שער הכוונות/דרושי שבת/דרוש ד
דרוש - קבלת שבת בשדה
[עריכה]בענין קבלת שבת בשדה. הנה דבר זה מפורש בגמרא דשבת בפ"ב ופי"ז והביאו הרמב"ם בפרק ל' דשבת וגם נתפרש בגמרא דקמא בפרק הפרה וז"ל: "ואם היה רץ בערב שבת פטור מפני שהוא רץ ברשות". ושם אמרו בגמרא דר' ינאי כו' הוו אמרי בואו ונצא לקראת שבת מלכתא כו'. ואין ספק כי אם הוא כסברת קצת קלי עולם החושבים כי די בקבלת שבת תוך חצירו של אדם לא היה אומר "בואו ונצא"; כנראה כי היו תוך העיר והיו מתחברים לצאת השדה לקראת השבת אורח הנכבד. וגם שאם כן למה יפטרו את הרץ בערב שבת תוך רה"ר מן הנזקים כיון שאין ריצתו לתכלית יציאתו מחוץ לעיר; ובפרט כי עלה דההיא קאמר ההוא עובדא דרבי ינאי כו'.
וטרם שנבאר ענין קבלת שבת נבאר לך הקדמה אחת אשר בארנוה למטה בסוף ענין קבלת שבת בשדה טרם ענין תפי' ערבית שבבית הכנסת, ויש בזה דרושים נפרדים ועיי"ש היטב. וזה ענין הקדמה הנזכר. הנה ביום שבת הוא בחינת עליית ז"א כמ"ש בע"ה, ובליל שבת אז הוא זמן עלית נוקבא דז"א דאצילות; שעולה בז"א היא וג' עולמות בי"ע אשר תחתיה (אשר כולם נקראים עלמא דנוקבא כנודע), אבל ז"א דאצילות --ומכל שכן שאר הפרצופים הגבוהים ממנו -- אין להם שום עליה כלל בליל שבת, אבל יש להם הארה יתירה במקומם עצמם, משא"כ ביום השבת כי אז עיקר העליה היא אל ז"א אלא שאגב גררא דיליה מעלה את נוקבא עמה. ובכל מקום שנזכר בחינת האיש אין הנקבה עולה בשם כלל. וזהו סוד ענין זכור ביום ושמור בלילה, כי לילה הוא סוד הנקבה לפי שאז זמן עלייתה והיום הוא בחינת הזכר שאז עיקר עלייתו.
ב' בחינות ליל שבת
[עריכה]בחינה ראשונה - הארת ז"א
[עריכה]ונבאר עתה ענין ליל השבת בב' הבחינות.
הראשון הוא ענין ההארה היתירה שיש אל ז"א באצילות במקומו ממש (עם שאינו עולה שום עליה). הנה נודע כי בז"א דאצילות יש בו מוחין פנימים ומוחין מקיפין. והנה עתה כבר יש בו בחינת מוחין פנימים דצ' דצלם דגדלות ראשון (שהוא ישראל סבא ותבונה הנקראים בחינת נה"י דאבא ואמא כנזכר בדרוש פסח ויציאת מצרים ועיי"ש היטב). ואמנם ההארה הנוסף לו בליל שבת הוא שהאורות מקיפים שלו (בבחינת גדלות ראשון) נכנסו בו בבחינת סוד מוחין פנימים, ואז יהיו המוחין הפנימים שלו יקירי הערך מאד. ומחמת כן ניתוספים לו אורות מקיפים אחרים גדולים במעלה אל המקיפים הראשונים שחזרו להיות פנימים כנזכר.
אבל ענין זה אפשר להיות בב' מציאיות:
- או שז"א יגדל ראשו ותעלה למעלה כנגד שיעור גובה כל מקום מוחין המקיפים, ועל ידי כן יתלבשו אותם המקיף בתוך ראשו, באופן כי ראשו היא העולה ונגדלת למעלה ומלבשת המוחין המקיפין אבל המקיפים נשארים במקומם למעלה.
- או אפשר שז"א -- ראשו תעמוד למטה במקומו הראשון והמוחין, המקיפים הם היורדים למטה ונכנסים בתוך ראשו.
אבל כיון שכבר ביארנו שבליל שבת אין שום עלייה לז"א א"כ מוכרח הוא שהענין נעשה באופן זה שהמוחין המקיפין יורדים למטה ונכנסים בראש ז"א בהיותה למטה במקומה, וראשו דז"א אינה עולה למעלה כלל ממקומו. וצריכין אנו לבאר ענין אלו המוחין המקיפים מה ענינם כדי שתדע סדר הדרגת ירידתם וכניסתם תוך ראש ז"א לאט לאט בסדר המדריגות בליל שבת.
הנה נודע כי המוחין פנימיים ומקיפים דז"א נקראו צלם בסוד "אך בצלם יתהלך איש". ואות צ' דצלם היא בחינת המוחין פנימים שבו, וב' אותיות ל"מ דצלם הם בחינת המקיפים אשר לו הנחלקים לב' הבחינות (שהם שתי אותיות ל"מ דצלם),
- כי הל' היא בחינת התלבשות אלו המוחין מקיפים תוך נה"י דאימא. וזהו סוד אות ל' בסוד ג' לבושי נה"י, וכל אחד כלול מעשר -- הם ל'.
- אבל המ' היא בחינת ד' מוחין מקיפין הם עצמם (בהיותם בלתי התלבשות תוך נצח הוד יסוד דאימא כלל), ואז הם ד' מוחין, ולכן הם מ'.
גם נתבאר אצלינו כי יש בז"א צלם מצד אימא וצלם מצד אבא, ושניהם מתלבשים זה בתוך זה, אבא תוך אימא. ומה שנכנס בליל שבת בז"א מצד המקיפים הם שתי אותיות -- ל' דצלם דאימא ול' דצלם דאבא. והם נכנסות לאט לאט דרך מדריגות (כמ"ש בעזרת השם יתברך). והנה אע"פ שאמרנו כי ג' בחינות הם רמוזות בג' אותיות צלם -- הכוונה היא לומר שכל מה שיש באות צ' יש באות ל' ויש באות מ' אבל אין שיעור קומתם שוה; כי הל' דצלם אינה רק שליש קומה בלבד מן צ' דצלם.
והביאור הוא כי אות צ' דצלם הם בחינת מוחין הפנימים דז"א המתלבשים בט' ספירות ז"א (כמנין צ'), והם ג' ראשונות שבו וג' אמצעיות וג' אחרונות. נמצא שארכה שיעור ט' ספירות כמנין אות צ'. אבל אות ל' דצלם (שהם מוחין המקיפים) -- אין בהם בארכן רק שיעור ג' ספירות לבד (כמנין ל' דצלם) אבל יש בהם מציאות אחד דומה אל צ' דצלם והוא כי כל ספירה מהם נחלקת לג' פרקים באופן שכל הל' דצלם נחלקת לג' פרקין עילאין ולג' אמצעיים ולג' תתאין, אבל שיעור ארכן וקומתן אינו רק כשיעור שליש פ"ע של אות צ' דצלם כנזכר.
אמנם מ' דצלם אין בה אפילו זה המציאות שנתבאר באות ל' דצלם. והענין הוא כי הל' דצלם -- אעפ"י ששיעור קומתה אינו רק כשיעור השליש העליון דצ' דצלם -- עם כל זה בהיותה בחינת נה"י דאימא לכן היא מתחלקת אל ט' פרקין (ג' אמצעים וג' עילאין וג' תתאין כנזכר), לפי שכל בחינת נה"י -- בין אם יהיו גדולים או קטנים -- יש בהם התחלקות פרקין פרקין כנזכר. אבל המ' דצלם -- אשר הם מוחין מקיפין בלבד בלי שום לבוש -- לכן אין בהם התחלקות פרקים על דרך אות ל', אבל הם נכנסים כולם בפעם אחד; אבל גם שיעורם אינו רק שיעור קומת שליש עליון דצ' דצלם.
ודע כי כל מה שנתבאר הוא בין בצלם דאבא ובין בצלם דאימא. והנה בעת קבלת שבת בשדה תכוין קודם שתקבל קבלת שבת כי אז ניתוספה הארה יתירה בז"א והיא זו, כי אז נכנסים לתוך ראשו ג' פקרין תתאין של אות ל' דצלם דאימא, וג' תתאין של אות ל' דצלם דאבא. וענין זה נעשה בסוד תוספת שבת בעת קבלת שבת. וזה סוד תוספת שבת שיש אל ז"א עתה בקבלת שבת. ותכוין כי על ידי קבלת שבת הזה תכוין לקבל בחינת תוספת נפש יתירה מבחינת ג' פרקין תתאין אלו של אות ל' הנכנסים בז"א עתה בקבלת שבת כנודע (כי ג"ת הם בחינת נפש כנודע). ונמצא כי עתה אתה מקבל בחינת נפש יתירה בלבד ובסדר קבלת שבת נבאר מקום זה האמיתי שהוא בעת אומרו בואי כלה כו'. וענין הרוח והנשמה יתבאר במקומו בענין ברכו ובענין ופרוש סוכת שלום עלינו כו', ועיי"ש.
והרי נתבאר ההארה יתירה שיש אל ז"א בליל שבת והיא הבחינה הראשונה.
הבחינה השנייה - עליית נוקבא דז"א
[עריכה]הבחינה הב' והוא ענין עליית נוקבא דז"א בליל שבת עליה גמורה ממש שלא כבחינת ז"א. וזה ענין עלייתה.
הנה ב' בחינות יש בד' עולמות אבי"ע.
- הא' היא בחינת הנשמות דבנ"א של כל העולמות אשר משם נמשכות נשמות התחתוני' אשר בעוה"ז ובחינה זו נקראת פנימיות כל העולמות.
- הבחינה הב' הוא בחינת המלאכים והעולמות עצמן וההיכלות והרוחין קדישין אשר בהם. ובחינה זו נקראת חיצוניות העולמות. ולכן אמר הכתוב "הן אראלם צעקו חוצה" כי המלאכים הם מן חיצוניות העולמות.
- [ ואף גם באצילות עצמו יש בו ב' בחינות אלו. והנשמות של הצדיקים יונקים מפנימיותו והמלאכים יונקים מחיצוניותו. ]
והנה כל בחינה מאלו יש בה ב' הבחינות, והם -- אורות פנימים ואורות מקיפים. וזכור הקדמה זו. וכבר רמזנוהו בסוף הקדמת ביאור אדרת האזינו ועיי"ש. גם רמזנוה בהקדמת ביאור תפלת ר"ה בענין טעם היותם ב' ימים של ר"ה, ועיי"ש.
והנה עתה קבלת שבת זו היא בחוץ בשדה, לפי שבתחילה עולה בחינת חיצוניות העולמות (שהם בחי' ההיכלות והמלאכים), ולכן נעשה הדבר הזה בחוץ בשדה. ואח"כ נעשה בחינת עליית פנימיות העולמות על ידי התפילה בבית הכנסת (כמו שיתבאר בע"ה), אבל עתה הוא שאנו מעלים חיצוניות העולמות למעלה מדריגה אחר מדריגה (כמ"ש בסדר קבלת שבת).
וכל זה בבחינת אור הפנימי של חיצוניות העולמות והוא המקבל עתה תוספת קדושת שבת והכל נעשה בחוץ בשדה.
וזהו סוד הדבר לצאת ממש בשדה להקבל השבת. ותכוין בסוד המלכות שהיא עתה שדה של תפוחין קדישין (שהוא בחינת נה"י כמו שיתבאר בע"ה, כי ענין יציאה לשדה הוא סוד בחינת חיצוניות של נה"י דז"א ששם עומדת הנוקבא). גם הענין הוא כמש"ל בדרוש השבת הנקרא ז' וי"ג, ושם נתבאר כי ג"ת של נה"י דעולם העשיה נסתלקו ועלו במקום חג"ת דעשיה, וכן על דרך זה עלו כל המדרגות אשר עליהם עד עולם האצילות -- ונמצא מקום נה"י דעשיה מקום אויר ופנוי וריקן, מפסיק בין הקדושה שבעשיה (שמסתיימת עתה במקום חג"ת דעשיה) ובין הקליפה אשר למטה. מכל מקום עולם העשיה נגמרים וזה המקום הפנוי הוא שיעור ג' ספירות נה"י דעשיה.
ולכן בצאתך בשדה להקביל השבת תכוין כי שדה הוא חק"ל, הוא סוד המקום הפנוי אשר נקרא שדה של תפוחין (כנ"ל בדרוש הנזכר), וחקל הוא אותיות חלק (בב' פתחין תחת הח' והל'). גם הם אותיות חלק (נקודות בב' נקודות סגול תחת הח' והל') מלשון "כי חלק ה' עמו". והכונה היא לרמוז כי אותה הקדושה אשר היתה תחילה למטה בנה"י דעשיה הנה נתעלה למעלה והם חזרו להיות שם למעלה חלק מהם ממש (בב' נקודות סגול כאמור), ומקומם נשאר למטה פנוי וחלק (בב' נקודות פתחין) וריקן כנזכר. ותכוין כי יציאה לשדה הוא אל מקום הזה הפנוי והחלק הנזכר, ותכוין כי חלק בגי' הויה דס"ג עם עשר אותיותיו -- שהם בגי' ע"ג, ועם שם אדנ"י (העולה בגימטריה ס"ה); והנה ע"ג וס"ה הם חק"ל.
