שמות רבה כא ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ג.    [ עריכה ]
דבר אחר "מַה תִּצְעַק אֵלָי" הדא הוא דכתיב (ישעיה סה, כד) והיה טרם יקראו ואני אענה שני פעמים הוא אומר בפסוק ואני ואני ומשה אומר (דברים לב, לט) ראו עתה כי אני אני הוא אלא כל מי שהוא עושה רצון המקום ומכוין את לבו בתפלה שומע לו בעולם הזה וכן לעתיד לבוא שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה בעולם הזה ולעתיד לבוא (ישעי' שם) הם מדברים ואני אשמע ומה הם מדברים אלא שכל אחד ואחד עומד ומשמיע תלמודו כביכול הוא יושב ומשמיע עמהם שנאמר (מלאכי ג, טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וכתיב (ישעי' ל, כ) והיו עיניך רואות את מוריך ואומר (שם נד, יג) וכל בניך למודי ה' כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אם כן מה תצעק אלי והיה טרם יקראו ואני אענה אמר רבי אלעזר בן פדת בשר ודם אם שומע דברי אדם עושה דינו אם לא שמע אינו יכול לכוין דינו אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן עד שלא ידבר אדם הוא יודע מה בלבו וכן בשלמה אומר (דה"א כח, ט) דע את אלהי אביך ועבדהו וגו' וכל יצר מחשבות מבין עד שלא יצרה מחשבה שבלבו של אדם הוא מבין אתה מוצא לפני שבעה דורות עד שלא נולד נבוכדנצר נתנבא ישעיה ופירש מה עתיד לחשוב בלבו שנאמר (ישעי' יד, יג) ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ומה אם לפני שבעה דורות צפה הקדוש ברוך הוא וראה מה עתיד לחשוב הצדיק בן יומו אינו יודע מה עתיד לחשוב לכך כתיב והיה טרם יקראו ואני אענה לכך נאמר מה תצעק אלי: