג ע"א (ח"ב קג, א) ואל אחר אסתרס ולא עביד פרין -- ולכן אין בזכר-הקליפה מוח האמצעי הנקרא דעת אשר ממנו טיפת הזווג (כנזכר שם היטב בביאורינו המאמר ההוא וע"ש).]


ונבאר עתה מציאות אלו המוחין הנזכרים אשר בקליפה, מה ענינם. ויובן עם מה שנתבאר אצלנו לקמן באדרת נשא בדקל"ב ע"א (ח"ג קלב, א) באותם תלת עלמין דאית בההוא קוצא דבתיקונא קדמאה דדיקנא עלאה דאריך. ושם ביארנו כי אותם התלת עלמין השרשים שלהם‏[1] ויורדים משם מההוא תקונא קדמאה דדיקנא בתחילה למטה באופן זה: כי הראשון יורד בבינה דאצילות, והשני בת"ת דאצילות, והשלישי במלכות דאצילות.

והנה בהיותה בג' מקומות אלו, אז אין שום אחיזה אל הקליפות כלל מן הראשון (אשר הוא בבינה דאצילות) [מן הטעם הנ"ל כי בעולם האצילות אין אחיזה אל הקליפה אלא מכנגד ז"א ונוקביה בלבד. ולמטה ולא למעלה מהם כלל]. ומן מקום השני (שהוא בת"ת דאצילות) -- משם יורדין תרין מוחין אל ז"א דקליפה דאצילות. ומעולם השלישי (אשר במלכות דאצילות) -- יורדין תרין מוחין אל נוקבא דז"א דקליפה דאצילות אשר אלו הם בחינת 'תרין צפרין' הנז' כאן.   והנה אחר אשר נתפשטו הג' עולמות הנז' בג' המקומות הנזכר, חזרו להתפשט עוד ולרדת יותר למטה -- בבריאה יצירה עשיה דקדושה (כמו שביארנו שם בפ' נשא).


עוד צריך שתדע כי שתי הקליפות דז"א ונוקביה דאצילות הם יונקין השפע שלהם מן נוקבא דז"א דקדושה דאצילות באופן זה:

  • כי ביום מתגבר הזכר של הקליפות ועולין תרין מוחין שלו ויונקים ממנה. האמנם לפי שביום אין תגבורת רב אל הקליפות לכן אינן יונקין משם אלא בחשאי. וזהו סוד "וישלח יהושע בן נון שנים אנשים מרגלים חרש לאמר" כי חרש רוצה לומר בחשאי. ואלו התרין מוחין דז"א דקליפה דאצילות הם הנקראים בשם 'שנים אנשים מרגלים' כי להיותם בזכר דאצילות נקראים 'אנשים', [מה שאין כן משם ולמטה עד סוף העשיה כי כולם נקראים בשם 'נקבות' או 'צפרים' או 'נשים זונות' כנ"ל].
  • ובלילה אז מתגברת הנקבה שבקליפות ועולין תרין מוחין דילה בלילה ויונקים ממנה בגילוי, כי אז דיני הנקבה שולטים להיותו לילה כנודע.

ועל דרך זה הוא למטה בבריאה וביצירה ובעשיה - כי הקליפות שבהם בכל עולם מהם הם יונקין מן המלכות הקדושה אשר בעולם ההוא באופן הנזכר; הזכר יונק ביום, והנקבה בלילה.

עוד צריך שתדע כי כמו שבסטרא דקדושה אין עלית הנקבה בלילה אלא בחינת לאה ולא בחינת רחל כנ"ל, כן בחינת הנקבה של הקליפה אשר עולין תרין מוחין דילה בלילה ליינק מסטרא דקדושה כנזכר - אינה רק הנוקבא הנקראת 'קליפת לאה'.

ועוד צריך שתדע כי הפרש אחד יש באצילות אל עולמות בריאה-יצירה-עשיה. והוא כי הקליפה דאצילות ביום היא יורדת למטה מכנגד היכל השביעי העליון שבבריאה הנקרא 'היכל קדש קדשים' דבריאה, ובלילה עולה למעלה ליינק ממלכות דקדושה דאצילות כנ"ל. מה שאין כן בשאר עולמות בי"ע. והסיבה הוא לפי שעולם האצילות נעלם מאד ולכן יורדת ביום למטה כנזכר.

עוד צריך שתדע כי מקום יניקת הקליפה מן המלכות דקדושה הוא כמו שנתבאר אצלנו במקום אחר. כי יש אל המלכות בחינת שדים למטה, במקום הרחם שלה, על דרך דדי בהמה, ובבחינה זו נקראת המלכות 'בהמה' כמו שאמר הפסוק "אדם ובהמה תושיע ה' ". ומן המקום הדדים ההם יונקים שפעם כל הקליפות.

ביאור המאמר
ועתה נבאר לשון המאמר ואח"כ נסיים ביאור ההקדמות כנז"ל.
(ח"א ריז, ב) תנא עלמא חדא אשתמודע לעילא, וכד כרוזא נפיק, ההוא עלמא מזדעזעא ומתחלחלא, נפקי תרין צפרין, דאסתלקו מההוא עלמא, דמדוריהון תחות אילנא דחיזו דחיי ומותא ביה

אמר: תנא עלמא חדא אשתמודע לעילא - הנה הוא העולם השלישי האחרון מאותם תלת עלמין כנ"ל, וכבר ביארנו כי שרשו הוא למעלה במקום מלכות דאצילות ואח"כ מתפשט עוד ויורד עד עולם העשיה. וזמ"ש אשתמודע לעילא, רוצה לומר שעומד למעלה במלכות דאצילות.   וכד כרוזא נפיק ההוא עלמא מזדעזעא ומתחלחלא - כבר ביארנו כי ביום יונק הזכר של הקליפות בחשאי אבל בלילה שהדינין מתגברין אז כאשר הנקבה עולה לינק -- נפיק כרוזא קרי בחיל באתגליא, לתת רשות אל הקליפות שיעלו ליינק כנזכר, ואז הרחמים מונעים ונסתרים והדינין שולטין ומתגברין.

נפקי תרין צפרין דאסתלקו מההוא עלמא, דמדוריהון תחות אילנא דחיזו דחיי ומותא ביה זהו מה שבארנו למעלה כי אלו התרין צפרין (שהם תרין מוחין דנוקבא-דקליפה-דאצילות הנקראת לאה) נמשכו אליה מן ההוא עלמא השלישי הנזכר אשר עומד במלכות דאצילות ומשם אסתלקו להעשות מוחין אל נוקבא דקליפה הנזכר. וזמ"ש דמדוריהון תחות אילנא דחיזו כולי - פירוש: כי אחר שנסתלקו משם ירדו למטה כדי להעשות מוחין אל נוקבא דקליפה דאצילות.

וכבר נתבאר לעיל כי שבעה היכלי הקליפות של עולם הבריאה מקומם כנגד אחורים של שית היכלין תתאין דבריאה תחת היכל השביעי העליון מכולם הנקראת קודש הקדשים דבריאה. גם צריך שתדע כי ת"ת ומלכות דאצילות נקראים אילנא דחיי ומותא (חיי בתפארת ומותא במלכות), אמנם ת"ת ומלכות דבריאה נקראים חיזו דאילנא דחיי ומותא כי הבריאה היא חותם ומראה ודמיון של האצילות. ואלו הת"ת ומלכות הנזכר על בחי' ישראל ולאה אשר שניהן למעלה בהיכל השביעי העליון שבבריאה אנו מדברים כי אלו הם הנקראים חיזו דאילנא דחיי ומותא. וכבר ביארנו כי אין אנו מדברים עתה בענין הנוקבא אלא בבחינת לאה אשר הוא למטה כנגד ההיכל קדש הקדשים דבריאה ביום כנ"ל.   ונמצא כי כיון שאלו התרין ציפרין (שהם תרין מוחין דלאה דקליפה) הם מלמעלה מעולם האצילות אלא שיושבים ביום למטה בהיכלי הבריאה ושם דירתם ושכונתם, והנה כל היכלי הבריאה הם למטה מהיכל קדש הקדשים הנקרא 'חיזו דאילנא דחיי ומותא' -- אם כן נמצא כי מדוריהון דתרין ציפרין הנזכר הוי לתתא מהאי חיזו דאילנא דחיי ומותא.


(ח"א ריז, ב) [נפקא חד צפורא לסטר דרומא, וחד צפורא לסטר צפונא, וחד צפורא כד נהיר יממא, וחד כד אתחשך יממא, כל חד וחד קרי ומכרזא מה דשמעין מההוא כרוזא, לבתר בעו לאסתלקא לאתרייהו, ומשתמטי רגלייהו בנוקבא דתהומא רבא, ומתלכדן בגויה עד דאתפליג ליליא, כד אתפליג ליליא, כרוזא קרי (קהלת ט יב) וכצפרים האחוזות בפח, כהם יוקשים בני האדם ][2]

נפקא חד צפורא לסטר דרומא - פירוש כי הצפור האחת (שהוא מוח הימני הנקרא חכמה) הוא יונק מן הדד הימנית שברחם הימנית, והצפור השני (שהוא מוח השמאלי הנקרא בינה) יונק מן הדד השמאלי דסטר צפונא.   וחד צפורא כד נהיר יממא וחד כד אתחשך יממא - פירוש, כי הלא ודאי דבעידן דנהיר יממא כדין אשתכח ההוא קדרותא דצפרא הנקראת אילת השחר ובעת ההיא יש רשות וכח אל הצפור הימני הנקרא חכמה (להיותו בחינת זכר) לעלות או ליינק משם ותכף חוזר ויורד למטה. אבל הצפור השמאלי (שהוא בינה בחינת נקבה) אין לו שום עליה כלל ביום אפילו בההוא שעתא דקדררותא דצפרא, רק כד אתחשך ליליא. ומכל שכן כי הצפור הימני הנקרא חכמה עולה גם כן כד אתחשך ליליא, ושניהן יונקים ביחד משתי דדי המלכות בחצות הראשונה של הלילה.

ואמר כי אחר יניקתה משם רוצים לעלות יותר למעלה. פירוש: כי הנה מקום עלייתה לינק אינו רק חצי שיעור גופם העליון לבד לפי שאינם עולין אלא עד בין רגליה של המלכות-דקדושה-דאצילות ויונקים מן הדדים אשר במקום רחמה. ומחצית גופם התחתון (שהוא בחינת "רגליהם") נשאר עומד למטה בהיכלי קליפת הבריאה. ואחר אשר ינקו שפע הצריך להם - גבר כוחם, ורוצים להתחזק עוד ולהתגבר להעלות כל גופם למעלה באצילות כפי הראוי לה שהוא כשיעור כל קומת ז"א ונוקביה דאצילות דקדושה (אשר הוא המקום המכוון בהם).     וזמ"ש לבתר בעו לאסתלקא רגליהו כולי - פירוש: כי לבתר שיונקים רוצים לעלות עוד עד מקום המו'‏[3] דקדושה אשר משם נתהוו כנ"ל.

ומשתמטי רגלייהו בנוקבא דתהומא רבא כולי -- הענין הוא כי בקליפות אשר בעולם הבריאה יש נוקבא חדא לעילא (והיא קליפת הבינה אשר היא בהיכל העליון השביעי של הקליפות דבריאה), ועוד יש נוקבא אחרת תתאה (והיא קליפת מלכות הבריאה אשר היא בהיכל התחתון שבהם). והנקבה העליונה (בינה) נקראת 'נוקבא דתהומא רבא' והנקבה התחתונה (מלכות) נקראת 'נוקבא דתהומא' דרך סתם. וכן על דרך זה הוא בקליפות היצירה והעשיה.    אמנם אף הנקבות העליונות (שהם בחינות הבינה) אשר בקליפות יצירה ועשיה אינן נקראין אלא 'נוקבין דתהומא' דרך סתם. וכן על דרך זה הוא בקליפה דיצירה ועשיה כאמור. וקליפת נוקבת הבינה אשר בבריאה היא לבדה נקראת 'נוקבא דתהומא רבא'.

ובזה יובן דברי המאמר. כי הנה אלו הצפרין אינם יכולין לעלות כרצונם, כי רגליהם נשארין עומדין למטה בעת יניקתם בנוקבא דתהומא רבא הנזכר. וכאשר גמרו ליינק שפע ורוצים להתגבר ולעלות יותר -- אז משתמטי רגלייהו בההוא נוקבא דתהומא רבא הנזכר ונלכדים שם, ואין להם כח ורשות לעלות יותר כפי רצונם. ונשארים עד חצות הלילה.


יתר ביאור הענין
ואחר שביארנו לשון המאמר נחזור לבאר יותר בביאור ענין ההקדמות הנ"ל בענין תלת עלמין הנזכר:    דע כי הנה ראינו ליעקב שנשא ארבע נשים. והסוד הוא במה שנודע כי ז"א דאצילות הקדוש בהיותו בסוד עיבור הראשון במעי אימא היה בבחינת תלת כלילן (הנזכר בפר' בשלח בזוהר בתוספתא בפסוק ויסע מלאך האלהים בדף נ' ע"א (ח"ב נ, א)), ואז היו חסד גבורה ת"ת שלו מכסין ומלבישין את הנצח והוד ויסוד שלו, ואז היתה בחינת המלכות שורה בו בסוד פסיעה קטנה למטה, בסיום אות ו' שהוא בסוף הת"ת, כנזכר בפ' בלק בדר"ג ע"ב שורה י"ח (ח"ג רג, ב) וז"ל: "אשורנו" אושיט פסיעה לבר כגוונא דא ו'.

וכאשר נולד ויצא לחוץ ונתפשטו הנה"י שלו למטה ונתגלו בו השש קצוות על ידי היניקה (כנודע אצלנו), הנה אז היסוד דז"א אשר היה מובלע ומכוסה תוך הת"ת דז"א --ברדתו למטה אל מקום גילויו כנזכר-- המשיך גם כן עמו בחינה אחת מן אותה המלכות אשר היתה עומדת בתחילה למעלה בסוד פסיעה קטנה כנזכר וירדה למטה עמו בסופו.

ונמצאו עתה בזמן היניקה שתי בחינות אל המלכות: האחת תחת הת"ת, והשנית תחת היסוד. וכאשר בא זמן השלישי הנקרא 'הגדלת המוחין של זעיר אפין', וכבר נתבאר אצלנו כי אז נתעלה הת"ת ונעשה בסוד דעת ונתעלה היסוד ונעשה בסוד הת"ת, ואז גם אלו שתי הבחינות של המלכות נתעלו עמהם. כי בחינתה בסוף הת"ת עלתה אל מקום הדעת ושם נעשית בחינת לאה, ובחינתה בסוף היסוד עלתה בסוד סוף הת"ת ושם נעשית בחינת רחל. ואלה שתי בחינות המלכות הם נקראים 'לאה ורחל', שתי נשי יעקב (שהוא ז"א), לפי שהם בבחינת הפנימיות. כי אעפ"י שלפעמים היו אחור באחור עמו כנודע, כבר ביארנו טעם היותם שם באדרת נשא בדקמ"א ע"ב (ח"ג קמא, ב). וע"ש.

ואמנם מבחינת האחורים דז"א נעשו עוד שתים אחרות הנקראים 'זלפה ובלהה' שפחות יעקב, ואינן נקראים "נשים" ממש. והענין הוא כי מבחינת הדינין של האחורים יצאו אותם התלת עלמין הנ"ל אשר הוזכרו באדרת נשא. ואחד הוא באחורים דבינה דאצילות, והשני הוא באחורי הת"ת דאצילות, והשלישי הוא באחורי המלכות דאצילות. והנה

  • העולם הראשון מהם הוציא את זלפה כנגד מקום אחורי לאה, ולכן נקראת "זלפה שפחת לאה" להיותה באחורים שלה.
  • ואח"כ העולם השני הוציא מן האחורים דזעיר אפין בבחינת הדעת‏[4] והת"ת של זעיר אנפין הוציא באחורים אותם השנים אנשים מרגלים הנ"ל בפ' אחרי מות כנ"ל.
  • ועולם השלישי הוציא מאחורי רחל את בלהה שפחתה.

ועתה נבאר ענינם. כי הנה מן האלו השתי שפחות זלפה ובלהה (שהם האחורים של לאה ורחל) נתפשטו מהם אח"כ עוד אלו התרין צפרין הנזכר בקליפות. ויען שאין מקום אחיזה אל הקליפות כנגד שלש ראשונות לכן אותו הצפור שנתפשטה מזלפה שפחת לאה (שהיא כנגד הבינה) ירדה ונתחברה למטה עם הצפור השני אשר יצא מבלהה שפחת רחל{{כאן הגהתי. ובדפוס כתוב מבלהה ושפחת רחל}}, ונתחברו שניהם ועמדו למטה, בנוקבא דקליפה אשר כנגד בלהה שפחת רחל, ושם נתהוו אלו השתי צפרין בבחינת שני מוחין שלה. הצפור העליון חכמה שבה, והצפור השני בינה שלה.

והנה נתבאר כי השני עולמות --הראשון והשני-- הם באחורים כנגד לאה ורחל. כי הראשון הוא זלפה כנגד אחורי סיום הבינה (בנצח והוד ויסוד שלה המתלבשין בחכמה ובינה ודעת דזעיר אפין) ושם באחורים מקום לאה כנודע. ומן העולם הזה נתפשט הצפור הראשון. והעולם השני הוא בלהה שהיא כנגד אחורי סיום זעיר אפין (בנצח הוד יסוד שלו אשר שם עומדת ראש רחל והם המוחין שלה כנודע). וזה העולם השני שהוא בלהה הוציא את הצפור השני המתפשט ממנו. ושתי הצפורים האלו שניהם נתחברו ונעשו שתי מוחין אל הקליפה אשר היא כנגד אחורים של רחל.

ואמנם העולם השלישי אשר הוא באחורים שכנגד סיום נצח הוד יסוד של רחל -- ממנו נתפשטה לילית הנקראת חוה ראשונה אשר כל פעולותיה הם יללות. ולעולם היא מיללת כנודע אשר על כן נקראת לילי"ת. ואמנם שם העולם השלישי הזה הוא בעצמו לא קבלתי ממורי ז"ל מה שמו ומי הוא.


והרי לך מבואר ענין שלשה בחינות המלכות אשר באצילות הקדוש.

  • האחד הוא למעלה בלאה שהיא אצל הדעת שבזעיר אנפין מאחוריו. והיא עומדת כנגד נצח-הוד-יסוד דבינה עליונה. ושם עומד באחורים העולם הראשון, והיא בחינת 'זלפה שפחת לאה'.
  • והשני היא ברחל שהיא כנגד נצח-הוד-יסוד מלכות דזעיר אפין מאחוריו. ושם עומד באחורי רחל זו 'בלהה שפחתה' שהיא העולם השני.
  • והשלישית לא קבלתי שמה אבל היא למטה באחורים דנצח-הוד-יסוד דרחל עצמה. והעולם השלישי עצמה עומד שם באחורי הבחינה הזו. וזה העולם השלישי הוא אשר הוציא את לילית חוה הראשונה כנזכר.

כי הלא שלשה אלו הם בחינת בריאה ויצירה ועשיה והם בנצח-הוד-יסוד מלכות דבריאה, ובנצח-הוד-יסוד מלכות דיצירה, ובנצח-הוד-יסוד מלכות דעשיה. וכל השלשה האלו הם בחינת אחורים של הנקבה. וכנגד השתים הראשונים דקדושה הם בחינת שתי הצפרים דקליפה אשר שניהן נתחברו למטה בנוקבא תתאה שכנגד רחל לפי שאין הקליפה יכולה לעמוד כנגד בינה כנ"ל. וכנגד השלישית דקדושה -- ההיא היא לילי"ת, חוה ראשונה, שהיא בסיום מלכות דרחל, והיא עומדת בנוקבא דתהומא רבא דבריאה ממש.

[ובפרשת (וירא בשער הפסוקים) בפסוק הנה ילדה מלכה גם היא כו' נתבאר כל זה, ואיך שתי הגבורות דקליפה נכללו ונעשו חד גבורה, והיא עומדת למטה כנגד רחל דקדושה, ונכללו שתיהן יחד שם ונעשו תרין מוחין חכמה ובינה שלה, והיא 'מלכה אשת נחור'. ובאחורים יש פלגש אחת ושמה 'ראומה'. וגם בה נכללו שתי פלגשים דקליפה (שהם כנגד זלפה ובלהה דקדושה) -- נתחברו ונעשו תרין מוחין (חכמה ובינה) של פלגש זו הנקראת ראומה: ]


והנה כנגד שלשה מציאיות אלו אשר באחורי הנקבה גם יצאו מן אחורי הזכר שהוא זעיר אפין שלשה אנשים: השנים הראשונים הם בחינת אותם השנים אנשים מרגלים הנ"ל, והשלישי היא אדם קדמאה, בעלה דלילי"ת - חוה הראשונה. וצריך שתדע כי להיות שהאורות של הנקבה הם מועטין וגם כי הדינין שלה הם חלשים (כנודע שהיא דינא רפיא), לכן היו אחורים של הנקבות (שהם זלפה ובלהה) יותר מבוסמות וקדושות ונישאו ליעקב כנודע. אבל האחורים של זעיר אפין -- להיות כי הם דינין קשים, וגם האורות שלהם הם אורות גדולים ואין כח באחורים הנזכר לקבלם -- לכן לא נעשה מהם דבר שם למעלה אבל ירדו למטה והיו שם בבחינת 'שנים האנשים המרגלים' ובבחינת 'אדם קדמאה בעלה דלילית' כנזכר. ולא נשאר להם למעלה בקדושה שורש כלל.

וכבר הודעתיך כי שני האנשים המרגלים האלו הם תרין מוחין דזעיר אפין דקליפה דאצילות. ואמנם ביחוד אחד שמסר לי מורי ז"ל ביאר לי מורי ז"ל ענין עוג מלך הבשן שהוא האחורים של זעיר אפין. וצ"ע:

תרין צפרין - נוסחא ב[עריכה]

עוד מצאתי במאמר הזה ביאור שני לרב זלה"ה -- תאנא עלמא חדא אשתמודע לעילא כו' -- כבר ביארנו מאמר זה למעלה אבל מצאתי פה דיוקים יתרים וראיתי לכותבם.

דע כי כמו שיש בקדושה תרין נוקבין (לאה ורחל, נשי זעיר אפין) - בין בעולם אצילות בין בכל עולם של בריאה יצירה עשיה. כן הוא בקליפה -- בכל ארבע עולמות אבי"ע.  גם נתבאר לעיל כי תרין מוחין דז"א-דאצילות-דבחינת-קליפה נקראים 'שנים אנשים המרגלים'.

ודע כי כנגדם היו שנים אנשים המרגלים ששלח יהושע לרגל את יריחו. כי יהושע היא הנוקבא (סיהרא קדישא, פני יהושע כפני לבנה, מלכות דאצילות הקדוש) והיא סוד בהמה שהיא הויה דהה"ין (בגמטרי' ב"ן). והדדין שלה הם למטה, בין רגליה כדמיון דדי בהמה. ומשם יונקים ביום 'שנים אנשים המרגלים' הנזכר, שהם כלב ופנחס. כי כלב גם הוא בגמטריא ב"ן, ההוי"ה דהיהין. ופנחס הוא אליהו שהוא בגמטריא ב"ן גם כן. כי הם יונקים משם ב"ן - בגמטריא בהמה. ולפי שיונקים ביום שאין שם כל כך אחיזת הדינין והחיצונים - לכן ינקי בחשאי. וזה אמרו "חרש לאמר כולי".

והנה בזמן שלמה המלך ע"ה כל הדינין נתמתקו ולכן אפילו השתים נשים זונות היתה להם עליה למעלה באצילות. וזהו "אז תבאנה שתים נשים זונות", ודייקו בפרשת אחרי מות "אז תבאנה"-- ולא מקדמת דנא. כי אז סיהרא קיימא באשלמותא, ואין פחד מן הקליפות, ולכן נתמתקו כל הדינין. אבל כשהתחתונים חוטאים - אז אלו השתי נשים מושלות בעולם בסוד "ונשים משלו בו":

דתיזיל לקברי כל ז' יומין[עריכה]

שם בדף רי"ז ע"ב שו' כ"ו (ח"א ריז, ב) וז"ל: ר' יצחק הוה יתיב יומא חד אפיתחא דר' יהודה והוה עציב נפק ר' יהודה כו' אמר ליה אתיא לגבך למבעי מינך תלת מילין כו'

ענין שאלה זו ששאל ממנו שיתפלל על קברו תפלתו ממש שבכל יום ויום, הטעם הוא כי הצדיק על ידי תפלתו מיחד ומקשר כל העולמות (כנודע אצלנו וכנזר בהיכלות דבראשית ודפקודי), ועל ידי היותו מתפלל עליו ביחוד ובקשר הזה תוכל נשמתו גם היא לעלות עם תפילתו למעלה. ולהיות כי השבעה ימים ראשונים אפילו הצדיקים יש להם דין אז בימים ההם, ולכן שאל ממנו שאלה הנזכר דתזיל לקברי ותבעי בעותך עלי כל שבעה יומין.

עוד דבר אחר היה נוסף באלו שני הצדיקים כי הנה היו שנים חברים משבעה החברים שנמצאו באדרא קדישא. וכבר הודעתיך כי שרש נשמותיהם הוא שרש אחד. גם הודעתיך כי ר' יהודה הוא מן החסד ור' יצחק מן הגבורה ועל ידי החסד מתמתקת הגבורה ונכללת ועולה. ולכן בחר ר' יצחק בר' יהודה יותר מזולתו משבעה חביריו:

דף רמא.[עריכה]

שם בדרמ"א ע"א (ח"א רמא, א) ענין חסד חסדים גבורה גבורות כו' נתבאר בש' ההקדמות בספרי החדש בד' קכ"ד ע"א:



  1. ^ משמע שנפל כאן איזה טעות סופר - ויקיעורך
  2. ^ הכנסתי ציטוט קטע הנדון של הזהר להקלת הקריאה והינו משלי - ויקיעורך
  3. ^ ??. אולי להגיה עד מקום המלכות דקדושה - ויקיעורך
  4. ^ לא שהבנתי את כל הענין על בוריו אבל יתכן שכאן יש ט"ס וצריך למחוק "הדעת", שהרי זה שייך לעולם הראשון של לאה ולא לת"ת. הערה שטחית גרידא - ויקיעורך