שיחת ביאור:בראשית א א

בראשית ברא

• בראשית – לא בהכרח כפירוש האגדי "בהתחלה". א"ע מדגיש שהניקוד היה צריך להיות בקמץ. ורש"י מוסיף שבראשית זה ייחוס זמן. ולכן צריך לומר שבראשית זה "בתחילת". ולפרש שברא זה גם הטייה של הפועל "ברוא".

Ori229: פירוש זה מופיע בהערות למטה. גם עליו יש קשיים ואכן קשה להחליט מה עדיף. מכיון שבמילה "הארץ" יש סוף פסוק ולא אתנחתא אני יותר נוטה לראות ב-7 המילים הראשונות בתורה היגד העומד בפני עצמו. גם בגלל שרוב האנשים (למעט המעמיקים ברש"י) קוראים כך את הפסוק, אני מעדיף "ללכת איתם" ולא לישבור להם מיתוס על ההתחלה.

ראיתי שגם בדעת מקרא הגיעו למסקנה זאת: "ונראה לנו, שאכן הפסוק הראשון הוא משפט עקרי לעצמו, וזה שיעורו: בראשית [הימים] ברא אלוקים וגו'".

• בעקבות מה שקראתי בקאסוטו אני חוזר בי ומסכים איתך לגמרי. הוא מעלה שם טיעונים תחביריים מפס' ב' שנראים נכונים ומתיישבים. לכן יש לראות את הפסוק הראשון, כפסוק בפני עצמו (כפי שכתבת) והוא תחיל הפרשה, ומכאן זהו פירושו: בהתחלה לכל זה נבראו השמיים והארץ. והארץ, האמורה בפס' הקודם, הייתה באותו זמן תוהו ובהו וכו' וכו'. כמובן שזה בדיוק כמו הפירוש ש"בראשית" הוא ייחוס זמן (כרש"י וא"ע והיינו בתחילת ולא בתחילה) אבל תחבירית זה יותר מדוייק ודו"ק.יודא

אלוהים

דווקא אלוהים הוא כנראה הוא רבים של אל (הריבוי בשפות השמיות הוא "הם") ואלוה השתבש מאוחר יותר. או שאלוהים הוא השם העיקרי והוא היחיד והשמות: אל ואלוה הצטרפו יותר מאוחר. אלו הן הדעות של החוקרים (אנציקלופדיה מקראית ערך אלוהים) ולא כמו שכתבת.

אני לא מספיק בקיא במחקר המדעי, אבל המילה "אל" ו"אלוה" שתיהן מצויות בתורה, ושתיהן יחיד של "אלהים".

בכל אופן אין לי התנגדות לשנות את הפירוש ל: "אל ברבים. לשון רבים בא רק מתוך כבוד..." Ori229