וזה סדר עליתם. הנה קיצור סדר קבלת שבת הוא שתצא לשדה ותאמר "בואו ונצא לקראת שבת מלכתא לחקל תפוחין קדישין". ובכלל דברינו -- ובפרט בענין הקידוש של ליל שבת -- יתבאר לך כונת תיבות אלו שהם חקל תפוחין קדישין. ותעמוד מעומד במקום אחד בשדה. ואם יהיה ע"ג הר אחד גבוה הוא יותר טוב. ויהיה המקום נקי כפי מה שצריך מלפניו כמלוא עיניו ומאחריו ד' אמות כו'. ותחזור פניך כנגד רוח מערב ששם החמה שוקעת, ובעת שקיעתה ממש אז תסגור עיניך ותשים ידך השמאלית על החזה ויד ימינך על גבי שמאל ותכוין באימה וביראה כעומד לפני המלך לקבל תוספת קדושת שבת. ותתחיל ותאמר "מזמור הבו לה' בני אלים כו'" -- כולו בנעימה. ואח"כ תאמר ג' פעמים "באי כלה, באי כלה, באי כלה שבת מלכתא". ואח"כ תאמר מזמור שיר ליום השבת וכו' כולו. ואח"כ תאמר ה' מלך גאות לבש כו' עד לאורך ימים. ואז תפתח עיניך ותבא לביתך כמ"ש בעז"ה.
ועתה נבאר הפרטים קודם שתאמר מזמור לדוד הבו לה' בני אלים. תכוין כי עתה הוא עליית עולם העשיה ביצירה; רק שהוא בבחינת אור פנימי של חיצוניות העולמות כנ"ל ולא בבחינת אור המקיף. וביאור הדבר הוא זה -- דע ענין תוספת שבת על מתכונתו.
הנה כל מה שנעשה בימי החול על ידי תפלותינו הוא מה שנקרא עתה בחינת 'תוספת קדושת שבת', והוא כי כבר נתבאר בסדר קרבנות תפילת שחרית דחול כי הפנימיות של ג'-ראשונות-דעשיה עולות ונעשות חיצוניות אל החיצוניות-דג' תחתונות-דיצירה כו', והחיצוניות של ג'-ראשונות-דעשיה הוא נשאר עתה בבחינת פנימיות. [ולסיבה זו הוצרך ענין פטום הקטרת כי על ידי סמני הקטורת נשלמים י' ספירות דעשיה]. ועל דרך זה עולות כל שאר המדרגות זו במקום זו עד רום המעלות. וכל בחינה זו נקרא תוספת קדושת שבת הנעשית בעת קבלת שבת קודם שיהיה ליל שבת. אבל אח"כ בליל שבת -- אז הוא עיקר קדוש שבת ואינה תוספת, ולכן אז כל הג' ראשונות דעשיה (בבחינת חיצוניותם ופנימיותם) עולים למעלה במקום ג' תחתונות דיצירה. וכן על דרך זה כל שאר המדריגות. ודי בזה.
ונחזור עתה לבאורינו ואל תשכח הקדמה הנזכר. הנה בתחילה תכוין אל מה שנזכר לעיל ענין ההארה היתירה שניתוסף עתה בז"א שלא-על-ידי-עלייתו-למעלה. והוא כי עתה נכנסין ג' פרקי תתאין דאורות המקיפים של ל' דצלם דאימא ודאבא תוך רישא דז"א. גם תכוין אל העליית הנוקבא שעולה ממש עלייה גמורה -- היא וג' עולמות בי"ע שתחתיה (הנקראים על שמה 'עלמא דנוקבא'), וזה סדרן.
הנה בתחילה תשים נגד עיניך ד' העולמות אבי"ע כסדרן והם עסמ"ב, ואח"כ תתחיל ותאמר מזמור לדוד הבו לה' בני אלים כו' ותכוין כי על ידי ג' פעמים הבו הנזכר בזה המזמור אנו מעלים חיצוניות דג' ראשונות דעשיה במלכות דעולם היצירה, ואז המלכות דיצירה -- אשר נודע כי היא עומדת באחורים דנה"י דז"א דיצירה, ובעלות חיצוניות ג' ראשונות דעשיה שם עמהם -- כולם מתקבצים ומתחברים שם בסוד הרחיבי מקום אהלך כו' כנודע כי המלכות היא סוד א"י הנקרא "ארץ צבי" כמשאז"ל שנמשלה לצבי מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו כך א"י כו' כי הנה בהיות הצבי חי היה עורו מחזיק את בשרו והיה אז מחזיק כפלי כפלים ממה שמחזיק לאחר שחיטתו וכן הענין בא"י כי בהיותה בישובה היתה מחזקת בריות רבות בתוכה אלף אלפים ורבי רבבות ועתה אחר חורבנה נתכווצה ואינה מחזקת אלא דבר מועט, וכן הענין במלכות דיצירה כי היא מתרחבת ומקבלת בתוכה כל ג' עליונות דעשיה. ונמצא כי ג' ראשונות דעשיה גם הם עומדות כנגד אחורי נה"י דז"א דיצירה אבל אינם עומדות רק בתוך המלכות לבדה דיצירה כנזכר.