שיחה:תניא חלק א ו
הוספת נושאשבע מידות רעות
[עריכה]בפרק א נזכרות המידות הרעות אך לא נאמר שהן שבע. גם בשערי קדושה א ב לא נזכרו שבע מידות רעות - נזכרו ארבעה אבות (מארבעת היסודות), ועשרה תולדות. וצ"ע מניין הגיע בעל התניא למספר שבע. ייתכן שיש לחלקן לשבע באופן הבא:
- כעס (1) וגאוה (2) מיסוד האש.
- ותאות התענוגים (3) מיסוד המים.
- והוללות וליצנות (4) והתפארות ודברים בטלים (5), מיסוד הרוח.
- ועצלות (6) ועצבות (7), מיסוד העפר.
- כידוע שעיקר המידות הן ארבע: חג"ת ומלכות - נה"י נקראים תולדות של חג"ת. והמידות מתחלקות לפי היסודות כדלהלן:
- חסד - מים
- גבורה - אש
- תפארת - רוח
- מלכות - עפר.
- ד"א חב"ד הוציאו לאחרונה ספר "חסידות מבוארת" על ספר התניא, לא ראיתי את הספר, אך מסתבר ששם יש הסברים על תמיהותיך. --תּוֹלְדֹת אָדָם • שיחה • י"ב אלול ה'תשס"ט 19:28, 1 בספטמבר 2009 (IDT)
- 7 המידות הרעות הכוונה לחג"ת נהי"מ מה בדיוק נחשב מידה רעה אני מאמין שאפשר למצוא במאמרי חסידות, אבי 18:08, 3 ביולי 2020 (IDT)
- כידוע שעיקר המידות הן ארבע: חג"ת ומלכות - נה"י נקראים תולדות של חג"ת. והמידות מתחלקות לפי היסודות כדלהלן:
הקליפות הטמאות
[עריכה]"המדרגה התחתונה היא שלוש קליפות הטמאות ורעות לגמרי ואין בהם טוב כלל... ומהן נשפעות ונמשכות נפשות כל אומות העולם וקיום גופם, ונפשות כל בעלי חיים הטמאים ואסורים באכילה וקיום גופם, וקיום וחיות כל מאכלות אסורות מהצומח כמו ערלה וכלאי הכרם כו', וכמו שכתב בעץ חיים שער מ"ט פרק ו'. וכן, קיום וחיות כל המעשה דבור ומחשבה של כל שס"ה לא תעשה וענפיהן, כמו שכתב שם סוף פרק ה'"
המחבר משוה בין שלושה דברים שונים לגמרי:
- נפשות של בני אדם - אומות העולם
- נפשות של בעלי חיים טמאים ואסורים באכילה ושל צמחים האסורים באכילה
- מעשה דיבור ומחשבה של כל שס"ה מצוות לא תעשה
ההשוואה תמוהה מאד. אפשר להבין את הסעיף השלישי - שכל מעשה דיבור או מחשבה שנאסר בפירוש הוא כולו רע ואין בו שום דבר טוב.
אבל לגבי הסעיף השני, הרי הבהמות הטמאות לא נאסרו לגמרי בשימוש, הן נאסרו רק באכילה. מותר, למשל, לרכב על חמור או להסיע מזחלת-שלג על-ידי כלב. אפשר גם לעשות זאת לצורך מצוה, למשל, כדי לפדות שבוי שנשבה על-ידי אסקימואים. אם כך, יש בהם גם טוב!
קל וחומר לגבי הסעיף הראשון, אומות העולם, שהרי הם בני אדם בעלי בחירה ויכולים לעשות מעשים טובים בעצמם!
וייתכן שצריך ללמוד את הסוגיה במקורה, בספר עץ חיים שעדיין אינו נמצא כאן. --אראל סגל 16:46, 22 ביוני 2009 (IDT)
ראו דעה שונה באורות - זרעונים - ו. למלחמת הדעות והאמונות: "גם במעמקי הקלפות היותר גסות גנוז וחבוי הוא אותו הניצוץ הטוב, אור ד', אור האורים, שאי אפשר לנו לבטאו ואיננו יכול להתלבש באותיות של שום מבטא גם לא של שום רעיון". --אראל סגל 12:04, 28 ביוני 2009 (IDT)
- ידוע שלשון ה"תניא" מקצר הרבה בדברים, ויש לדקדק בדבריו כמו שמדקדקים בראשונים.
- והנה לשון התניא הוא: ומהן נשפעות ונמשכות וכו', כלומר שלא כל כולם של נפש הגוים והיצורים הטמאים הם מהקליפות הטמאות, אלא עיקר חיותם יונק משם, אבל ודאי שהם יונקים גם מחלקים שנפלו מהקדושה.
- אך הבדל גדול יש בין דברים שעיקר חיותם הוא מג' קליפות הטמאות, לדברים שחיותם מקליפת נוגה. שבעוד שקליפת נוגה שממנו חיות כל דברי הרשות ובהמות טהורות, יש להם עליה אל הקדושה ע"י אכילתם, כלומר שתיקונם הוא ע"י שהופכם לחלק מבשרו, וע"י שאוכלם בכונה נכונה מעלה את חלק נתח הקדושה הנכבד שבתוכו אל מקור הקדושה, משא"כ הדברים הטמאים שחלק הקדשוה שבהם מצומק ודל, עלייתם בא ע"י השימוש בהם לצרכי קדושה. וכן גם הגוי הסיני המייצר מכשיר מסויים שמשתמשים בו לקדושה גם לו יש עליה מסויימת.
- כמו כן קורה לפעמים אצל הגויים שנשבה אצלם חלק גדול של קדושה, עד שהוא גובר על חלק הקליפה וזה מביא את הגוי להתגייר (ראה את ביאורו הנפלא של ה"אור החיים" על פרשת "יפת תואר" שב'כי תצא' ובעוד מקומות).
- מה שציטטת מ"אורות" כאילו שיש מחלוקת אם הקליפות הטמאות יש להם חיות אלוקית, ברור שאין שום מחלוקת בפרט זה, שהרי זה יסוד מוסד מהאר"י הק' והבעש"ט מה שנאמר "ואתה מחיה את כולם", שללא חיות אלוקות לא שייך שדבר בעולם יהיה קיים, הדבר מפורש ג"כ בתניא (איני זוכר כעת מ"מ) ובשאר ספרי החסידות וספרי חב"ד. (אמנם יש מחלוקת האם הניצוץ האלקי המחיה נמצא בתוך הדברים הטמאים - שזוהי דוקא הגישה החסידית, או שרוח הקדושה חופפת מבחוץ).
- כמובן אפשר להאריך בפרט זה רבות, ואפשר להביא אין ספור מראה מקומות על הענין, ובינתיים אסתפק בזאת.
- היה שלו' --תּוֹלְדֹת אָדָם • שיחה • י' אלול ה'תשס"ט 21:40, 30 באוגוסט 2009 (IDT)
- דרך אגב, הספר "עץ חיים" נמצא באתר תחת השם ספר עץ חיים, ואכן שמות הדפים מסורבלים ואינם נוחים להפניות וגם אינם אחידים (אולי כדאי להחליפם באמצעות בוט).
- לפניך ההפניות מפרק זה הנוגעות לענין: