שער הכוונות/דרושי שבת/דרוש טו

<< · שער הכוונות · דרושי שבת · דרוש טו · >>

ענין תפילת שחרית של שבת

ענין התפלה של שחרית דיום שבת.    הנה נתבאר לעיל כי בלילה יכוין האדם לקבל תוספת נר"ן ושלשתן הם בחי' נוקבין, וביום שבת יכוין גם כן לקבל בחינת נר"ן ושלשתם(?) דכורין מבחינת קדושת היום שהוא דכורא.

ואמנם ג' המקומות שבהם צריך לקבל תוספת הנזכר שמעתי בתחלה ממורי ז"ל שבברכו של קודם יוצר דשחרית יכוין לקבל תוספת הנפש דכורא, ובסמיכות גאולה לתפלה יכוין לקבל תוספת רוח, ובמוסף במלת "אי"ה מקום כבודו כו'" יכוין לקבל תוספת נשמה. אבל אח"כ שמעתי ממוז"ל באופן אחר וכמו שיתבאר בע"ה בכללי הדרוש כל אחד במקומו. וזה החלי בע"ה.

דע כי מן התחלת תפלת שחרית מן סדר הקרבנות עד נשמת כל חי כו' נכנסו בחינת אורות המקיפין של בחינת המוחין דז"א מבחינת המקיף העליון הנקרא אות מ' דצלם דאימא ובסדר נשמת כל חי אז נכנסין המקיפין דאות מ' דצלם דאבא וזהו סוד נ'שמת כ'ל ח'י, ר"ת נכ"ח, שהם כמנין ג' הויות שהם ג' מוחין חב"ד בבחינת אורות מקיפין מבחינת מ' דצלם דאבא. והרי נשלמו ליכנס ברישא דז"א כל המקיפים שלו מב' הצלמים דאימא ודאבא. ולכן תכוין כי עתה באמרך "נשמת כל חי" לקבל חלק תוספת נפש דכורא שבך מבחינת יום שבת דכורא כנ"ל.

והנה ענין סוד נשמת כל חי הוא בחינת תוספת קדושת שבת בעולם היצירה (כנודע כי תיקון נשמת כל חי הוא בסדר הזמירות שהם ביצירה, כי סדר יוצר אור כו' הוא בבריאה). ותכוין בנשמת כל חי כו' כי מלת "כל חי" הוא בגי' ס"ח -- אהי"ה הוי"ה אהי"ה, והם בגי' חיים, והם סוד התפילין הנקראים "חיי המלך". והכונה היא כי זה הוא תמורת התפילין שבימי החול.

הקדישים דיום שבת -- לא קבלתי כונתם ממורי ז"ל.

כונת יוצר דשבת

כונת יוצר דשבת.    הנה ביוצר דשבת הוא בחינת תוספת קדושת שבת בעולם הבריאה (כי כל סדר יוצר הוא בבריאה כנודע). אבל צריך שתדע כי ז' היכלות אלו אין בהם בכולם תוספת קדושה, רק בג' היכלין לבד שהם רמוזים בג' חלקים אלו:

• הא' הוא מן "יוצר אור" עד "אין ערוך לך כו'"
• והב' הוא מן "אין ערוך לך כו'" עד "אל אדון כו'"
• והג' הוא מן "אל אדון כו'" עד "תתברך לנצח צורנו כו'"

וצריך לבאר ענין אלו ההיכלות של יוצר דשחרית דשבת מה ענינם.    דע כי שבעה היכלות הנרמזים בסדר יוצר דימי החול דשחרית הם ז' היכלות ז"א דבריאה ובהם נכללין ז' היכלין דנוקבא הנקראים "ז' נערות אסתר". ואמנם ביום שבת ביוצר דשחרית נפתחין שבעה היכלין עילאין הנקראים "היכלין דשבת", והם ז' היכלי אבא ואמא דבריאה, ואז ז' היכלי ז"א דבריאה עולים ונכללים בז' היכלי אבא ואמא המקבלים משם תוספת קדושת שבת.

והנה ז' היכלי אבא ואמא הם נרמזים בז' פעמים שנזכרו כאן מלת "הכל", כי הכל מלשון היכל, ואלו הם:

• "ובורא את הכל" -- יסוד.
• "הכל יודוך" -- הוד.
• "והכל ישבחוך" -- נצח.
• "והכל יאמרו" -- ת"ת.
• "הכל ירוממוך" -- גבורה.
• "יוצר הכל" -- חסד.
  

והרי הם ו' על הסדר ממטה למעלה מיסוד עד חסד.

[ והנם מה שנרמזים במלת 'הכל' הוא כי כל אחד מהו' קצוות אלו הוא כלול מן נ' שערי בינה הנפתחים עתה ביום שבת, והנה הם נ' שערים כמנין כ"ל. ]

האמנם לא כל ז' היכלין דז"א דבריאה עולים ונכללים בז' היכלי אבא ואמא לקבל תוספת שבת, רק ג' היכלות היותר ממותקים (שהם בחינת החסדים), והם:

• היכל היסוד הנקרא 'היכל לבנת הספיר', וזה עולה בברכת יוצר מתחילת הברכה עד סדר "אין ערוך לך ה' אלקינו כו'". והיכל הזה הוא העולה עתה בשבת למעלה מכל שאר ז' היכלי ז"א, כנודע דיוסף חביבו דכולא וסליק על כולא (כנזכר בפרשת שלח לך^[1] ) והוא מתעלה ועולה עד היכל אהבה דאבא ואמא, כי הנה שם באבא ואמא הוא היכל הז' העליון דכללות עולם הבריאה כנודע ובאותו היכל יש בחי' פרטיו' היכל אהבה של אבא ואמא וזה ההיכל דיסוד דז"א עולה עד שם מתתא לעילא ומקבל משם תוספת קדושה בברכת יוצר אור שהיא כנגד היכל 'לבנת הספיר' (שהוא יסוד דז"א כנודע) ועולה בכל ז' היכלין דבריאה ממטה למעלה, והם סוד ז' פעמים הכ"ל שנזכר ביוצר דשבת (שהם: ובורא את הכל, הכל יודוך, והכל ישבחוך כו' כנזכר), והם כסדרן ממטה למעלה, מן היסוד עד החסד. והנה נקשר היכל היסוד בהיכל אהבה העליון שבהיכל הז' הנקרא 'היכל אבא ואמא', ומלת "הכל" הראשון שנזכר ביוצר דשבת -- שהוא "ובורא את הכל" כנזכר -- הנה הוא היסוד התחתון דז"א שנכלל בכל ז' היכלין דיליה ונקרא הכ"ל ואז עולה בו' הכ"ל העליונים.

• היכל השני העולה בסוד תוספת שבת הוא היכל הרצון התחתון, שהוא ת"ת, ונרמז בסדר "אין ערוך לך ואין דומה לך" עד "אל אדון כו'".

• היכל השלישי העולה בסוד תוספת שבת הוא היכל אהבה התחתון שהוא החסד, ונרמז בסדר "אל אדון על כל המעשים".

אבל היכל דנצח -- אע"פ שהוא קו ימיני והוא חסד -- איננו עולה, לפי שהוא קשור עם היכל ההוד, כי תרווייהו הם תרי פלגי גופא כנות(?), ולכך הוא ג"כ דין ואינו עולה. ועוד טעם אחר כנודע כי ירכין אינון לבר מגופא ולכן אפילו הנצח נקרא 'דין'.

אל אדון

אל אדון כו' -- כבר ביארנו כי הוא היכל אהבה דז"א וכולי, אבל צריך שתכוין כונה אחרת, והוא כי המלכות -- הנקרא א"ל אדנ"י כמבואר אצלנו -- הנה עתה ניתוסף גם בה תוספת קדושה ונעשית 'אדני' במילוי (שהוא בגי' תרע"א) ונקרא עתה א"ל אלף דלת נון יוד והם בגי' שבת לרמוז כי עתה היא קדושה עיקרית של יום שבת ממש. וענין זה תכוין במלת "אל אדון", כי אדני הוא נוקבא ואדון הוא דכורא; שעתה אשר נתמלא שם אדנ"י במילואו -- אז הוא שבת כנזכר ונקרא 'אדון' - דכורא. גם נרמז בתיבת אל אדון על כל המעשים שהוא גם כן בגי' מספר ב' שמות הנזכר שהם בגי' שבת זולת אות ה' של "המעשים" שהיא יתירה על חשבון הנזכר.

ובאמרו "וביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו כו'" -- ירצה כי הנה בימי החול אימא מקננת בבריאה וז"א ביצירה ומלכות בעשיה, וביום שבת הם מתעלים, וז"א מתעלה אל בריאה. וזהו מה שאומרים נתעלה וישב על כסא כבודו כולי -- שנתעלה מן היצירה וישב על כסא כבודו בבריאה.

תפילת עמידה דשבת

כונת תפילת עמידה דשבת דשחרית.    הנה אחר שתאמר פסוק אדני שפתי תפתח כו' קודם שתתחיל ברכת אבות תכוין לקבל תוספת הרוח דכורא ממדת יום שבת כנ"ל. ואמנם התוספת שניתוסף בז"א הוא שעד עתה עדיין לא עלה שום עליה כלל רק שנכנס בתוכו מבחינת גדלות-ראשון אורות מקיפין דצלם דאבא ואמא כנ"ל.

ונלע"ד חיים כי מן הדרוש ההוא דפסח יתבאר לך כי בתפלת לחש דשחרית נכנסין נה"י דחו"ב הנק' מוחין פנימים דגדלות ב', ובחזרה נכנסין חג"ת שלהם (שהם מקיפים ל' דצלם דגדלות ב'), ובמוסף דלחש חב"ד שלהם (שהם מקיפים מ' דצלם דגדלות ב'), ובחזרה עולה בכתר שלהם. כנלע"ד.

ועתה בתפלת עמידה זו מתחיל לעלות. ועתה הוא עולה באבא ואמא בג' תחתונות שלהם הנקראים נה"י, ומהם נעשים לו בחינת מוחין שבו. כי הנה בלילה יורד למטה בנה"י שלו עצמו כדי להתחבר לו ולהתיחד שם עם נוקבא, ועתה הוא עולה עד נה"י דאבא ואמא להיות לו ג"כ מוחין כמו לנוקבא.

ואמנם עליית רחל נוקבא דז"א היא באופן זה:  כי בלילה היתה היא בנה"י שלו ועתה היא עולה בג' אמצעיות שבו (אשר עתה שעלה ז"א ג' מדרגות אחרות נמצא שעם היות שעלתה היא שלש מדרגות אמצעיות שבו הנה אינם עתה רק ג' תחתונות שבו לעת הזאת), והם נעשים אליה בסוד ג' מוחין, ואח"כ בעת חזרת העמידה בקול רם עולה ז"א עוד עד שלש אמצעיות דאבא ואמא, ורחל עולה בג' ראשונות דז"א הראשונות אשר עתה אינם רק ג' תחתונות דז"א. כי אם היא היתה עולה והוא עומד במקומו -- כבר היתה היא שוה אליו כשיעור קומתו, אבל כיון שגם הוא עולה נמצא כי תמיד היא בג' תחתונות שבו אשר עתה, מה שהיה לו בתחלה לז"א בבחינת ג' ראשונות שבו. ונמצאת עתה רחל גדולה וגבוהה כשיעור שהיה ז"א בתחלה קודם תפלת שחרית.

והנה נתבאר כי לעולם בכל עליית בחינת דבר קדושה אין הרושם הראשון מסתלקת משם. ונמצא כי רושם הראשון של ז"א נשאר שם תמיד. ובפרט עם מה שנ"ל בדרושים הקודמים בענין קבלת שבת כי אין בחינת העצמות והאורות עולה כלל בשבת ונשאר במקומו; כי בחינת הכלים בלבד הם העולים. ונמצא עתה בחזרת העמידה דשחרית שהכלים של פר' יעקב עלה שם והלבישו עצמות אורות ז"א כשיעור קומתו, וגם רחל היא שוה בקומתו כנזכר, והם מזדווגים יחד עתה, אבל בערך שנשאר שם רשימו דז"א במקומו הראשון נחשב הזווג הזה כאילו הוא ממש זיווג דז"א עצמו עם רחל.

ישמח משה כולי.    כבר נתבאר ענין ביאור המלות האלו למעלה בקבלת שבת בשדה בפירוש "מזמור שיר ליום השבת", ועיי"ש היטב. גם תכוין כונה אחרת והיא זאת: כי משה הוא בחינת ז"א אשר עד עתה כל ההארות שקבל היה משלו (שהם בחינת המקיפים דצלם דאבא ואמא שנכנסו בו בבחינת פנימיות), ולכן אין לו בזה שמחה יתירה. אבל עתה אשר עלה במקום אבא ואמא עצמם כנזכר -- אין זו מחלקו רק מתנה גמורה חדשה שנתנו לו אביו ואמו ונעשית עתה המתנה ההיא חלקו ממש ויורש מקום אביו ואמו, ולכן עתה הוא שמח במתנה זו שנתנה לו לחלקו ממש. וזהו ישמח משה במתנת חלקו. וביאר כי שמחה זו הגיעה לו עתה ביום השבת אבל ימי החול -- אז אין לו שמחה זו, לפי שאז הזווג שלו הוא בבחינת עבד נאמן - מטטרון, כי על ידו נעשה הזווג בימי החול כנודע. וזהו "ישמח משה במתנת חלקו" שניתן לו עתה ביום השבת. וטעם שמחה זו היא לפי שבימי החול "עבד נאמן קראת לו" וע"י העבד נאמן היה זווגו נעשה אבל עתה אינו כן.

והנה מה שתקנו להזכיר בנוסח ברכה זו פסוק ושמרו בני ישראל את השבת כו' עם היות כי שמור הוא נוקבא -- אבל הטעם הוא כדי לכלול מדת לילה ביום.

ובמלת "כי לעמך ישראל נתתו באהבה כו'" -- תכוין כי בתחלה באל אדון על כל המעשים כו' בתפלת יוצר הרויחה המלכות כי מה שהיתה נקראת אל אדני פשוט נקרא אז אל אלף דלת נון יוד, ועתה בעמידה דשחרית הרויחה עוד מעלה אחרת והוא כי גם שם 'אל' הוא עתה במילוי -- אלף למד, ועתה היא נקראת אלף למד אלף דלת נון יוד, והם בגימטריה כמנין נתת"ו:

הוצאת ספר תורה

ענין הספר תורה.    מורי ז"ל היה נוהג ונזהר בכל יום שבת בשחרית בעת הוצאת ספר תורה מן ההיכל לומר אותו הנוסח הכתוב בספר הזהר בפר' ויקהל והוא "בריך שמיה דמארי עלמא כו'".

גם ראיתי למוז"ל כשהיינו מתפללים בבית מדרשו שעלה ביום שבועות וקרא עשרת הדברות בפיו בקול רם כדרך שנוהגים חכמי הקהילות כמנהג ספרד. וכן בפר' בחוקותי ראיתיו שעלה ביום השבת ההוא וקרא בפיו ובקו"ר הקללות של פרשת בחוקתי כחכמי הקהילות ספרד.

גם ראיתיו שבכל ימי השבת לא היה עולה לספר תורה אלא ששי כמו ישתבאר בע"ה בשם ספר הזהר על ר' כרוספדאי.

ואמנם ענין כוונת ספר תורה כבר ביארנו בארוכה בתפלת שחרית של החול, ועיי"ש היטב. והנה שם ביארנו כי ענין ספר תורה הוא בחינת יסוד-דאבא שבתוך ז"א אשר הוא מתגלה ויוצאת הארתו לחוץ אל יעקב ורחל העומדים כנגד פני ז"א.

גם נתבאר שם כי בימי החול אין מתגלים רק ג'-פרקין-תתאין-דנה"י-דאבא, ומתלבשים תוך נה"י דז"א. אבל עתה -- בהוצאת ספר תורה ביום השבת -- מתגלים כל ז"ת ^[2]. והטעם לפי שבימי החול לא עלו יעקב ורחל רק כנגד נה"י דז"א בלבד, ולכן לא יש רק ג' אנשים עולים לספר תורה והם כהן לוי ישראל. אבל עתה שעולה ז"א כל ז' תחתונות דאבא ואמא על ידי תפלת שחרית דלחש ודקול רם -- ולכן עתה אותם ז' תחתונות דאבא (שעולה ז"א בהם) הנה הם מתגלים עתה בעת הוצאת הספר תורה. ולכן מספר העולים בספר תורה ביום שבת הם ז' כנגד ז' ספירות והם:  כהן בחסד, לוי בגבורה, ישראל בת"ת, ד' בנצח, ה' בהוד, ו' ביסוד, ז' במלכות.

ועתה אבאר לך טעם מה שנזכר בספר הזהר בפר' שלח לך (ח"ג קסד, ב) כי ר' כרוספדאי חמיד ליבא מימוי לא סליק בשבת לספר תורה אלא שתיתאה דאיהו צדיק ועליה אתמר מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב כו'.

הנה נודע כי ה' חסדים מתפשטים בגופא דז"א, והיותר מעולים ומובחרים שבהם הם החסדים התחתונות שהם אורות מגולים, והם מגדילים לכל שאר האורות העליונים הסתומים. והנה בימי החול החסדים המגולים הם בנה"י דז"א בלבד, אבל עתה ביום שבת שעולה ז"א עד ג' אמצעיות דאבא -- נמצא כי כל הז' תחתונות שלו הם אורות מגולים. האמנם נודע הוא כי כל מה שמתגלים מבחינת אבא אינו אלא ביסוד שבו בלבד, כי הנצח וההוד שבו אינם מתגלים לעולם כי תמיד הם מלובשים בנצח-הוד דאימא, אבל היסוד שבו -- להיותו ארוך מיסוד דאימא -- לכן יכול להתגלות אחר סיום יסוד דאימא.

ומש"ל כי כל הז' תחתונות מתגלים עתה בשבת -- הענין הוא שהחסדים המתפשטים בז"א הם מגולים, לכן האורות ההם מכים ומאירים בכל הצדדים ובנצח-הוד דאבא, ומוציאין הארתם הפנימים לחוץ. אבל פשוט הוא שאינו בגילוי גמור כמו היסוד שבו לטעם הנ"ל.

והנה אין בחינת גילוי גמורה אלא בב' שלישים תחתונות דת"ת וכל היסוד. ונמצא כי המעולה שבכולם הוא היסוד -- כי כולו מגולה. ולכן ר' כרוספדאי לא הוה סליק לספר תורה אלא שתיתאה (שהוא כנגד היסוד המגולה), ומקבל האור כולו בגילוי גמור. ואחריו במדרגה הוא השלישי -- שהוא כנגד הת"ת -- שאורו מגולה ברובו (בב' שלישיו התחתונות). ושאר העולים כולם הם אורות סתומים, ולכן אינם במדרגת אלו השנים הנזכר אלא פחותים מהם. אבל בהם עצמם יהיו מדריגות -- כי החסד גדול מהגבורה, ואחריו הגבורה, ואחריו הנצח, ואחריו ההוד. אבל הגרוע מכולם הוא השביעי כי הוא כנגד העטרה שביסוד ואין שם אלא הארה מועטת בתכלית. וזהו טעם מ"ש בגמרא הכל עולים למנין שביעי אפילו אשה ועבד וקטן, וכמו שנזכר בדברי הפוסקים. וטעמו של דבר מפורש עם האמור, כי השביעי גרוע מכולם כי הוא סוד העטרה ובו יצדק שם אשה ועבד וקטן.

עוד מצאתי טעם אחר לספר תורה שמוציאין ביום השבת כי הנה בבקר ביום שבת אנו קורין בספר תורה כנגד מדת החסד המתעורר בתחילת היום, ובמנחה כנגד הגבורה ששולטת אז. והכוונה הוא לכלול זה בזה -- פחד עם חסד, מפני שהתורה מב' מידות אלו נתנה כמו שאמר הפסוק "מימינו אש דת למו".

1. ראה (זהר חלק ג קסב ב). כנלע"ד -- ויקיעורך
2. [עיין לקמן דף ע"ה ע"א ד"ה ונבאר]