שער הכוונות/דרושי תפילת ערבית ודרושי לילה/דרוש ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דרושי הלילה - דרוש ה[עריכה]

דרוש ה' בסדר הענין בקצרה.

הנה תתחיל ותאמר ברכת המפיל ואח"כ תקרא ג' פרשיות שמע והיה ויאמר. וביאור כוונת ק"ש זו נבארה לקמן בע"ה, אמנם ראוי שג"כ תכוין בה כמו שנתבאר בק"ש דשחרית, ולא תחסר בה שום כונה כלל מכוונת ק"ש דשחרית, זולתי באותם מקומות הפרטים אשר דבריהם חלוקים זה ע"ז. כיצד?

  • הנה בג' שמות "יהו"ה אלהינו יהו"ה" דבק"ש דשחרית ביארנו שהם הויה דע"ב ואהיה דיודין והויה דע"ב, אבל בק"ש זו צריך שתכוין אל ג' הויות דע"ב דיודין.
  • גם במלת "לעולם ועד" תכוין בו תחילה מה שנתבאר בק"ש דשחרית, ואח"כ תכוין אל מה שנבאר בק"ש זו בכוונת ה-רי"ו אשר יש בו שהם ע"ב וקד"ם, והמ"ם סתומה של לעולם. ותכוין בכל הכתוב לקמן בענין ק"ש זו דזמן השכיבה.
  • ובמלת "ובשעריך" תכוין כי ר"ת וס"ת כ"ו כמנין שם הויה.
  • והנה צריך שתכוין שאתה עושה נשמתך מרכבה לאלו הרמ"ח תיבין שיש בק"ש זו, ושנשמתך מתלבשה בהם כדי שעל ידם תעלה נשמתך לרקיע לפני אדוניה יתברך. וכדי להשלים מספר הרמ"ח תיבין צריך שטרם שתתחיל הק"ש תאמר "אל מלך נאמן" או תכפול ג' תיבות "ה' אלקיכם אמת" (כנודע שאין בק"ש רק רמ"ה תיבות).
  • ויכוין שבפרשת שמע ישראל יש מ"ב תיבין כנגד שם בן מ"ב (אבגית"ץ כו'), ויכוין שהוא עושה את ראשו מרכבה אל שם בן מ"ב הנזכר, ושראשו מתלבשת בו לעלות למעלה על ידו כנזכר.
  • ובפרשת והיה אם שמוע תשמעו שיש בה ע"ב תיבין עד מלת "ושמתם", ויכוין בהם אל שם ע"ב היוצא מפסוק ויסע ויבא ויט, ויעשה זרועותיו וגופו עד בטנו מרכבה אל שם זה, ושהם מתלבשים בו כנזכר.
  • ויכוין כי מן "ושמתם" עד סוף פרשת והיה אם שמוע יש חמשים תיבין, ויכוין להלביש גופו מן בטנו ולמטה עד סיום הגוף בסוד ן' שערי בינה הרמוזים כאן. וזהו סוד "מבטן מי יצא הקרח".
  • ובפרשת ויאמר יכוין שיש בה ע"ב תיבין. ויכוין להלביש תרין ירכין ויסוד דיליה בשם בן ע"ב דויסע ויבא ויט שהוא נרמז גם כן כאן בע"ב תיבין שבפרשת ציצית.


והנה כוונה זו נתבארה בשלהי תיקון ע' דף קל"ג ע"ב (תיקוני זהר קלג, ב) ע"ש. ותכוין שאלו הרמ"ח תיבין הם רמ"ח איברי דכורא, ותכוין לחברם עם נוקבא הנקראת "מטה" שהיא המלכות. ולכן אח"כ תאמר פסוקים אלו "הנה מטתו שלשלמה כו' כולם אחוזי חרב כו'" ג' פעמים. בכל פעם יש בהם ך' תיבין, ובג' פעמים יש בהם ששים תיבין, והוא סוד הס' גבורים עצמם הנזכר באלו הפסוקים. והוא סוד ו' קצוות דנוקבא, וכל א' כלול מי' -- הרי ששים, שכולם בחינת הגבורות.
גם תכוין כי ר"ת ה'נה מ'טתו ש'לשלמה הוא שם מה"ש והוא שם א' מע"ב שמהן דויסע ויבא ויט.

ודע כי מטה זו היא בהיכל קה"ק דבריאה כי שם יורדת המלכות בלילה (כמבואר אצלינו בענין תפלת ערבית וברכת השכיבנו). וכונתינו עתה שאחר שנתקנו רמ"ח איברי דכורא בק"ש אנו צריכין לתקן איברי הנוקבא (כנזכר בסוד ששים גבורים) ולסיבה זו אנו קוראים עתה ג' בחינות פסוקים, ובכל בחינה מהם יש ששים.

  • הראשון הם בב' פסוקים "הנה מטתו כו'" כנזכר
  • והב' אח"כ יקרא שלשה פסוקים דברכת כהנים שיש בהם ס' אותיות והם גם כן בסוד ס' גבורים הנזכר
  • ואח"כ תאמר "יושב בסתר עליון כו'" עד "כי אתה ה' מחסי", והם ס' תיבין ג"כ.

והענין הוא שבתחילה אנו מתקנין המלכות בעולם הבריאה במקומה, כי שם היא נקראת "מטתו שלשלמה" כנ"ל. וטעם הדבר הוא כי בהיותה כאן איננה רק בבחינת דל"ת, וכמו שנתבאר אצלינו כי כל גובה קומתה הוא מן החזה דז"א ולמטה שהם שיעור ד' ספירות שבו, שהם תנה"י. ולכן נקרא דלת. והנה חסרים ממנה שיעור ו' ספירות כדי שתהיה קומתה שוה אל קומתו. וענין זה התיקון נעשה ע"י ב' פסוקים אלו שהם "הנה מטתו שלשלמה כו' כולם אחוזי חרב כו'" שהוא בבחינת עולם הבריאה אשר שם היתה בבחינת דלת בלבד ועל ידי אלו הס' תיבות שהם סוד ו' (כל א' כלולה מי' כנזכר) -- נשלמת לי' ספירות, והיא שלימה כמוהו כשיעור כל הי' ספירות דדכורא אשר שם בבריאה. ולכן אין אנו מזכירין רק ששה החסרים ממנה אשר עולים לחשבון ס'.

ואחר שתקננו אותה למטה בעולם הבריאה כנזכר ונשלמה לי' ספירות כנזכר -- אז אנו מעלים אותם אל האצילות. ולכן אנו צריכים תיקון אחר והוא להשלימה ולתקנה גם למעלה בבחינת עולם האצילות שיושלמו בה הו' החסרים ממנה ותהיה קומתה שוה אל קומתו אשר בעולם האצילות. וכנגד תיקון זה אנו אומרים ס' אתוון דברכת כהנים.

אמר הכותב הבט נא וראה ענין עליית הנוקבא באצילות אחר השינה כנראה שזהו סוד ענין העלאת או"א לנוקבא לעילא לתקנה לה בסוד המוחין ולהגדילה בסוד "ויבן ה' אלקים את הצלע כו'". ונמצא כי הד' היא רחל והו' היא לאה ושתיהן עולות ונעשות פרצוף אחד שלם וגבוה, ככל שיעור ז"א כנ"ל בסדר כולל בלילה. וע"ש היטב. כנלע"ד.

ואח"כ אנו מחברין יחד שתי בחינות אלו -- שהם בחינתה בבריאה עם בחינתה באצילות -- כדי שתהיה בסוד מטה, וכנגד זה אנו אומרים ששים תיבין ד"יושב בסתר עליון כו'". וזהו סוד מלת עליון הנזכר כאן, שהוא רומז אל התחברות האצילות (שהוא עליון) עם הבריאה.


אחר כך יתודה סדר הוידוי על עונותיו. וצריך להתודות מעומד כנודע. אמנם שאר הסדר אם תוכל לאומרו מעומד שפיר טפי, ואם תאמר אותו מיושב - אין בכך כלום. ואמנם כשאתה מתודה צריך שתכוין שאתה עומד בעולם העשיה, ונודע שהנפש הוא מעולם העשיה, גם נודע שהנפש היא החוטאת בסוד "ונפש כי תחטא". והנה בחינת נפשך היא האומרת עתה הוידוי הזה.

וסוד הענין הוא לפי שעתה רוצה האדם לישן, והשינה היא אחד מששים במיתה. ובפרט עתה שכונתך היא להעלות נפשך בסוד מ"ן למעלה (כנזכר בדרושים שקדמו), ולכן צריך שתחשוב בעצמך כאילו עתה אתה נפטר מן העולם ורצונך להעלות נפשך למעלה כנזכר. והנה בהיות החטאים מצויים בנפש - הקליפות דביקים בה ואינן מניחין אותה לעלות. ולכן באמרך הוידוי בלב שלם מתפרדין הקליפות מנפשך אשר בעולם העשיה ואז על ידי כן תוכל לעלות לעולמות העליונים. ותכוין בלב שלם כאילו אתה עומד לפני בית דין ונידון לפניהם ונתחייב מיתה, ואתה מוסר עצמך לקבל מיתה בסבר פנים יפות על ידי בית דין לכפר עונות. ותכוין כאילו אתה מקבל ד' מיתות בית דין -- סקילה שריפה הרג וחנק.

ותשים נגד עיניך שני שמות יהו"ה אדני בחיבור - יאהדונה"י, ותאמר בלב שלם

  • יהי רצון מלפניך ה' או"א שאם חטאתי לפניך באות י' של הויה ובאות א' של אדני -- יהיה נחשב לפניך כאילו נסקלתי בבית דין על ידי אות א' של אדני, ויחשוב בעצמו כאילו בעת ההיא מת ונסקל על ידי בית דין.
  • ואם חטאתי באות ה' ראשונה של הויה ובאות ד' של אדני -- יהיה נחשב לפניך כאילו נשרפתי בבית דין על ידי אות ד' של אדני.
  • ואם חטאתי באות ו' של ההויה ובאות נ' של אדני -- יהיה נחשב לפניך כאילו נהרגתי בסייף בבית דין על ידי אות נ' של אדני.
  • ואם חטאתי באות ה' אחרונה של הויה ובאות י' של אדני -- יהיה נחשב כאילו נחנקתי בבית דין על ידי אות י' של אדני.

וכבר ידעת' מ"ש בתיקון תיקון כ"א דף נ"ט ע"ב (תיקוני זהר נט, ב) כי ד' מיתות בית דין באות משם הויה בהתלבשו בנרתקו שם אדני.


גם טוב מאד לכוין בארבע מיני כוונות ויחודים שביארתי בדרוש אחרון של הציצית (שער הכוונות דרושי ציצית, דרוש ז), שהם מועילים לתקן ד' מיני מצות אם פגם האדם בהם ועי"ש, והם ציצית ותפילין וק"ש ותפלה.


ואח"כ תכוין כאילו נפטרת מעולם העשיה ונפשך עולה מעשיה אל היצירה. ותכוין ממש כאילו נפשך פורחת ועולה בעת הזה מעולם העשיה אל היצירה, והעליה זו היא בכח שם מ"ב -- אבגית"ץ כו' שקוצי"ת -- שהם ז' שמות כנגד ז' ספירות מחסד עד מלכות. ולכן אחר הוידוי עם הכוונות הנזכר תאמר תפלת "אנא בכח כו'". ואל תזכור שם בן מ"ב בפיך ממש, אבל תכוין איך נרמז בר"ת של תפלה זו דאנא בכח כו'.

ואחר שאמרת תפלה הנזכר אשר על ידה עולה נפשך אל היצירה (כנזכר בסדר תפלת השחר‏[1] כי אין שום עליה אלא ע"י שם בן מ"ב. גם נתבאר שם כי שם בן מ"ב זה הוא ביצירה).


והנה אח"כ יש בזה שנויים.
והמשל בזה, כי בליל א' מהשבוע, שהוא ליל מוצאי שבת, אחר שגמרת כל התפלה הנזכר -- תחזור לומר ששה תיבות ראשונות (שהם אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה) אשר בהם נרמז שם אבגית"ץ.

  • ותכוין ששם זה הוא בספירת החסד המושל ביום א' מהשבוע. ותכוין כי שאר ו' שמות נכללין בזה השם הראשון השולט עתה.
  • גם תכוין אל ההויה אשר בספירת החסד שנקודה סגול בכל ד' אותיותיה (כנזכר בתיקונים שלהי תיקון ע').
  • גם יכוין אל שם ההויה בניקוד הנרמז בר"ת ד' מלות "בראשית ברא אלהים את" כזה יְהָוֱהֵ כנזכר שם בספר התיקונים קל"ג ב'. ויכוין שבשם הזה של אנא בכח כו' מעלה נפשו מן העשיה אל היצירה באופן זה, כי בשתי אותיותיו הראשונים מכסה פניו של נפשו, ובשתי אותיותיו האמצעיות מכסה רגליו, ובב' אותיותיו אחרונות יעופף למעלה (כי שם של מ"ב זה נרמז בסוד שרפים עומדים ממעל לו כו' בשתים יכסה פניו כו' כנודע).


ואח"כ יחזור לאומרו, ויכוין להעלות בו את רוחו מן היצירה לבריאה כסדר הנזכר. ויכוין בשם בן מ"ב שבעולם הבריאה, והוא בשני בחינות שהם אהיה יה"ו, גם הוא אהיה אהיה. וכל בחינה מאלו הוא בגימטריה מ"ב.

וגם תכוין בפרטות באות ראשונה של אהיה יה"ו, ובאות ראשונה של אהיה אהיה על דרך מה שביארנו בשם אבגית"ץ ושאר הז' אותיות כלולות בה.

גם נודע מ"ש בזוהר ברעיא מהימנא סוף פרשת יתרו דף צ"ג ע"ב בענין ז' שמהן דנפקי משם אהיה יה"ו, והם נתלין בז' אותיותיה, וזה סדרן:

  1. יהו"ה (חסד)[2]
  2. יהו"ה בנקוד אלהים (גבורה)
  3. מצפץ (ת"ת)
  4. יה אדני (מלכות)
  5. אל (נצח)
  6. אלהים (הוד)
  7. מצפץ (יסוד)

ולכן עתה שהוא בליל ראשון תכוין בפרטות אל שם ראשון משבעה שמות אלו (היוצא מאות ראשונה של שם בן מ"ב דבריאה) והשאר נכללין בו.

ואח"כ יחזור לאומרו, ויכוין להעלות בו את נשמתו מן בריאה לאצילות בסדר הנ"ל. ויכוין בשם בן מ"ב שבעולם האצילות, והוא סוד מ"ב אתוון שיש בשם ההויה -- ארבעה אותיות פשוטות, וי' דמילוי, וכ"ח דמילוי המילוי דאלפין. וסדרן כך:

  • מילוי המילוי
  • ואח"כ המילוי
  • ואח"כ הפשוטות.

אבל הזהר שבשני מ"ב אלו דבריאה ודאצילות -- אל תזכירם, אלא תכוין בהם במחשבה בלבד. אבל המ"ב דיצירה תזכרנו בפיך על דרך אותיות תפלת אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה כו', ולא באותיותיו ממש. ואחר שהשלמת כל שם בן מ"ב האלו שלשתם כנזכר -- אז תאמר אח"כ "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" כנודע.

וטוב הוא שתכוין תמיד בשם אבגית"ץ עד שתישן. ותמיד תכוין בכל העליות הנזכר כאילו ממש נפשך או רוחך או נשמתך עולה עתה לרקיע ופורחת משם על דרך עליות הנזכר בכח השמות הנזכר.

ובליל ב' של שבוע יעשה הסדר הנזכר ממש, אבל ההפרש הוא שעיקר כוונתו תהיה בשם השני של קר"ע שט"ן השולט ביום הב' שהוא גבורה, חילוף השם הראשון שהיה שולט ביום א'. ונמצא שאחר שסיים תפלת אנא בכח כו' יחזור לכוין בפרטות בשם קר"ע שט"ן בסוד "בשתים יכסה פניו כו'" כנ"ל ממש, ושאר השמות כלולין בו.

גם יכוין בפרטות אל אות שניה שבשם בן מ"ב דבריאה, וגם אל השם הב' היוצא ממנו.

ונחזור אל הענין שצריך שיכוין שנית בפרטות בשם קר"ע שט"ן ויכוין שהוא בגבורה, וההויה ניקוד בשבא. והוי"ה האחרת מנוקד מן ר"ת "ויאמר אלהים יהי רקיע" -- יַהֱוְהָ

  • ובליל ג' יכוין בפרטות אל שם נגד יכש, והויתו נקודה בחולם. והויה אחרת מנוקד מן ר"ת "ויאמר אלקים יקוו המים" -- יַהֱוִהַ. וגם יכוין בפרטות אל שם אות ג' דשם בן מ"ב דבריאה ואל שם הג' היוצאת ממנו
  • ובליל רביעי יכוין אל שם בט"ר צת"ג, ובהויתו בחיריק. והויה אחרת מנוקד מן ר"ת "ויאמר אלקים יהי מאורות" -- יַהֱוְהְ. ואות רביעי דשם מ"ב דבריאה, ושם ד' היוצא ממנה.
  • ובליל ה' יכוין בפרטות אל שם חק"ב טנ"ע, והויותו בשורק הנקרא קיבוץ, והויה אחרת מנוקד מר"ת "ויאמר אלקי' ישרצו המים" -- יַהֱוִהַ, ואות ה' דשם מ"ב דבריאה ושם ה' היוצא ממנה
  • ובליל ו' יכוין בפרטות אל שם יג"ל פז"ק, והויתו בשורוק וא"ו והויה אחרת מנוק' מן ר"ת "ויאמר אלקים תוצא הארץ" -- יַהֱוֹהָ, ואות ו' דשם מ"ב דבריאה ושם ששי היוצ' ממנה.
  • ובליל שבת יכוין בפרטות אל שם שקוצית, והויתו כלולה מכול' והויה אחרת מנוקדת מן ר"ת "ויאמר אלקים הנה נתתי" -- יַהֱוִהָ, ואות ז' דשם מ"ב דבריאה ושם הז' היוצא ממנה.

ואל תשכח את אשר זכרנו לעיל שבכל לילה מז' לילי השבוע תכוין אל ספירה א' מחסד עד המלכות; כי מלכות שולטת בליל שבת.

גם טוב מאד לכוין בהעלותך נפשך ורוחך ונשמתך על ידי ג' מיני מ"ב הנזכר לעיל, שתכוין לשתף ולחבר עמך כל הנשמות והרוחות והנפשות של ישראל אשר אין בהם כח לעלות מעצמם, ותכוין להעלותם עמך. ובפרט אם אתה בקי ומכיר בשרשי הנשמות ויודע ומכיר בנשמות של אהוביך וקרוביך וחבירך שתעלם עמך.

וכבר נתבאר לעיל שאחר כל זה יאמר בלחש בשכמל"ו. ואח"כ ישים נגד עיניו שם הויה ויציירנה בג' פעמים רי"ו. כנודע אצלינו

  • כי אותיות יה הם ציור יר"ו כזה יה [ה' מורכב מאות ר' ואות ו']
  • ואותיות הו הם ציור רי"ו כזה הו [ה' מורכב מאות ר' ואות י']
  • ואותיות וה הם ציור ור"י כזה וה [ה' מורכב מאות ר' ואות י'],

כי רגל אות הה"א התלויה -- לפעמים אנו מציירין אותו בציור י' (שהוא ו' זעירא) ולפעמים בציור ו' ממש.

ונמצא כי ג' מיני ציורי רי"ו יש בשם הויה. וכבר ביארנו כי ג' רי"ו אלו הם בגימטריה תרחם ציון.

גם תכוין לעשות הה בצורת ד"י ד"י.

ואח"כ תאמר בידך אפקיד רוחי ותכוין לאלו הידים הנזכר. ולקמן בכונת ק"ש שעל המטה ית' כונת פסוק זה בע"ה.

ודע שצריך תיכף אחר פסוק זה לישן ולא יהרהר בנתים בהרהור אחר כלל. ואם אינך יכול לישן תיכף - צריך שתכוין במחשבתך ותעסוק באיזה דרוש הנוגע לבחינת הנוקבא דז"א, לפי ששם הוא עליית נשמתך עתה כנ"ל.

ודע כי פעם א' שמעתי ממורי ז"ל שאחר הק"ש תאמר ב' פסוקים אלו, שהם "יעלזו חסידים בכבוד כו' רוממות אל בגרונם כו'", ואח"כ תאמר פסוקים אלו "הנה מטתו שלשלמה כו'".

ולעיל בענין ק"ש דשחרית בדרוש אחד (שער הכוונות דרושי כוונות קריאת שמע, דרוש ה) בענין רמ"ח תיבין דק"ש ביארתי ג"כ ענין הק"ש דערבית וע"ש היטב.

וגם נתבאר שם מה שצריך לכוין במלת "בגרונם" בסוד אותיות גרון, וע"ש.

גם תכוין כי ר"ת "ר'וממות א'ל ב'גרונם" הם באר למפרע, והוא סוד הויה ואלהים, יהו"ה ואדני‏[3] שהם ב' יחודים, וכללותם הוא בגימטריה באר. ותכוין להעלות נפשך למעלה בסוד מ"ן הנובעים ועולים מתתא לעילא בבאר העליון, כמו שהודעתיך כי כל בחינת באר היא סוד מ"ן מתתא לעילא, הפך מ"ד שהם מעילא לתתא.

ובמלת "פיפיות" תכוין לשם ההויה דמילוי ההין שהוא נקרא "חרב פיפיות", ר"ל חרב שיש לו שתי פיות באופן זה: כי אם תצייר צורת ה' בג' ציורים, שהם די דו ווו, הרי הם בגימטריה מ"ב. ובהויה דב"ן יש ד' ההין. ב' ההין הראשונות הם בגימטריה פ"ד, ועם הכולל -- הרי פ"ה א'. וכן בשני ההין אחרונות -- הם פ"ה שנית. הרי שני פיות בהויה זו.



  1. ^ מצאתי בדרושי הקדיש ובדרוש ברכת השחר - ויקיעורך
  2. ^ שיוך לספירות הינו עפ"י כת"י, מובא בהגהות וביאורים של דפוס ירושלים תרס"ב -- ויקיעורים
  3. ^ הויה אלהים הויה אדני עולה באר - ויקיעורך