שיר השירים פרק ז (כתיב מסורה)
שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים.
מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן.
שררך אגן הסהר אל יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים.
שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה.
צוארך כמגדל השן עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק.
ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים. {ס}
מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים.
זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכלות.
אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן וריח אפך כתפוחים.
וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים.
אני לדודי ועלי תשוקתו.
לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים.
נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את דודי לך.
הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך.
| שיר השירים |
|---|
| טקסט לא מנוקד |
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח |
| טקסט מנוקד: |
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח |
| ||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||