שערי תשובה (מרגליות)/אורח חיים/יג
סעיף א[עריכה]
(א) חייב חטאת — עיין באר היטב. ועיין בברכי יוסף ובמחזיק ברכה, שכתבו שלדעת הרמב"ם אין לחוטין מנין מהתורה, ואם נפסק חוט אחד פסול מדרבנן. ויש להסתפק בטלית זה לר"ה אם חייב חטאת, ע"ש באורך:
סעיף ב[עריכה]
(ב) לצאת — עיין באר היטב. ועיין בשב יעקב סימן ה', דבארבע כנפות של משי עם ציצית יש להחמיר לילך בו בשבת אפילו בעיר שלא עשו תיקון העירוב לטלטל בתוכה, ועיין לעיל סי' י' באשל אברהם, הביאו קצת באריכות, ועיין בשו"ת בית אפרים חלק אורח חיים סימן כ"ו לענין דין זמן הזה אם מבואות המפולשין לדרך המלך משני צדדים יש להם דין רשות הרבים. ועיין בשאגת אריה סי' נ"ח דברשות הרבים אין נדחה מפני כבוד הבריות, והוא הדין בכלאים נמי מחויב להגיד לו ואין נדחה מפני כבוד הבריות, עיין שם:
סעיף ג[עריכה]
(ג) הציציות — עיין באר היטב. ועיין באליה רבה ובברכי יוסף שכתבו גם כן דמהרמ"א לא משמע כשיורי כנסת הגדולה, והעיקר לענ"ד כמו שכתב בסוף, שהכל תלוי באיש, אם הוא מתבייש אין צריך להסירו, כיון דחזינן שמותר ללובשו אפילו לכתחילה משום זה. ומה שמחלק מתחילה לפי שכבר ראהו כשהוא לבוש אין זה מוכרח, כיון שמכל מקום בושה היא לו, וגם דיש לומר אדרבה, שמא יאמרו דמסתמא מחמת איזה סבה או ענין של גנאי שאירע לו פשט אותו או אחרים פשטוהו ממנו. וגם אדרבה איכא טובא נכנסין שלא ידעו שהיה לבוש תחילה. הלכך גם בזה שייך כבוד הבריות:
(ד) ודוקא — עיין באר היטב. ועיין ביד אפרים, דמה שכתב לעיל והרואה בחבירו דמשמע שאין תקנה ליתן במתנה, צריך לומר דאין זה תקנה גמורה, כיון שנראית כשלו; לכן מוטב שיקראנו לביתו, ועיין שם. ועיין בפנים מאירות חלק ב סוף סימן צ"ו על קושיא זו, ומה שכתב על דברי בעל הלכה ברורה. ומה שכתב המגן אברהם שאין ליתן מתנה בשבת כו', עיין בשער המלך הלכות שבת: