שיחה:ויבינו במקרא/ברכות
לגבי שם השם[עריכה]
לפי דעתי, כשאומרים את הברכות, צריך לדגול באמירה "אדו-שם" או "השם" במקום שם מפורש. זאת מפני שזה לא יהיה ברכה לבטלה ובכדי שאנשים השומעים את זה לא ישמעו בברכה ואז, לדוג' לא ישמעו את המגילה או ישמעו לא בזמנה וא זה להם ברכה לבטלה. אם אתם בכל מקרה רוצים להגיד שם מפורש, נא לציין בהערות שבקריאה יש שם מפורש.
SuperJew 10:15, 27 באפריל 2008 (IDT)
- למיטב ידיעתי הבעייה באמירת שם השם היא רק למקליט ולא לשומעים, זאת מכיוון שהשומעים אינם שומעים אדם מברך אלא מכונה בעלמא. אין שום איסור בהשמעת הקלטה המכילה את השם המפורש, לא משום הזכרת שם שמים לבטלה ולא משום ברכה לבטלה, לפחות במקרה שבו ההשמעה היא לצורך התלמדות כיצד לברך ולקרוא. ועל כן, כל מקליט ישאל את רבו כיצד לנהוג. מהיות טוב כדאי לציין אם יש בהקלטה שם המפורש, אך לענ"ד אין חיוב בכך. -- נחום 20:21, 27 באפריל 2008 (IDT)
- הערה: כתבתי "שם המפורש" מתוך אשגרתא דלישנא, אולם בכל מקום בו מוזכר ביטוי זה, הן בדברי SuperJew והן בדבריי, הכוונה כמובן לשם אדנות ואלקות וחס ושלום לא לשם הוי"ה שאסור לקוראו ככתבו בשום מקרה. -- נחום 20:23, 27 באפריל 2008 (IDT)
- נחום צודק שהשאלה נוגעת לא לשומע אלא רק למקליט. לגבי המקליט (שבלפחות מקום אחד היה אני) יש דעות שונות בעניין. יש חזנים שמקפידים בחזרות או בהקלטות לומר "אדו-שם" או "השם". אבל אין רוח חכמים תמיד נוחה מהם (במיוחד לא ל"אדו-שם" שזה ממש סילוף) מסיבה פשוטה: חינוך. לשם חינוך מותר ואף מצווה לקרוא פסוק כצורתו ואף לברך ברכה בשם ומלכות, כדי שהלימוד יהיה נכון. יותר מדי בחורי בר-מצווה ביישו את הקהל ואת עצמם בגלל שמלמדיהם לימדו אותם "השם", וכך הם ברכו גם בציבור "השם"... לשם חינוך הברכה אינה נחשבת "לבטלה", ולכן עצם השאלה היא חינוכית: מה יביא לתוצאה הכי נכונה אצל השומע/הלומד. דעתי האישית (ולכן אני מקליט ככה) שצריך להקליט "על אמת" כדי שלא לבלבל את השומע. וכן יש לי בבית קלטות של תלמידי חכמים ושל חזנים מפורסמים שכך מברכים עבור שומעי הקטלות. וכמו כן כל הקלטות שמוכרות לי מבית "רננות" (המכון למוסיקה יהודית). Dovi 21:41, 27 באפריל 2008 (IDT)