שמות רבה יב א
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְגוֹ'" הדא הוא דכתיב (איוב לו כב) הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה אמר רבי ברכיה הן אחד שכן בלשון יוני קורין לאחד הן כלומר אחד אלהינו ישגיב בכחו מעצים כח הצדיקים לעשות רצונו ומי כמוהו מורה שהוא מורה דרך לעשות תשובה וכן אתה מוצא במשה שהשגיב הקדוש ברוך הוא כחו ללכת בשליחותו ולעשות צוויו והיה מורה לפרעה הרשע שיעשה תשובה שלא חפץ לשלוח המכה עד שיזהירנו שיעשה תשובה שכן כתיב השכם בבקר והתיצב לפני פרעה היה נותן כח במשה להשכים ולהתיצב לפני פרעה והיה מורה דרך לפרעה כדי שיעשה תשובה שכן כתיב ואמרת אליו כה אמר ה' אלהי העברים כי בפעם הזאת וגו'. למה לא נאמר כאן (שמות ח טז) הנה יוצא המימה כיון שראה פרעה שבעת שהיה יוצא המימה משה מקדימו בדרך נמנע שלא לצאת כדי שלא יפגע בו משה אמר לו הקדוש ברוך הוא לך אצלו בהשכמה עד שלא יצא מביתו. כי בפעם הזאת וגו' כי עתה שלחתי את ידי וגו' אמר לו הקדוש ברוך הוא אי רשע סבור אתה שלא אוכל להכחידך מן העולם למוד ממכת הדבר בעת ששלחתי אותו הדבר אילו הייתי משלחו עליך ועל עמך היית נכחד מן הארץ אבל לא שלחתיו עליך אלא כדי שאראך כח גבורתי ותספר כחי בכל הארץ הדא הוא דכתיב (שמות ט טז) ואולם בעבור זאת העמדתיך. "עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי" שהיה עושה אותם כמסילה שהכל דשין עליה כמה דאת אמר (ישעי' נא, כג) אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה ותשימי כארץ גוך: