שיחת ביאור:משנה מעשר שני פרק ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מכירת קנקני יין מע"ש[עריכה]

במשניות יב-יג, לא ברור לי על מי בדיוק מדובר. האם הכוונה לאדם המוכר יין של מעשר-שני? והרי מכירה היא כמו פדיון ע"י אחר, ואסור לפדות מע"ש בירושלים. אולי הכוונה לחקלאי המוכר יין של מעשר-שני מחוץ לירושלים, על-מנת שהוא יעלה את המעות ויאכלן בירושלים. זה מותר כמו פדיון ע"י אחר.

לפי זה אכן המשניות הללו הן תמונת ראי של פרק א: שם מדובר על אדם המגיע לירושלים עם כסף מע"ש, וקונה יין כדי לשתותו שם.

--אראל סגלשיחה • י"א בשבט ה'תשע"ט 11:03, 17 בינואר 2019 (IST)

מעתיק מהערה למשנה יג: לשון ה"מכירה" במעשר שני צורמת, כי היא מנוגדת לדין שבתחילת המסכת, אבל הרי למעשה מכרו מעשר שני, בהערמה, כמו ששנינו בתחילת הפרק.

Ahituvrs (שיחה) 14:14, 17 בינואר 2019 (IST)

ואולי הכוונה כאן לאדם המוכר (=פודה) פירות מעשר שני שלו מחוץ לירושלים, על-מנת להעלות את המעות לירושלים? זה מותר גם בלי הערמה. --אראל סגלשיחה • י"ב בשבט ה'תשע"ט 15:07, 18 בינואר 2019 (IST)

אם היה מדובר על פדיון מע"ש מחוץ לירושלים לא היה מקום לדבר על קדושת מע"ש שחלה על הקנקנים או לא. פדיון מפקיע את הקדושה.Ahituvrs (שיחה) 09:23, 20 בינואר 2019 (IST)