שיחת ביאור:משנה מגילה פרק א
ניתוח ספרותי[עריכה]
אני מצרף ניתוח ספרותי של הפרק, רבים מהדברים מופיעים בגוף הביאור אך אני רואה תועלת בהצגתם בצורה זו. אשמח לקבל הערות ותגובות. שיבקוץ (שיחה) 10:49, 30 בינואר 2014 (IST)
פתיחה[עריכה]
אנו נכנסים ללימוד דיני הפורים וקריאת המגילה, ראשית אקדים על הבעייתיות שבכך. כאשר אנו ניגשים ללמוד מתורת התנאים על מנהגי ומהות יום שאנו מכירים כל כך טוב, עלינו להניח בצד את ידיעותינו הקדמות ולהתעסק רק במה שכתוב. לצורך העניין, כל ילד יודע לדקלם את ארבע המצוות של פורים (מקרא מגילה, מתנות לאביונים, משתה ומשלוח מנות), אך הוא יופתע לגלות שבמשנה אין זכר לשתי האחרונות. לעומת זאת, מעטים ישימו לב לכך שימים אלו אסורים בהספד ותענית, כשאר המועדים אשר במגילת תענית. אף שלנסיון לקרוא רק את דברי התנאים בלי להשליך עליהם מידיעותינו אין סיכוי, אני סבור כי עלינו לנסות בכל כוחנו לקרוא רק את מה שכתוב.
מבנה הפרק[עריכה]
קל לחלק את הפרק לשני חלקים, כיוון שחציו השני של הפרק כלל לא עוסק במגילה או בפורים והובא לכאורה כאגב גררא למשנה ד'. למעשה, ניתן לראות כי משנה ד' אומרת משפט כפול, והמדוייק יותר הוא דווקא המשפט הראשון. נוח יותר להניח כי דווקא חציה השני של המשנה נאמר כדי לקשר את החלק השני, ולא להיפך. אפשר לראות זאת גם מקובץ 'אין בין' המופיע בתוספתא, שאין בו אזכור לאדר ראשון ושני.
בין אם נכון הדבר ובין אם לא, הרי שלפנינו פרק מחולק לשנים ובאמצעו משנת מעבר. החלק הראשון עוסק בעיקר בזמן קריאת המגילה, החלק השני עוסק בדינים רבים על פי הפורמט של 'אין בין'. כעת נפנה לניתוח כל אחד מהחלקים וננסה להסביר מה משמעותם, ביחד ולחוד.
מגילה נקראת[עריכה]
הפרק פותח בקביעת זמן מקרא מגילה. ראשית יש לציין כי מדובר בדין מוזר, היכן מצינו מצוות חג אחרת שיש לה זמנים רבים כל כך. מצינו מצוות הנדחות מפני שבת, אך מדובר בתזוזה של יום אחד לכל היותר, מצוות המגילה חריגה מאד בהקשר זה. אם נעיין בגורמים הקובעים את תאריך הקריאה, נוכל להצביע על שני גורמים- העיר והשבת.
הגורם הראשון הוא ההפרדה בין הערים, כרך, עיר גדולה וכפר, כל אחד מהם עם תאריך משלו. הנימוק להפרדה בין עיר לכפר מופיע רבות במשנה והא קשור ל'כניסה', למשנה חשוב שהמגילה תיקרא בכניסה. קשה להתעלם מהקשר בין ביטוי זה (יחידאי בהקשר כזה) לבין הפסוק במגילה 'לך כנס את כל היהודים'. פסוק זה בא במגילה כחלק מהתיקון של טענת המן 'ישנו עם אחד מפוזר ומפרד בין העמים', כדי להיגאל על עם ישראל להתכנס ולהתפלל יחד. נראה שזו המגמה הקובעת שקריאת המגילה תעשה בכינוס ולא אצל היחידים. זהו הערך הראשי, אך מובן שכאשר אין כניסה (כדברי ר' יהודה)- חוזרים לקרוא בזמן.
ההפרדה בין הכרך לעיר הגדולה יכול גם הוא לנבוע מכך, אך ייתכן שבמשנה יש רמזים לטעם אחר. ראשית כל, הפרדה זו כבר מפורשת במגילה, ומבחינה בין יהודים פרוזים לבין שושן, אך הרחבתה לכל הערים מוקפות החומה טוענת הסבר. קביעת המשנה כי מדובר על ערים המוקפות מימות יהושע בן נון מעבירה אותנו לעולם של קדושה. עיירות מוקפות חומה הן אחת מעשר דרגות הקדושה שבמשנת כלים, נביא אותן בהמשך. ייתכן שיש כאן רמז לתפיסה מעט מקדשית, בהמשך נפתח רעיון זה.
הגורם השני של קביעת זמן המגילה הוא השבת. הכלל הוא שאין קוראים מגילה בשבת, מקדימים ולא מאחרים. קודם כל, אפשר לראות שהמשנה מסודרת על פי גורמים אלו, בתחילה מובאים כל ימי החול בהם אין השפעה של שבת, לאחר מכן מובאים ערב שבת, שבת עצמה ו'אחר השבת'. יש לתת את הדעת על הסיבה שבגלל מגילה נדחית מפני השבת, אך באופן כללי יש לומר שהיא מתנגדת לשבת כיוון שהיא קוראת למשהו אחר. את המגילה מקדימים ולא מאחרים בניגוד לדוגמאות המובאות במשנה. המשותף לכל הדוגמאות הללו הוא היותן דוגמאות של קודש (תשעה באב של היעדר הקודש) המבטאות את הקשר הקבוע עם המקדש. החגיגה קשורה בעליה לרגל שלש פעמים בשנה, ההקהל הוא מצוות התכנסות העם למקדש בשנת השמיטה, ועצי הכהנים הם התנדבות קבועה בה לכל אחד מהעם ישראל יש זמן להגיע למקדש . תשעה באב אמנם לא מתרחש במקדש אך מבטא את הקשר של כל אחד מישראל לחורבן הבית.
המגילה מבטאת כנראה דבר אחר, היא נקבעה בגלות, לא מוזכר בה שם שמים ואין בה קשר למקדש. כבר ראינו שהיא יוצרת סוג של מקדש שונה, הקשור להתכנסות של היהודים. ייתכן שיש בכך דבר נוסף, העניינים המוזכרים במשנה קשורים להתרחשות בתחילת תקופה או בסוף תקופה, לעומת המגילה שהיא הכנה לאירוע, לפורים. נזכיר כי כינוס היהודים במגילה לא היה אחרי הגאולה אלא לפניה, בשעת התפילה להצלחת מעשה אסתר. ייתכן שהמשנה רוצה להציב את מצוות קריאת המגילה שם, כהכנה לפורים בכינוס ותפילה, ולכן היא חייבת לבוא לפני החג ולא אחריו.
במשנה ג' אנו מוצאים התייחסות ל'הספד ותענית ומתנות לאביונים'. על פי נוסח המשנה שבדפוס נראה שהכוונה לומר שרק המגילה היא זו שזזה, אך שאר ענייני היום נשארים תמיד במקומם, כקשורים ליום. סברא זו מצטרפת לדברינו, ההפרדה בין המגילה השייכת לשלב ההכנה והכינוס, לבין החגיגה הקשורה ליום הספציפי ואינה חייבת להיערך בכינוס. בנוסח כתבי היד מופיע 'מפני שאמרו...', ייתכן שמשמע מכך שהיתר ההספד והתענית מדבר על הימים האחרים, אך לא נדבר על כך כאן.
אם כן, נסכם בקצרה את העולה מעיוננו בחלק זה: המשנה יוצרת מבנה של קריאת מגילה המושפע משני קריטריונים, הכניסה לעיר והשבת. דיברנו על החשיבות של הכינוס ועל היותה של המגילה הכנה ליום הפורים, אולי מפני כך היא מתנגדת לשבת.
אין בין[עריכה]
קובץ זה המופיע במשנתנו נראה זר למסכת ולפרק. פילולוגים כמו אפשטיין ואלבק טענו כי הוא שובץ כאן אגב גררא, והוכיחו ממנו את אילוציו של רבי בעריכת המשנה, שהכניס קבצים שלמים גם אם לא היו רלוונטים לענין כלל. למעשה, טענה זו קשה, ואנסה להראות כיצד קובץ זה נמצא פה בכוונת מכוון גמורה.
ראשית כל אפשר לראות קובץ מקביל בתוספתא, אך קיימים בו הבדלים רבים. מופיעות בו הלכות רבות שאינן במשנתנו, וגם סדרן של ההלכות שבמשנתנו שונה. נראה שתופעה זו מעידה על כך שאמנם היה קובץ קדום, אך הוא נערך היטב בידי עורך המשנה בטרם שובץ כאן. בנוסף לכך, ההקבלות הלשוניות הרבות בין קובץ זה לבין החלק הראשון, וההקבלה התוכנית עליה נעמוד מיד, מציגות תמונה בה קובץ זה נערך ושובץ כאן כדי לשפוך אור על הפרק ועל מצוות המגילה. את הקובץ יש לנתח מבחינה מבנית רחבה שתקצר כאן היריעה לפרטה, אך אשתדל להתייחס לעיקרי הדברים. הקובץ מכיל בין אחת עשרה לשלש עשרה הלכות (תלוי איך סופרים ) המעידות על הבדלים קטנים בין דברים דומים. הוא עשיר מאד בהקבלות לשוניות, ונראה שעולם המושגים הכללי שלו נע על ציר הקדושה והטהרה. ניתן להציע מבנים שונים שלו בהתבסס על הלשון, אך אני אלך בכיוון מסויים, הקשור גם בשאר חלקי הפרק. אנסה להציג את מבנה הקובץ כך
יו"ט ושבת שבת ויוה"כ
- מודר הנאה
- נדרים ונדבות
- זב
- מצורע
- סת"ם
- כהן משיח
- כהן משמש
- במה קטנה וגדולה (נידר ונידב)
שילה וירושלים
כאמור, הקבלות לשוניות רבות אנו מוצאים בין חלקים אלו ולכן אפשר להצביע על מבנים שונים. הפיסקה היחידה לה אין הקבלות בכלל היא הפיסקה האמצעית, מה שמעיד על מרכזיותה. ננסה לראות את הקובץ כמבנה 'קונצנטרי' הסובב סביב משנה זו.
מעגל חיצוני- החומה והשבת[עריכה]
בקצוות המבנה אנו מוצאים את שני המאפיינים עליהם עמדנו בחלק הראשון, השבת מצד זה והחומה מצד זה. המבנה של הקדושה בסוף היחידה מצייר את ירושלים, בעלת החומה, לעומת שילה בה אוכלים ב'כל הרואה'. שילה איננה במה קטנה, היא כן כינוס של ציבור, אך אין לה את החומה הרצויה. מבנה זה דומה באופן מפתיע למבנה של קריאת המגילה.
בצד השני אנו מוצאים את השבת, שאיננה יו"ט מחד, ואיננה יוה"כ מאידך. השבת איננה של האדם, אסור להכין בה אוכל נפש, אך זדונה בידי אדם. ייתכן שזהו המאפיין הגורם לכך שקריאת המגילה אינה נערכת בשבת, מתוקף היותה מעשה אדם מובהק. על כל פנים, נראה שעצם ההימצאות של מאפיינים אלו בשני קצוות הקובץ מורה לנו על הכיוון בו יש ללכת.
מעגל שני- נדרים ונדבות[עריכה]
במעגל הפנימי יותר אנו מוצאים את הדברים הקשורים בנדרים. בשני הצדדים ניתן למצוא משנה הקשורה למשנה שבמעגל החיצוני, אך מתרגמת אותה לעולם הנדרים. בצד הראשון ניתן למצוא את הביטוי המשותף 'אוכל נפש', המופיע גם לגבי שבת וגם לגבי מודר מחבירו. לדעתי ביטוי זה מבטא את האפשרות ליצור את האיסור של שבת ויו"ט גם בעזרת נדרים. הנדרים הם יצירה אנושית לחלוטין בה אדם מחייב את עצמו, אך גם בהם חלים גדרים הדומים לשבת ויו"ט . מנגד אנו מוצאים את הבמה הקטנה בה קרבים נדרים ונדבות. לא מדובר כאן על שילה וירושלים אלא על במה פרטית של אדם בביתו, והוא יכול להקריב בה את נדריו ונדבותיו. זו החלפה אנושית של המקום המקודש על ידי נדר או נדבה. אם דיברנו על החלפת הזמן המקודש על ידי נדר, כעת אנו מדברים על החלפת המקום המקודש באותה דרך (אך ביחיד ולא בציבור).
מעגל שלישי- בפנים ובחוץ[עריכה]
המעגל השלישי נראה בתחילה כמנותק, אך נראה שיש לקרוא אותו על רקע המשנה בכלים, כאן המקום לשים לב להקבלות הרבות בין משנה זו למשנתנו:
- משנה מסכת כלים פרק א
- [ו] עשר קדושות הן
- ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות...
- [ז] עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה שמשלחים מתוכן את המצורעים...
- [ח] לפנים מן החומה מקודש מהם שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני
- הר הבית מקודש ממנו שאין זבים... נכנסים לשם
- החיל מקודש ממנו ...
- עזרת נשים מקודשת ממנו...
- עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם...
- עזרת הכהנים מקודשת ממנה שאין ישראל נכנסים לשם...
- [ט] בין האולם ולמזבח מקודש ממנה... ופרועי ראש נכנסים לשם
- ההיכל מקודש ממנו...
- קדש הקדשים מקודש מהם שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכפורים בשעת העבודה
על רקע משנה זו ניתן להבין את משמעות המעגל. בצד הראשון נמצאים המצורע והזב, המשולחים מחוץ למחנה, המצורע מחוץ לכל עיר מוקפת חומה והזב מחוץ להר הבית. מנגד נמצא הכהן הגדול שנכנס למקום הפנימי ביותר, עם פר יום הכיפורים, והכהן שעבר, הנכנס כמעט עד לשם. המצורע פורם את בגדיו, ואילו הכהן 'מרובה בגדים', המצורע משלח את הציפורים על פני השדה, הכהן מכניס את דמו של הפר למקום הפנימי ביותר.
אם כן, נראה כי מעגל זה מבטא את הצד החיצוני של העיר ואת הצד הפנימי שלה, מי בפנים ומי בחוץ. יש לשים לב כי מדובר כאן על האדם, איך מתפקד האדם במערכת הקדושה, לאן כל אחד יכול להגיע.
במוקד- הספרים[עריכה]
אחרי שראינו את שלושת המעגלים היוצרים את ה'חומה' של המבנה, אנו יכולים לראות מה נמצא באמצעו, הספרים. בפיסקה זו לא מדובר על קדושה ולא על טהרה, מדובר על הספרים הקדושים. אין הקבלות בין פיסקה זו לאחרות כיוון שהיא חידוש, היא מבטאת את הצבת הספר במקום העיר והזמן. אמנם אין כאן אזכור של המגילה, אך ניתן לשמוע כאן הקבלות ברורות לתחילת הפרק הבא:
- [א] הקורא את המגילה למפרע לא יצא
- קראה על פה
- קראה תרגום בכל לשון לא יצא
- אבל קורין אותה ללועזות בלעז
- והלועז ששמע אשורית יצא:
- [ב] קראה סירוגין ומתנמנם יצא
- היה כותבה דורשה ומגיהה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא
- היתה כתובה בסם ובסיקרא ובקומוס ובקנקנתום על הנייר ועל הדפתרא לא יצא
- עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו:
המגילה נכתבת כתפילין ומזוזות, הקדושים יותר, והיא שומרת על מקוריותה באשורית.
המבנה הכללי[עריכה]
עד כה הצגתי לדעתי את עיקרי המבנה (כמובן שיש עוד רמזים רבים), אך טרם עמדתי על משמעויותיו. נראה כי בכל מקרה בא קובץ זה כדי להנהיר את האמור בחלק הראשון, אך לא ברור באיזה כיוון.
כיוון אחד יטען כי קריאת המגילה עוצבה על פי המבנים המוכרים של זמן ומקום, בדומה למבנה המקדש ולמבנה הזמנים המקודשים. גם המגילה מתחלקת לשלושה מחנות, התלויים בכינוס ובחומה, וגם היא מכילה אופי שונה משל שבת ולכן נדחית מפניה.
כיוון אחר יטען שהמבנה של המגילה מייצר מבנה חילופי למבנה המקובל. כחג שנקבע בגלות, על ידי חז"ל, כתוספת על התורה, הוא מחליף את המבנה בדבר אחר. במקום המקדש והזמן, נמצא הספר במוקד, הספר הוא שמכונן את המרחב ה'מקודש' ואת הזמן. זו עשויה להיות השפעה של גלות באופן כללי, החלפת המקדש בספר, החלפת הזמן בספר. תובנה זו תשתלב בהנגדה שראינו בחלק הראשון, בין המגילה לבי הדברים הקשורים במקדש.
ההליכה בכיוון מסויים היא השפעה של אינטואיציה ושל אג'נדה, ואין ברצוני להכריע בין האפשרויות. בכל מקרה ניתן לראות כאן קשר הדוק בין הקבצים, בניגוד לדביר הפילולוגים על ההכנסה 'אגב גררא'.
תגובות[עריכה]
הפרק הזה הוא הנדוש ביותר בין הדוגלים בגישה הספרותית לעריכת המשנה. מספר הביאורים לו הוא כמספר הכותבים, וכולם מנסים למצוא לו ביאור ספרותי ולא פילולוגי. עצם העובדה שיש כל כך הרבה ביאורים מעמידה בספק את הגישה הספרותית, שאינה מובילה תמיד לאותו הפירוש...
בכל אופן הביאור הזה סביר וגם יפה, והכנסתי מעט ממנו גם פנימה.
נראה לי שאתה דוגל בגישה השניה שהזכרת, כלומר המגילה מחליפה את קדושת המקדש והזמן. כך אני מבין את דבריך על הספרים. הבעיה היא שהמגילה רק נרמזת שם, ומופיעה בפירוש רק בפרק ב.
לטענה הראשונה שהזכרת, שהמגילה מעוצבת ע"י הזמן והמקום, אין צורך בכל המבנה המורכב של ה"אין בין".
ניתן להציע גם פרשנות נוספת, שאותה ניסיתי לבטא בפנים: היתה לחז"ל בעיה להעמיד חג חדש (כשם שהיתה בעיה כזו למרדכי ואסתר, כנרמז באסתר ט, פס' כז-לב), ובמיוחד חג גלותי. לכן הם מעצבים אותו כחג ישראלי ירושלמי, והקטע של "אין בין" משמש כהצטדקות על השינוי, כאומר: בסך הכל ניסינו להמשיך מגמה קיימת. אמנם כל הבוחן היטב את החג רואה שמדובר בהסוואה למהפכה ממשית.
תופעה דומה ניתן למצוא בעיצוב חג ראש השנה, ראה בתחילת מסכת ראש השנה.