של"ה תולדות אדם בית ישראל תניינא

בדפוסים - אחר בית אחרון

א

נחזור לעניינינו, הרי מבואר ענין האדם הן מצד נשמתו הן מצד דמות גופו, ועל זה נאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, הצלם בסוד הנשמה, והדמות בסוד הגוף. הדמות נגלה ועליו נאמר (איוב יט, כו) ומבשרי אחזה אלוה^{[הגה"ה] בינתיים לא נמצא}, והצלם סוד הנשמה נסתר. וכן נאמר על סוד האדם הגדול על הכסא דמות אדם (יחזקאל א, כו), כי גבוה מעל גבוה סוד אדם קדמון, הוא בחכמה אשר שם נעלם איברי האדם, ואחר כך בתפארת כתיב (ישעיה מד, יג) כתפארת אדם לשבת בית, כי שם נתגלה בשש קצותיו, והוא דמותו מתאחד באחדות הגמור, כי אינו אלא גילוי הנעלם. וזה האדם זכר ונקבה שמם אדם, דהיינו תפארת ומלכות, ורמז לדבר, אדם הוא סוד שם יהו"ה במילוי כזה, 'יוד' 'הא' 'ואו' 'הא', המילוי של אדם היא אשתו שממנו נתמלאת בסוד העיבור, תחשוב המילוי דהיינו 'וד' 'א' 'או' 'א' עולה כמנין חוה, והתחתון רומז לעליון. הרי ענין צלם ודמות של אדם, עד שטעו בו מלאכי השרת ורצו להשתחוות לפניו, ואמר להם אדם בואו ונשתחוה ונכרעה ונברכה לפני ה' עושינו כדאיתא במדרש. ואיתא במדרש (בר"ר ח, י), ויפל ה' תרדמה, בשעה שברא הקדוש ב"ה אדם הראשון טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, משל למה הדבר דומה למלך ואפרכוס כו'. ולעתיד כשיקויים כוונת הבריאה ויהיה כמו אדם קודם שחטא ויותר במעלה, אמרו רבותינו ז"ל בפרק המוכר את הספינה (ב"ב עה, ב), אמר רבי אלעזר, עתידים צדיקים שאומרים לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כו':

ב

וענין הכל, כי דבקות אדם כשהוא בשלימותו דביקותו בשם יהו"ה, וכמו שכתבתי למעלה בשם יהו"ה נכלל ב'יוד', וה'יוד' היא 'א', וכן פירשתי אצל דביקות התורה, כן הוא באדם, אם מצד נשמתו היא באה מסוד ד"ו פרצופין כדפירשנו, וסוד נשמה לנשמה סוד 'י' וקוצה, וסימנה ח"י, דהיינו חיה יחידה מחכמה וכתר כדפירשנו. ובאמת הכל 'א' אחד, כי אין אור הנשמה מתחלקת רק בערך מקבלה, כדרך האור, יש נהנה מהאור אבל אין יכול להסתכל בתוקף אורו, ויש יותר, והכל לפי עילוי מדריגת הכנת המקבל. וכן דמות הגוף, הנה הגוף צורת 'יוד'^{[הגה"ה] בינתיים לא נמצא}, כי גוף האדם פנים ואחור ימין ושמאל זהו 'ד' שהם נגד ארבע רוחות העולם, הראש שעל הגוף כדמות 'י' והוא מעלה, הרגלים למטה מהגוף והם מתפשטים כמו 'ו', הרי 'יוד', והם שש קצוות מעלה מטה ארבע רוחות והכל גוף אחד:

ג

הרי התורה נדרשת על ידי האדם, ודביקותה בשם יהו"ה. והתורה נדרשת בכלל ופרט, רצוני לומר דברנו מענין סוד אדם יחידי, אמנם אומה הישראלית בכלל נקראת אדם, ואין בכלל אלא מה שבפרט, כי הכלל דבקות גדול של יהו"ה, כמו שנאמר (דברים ד, ד), ואתם הדבקים ביהו"ה אלקיכם חיים כלכם היום. והנה נודע המילואים של יהו"ה, ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, כזה, ע"ב במילוי יודי"ן, 'יוד' 'הי' 'ויו' 'הי', ס"ג במילוי שלוש 'י' ו'א' אחת כזה, 'יוד' 'הא' 'ואו' 'הא', מ"ה במילוי שלוש 'א' ו'י' אחד^{[הגה"ה] בינתיים לא נמצא} כזה, 'יוד' 'הא' 'ואו' 'הא', ומילוי זה עולה כמנין 'אדם', ב"ן מילוי ההי"ן כזה, 'יוד' 'הה' 'וו' 'הה'. וברוך הוא אשר שמו הגדול קרא עלינו בבחינת שם ע"ב, שורש ישראל הם שבעים זקנים, כמו שנאמר (במדבר יא, טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, ומשה ואהרן על גביהם, וכן היה נוהג תמיד נשיא ואב בית דין הרי ע"ב, וסימנם ושמו את שמי על בני ישראל, ע"ב ראשי תיבות ע ל ב ני. ועוד יש רמז גדול בהצטרף שם ע"ב עם ישראל עולה תרי"ג, כמו תרי"ג מצות. בבחינת שם ס"ג אשר מלואו בסוד 'אל', הוא חותם ישראל - ישראל. כי שמך ה' בקרבנו הוא על דרך שפירשנו למעלה, כי שמו בקרבנו הרומז בקרב 'אדני' במלואו, 'אלף' 'דלת' 'נון' 'יוד', אותיות אמצעיות עולים ע"ב רומזים על מילוי שם יהו"ה. כן מנין יהו"ה בקרב ישראל, כיצד, 'אל' הוא החותם וכמו שכתבנו, מה נשאר - 'ישר', תכתוב במילוי, 'יוד' 'שין' 'ריש', מה הוא בקרב ישר רצונו לומר אותיות האמצעיות - 'ויי' כמנין יהו"ה. אחר כך בחינת שם מ"ה העולה 'אדם', ישראל נקראים אדם. גם מילוי של שם מ"ה הוא 'אחד', ישראל נקראים אחד, כמו שאנו אומרים בנוסח התפלה אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד. וזהו ענין הפסוק (ש"א יב, כב) כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול, כי בחבור כנסת ישראל להקדוש ב"ה 'אחד' ל'אחד' והיו לאחדים עולה כ"ו כמנין שם הגדול, כי כן עולה שתי פעמים 'אחד', כי הוא יתברך בוחר בעמו ישראל באהבה, 'אהבה' עולה 'אחד'. ואהבת ישראל להקדוש ב"ה מתחיל כשהוא בן 'אחד', דהיינו בן י"ג שנים נכנס בברית קיום התורה, לעומתו מעורר הקדוש ב"ה י"ג מדות של רחמים:

ד

בחינת ב"ן, חביבין ישראל שנקראו בנים למקום. ועוד יש בזה סוד, הקדוש ב"ה אמר ליחזקאל הנביא ואתה בן אדם, תמיד קרא אותו 'בן' אדם ולא אדם. כי מעלת הנביאים הן בעליית ישראל, ובירידת ישראל ח"ו אז יורדים הנביאים ממעלתם, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לב, א) על פסוק לך רד, רד מגדולתך, כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל כו'. והנה ישראל בעצם נקראים אדם, אדם אתם, בסוד צלם ודמות עליון האדם הגדול, אמנם המסתעף דהיינו הענף המתפשט נקרא בן אדם. וזהו ענין בן 'הא' 'הא' (עי' אבות ה, כב) סוד הגרים הם נקראים בנים לאברהם כמו שנאמר (בראשית יז, ה) אב המון וגו', ואנחנו זרע ישראל נקראים בשם אברהם, וכן כתיב למען הביא ה' על אברהם, בית אברהם לא נאמר אלא על אברהם מלמד כו' עיין ברש"י, כי אברהם נקרא האדם הגדול, וישראל קרוין אדם, וסוד 'אדם' הוא שם מ"ה, וסוד 'בן' הוא שם ב"ן נקרא בן אדם. וזה השם לא נתמלא רק באותיותיו עצמן, כזה, 'הה' 'וו' 'הה' [כי מילוי 'יוד' שוה בכל השמות, גם 'יוד' נתמלאה מעצמה, כי 'וד' עולה 'י'] זהו סוד שנקרא ב"ן הא הא, שכן שם של ב"ן ה' ה'. ובן 'בג' 'בג' רומז גם כן על שם הזה, רק בן הא הא בחינת ה', ובן 'בג' 'בג' בחינת 'ו', כיצד, 'ב' פעמים 'ג' עולה 'ו' זהו 'בג', ובחינת 'ב' פעמים 'ג', כי כן בחינת 'ו' מהשם כולל ב' מערכות של ג', דהיינו חסד גבורה תפארת, ואחר כך מערכת נצח הוד יסוד:

ה

נחזור לדברינו הראשונים, ישראל נקראים לסימן ישראל סבא כתפארת אדם בסוד זכר ונקבה שמם אדם, כי יהו"ה ב'היכל' קדשו 'הס' מפניו הוא שם אדנ"י השוכן בתוכו יהו"ה, וכן שם אדנ"י מקור ישראל בית קבול לנשמות ישראל הנשפעים מתפארת למלכות, כשם ששם אדנ"י עולה 'הס' כן בית ישראל עליהם נאמר (דברים ז, ז) כי אתם ה מעט מכל העמים, וכמו שהביא רש"י בפירושיו 'ה' מעט מכל העמים, כי ישראל ס"ה משפחות והם ה' מעט משבעים אומות. ועוד יש בזה סוד 'ה' כמו 'ה' מעוטה, רצונו לומר 'ה' זעירא, והיא 'ה' זעירא ד ה בראם שבה נברא העולם בשביל ישראל שהם כנסת ישראל כמו 'ה' זעירא שמכנסת כל השפע הבא אליה מישראל סבא, ברוך יהו"ה אלקי ישראל, אלקי עולה במספר קטן עשר, וכן ישראל במספר קטן עשר, ואין השכינה שורה בפחות מעשרה מישראל והכל בסוד עשר. ורמז נפלא כי ראשי תיבות עשר ספירות, כתר חכמה בינה גדולה גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות - כח"ב גג"ת נהי"מ עולים כמנין 'ישראל', זהו ענין וה' בראשם (מיכה ב, יג), גם 'ראשם' בגימטריא 'ישראל':

ו

וזה לשון הרמ"ע בפלח הרימון, מחשבתן של ישראל קדמה לכל, כטעם רבות עשית ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו, ותני רבי שמעון, ג' כתרים הן, המיוחדים לנשיא לכהן גדול ולמלך, ולעילוי יראתם הוצרכו בהנהגת האומה הנבחרת לסגן ומשנה ואב בית דין. ותחתיהן שלשה עדרי צאן צבאות ישראל, והן משמרות כהונה אוהבי שלום ורודפי שלום, ושרי החיילים הרודים בעם, והסנהדרין יושבי כסאות למשפט. וכולם עיניהם ולבם לכתר שם טוב קהלת יעקב אמהון דכלהו, עד כאן לשונו. סוד נשיא הוא כתר, כהן גדול חכמה, סוד תרומה גדולה אין לה שיעור אפילו חטה אחת פוטרת למעוט ההשגה שבה, מלך העולם הוא בינה, כי העולם הוא שש קצוות. וסגן ומשנה ואב בית דין נגד חסד גבורה תפארת, סוד האבות הנמשכים מהשרשים, ומשמרת כהונה ושרי החיילים וסנהדרין הם ענפי האבות שהם הבנים סוד נצח הוד יסוד, וכתר שם טוב קהלת יעקב הוא כנסת ישראל. הרי סוד אדם וסוד ישראל קרויין אדם, הכלל והפרט הכל בסוד יהו"ה:

ז

והתכלית הבריאה היתה מאתו ברוך הוא בנדבה בטובו הגדול להטיב לזולתו שיכירו אלהותו יתברך, ואז יהיו דבקים בו בהנצחיות, כי זהו תכלית שכר המקווה. והעונש שברא השם יתברך, לא היה עצם הכוונה בעבור העונש, רק בעבור השכר, כי האלקים עשה שייראו לפניו, ואז לפום צערא אגרא וכמו שכתבתי לעיל. וזהו נרמז גם כן בשם יהו"ה, וכמו שכתב רש"י ריש פרשת וארא, ויאמר אליו אני ה' נאמן לשלם שכר למתהלכים לפני באמת, ולא לחנם שלחתיך כי אם לקיים דברי שדברתי לאבות הראשונים. ובלשון זה מצינו שהוא נדרש בכמה מקומות, אני ה' נאמן ליפרע כשהוא אמור אצל עונש, כגון וחללת את שם ה' אלקיך אני ה', וכשהוא אומר אצל קיום מצוה כגון ושמרתם מצותי ועשיתם אותם אני ה' נאמן לשלם שכר טוב (עכ"ל). וכן כתב אחר כך רש"י (ו, ט) וזה לשונו, קרוב לענין זה שמעתי פירוש פרשה זו מר' ברוך בר' אליעזר, והביא לו ראיה מקרא הזה, בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי יהו"ה, למדנו כשהקדוש ב"ה מאמן את דבריו אפילו לפורענות מודיע ששמו יהו"ה, וכל שכן האמנה לטובה, עד כאן לשונו. והנה לפום ריהטא יש להקשות, הלא מפורסם שם יהו"ה מדת הרחמים ושם אלקים מדת הדין, ואיך אומר שם יהו"ה נאמן לשלם שכר ולפרוע. אלא הענין כמו שפירשתי, שהעונש בשביל השכר, כי הרע הוא סבה לטוב, וזהו ענין כי יהו"ה הוא האלקים. וזהו רומז גם כן ריש וארא (שמות ו, ב), וידבר אלקים ויאמר אליו אני יהו"ה, כלומר אתה מתרעם אשר הרע לעם הזה, על כן אמר לו יתברך בשם אלקים תדע כי אני יהו"ה, כי אלקים הוא יהו"ה, מדת הדין הוא בשביל הרחמים, כי כאשר ייסר איש את בנו יהו"ה אלקיך מיסרך. ודע כי יש שני מיני יסורין, יסורין של אהבה הן אותן שהקדוש ברוך הוא מייסר את האדם, ויסורין שאינן של אהבה הן אותם שמכלה רשעים מן העולם. וכן במלחמת גוג ומגוג כתיב והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני יהו"ה (יחזקאל לח, כג), ואף לאלו שייכות שם יהו"ה, כי הרע מכלה את עצמו ומזה נמשך טוב לדבקים ביהו"ה שהם תכלית הבריאה:

ח

ואקדים לשון רבינו תם בספר הישר בשער הראשון וזה לשונו, נדע ונבין כי העולם לא בראו הבורא בשביל רשעים והמכעיסים אותו, כי זה לא יחייב אותו השכל, ואולם בראו בעבור החסידים היודעים אלהותו והעובדים אותו כראוי. וכל כוונתו היתה לברוא החסידים, אך הרשעים נבראו מכח טבע הבריאה, וכאשר יש לפרי קליפה והמובחר הוא מה שתוך הקליפה, כן החסידים הם פרי בריאת העולם והרשעים הם כמו קליפות. וכאשר נראה כוונת הזורע להצמיח החטה לבדה, אבל כח הצמח יוציא עם החטה באשה, ועם השושנה מיני קוצים, כך כוונת הבורא לברוא חסידים, אבל כח הבריאה יוציא עם החסידים רשעים, עד כאן לשונו. נמצא כשנופלים הרשעים אז התוך נאכל והקליפה נזרקת שהיא תכלית הבריאה, ואז התוך נשאר נקי בלי סיג ותערובת קליפה כולו קודש ליהו"ה. ואז נודע אמתת שם יהו"ה ונשגב יהו"ה לבדו, כי יהו"ה פירושו נאמן כמו שפירש רש"י, וענין נאמן פירושו נצחיי, כי הנצחיות אשר לא תמוט זהו אמיתיית, ובהדבק עמו יתברך הראויים לנצחיות אז נודע יהו"ה:

ט

נחזור לענייננו, הרי מבואר התורה וישראל מקושרים בהקדוש ברוך הוא בשם יהו"ה, שהם שלושה עקרים, מציאות השם, ותורה מהשמים, ושכר ועונש. ועתה נבוא לתשלום ביאור המאמר מהזוהר, ועד הנה פירשנו על ענין הראשון מציאות השם יתברך שהוא מפורסם שמו יהו"ה, אשר גם כן יש להם דבקות בשם זה - התורה והישראל, וכמו שפרשנו למעלה שלש על שלש, שלש רצונו לומר, שם המפורסם במציאות השם, בו מקושרים התורה וישראל. והשם המפורסם בתורה בו מקושר השם יתברך כביכול וישראל, והשם המפורסם בישראל בו מקושר השם יתברך כביכול והתורה: