שער הכוונות/דרושי שבת/דרוש טז
ענין תפילת מוסף של שבת[עריכה]
ענין תפילת מוסף בלחש. דע כי צריך לומר כמנהג אשכנז שהוא סדר תכנת שבת כו' הנתקן על סדר אלפא ביתא דתשר"ק, ובאחרונה מוסיפין ה' אותיות מנצפ"ך והם "מ'סיני נ'צטוו צ'ווי פ'עליה כ'ראוי. יהי רצון מלפניך יי' אלקינו ואלקי אבותינו שתעלינו כו'" והם סוד הארות כ"ב אתוון במוחא עילאה ממטה למעלה בסוד מ"ש באדרת נשא (ח"ג קכח, ב) וז"ל: תיו רשים רשימו לעתיק יומין דלית דכוות' (כמבואר אצלנו שם במקומו).
והנה עתה ז"א עולה בג' ראשונות חב"ד דאבא ואמא ועתה נשלם פסוק "ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם", כי ז"א (שהוא יום השבת) עלה במדרגת אבא (הנקרא 'קדש') וירש את מקומו. אבל רחל נוקבא דז"א עולה עתה בג' תחתונות דז"א (שהם עצמם בחי' נה"י דאבא ואמא), ונמצא כי עתה רחל נקרא "אשת חיל עטרת בעלה", והיא ג"כ בסוד מה שאמרו ז"ל שבעוה"ב צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם לפי שכבר ביארנו לעיל בחזרת עמידה דשחרית שהרשימו הראשון דז"א אינו זז ממקומו (ובפרט בדרוש שנתבאר לעיל שהכלים הם העולים ואורות העצמות נשארים במקומם). ונמצא כי בחזרת תפילת שחרית (אז היא סוד העוה"ז) היתה שוה בכל אורך ז"א שבמקומו בימי החול, ועדיין לא עלתה אל העוה"ב (שהוא סוד אבא ואמא), אבל עתה עלתה בג' תחתונות דאבא ואמא ואז נקראת 'בן העולם הבא' ממש, ונמצאת היא עתה בסוד עטרה למעלה מראשו של צדיק (שהוא ז"א) בבחינת מקומו בימי החול, כי גם עתה נשאר שם הרושם שלו והעצמות של אורות שלו כנזכר.
ולכן היא עתה קונה שם חדש יותר מעולה, והוא כי תחילה היתה נקראת אל אדני כנ"ל, ועתה נקראת א"ל הויה. ועוד כי שם א"ל הנזכר הוא ג"כ במילוי כזה אלף למד יהוה והם בגי' רי"א כמנין ראשי תיבות "בראשית אלקינו ואלקי אבותינו רצה כו'", וזה תכוין במקום הזה[1]. [ וטעם היות שם 'אל' במילויו ולא שם הויה הוא כי כבר בתפילת שחרית בחזרה נתמלא שם א"ל במילויו וגם שם 'אדני' היו במילוי אלא שעלתה במעלת שם ההויה פשוטה שהיא מעולה יותר משם אדני במילואו. ]
ובחזרת תפילת מוסף בקול רם -- אז ז"א עולה בכתר דאבא ואמא, כי בתפילה לחש לא עלה אלא בג' מוחין חב"ד שלהם כנ"ל. ופעם אחרת שמעתי ממורי ז"ל כי בחזרת מוסף אין עליה לז"א כי כבר הוא שוה במקום אבא ואמא אבל אנו חוזרין לעורר את ג' ראשונות דאבא ואמא כדי להוריד הארה מהם אל הנקבה שתוכל לעלות עתה ב' מדרגות בפ"א -- עד חג"ת ועד חב"ד דאבא ואמא כמו שיתבאר, ועי"כ תזדווג עם ז"א. ואמנם הנקבה עולה ב' עליות עליה אחד בחג"ת דז"א (שהם עצמות חג"ת דאבא ואמא) ועליה ב' עולה עד חב"ד דז"א (שהם עצמם חב"ד דאבא ואמא). ופעם אחרת שמעתי כי כל עליות ז"א עתה הם באבא בלבד, ועליית רחל נוקבא הם באימא בלבד, ונמצא כי בחזרת תפילת מוסף ירש ז"א מקום אביו ונוקבא מקום אימא, וזהו הנכון.
והנה עליית ז"א בכתר דאבא נרמז בקדושת חזרת מוסף שהיא "כתר יתנו לך ה' אלקינו כו'" וכמ"ש בספר הזהר. ופירושו לך ה' אלקינו שהוא ז"א, אלקי התחתו', יתנו לך אבא ואמא הנקראים מלאכים המוני מעלה, בחי' כתר שלהם. וסרסהו ודורשיהו -- לך ה' אלקינו יתנו מלאכי' המוני מעלה כתר. וכבר נתבאר בס' התיקונים כי אבא ואמא נקראים 'מלאכים' של אריך אנפין, כתר דאצילות. ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל שבמלת "כתר" יכוין אל הויה דמילוי ס"ג.
ואמנם עליות הנוקבא רחל -- עלייה ראשונה היא בקדוש קדוש קדוש ה' צבאות כולי. ולכן תכוין כי בקדוש ראשון עולה בחסד, ובב' עולה בגבורה, ובג' עולה בת"ת. ועליה השניה היא עולה כשאומרים אי"ה מקום כבודו, ר"ל כי ג' ראשונות שהם אי"ה -- א' דעת באמצע, י"ה הם חכמה ובינה -- ושם במקום אי"ה הוא מקום המלכות הנקראת כבודו של ז"א. וזהו כבודו -- כבוד ו’ (כי ז"א הוא סוד אות ו'). ולהיות כי עתה עלתה הנקבה שתי עליות בפעם אחד, משא"כ בשום זמן מהזמנים -- לכן שואלים המלאכים וכולם תמהים ואומרים "איה מקום כבודו" כלומר איך אפשר שהמלכות דילגה למקום ג' אמצעיות ואיך עתה פתע פתאום חזרה לעלות בג' ראשונות, ותמהים ואומרים איה כו' כי הם חושבים שאינה יכולה לעלות רק עלייה ראשונה שהיא בג' אמצעיות וכיון שנסתלקה משם אינם יודעים מה נעשה בה כי אינו עולה בדעתם שעלתה עליה שניה. והנה צריך האדם לדלג על רגליו כלפי מעלה בעת שאומר "קדוש קדוש קדוש כו'" ובעת שאומר "איה כו'" לרמוז אל שני דילוגים אלו שדילגה רחל נוקבא דז"א.
ודע כי סוד איה -- אות א' היא מזל הי"ג דדיקנא דאריך אנפין, שהוא סוד הדעת של אבא ואמא הנקראים י"ה. וזהו אי"ה. וכבר הודעתיך כי עתה במלת אי"ה כו' תכוין לקבל בעצמך תוספת נשמה דכורא ממדת יום השבת כנ"ל. ותכוין כי עתה על ידי עליית הנקבה כנזכר קנתה לה שם חדש יותר מעולה והוא שעתה נקרא א"ל יהו"ה במילויים באלפין כזה: אלף למד יוד הא ואו הא, והם בגי' ר"ל במנין ב' תיבות שהם מקום כבודו עם ו' של להעריצו. ולכן תכוין במלת אלו כוונה הנזכר.
ובאומרך ימלוך ה' לעולם כולי -- תכוין כי ר"ת של א'להיך צ'יון ל'דור ו'דור הם אותיות אצלו, ר"ל כי עתה רחל נוקבא דז"א היא אצלו ממש, שוה בקומתו, משא"כ בשום תפלה אחרת.
ענין פסוק שמע ישראל כולי הנתקן במקום הזה -- עניינו הוא כי הנה בכל יום שבת לא היה זווג כלל לז"א עם נוקבא רחל אלא עתה בחזרת מוסף בקול רם שעלתה עמו שוה בשוה כנזכר, והיסוד שלו שוה בשוה עם היסוד שלה, משא"כ בתחילה. ובזה תבין ענין תפילת מוסף שאמרו בספר הזהר ובספר התקונים שהיא ביסוד הנקרא יוסף. והטעם הוא כי עתה יכול יסוד דז"א להזדווג בשוה עם היסוד שבה, והנה זווגם עתה הוא ממש כעין זווג אבא ואמא כי הרי ירשו את מקומם. וכבר נודע כי אין זווג לאבא ואמא אלא על ידי מיין נוקבין של נשמות התחתונות המוסרים עצמם להריגה על קידוש השם על דרך יחוד אבא ואמא בפסוק שמע ישראל (כמו שבארנו בק"ש דשחרית דימי החול) ולכן עתה אנו אומרים פסוק שמע ישראל. וצריך לכוין להעלות מ"ן אל זו"ן על ידי מסירת נפשינו על קידוש השם במלת "אחד" בפסוק שמע ישראל כמו שבארנו בק"ש של שחרית דחול.
- ^ אמר שמואל: נלע"ד שהרב סובר כי גם בתפלת מוסף צריך לומר כמו בלילה בלשון הזה "חמדת ימים אותו קראת זכר למעשה בראשית או"א רצה וכולי", ואף גם זה עדיין חסר לתשלום רי"א אחד, ואלו הם ר"י. ועם הכולל יעלו רי"א. כנלע"ד