שיר השירים פרק ב (כתיב מסורה)
אני חבצלת השרון שושנת העמקים.
כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות.
כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי.
הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה.
סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני.
שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני.
השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ. {ס}
קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות.
דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים.
ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך.
כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו.
הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו.
התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי רעיתי יפתי ולכי לך. {ס}
יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה. {ס}
אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר.
דודי לי ואני לו הרעה בשושנים.
עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים על הרי בתר.
| שיר השירים |
|---|
| טקסט לא מנוקד |
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח |
| טקסט מנוקד: |
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח |
| ||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||