שער הכוונות/דרושי כוונות קריאת שמע/דרוש ה
דרוש ה'[עריכה]
בענין הרמ"ח תיבין[עריכה]
בענין הרמ"ח תיבין שיש בק"ש כנגד רמ"ח איברים שבאדם כמ"ש חז"ל.
הנה כבר נתבאר כי בק"ש דשחרית וכן בק"ש דערבית אינם נכנסים רק המוחין דו"ק דגדלות בלבד. והענין הוא כי השית פרקין-תתאין שיש בנה"י דאימא נכנסים בו' ראשונות דז"א ונשארים ג' אחרונות שבו בלתי מוחין. והג' פרקין-קדמאין דנה"י דאימא נשארו למעלה ולא נכנסו תוך ז"א. אבל החילוק שיש בין ק"ש דשחרית לק"ש דערבית הוא בענין תפלת י"ח. כי בברכת אבות דשחרית נכנסין כל הפרקין-קדמאין באופן שנכנסין כל המוחין דאבא ואמא, אבל בערבית אינם נכנסים רק ו"ק דאבא ואמא בלבד והפרקין-קדמאין שלהם אינם נכנסין, באופן כי הפרקין-אמצעים -- שהיו ראוים להיות בחג"ת דז"א -- הם עתה בכח"ב שלו.
והנה בק"ש דשחרית אשר שם אתה מכוין במלת 'אחד' באות ד' שבו אל הד' מוחין היורדין בז"א, והם ד' הויות דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כנודע, ובגי' הם רל"ב. ויש בהם י"ו אותיות בד' הויות. ותצרפם עם רל"ב -- יהיו רמ"ח שהם רמ"ח איברים הנכנסים בו.
וכבר ביארנו כי אלו הו"ק דגדלות הם מוחין דגדלות. אמנם כאשר אלו נכנסין בז"א כבר אז יש בז"א מוחין דקטנות (שהם מבחי' אלהים כמבואר אצלינו), והנה הם ג' מוחין דקטנות בנה"י דאבא וג' מוחין דקטנות בנה"י דאימא, והם ששה שמות 'אלהים'. וכשתחבר ו' שמות של אלהים אלו דקטנות עם הרמ"ח איברים דגדלות כנזכר יהיו שניהם בגי' רומ"ח. וז"ש בינוקא פר' בלק (ח"ג ?, ?) כי הק"ש נקרא רומח. והנה רומח הם אותיות חמור [1], והם סוד "יששכר חמור גרם".
ואח"כ בהגיעך אל "עזרת אבותינו כו' שירה חדשה שבחו גאולי' כו'" -- אשר השירה ההיא יוצאה מהגרון וכמ"ש "וענו ואמרו ה' ימלוך כו'" -- אז תכוין במלת 'גרון'. כי הנה תחילה היה לנו ענין הרומ"ח הנזכר, ואם תוסיף עליו כללות ד' הויות הנזכר דעסמ"ב יהיו בגי' גרון. והענין הוא כי בתחילה בעת הק"ש ירדו המוחין בראש ז"א ועתה ב"שירה חדשה" הם מתחילין להתפשט הטיפה שלהם עד הגרון, ויורדים שם ומתעכבים שם במקום צר, ואז שם נתוספה הארתם בכח ד' כוללים ונעשים גרון.
ואח"כ ב"אתה קדוש כו'" כבר הודעתיך במקום אחר כי עד עתה היה בחי' החיבוק בימינא ובשמאלא ובאמצעיתה, וכאשר הגיע החיבוק אל בחינת אמצעיתא -- אז מתחילין המוחין להתפשט ולצאת מחוץ לגרון למטה אל הגוף.
- [ וזהו הטעם שתקנו ברכת "אתה חונן" אחר ברכת "אתה קדוש" לפי שעתה כבר מוח הדעת התחיל להתגלות לצאת אל מקום מרחב ומגולה ואז אנו שואלים אתה חונן לאדם כו'. גם בזה תבין כי מן ברכת אתה חונן ואילך מתחיל תיקון י' ספירות דנוקבא כמבואר במקומו. והענין הוא כי עתה אשר כבר התחילו המוחין להתפשט למטה מן הגרון, ושם הוא התחלת פרצוף הנקבה מהחזה ולמטה ואנו מתקנין אותה. וגם טעם אחר לפי שעל ידי הקדושה ניתן בחינת הדעת אל הנוקבא דז"א כמבואר במקומו ולכן אנו שואלים עתה -- "אתה חונן לאדם דעת כו'". ]
ונחזור לענין ראשון שצריך לכוין בברכת אתה קדוש כו' שהמוחין יורדין ויוצאין מן הגרון כדי להתפשט בגוף החסדים העומדים תוך יסוד דאימא, ובהיותם בגרון היו סתומים שם בסיתום גדול. ותכוין כי ענין גרון הנה נתבאר אצלינו כי הוא ג' פעמים יב"ק ג' פעמים יב"ק שווה 336 שהוא בחינת המוחין דקטנות (שהם שם 'אלהים') ובחינת המוחין דגדלות (הנקרא שם 'הויה'), ובהיותם מתלבשין ביחד זב"ז בתוך הגרון שהוא מעבר צר -- אז נקרא הגרון מעבר יב"ק, שהוא מעבר של שם הויה ואלהים שעולים בגי' יב"ק.
והנה הה"ח או ה"ג הנה הם עוברים בתוך המעבר האמצעי של יב"ק -- שהוא היסוד שהוא קו האמצעי. והנה כל בחינת חסד או גבורה היא הויה אחד. נמצא כי הה"ח או הה"ג הם ה' הויות [2] שהוא בגימטריא ק"ל. וכן ה' הויות של גבורות גימטריא ק"ל. ולכן תכוין להוריד אותם הק"ל דרך מעבר היב"ק הנז' שיצאו משם למטה מן הגרון. והנה ק"ל ויב"ק הם גימטריא גר"ם. [והנלע"ד ששמעתי ממוז"ל שאלו הק"ל הם הה' גבורות היוצאין לעשות דעת הנקבה. ]
והרי נתבאר שלש כונות שהם: רמ"ח ורומ"ח וגרון; ושלשתם בשחרית. אבל בערבית הם משונים לטעם הנז"ל, כי יש הפרש בין שחרית לערבית. וזה ביאורן. ענין הרמ"ח תכוין שהם ג' הויות סמ"ב -- כולם בבחי' ע"ב באופן זה:
- ס"ג עם עשרה אותיותיו -- ע"ב
- מ"ה כ"ו -- ע"ב
- הויה דב"ן באחוריים[3] -- הוא ע"ב
ונמצא שהם ג' פעמים ע"ב -- הם רי"ו. ותחבר עמהם ל"ב אלהים -- הרי רמ"ח. ואם תחבר עמהם ו' אלהים דקטנות -- הרי רומ"ח.
ואח"כ בברכת אתה קדוש תכוין אל גר"ם על דרך שכוונת בשחרית שהוא ק"ל ויב"ק. אבל יש בזה הפרש אחד. והוא: כי בשחרית -- אשר כבר נכנסו בברכת אבות כל הנה"י דאו"א -- לכן כונת גר"ם היתה בגרון, לפי שמקום הגר"ם הוא היסוד דאימא למטה בבחינת העטרה שבה ושם הוא בחי' יב"ק כנזכר. אבל עתה בערבית -- שאין בו אלא מוחין דו"ק -- נמצא כי זו העטרה דיסוד דאימא הוא למעלה בכתר דז"א, ולכן צריך שתכוין שם ענין הגרם הזה. כי שם -- בהיות היסוד שם למעלה -- יוצאין ממנו ק"ל הגבורות כנזכר. והרי נתבאר כונת ק"ש דערבית.
וגם בק"ש שעל המטה קבלתי עניינה ושכחתי קצתה. וזהו הנזכר אצלינו: כי ענין כונת הגרון הנ"ל צריך שתכוין אותו בעת שתאמר הפסוק "רוממות אל בגרונם". ושם תכוין כונת הגרון הנ"ל. ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל כי אין לכוין בגרון הנ"ל בק"ש דערבית אבל תמתין עד ק"ש שעל השכיבה ושם תכוין בפסוק רוממות אל בגרונם כנזכר.
אזהרות שקודם השמע[עריכה]
אזהרות שקודם השמע. קודם שתאמר היחוד דשמע ישראל צריך שתכוין אל היחוד שביארנו בדרוש הציצית בענין ד' כונת שיש בד' אותיות הויה. והכונה הנוגעת אל יחוד דשמע ישראל היא שתכוין תחילה אל ה' תתאה, ואח"כ תחברה עם ו', ואח"כ תחבר י' עם ה' ראשונה, ועיי"ש ותמצא ביאור כוונה זו מה ענינה.
גם קודם שתאמר שמע ישראל תסגיר שני עיניך ביד ימינך ותכוין למה שאמרו בסבא דמשפטים (ח"ב צה, א) עולימתא שפירתא דלית לה עיינין . ושם ביארנו שהכונה היא על רחל שהיא העולה עתה בבחינת מ"ן לגבי אבא ואמא. ועיי"ש בסבא דמשפטים. ובידך השמאלית תאחוז ד' ציציות ויהיו מונחים על לבך כמבואר לעיל.
גם קודם שתאמר ק"ש צריך שתכוין אל מצות עשה שנצטוינו לקרות ק"ש ב' פעמים בכל יום.
כונת יחוד ק"ש עד עזרת אבותינו[עריכה]
כונת יחוד ק"ש עד עזרת אבותינו. דע כי הנה ברכת אהבת עולם הוא סוד היכל אהבה הנזכר בפ'ר פקודי[4]. והנה היכל אהבה הוא סוד החיבוק, והיכל הרצון הוא סוד הנישוק (והוא בברכת אמת ויציב). וכבר נודע כי אין נישוק אלא אתדבקותא דרוחא ברוחא, ואי אפשר זה אלא עד שירד ז"א שבאצילות אל היכל הרצון. וגם הוא איננו יכול לירד עד שיתוסף בו כח מן רוח אבא ואמא. ולכן אנו מייחדים את או"א בשמע ישראל כו' ואז מאירים בזו"ן בחי' מוחין -- ואז הוא יורד למטה כנזכר.
ונמצא כי בעת זה היחוד -- נעשו מוחין לו ולה. וזה טעם מה שאמרו רז"ל שהק"ש מדאורייתא והתפלה מדרבנן. והענין הוא במה שנודע שנה"י דז"א מאירים בנוקבא בסוד ד' מוחין שבה. אמנם יורדין לה גם כן בעת יחוד ק"ש ד' מוחין ממש מלמעלה מאו"א. וזה אומרם דתפלה מדרבנן, כי "רבנן" הם הנה"י (בסוד מ"ש רז"ל בברכות הני ברכי דרבנן דשלהי כו' כי הוא סוד תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' כו', שהם תרין לימודין, תרי ערבי נחל, נצח והוד). ונמצא שבאותו הרגע של יחוד ק"ש יש יותר הארה בהם ממה שנעשה בתפלה, כי אין ניכר אח"כ אור זה והוא מסתלק אחר זמן הק"ש.
ואח"כ ברמ"ח תיבין דק"ש אנו מורידין סוד הז"א כולו ברמ"ח איברים שבו. ולכן אלו הרמ"ח תיבין דק"ש הם פרשיות תורה שבכתב (כנודע כי ז"א נקרא 'תורה שבכתב'). ולכן בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק כי אנו צריכין להוריד ז"א בהיכל הרצון הרמוז בברכת אמת ויציב, ולכן לא יפסיק בנתיים.
ודע כי בהיכל הרצון יש בתוכו ו' היכלות והוא כולל ו' היכלין אחרנין; ושם יורד ומתלבש ז"א עם ו"ק. והנה עדיין חסרים ד' היכלות אחרים -- כי יש בז"א י' ספירות -- ולכן צריכין אנו להוריד שם בהיכל הרצון בחי' היכל הז' (שהוא כללות ד' היכלות כמשו שיתבאר בע"ה), ושם מתלבשים ד' ראשונות (שהם כחב"ד דז"א), והרי נשלמו לירד כל י' ספירות.
וזהו סוד שתקנו באמת ויציב ד' פעמים 'אמת' קודם עזרת אבותינו, כי שם נגנזים ומתלבשין תנה"י דז"א בד' היכלות אשר שם בהיכל הרצון. [ואמנם עוד יש ב' היכלות אחרים שם אשר בתוכם מתלבשים חו"ג דז"א ולא תקנו לומר כנגדם ב' פעמים 'אמת' לפי שעיקר כוונתינו היא בתנה"י לבד, ולפי שהם מאירים בקומת המלכות נוקבא דז"א -- לכן לא תקנו רק ד' פעמים אמת בלבד.]
ואח"כ בעזרת אבותינו כו' אז הוא סוד הורדת היכל ק"ק למטה בהיכל הרצון כנזכר, וההיכל ההוא נק' "עזרת אבותינו", ושם ג"כ תיקנו לומר ד' פעמים אחרים 'אמת' לפי ששם מתלבשים ד' ראשונות דז"א כנזכר, והרי נשלמו ליכלל י"ס דז"א תוך היכל הרצון הכולל ו' היכלין בתוכו (מלבד ו' היכלין תתאין הנקראין היכל אהבה היכל זכות כו'), וגם נכללין בו ג"כ ד' היכלות עליונים אשר בהיכל קה"ק. והנה ענין אלו ד' היכלות הכלולים בהיכל קה"ק ואלו הו' היכלין הכלולים בהיכל הרצון נתבארו לעיל באורך בסוד כונת הקדיש שתקנו לומר קודם הודו, עיי"ש היטב כי שם נתבאר כל הצורך.
כונת יחוד ק"ש[עריכה]
כוונת יחוד ק"ש הוא כי ג' שמות -- יהו"ה אלהינו יהו"ה -- הוא יחוד אבא ואמא ודעת. וב-אחד תכוין להעלות הת"ת ומלכות בסוד מ"ן. ואז יכוין שאז מזדווגים אבא ואמא ודעת ואז יורד השפע ההוא למטה בת"ת ומלכות. ואז יכוין כי נמשכין אל הת"ת אותם ג' שמות (אחרים) הראשונים (שהם ה' אלקינו ה') שהם ג' מוחין הראשונים. ובשכמל"ו שם תכוין אל המלכות על דרך ממה שנתבאר במקום אחר.
וענין "ואהבת..והיה..ויאמר" -- הוא כי אחר שיורד השפע אל ג' מוחין שבת"ת יורד אח"כ גם אל חג"ת (שהם גופא ותרין דרועין).
כונת יחוד שמע ישראל[עריכה]
כונת יחוד שמע ישראל. הנה יחוד זה הוא זווג אבא ואמא -- כי זווג הנעשה בשים שלום הוא זווג ת"ת ומלכות, ולכן צריך להקדים זווג אבא ואמא העליון לתחתון. והנה כמו שלצורך זווג זו"ן אנו צריכים אל התעוררות מ"ן (שהם נשמות התחתונים הנקרא בנים לת"ת ומלכות כמו שאמר הפסוק בנים אתם לה' אלקיכם) -- כמו כן בזווג אבא ואמא הם צריכים אל מ"ן של זו"ן בניהם. ולפי שהן צריכין בתחילה לתקן עצמן כדי שיוכלו לעלות ולהיות בסוד מ"ן -- לכן אנו ממשיכין לשניהם שפע בסוד ב' תיבות "שמע ישראל".
- כי שמע היא המלכות הנקרא שם ע’; שהמלכות נקראת 'שם' (בסוד שני שמות הויה ושד"י העולים בגי' ש"ם), ואנו ממשיכין אל המלכות שנקרא "שם" שפע מן הע' שהיא מאותיות גדולות שהוא סוד ע' שמהן עלאין דאילנא דחיי שהיא בינה. ואלו הע' הם סוד ז' ספירות תחתונות דבינה אשר כל אחד כלולה מעשר שהם ע'. וז"ס ע' רבתי דשמע שהיא הבינה.
- ואח"כ ישראל -- רצונו לומר שי"ר א"ל, כי הבינה נקרא 'שיר' והחכמה נקרא 'אל'. והת"ת הנקרא "ישראל" מקבל עתה השפע משניהם.
ואחר שהמלכות והת"ת קבלו השפע הנזכר במלת "שמע ישראל" כנזכר -- אז עולים בסוד מ"ן ואז מזדווגים אבא ואמא בסוד הדעת המזווגם. וזהו סוד ה' אלקינו ה'; שהם אבא ואמא ודעת כנ"ל.
ואחר אשר כבר נזדווגו אבא ואמא -- אז אנו מורידים שפע ג' מוחין הנזכר אל הת"ת (הנקרא א"ח ד'אחד'), ואנו מכוונים שהג' מוחין הנזכר נמשכין בסוד חב"ד אל ז"א וחוזרים להיות בו גם כן ג' שמות האלו ב'אח' ד'אחד' (שהוא הז"א). ובד' ד'אחד' תכוין אל המלכות המתייחדת עם הת"ת (הנקרא 'אח'). ולכן ד' זו היא גדולה להיות עתה למעלה במקום אבא ואמא בסוד מ"ן.
ועתה בבשכמל"ו אנו ממשיכין המוחין אל המלכות וזה סדרן.
- ברוך שם כבוד -- חב"ד.
- מלכותו -- כתר; גלגלת דרישא דילה.
- לעולם -- הם ו"ק דידה.
- ועד -- מלכות העשירית שבה. ולכן תיבה זו מסיימת בד' שהיא בחי' תתאה דילה.
אמנם דע כי בזווג זו"ן אנו אומרים נפילת אפים בסוד המיתה שאנו נחשבים כמתים ומעלים שם נשמתינו וזהו מה שאמר הפסוק (תהלים כה, א) "אליך ה' נפשי אשא" -- מלת "אליך" דייקא לרמוז שאנו מעלין נשמותינו עד ה' ממש שהוא הת"ת. אבל עתה בק"ש אנו כוללים עצמינו ג"כ בסוד המ"ן דזו"ן אבל אינו מספיק שנמסור נפשותינו בסוד מיתה אלא בסוד קידוש ה' שהוא מסירת נפשינו להריגה. ולכן צריך לכוין במלת אחד בשם יאהדונה"י, ויכוין בד' מיתות ב"ד -- סקילה שריפה הרג וחנק -- על דרך שידעת. וזהו סוד הכתוב (תהלים מד, כג) "כי עליך הורגנו כל היום", שלא אמר "אליך" אלא "עליך", פירושו במי שהוא עליך (שהיא החכמה שעל הת"ת אשר עליו ממש) -- הורגנו. וזהו סוד מה שאמרו רז"ל על רבי עקיבא שעלה אל המחשבה -- שהיא חכמה בסוד מסירת נפשו להריגה. ודי למבין.
והנה אחר שיחדנו הת"ת בג' מוחותיו (בסוד 'אח' דאחד) דרך כללות -- אנו חוזרים לפרטם דרך פרט -- פרשת ואהבת, ופרשת והיה, ופרשת ויאמר. והם ג' מוחין דיליה. ואל תתמה -- איך אל הת"ת לא יחדנו רק אלו הג' מוחין דיליה בלבד, ואף גם זאת לא היה בפירוש ובגילוי אלא בדרך נסתר בשני אותיות א"ח דאחד, ולנקבה יחדנו כל עשר ספירותיה?! והתשובה היא כי בשכמל"ו אינו כתוב בתורה -- ולכן אנו אומרים אותו בלחש, אבל יחוד הת"ת הוא בפרשת שמע שנכתב בתורה אשר לכן נאמר בקול רם, ולכן -- אף אם אין בו יחוד אלא דרך רמז -- הנה הוא יותר נגלה מיחוד המלכות שלא נזכר בתורה וגם אין אנו אומרים אותו רק בלחש.
עוד פירוש כונת פסוק שמע ישראל כו'. שמע ישראל הוא הכנת קבלת אור ת"ת ומלכות מלמעלה מהם כדי שיוכלו לעלות בסוד מ"ן אל אבא ואמא. וזה הת"ת ומלכות הוא סוד לאה וישראל. ו-ה' אלקינו ה' הוא סוד חב"ד; כי 'יהו-ה' הוא הויה דיודין באבא, ו'אלהינו' - הוא סוד אהיה דיודין באימא, ויהו-ה השלישי הוא הדעת המזווגם אשר הוא מתעורר עתה אל הזווג, ועתה הוא בסוד הויה דמילוי ס"ג. ועדיין אל תחבר שם הויה עם שם אהיה. ובמלת 'אחד' תכוין להעלות 'ישר' הנקרא א"ח (בסוד הויה דמ"ה דאלפין). ואות ד' ד'אחד' (שהיא בחי' לאה) תכוין בה בסוד שם 'אדני' במילואו כזה: אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, ותכוין לשתף נשמתך עמהם אחר שמסרת עצמך על קדוש ה'. וכל זה תעלהו על ידי שם הויה דס"ג למ"ן. ואז תתחבר ותשלב ב' שמות של הויה ואהיה בזה האופן יאההויה"ה.
ואח"כ תכוין להוריד מ"ד בסוד הויה דע"ב דיודין. ואח"כ תכוין להוריד מן הזווג הזה מוחין אל הז"א, והם ד' פעמים יה"ו. הראשון במילוי ע"ב. והב' במילוי ס"ג. והג' במילוי מ"ה. והד' במילוי ב"ן. ותכוין כי ד' שמות יה"ו הנזכר הם גי' מקו"ם, שה"ס נ"ז ומ"ח וט"ל ומ"ב, והוא חשבון שם הויה בריבועו כזה שעולה מקום: י' פעמים י' - ק'. ה' פעמים ה' - כ"ה. ו' פעמים ו' - ל"ו. ה' פעמים ה' - כ"ה. סך הכל גי' מקום. וזהו סוד מ"ש רז"ל תפילין מרובעות הלמ"מ -- כי התפילין הם אלו הד' מוחין הנזכר, וצריכים להיותם מרובעות כנגד שם הויה המרובע העולה בגי' מקו"ם.
והנה מאלו הד' שמות יה"ו הנזכרים חסרים ד' ההין, והם לצורך המלכות. והנה הד' ההין הנזכר בארבע מילויי עסמ"ב הם בגי' מ"ו בזה האופן: ה"י ה"י ה"א ה"ה, וזהו סוד פסוק "הנה מקום אתי" שר"ת שלו מ"ו. והנה מקו"ם ומ"ו בגי' רל"ב כמנין ד' שמות עסמ"ב.
ואחר כך בבשכמל"ו תכוין להוריד המוחין של לאה. והענין הוא כי הכתר דלאה אינו נעשה רק אחר ביאת המוחין והוא כי המוחין הם ד' שמות אהיה והד' אלפין אשר בהם מתעלים ועולים על המוחין ונעשין כתר שלה [5]. והנה ד' אלפ ד' אלפ שווה 444ין במלואם עולים תמ"ד והוא סוד 'עולת תמיד' (דמלת תמיד חסרה יו"ד וצ"ל תמד, לא תמיד). וזהו סוד ויעקב איש תם (והד' הנשארת מן תמ"ד היא בחי' המלכות העשירית שבה שנכנסת תוך רחל ומתלבשת בה).
ובמלת "מלכותו" תכוין מלכות ו' -- שהיא לאה הנקרא מלכות ז"א (הנקרא ו').
"לעולם" -- הוא סוד ו"ק שלה אשר כבר ידעת כי ו' תחתונות שלה הוא סוד שם ס"ג והנה במלואו ורבועו עולה קס"ו, ועם עשר אותיות -- הרי קע"ו כמנין לעולם.
"ועד" -- הוא בחי' היסוד שלה המתחברת עם המלכות שבה.
והנה בשם ס"ג הנזכר (העולה ברבועו ובמלואו קס"ו) יש בו ח' יודין. ותכוין כי ו' יודין הראשונים של שם הם עד הת"ת שלה, וזהו ו' של "ועד". והיו"ד השביעית ביסוד שלה -- ושם כלולים כל הז' יודין שהם בגי' ע' של "ועד". והיו"ד הח' במלכות שלה, כי היא דלת של תמ"ד הנזכרת שמתפשטת ברחל.
כונות אחרות[עריכה]
כונות אחרות קרובות אל האמור.
שמע -- אות ש' הוא סוד מצפ"ץ, והיא הויה באתב"ש. והנה ההויה הנז' יש בה יו"ד בתחילתה ועם הר"ת של ידוד ישראל[6] הרי בגי' שם אהיה.
גם בתיבת 'ישראל' כבר נתבאר שהוא שיר אל. והענין הוא כי 'אל' הוא שם ייא"י שבהויה דס"ג -- והוא בחינת הה' חסדים דאבא שניתנו ביסוד דאימא), ו'שיר' הם הה' גבורות דאימא עצמה.
שמע ישראל כו' -- כבר נתבאר בביאורינו שיכוין אל המלכות שנקרא 'שם' מ"שמע", והוא סוד שדי והויה. והענין הוא כי הוא סוד הת"ת ויסוד (שהם שני שמות הנזכר) ומכחם נקראת המלכות 'שם'.
גם יכוין בד' תיבות ה' אלקינו ה' אחד שהם ד' פרשיות דתפילין של ראש, והם ד' אותיות ההוי"ה. וד' תיבות של ברוך שם כבוד מלכותו הם ד' אותיות ההוי"ה והם ד' פרשיות דתפילין של יד.
ובשכמל"ו תכוין לב' בחינות. האחת היא לעשות התפשטות כל הפרצוף לאה מאחורי ז"א מחציו ולמעלה. והשנית לתת בחינת מוחין בלבד לרחל באחורי ז"א מחציו ולמטה. וזה ענינו.
- ברוך -- חכמת לאה, והוא אהיה דיודין.
- שם -- בינת לאה, והוא ג"כ אהיה דיודין.
- כבוד -- דעת לאה, כלול מחו"ג, והיא אהיה דאלפין ואהיה דההין.
- מלכותו -- יכוין להמשיך ד' אלפין מן ד' אהיה הנז"ל לעשות ד' מוחין ברחל הנקרא מלכות.
- גם יכוין להמשיך לה
י' אהיה י' אהיה שווה 210 פשוטים שהם בגימ' ציק"י (שהם לבושי של ה"ח וה"ג כנודע), כי עתה לא יש לרחל רק אלו הלבושים עד אח"כ בעמידה שלוקחת גם המוחין שבתוכם וימשיכם לשם 'אלהים' שבה, מלא ביודין, אשר השם הזה במילואו ומילוי השם והכללות עולה הכל בגימטריה קדרה. וזהו סוד מה שאמרו רז"ל (פסחים נו, א) משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה והביאו לה בחשאי.
- אח"כ חוזרין בפרצוף לאה.
- בתיבת לעולם תכוין לעשות כתר אל לאה, והוא מאחוריים-מלאין-מהויה-דס"ג (העולה קס"ו) ועם י' אותיות רבוע -- הרי קע"ו כמנין לעול"ם.
- ועד -- בגימטריה פ' כמנין ח' יודין שיש באחורי הויה הנזכר. וח' יודין אלו הם התפשטות שאר פרצוף לאה.
גם במלת אחד כבר נתבאר אצלינו שיכוין בשם א"ל כו'. והענין הוא כי משם אדני במלואו הנרמז במלת ד' כי הוא מלשון דלת ותרגומו תרעא (שהוא מילוי 'אדני'). ותסיר מתרע"א שם א"ל --ישאר בגי' תמר. ויחבר עמו שם 'אל' מן אותיות ייא"י שבהויה דס"ג שנשארו מקודם (כנזכר אצלינו) ויהיו שניהם בגי' עם הכולל הויה אחד דס"ג ביסוד דאימא. ואז מזדווגים יחד.
ענין הק"ש דשחרית הוא כי הנה כבר ע"י התפילין שהנחנו נתנו תפילין לז"א דאצילות. ואמנם היחוד דק"ש הוא לתת התעוררות אל זו"ן שבבריאה שיזדווגו.
גם ראיתי באופן אחר וזה עניינו. בתיבת ידוד אלקינו ידוד יכוין שז"א דאצילות לוקח עתה ג' מוחין חב"ד ויכוין כמו שזו"ן דאצילות עלו בסוד מ"ן אל אימא דאצילות -- כן עולם היצירה והעשיה (שהם סוד זו"ן) עלו בסוד מ"ן אל הבריאה שהוא סוד אימא הנקרא אמת. וזהו סוד מה שרמזו בזוה"ק פ' שלח לך (ח"ג קסב, א) כי ה' אלקינו ה' הם נקרא חותמא דגושפנקא אמת.
והנה ע"י היצירה והעשיה שעלו בסוד מ"ן בבריאה מזדווגים גם אבא ואמא דבריאה ונותנים מוחין לזו"ן דבריאה (כדוגמ' הנעשה באצילות כנזכר אצלינו), אבל יצירה ועשיה אינם בעלי זווג כלל כמבואר אצלנו כי אין להם מוחין. ונמצא כי ע"י זה היחוד דק"ש נעשים ב' בחינות -- כי נמשכין מוחין פנימים אל זו"ן דאצילות, וכן מוחין פנימים אל הבריאה; אלא שהפנימים-דאצילות נעשים מקיפין לאותן של הבריאה ואח"כ בעמידה נמשך מוחין מקיפים לזו"ן דאצילות כנזכר אצלינו וכבר נתבאר אצלינו כי אלו הפנימים דאצילות הנמשכין בק"ש אינה רק בחינת ו"ק מצד מוחין דאימא וכל שאר בחינת המוחין נכנסין בעמידה עם המקיפין ועיי"ש.
כונה אחרת. הנה כמו שבשמע ישראל ביארנו שאז מקבלין זו"ן הכנה לשיוכלו להזדווג אח"כ בנפילת אפים -- כן על דרך זה צריכין אבא ואמא לקבל הכנה בתחילה לשיוכלו להזדווג אח"כ במלת 'אחד' כמו שנבאר. ואמנם ההכנה הזו היא שמקבלים ג' הארות בג' תיבות אלו מן אריך אנפין כמו שנבאר. ואמנם הנה נודע כי בא"א יש בו הויה אחת הכוללת כל הי' ספירות שלו, ותכוין שהיא במלוי יודין.
- והנה בשם הויה הראשון תכוין שהיא דיודין; שמקבל עתה אבא מן י' של הוית אריך אנפין.
- וב"אלהינו" תכוין שהוא אהיה דיודין; שמקבלת עתה אימא מן ה' ראשונה של הוית אריך אנפין.
- ובהויה אחרונה תכוין הויה דס"ג, והוא בחינת הדעת המזווגן לאבא ואמא המקבל עתה הארה זו מן אות ו' של הויית א"א.
- אח"כ במלת 'אחד' תכוין להוריד הארה מן אות ה' אחרונה של הוית אריך אנפין אל זו"ן שהם 'הויה אדני' הנרמזים ב'אחד' ('אח' ד') כדי שיעלו זו"ן עתה בסוד מ"ן אל זווג אבא ואמא.
- ואח"כ תכוין גם במלת 'אחד' להמשיך מזווג אבא ואמא ד' מוחין לז"א שהם ארבע יה"ו וארבע אה"י כסדר מלוי עסמ"ב. ותכוין כי ארבע יה"ו הנזכר יוצאין מארבע יודין שיש בהויה דע"ב דיודין דאריך כנזכר.
- גם תכוין בד' דאחד שהיא בלאה. ותכוין כי אלו המוחין הם בחינת אור פנימי אל לאה ובחינת אור מקיף אל ז"א, כי לא נכנסו המוחין במצחו.
- אח"כ במלת 'מלכותו' תכוין אל רחל שהיא מלכות ו' (רומז אל הז"א), כי רחל היא הנוקבא העיקרית כנודע. ולזה רמזו רז"ל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה כנודע. כי לאה היא דמיון אימא עלאה דאתכסיא, אבל רחל היא בת ממש. ואומרו שהריחה, כדמיון המריח מרחוק, כי המוחין הנזכר נתעלמו ממנה, כי הרי לז"א עצמו אינם אלא בסוד אור מקיף נעלם. ולכן הצדיקים הנק' עבדיה ע"י שמסרו נפשם על קדוש ה' במלת אחד כנזכר יכלו להמשיך אליה הארה בעלמא בחשאי אל המוחין שלה ולא מוחין ממש. וזה נרמז במלת "בחשאי". ולכן בתיבת "מלכותו" צריך להשפיל ראשו מלמעלה למטה להורות שממשיך ומוריד הארה הנזכר למטה עד רחל כנזכר.
- גם באות ד' של 'ועד' יכוין לגמור פרצוף רחל בפרטות כמו בלאה ממש. כי עד עתה כל הכונה היתה בלאה כנזכר. ולכן גם בד' זו של 'ועד' יכוין להמשיך ברחל בסוד אור מקיף.
- ולכן סמוך לו "ואהבת את" -- כי א"ת היא רחל נוקבא דז"א הנקרא "יהו-ה אלקיך", והאהבה היא שתמשיך לה ההארה הנזכר. וזהו מה שכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך" -- שני לבבות, והוא שיחבר ויכלול הימין שהוא החסד עם הגבורה, ואח"כ תכלול המלכות עמהם, וזהו "ובכל נפשך" - הוא המלכות הנקראת 'נפש'. ואח"כ תכלול כולם ותעלם למעלה בחב"ד, וזהו "ובכל מאדך".
ודברת ב"ם -- תכוין אל מ"ב תיבות שבפרשת שמע והוא סוד שם בן מ"ב שהוא בג' ראשונות הנקרא רישא דז"א כנזכר בתיקונים (תיקון ע'). וגם בפ' והיה אם שמוע עד "ושמתם" יש ע"ב תיבות, והוא סוד שם ע"ב, והוא בשלשה אמצעיות דז"א. וגם זה תכוין במלת עש"ב שהם אותיות ע"ב ש'; כי ש' היא שלש אמצעיות, ג' קוי השין, ובהם ע"ב שמות דויסע ויבא ויט המתחלקים בג' אותיות -- כ"ד כ"ד כ"ד לכל אחד -- עד מלת "ושמתם" שהוא עד הטבור.