שיר השירים רבה א ד ד

<< · שיר השירים רבה א · ד · ד

[ד] ד (ד) אמר רבי עזריה אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם ממה שנתת לי ביזת שכנותי, אחריך נרוצה, שנאמר (שמות ג) ושאלה אשה משכנתה. ביזת מצרים וביזת סיחון ועוג וביזת שלשים ואחד מלכים, אחריך נרוצה.

דבר אחר משכני אחריך נרוצה ממה שגרית בי שכני הרעים.

אמר רבי אבון למלך שכעס על מטרונה וגירה בה שכנים רעים, והתחילה צווחת "אדוני המלך, הושיעני" כך ישראל (שופטים י) "צידונים ועמלק ומעון לחצו אתכם, ותצעקו אלי ואושיע אתכם מידם".

דבר אחר משכני אחריך נרוצה מסכינני אחריך נרוצה.

דבר אחר ממסכני אחריך נרוצה. כההיא דאמר רבי אחא צריך יהודאה לחרובא עביד תתובא. כההיא דאמר רבי עקיבא יאיא היא מסכנותא לברתיה, דיעקב כערקא סומקא בקדלא דסוסיא חיורא.

דבר אחר משכני אחריך נרוצה משכינני אחריך נרוצה. ממשכוני שנטלת ממני, אחריך נרוצה, ממשכון גדול שנטלת ממני, אחריך נרוצה.

דאמר רבי מנחמא בשם רבי יוחנן כתיב (נחמיה א) חבל חבלנו לך, זה חורבן ראשון וחורבן שני, שלא נתמשכנו, אלא על ידינו.

רבי ברכיה בשם רבי יהודה ברבי אלעאי כתיב (שמות טו) ויסע משה את ישראל, הסיען מחטאו של ים. אמרו לו משה רבנו להיכן אתה מוליכנו? אמר להם לאלים ומאלים לאלוש ומאלוש למרה וממרה לרפידים ומרפידים לסיני. אמרין לכל הן דאת אזיל ומוביל לן, אנן עמך. משל לאחד שהלך ונשא אשה מן הכפר. אמר לה קומי ואתית עמי. אמרה ליה מן הכא להן? אמר לה מן הכא לטבריא ומתמן לבורסקי, ומבורסקי לשוקא עילאה ומתמן לשוקא ארעייתא. אמרה ליה לכל הן דאת אזיל ונסיב לי, אנא אתיא עמך כך אמרו ישראל "דבקה נפשי אחריך".

אמר רבי יוסי בר איקא והרי מקרא מכריז ואומר משכני אחריך נרוצה. אם למקרא, למקרא. אם למשנה, למשנה. אם לתלמוד, לתלמוד. אם לתוספתא, לתוספתא. אם לאגדתא, לאגדתא.