שיחת ביאור:משנה יומא פרק ז

תוכן הדף אינו נתמך בשפות אחרות.
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הערך של לימוד התורה[עריכה]

בביאור למשנה א כתבתי שלימוד תורה כמצווה עצמאית המחייבת כל אדם התחיל להחשב כך רק מתחילת ימי בית שני. ארחיב מעט:

יהושע א ח: "והגית בו יומם ולילה" נאמר ליהושע כמנהיג העם, ואינו מופנה לכל אדם.

דבהי"ב יז ט, "ויסובו בכל ערי יהודה וילמדו בעם" אכן עוסק בלימוד תורה עממי, אבל שוב נראה שהיוזמה באה מהמלך, ואין מצווה המוטלת על העם. המלך יהושפט אכן עשה כמיטב יכולתו ללמד את העם תורה.

תהלים - יש קנ מזמורים. מביניהם רק שנים - מזמור א ומזמור קיט - עוסקים בלימוד תורה, ונראה שהם מאוחרים להקמת בית שני.

ככלל, יש בתנ"ך הרבה גיבורים: מלכים, נביאים ושופטים, אבל חוץ מעזרא הסופר אין דמות של ת"ח, שרוב עולמו הוא עולם התורה והלימוד. כמובן חז"ל בדרשותיהם מעצבים מחדש את הדמויות ומציגים את דוד ובית דינו, וכן את כל המלכים - כת"ח; אבל אין זה פשט המקראות. על תובנה זו למדתי מפירוש המשנה של ספראי. Ahituvrs (שיחה) 19:13, 11 באוקטובר 2022 (IDT)[תגובה]