שמות רבה מב ד
דבר אחר: לך רד. ר' יצחק פתח: "והצירותי לאדם" (צפניה א, יז), זה משה. "והלכו כעורים", אלו ישראל. למה? "כי לה' חטאו", שאמרו: אלה אלהיך. ושופך דמם כעפר, שנאמר: "עברו ושובו משער לשער במחנה" (שמות לב, כז). "ולחומם כגללים", שנהרגו והיה בשרם מושלך כגללים הללו. א"ר לוי: בערביא קורין לבשרא לחמא.
אמר ר' יצחק: בשעה שאמר לו הקב"ה לך רד, חשכו פניו של משה ונעשה כסומא מן הצרות, ולא היה יודע מאיזה מקום לירד, והיו מלאכי השרת מבקשים להרגו; אמרו: הרי השעה להרגו. ידע הקב"ה מה המלאכים מבקשים לעשות לו. מה עשה הקב"ה? א"ר ברכיה בשם ר' חלבו בשם רב חנן בר יוסף בשם ר' אבא בר איבו: פתח לו הקב"ה פשפש מתחת כסא כבודו ואמר לך רד, שנאמר: "ויאמר ה' אלי קום רד מהר מזה" (דברים ט, יב). ר' עזריה בשם ר' יהודה ב"ר סימון בשם ר' יהודה בר' אלעאי אמר: כיון שבא משה לירד, באו המלאכים להרגו. מה עשה? אחז בכסא של הקב"ה ופרש הקב"ה טליתו עליו שלא יחבלוהו, שנאמר: "מאחז פני כסא פרשז עליו עננו" (איוב כו, ט). מהו "פרשז"? נוטריקון: פרש רחום שדי זיו עננו עליו.