שיחת ביאור:עדות שאי אתה יכול להזימה
את הקטע הבא לא הבנתי:
"עוד באותו עניין – אם חיוב הקנס הוא רק בשעת העמדה לדין, הרי ניתן להזים עדות המחייבת קנס, כאשר היא לפני פסק הדין – אפילו אם העדות אמת לאמיתה, מפני שבשעת העדות הנאשם – עדיין אינו מבחינת "בר חיובא" אלא כאמור עד שיחייב אותו בית הדין."
קטע זה עומד בסתירה לדין שאין העדים נעשים זוממין עד שייגמר הדין על פיהם; לפיכך לא ניתן להזים עדים, כל עדים, כולל עדי קנס, לפני פסק הדין.
אני מוחק את הקטע עד שמישהו יבאר לי אותו. -- נחום - שיחה 11:40, 15 במרץ 2009 (IST)
- תשובה מאת מנחם: "איני יודע למה זה בסתירה? מפני שגמר דין יכול לחול על כל "קטע" בנפרד, יש לכאורה גמר דין של ממון וגמר דין של קנס, לפי השיטה שיש להפריד בין חיוב הממון לקנס - הרי אלו שני "אירועים" שונים ונפרדים ובאים "מכוח" אחר, זה בא מכוח הנתבע (הממון) וזה בא מכוח בית הדין. שוב צריך להבין שזו גישה מסוימת (ההפרדה הזו) שלדעתי בסופו של דבר לא נתקבלה להלכה, אבל כעיון - לדעתי זה מאוד מעניין, לפי גישת היראים למשל החלק הממוני של הקנס לא הולך לנתבע אלא לבית הדין, אז הרי בכל מקרה אין כאן "כאשר זמם" קלאסי.
- לדעתי, נחום בחן את הנושא מנקודת מבט של הפסיקה המעשית, ואני התכוונתי להביא גישה לוגית מענינת ולראות מה יוצא מגישה זו, כמו שמניחים הנחות במתמטיקה ורואים לאן מגיעים.
- כל העניין כאן שלגישה זו מפרידים לגמרי בין הממון לקנס, אז גמר הדין הוא לכל אחד בנפרד, ולכן איני מבין על מה יצא קצפו של אדון נחום.
- מנחם" --אראל סגל 06:57, 18 במרץ 2009 (IST)
עדיין לא הבנתי מה הוא בדיוק מנסה לומר כאן, אז בינתיים שיחזרתי את זה והפניתי לדף השיחה. -- נחום - שיחה 00:49, 19 במרץ 2009 (IST)
מדוע הטקסט הזה מקושר למשנה?[עריכה]
הטקסט עוסק בעיקר בתלמוד הבבלי ובפירושי הראשונים עליו. הקשר שלו ישירות למשנה לא יותר חזק מכל שאר התלמוד הבבלי.
אני מציע להעביר את הדף לביאורי התלמוד, ולהוריד אותו מהמשנה.
בברכה