שולחן ערוך יורה דעה שעג ד
<< · שולחן ערוך יורה דעה · שעג · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
אלו הם הקרובים שמיטמא להם:
- אשתו נשואה שהיא כשרה. אבל פסולה או גרושה או ארוסה -- לא אונן ולא מיטמא לה. וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו.
- ומיטמא לאמו אפילו נתחללה
- ולבנו ולבתו דקים ליה שכלו לו חדשיו או שהם משלשים יום ואילך, אפילו הם פסולים. חוץ מבנו ובתו משפחה או כותית
- ולאחיו ולאחותו מאביו אפילו הם פסולים. אלא אם כן הם בני שפחה או כותית
אבל לאחיו ולאחותו מאמו אינו מיטמא. [וכן אינו מיטמא] לאחותו ארוסה אפילו היא ארוסה לכהן. ולא לאנוסה ומפותה. אבל מטמא לאחותו ארוסה שנתגרשה. ובוגרת ומוכת עץ. ומיטמא לשומרת יבם אפילו אם כתב בכתובתה "אי מיתת בלא בנים תהדר כתובתך לבי נשא" (פירוש: לבית אביה).
מפרשים
(ד) אבל פסולה או גרושה. פי' אפי' יש לו בנים ממנה. מרדכי וכ"כ האחרונים:
(ה) ולא מיטמאה לו. כלומר אינה מחוייבת לטמא לו אבל הרשות בידה לטמא:
(ו) אפי' נתחללה. כגון אחר שנולד כהן זה ממנה נשאת לכהן כשהיא גרושה:
(ז) או שהם מל' יום ואילך. לאפוקי ספק נפל דאין מטמאין לו וה"ה לאחיו ולאחותו הקטנים שהן ספק נפלים אין מטמא להם:
(ח) אבל מטמא לאחותו הארוסה אחר שנתגרשה. מן האירוסין:
(ג) גרושה: פירוש אפילו יש לו בנים ממנה. מרדכי וכ"כ האחרונים. ש"ך.
(ד) מיטמאה: כלומר אינה מחויבת לטמא לו אבל הרשות בידה לטמא. ש"ך.
(וכ"כ בטור ובש"ע אה"ע סי' נ"ה וז"ל רש"י בפ' ד' אחין דף כ"ט ולא מיטמאה א"צ להתעסק בו ולאו דוקא נקט ולא מיטמאה דהא בנות אהרן לא הוזהרו על הטומאה אלא איידי דנקט ולא אוננת דאיצטריך ליה נקט ולא מיטמאה דבעי למיתני תרתי בדידה ובדידיה כך שמעתי ולי נראה ולא מיטמאה כגון ברגל שישראלים מוזהרים על הטומאה מונבלתם לא תגעו עכ"ל. נמצא לפי' שני שברש"י אסור לה לטמא לו ברגל משום דהיא ג"כ מוזהרת לטהר עצמה ברגל ומהתימא מהפוסקים ראשונים ואחרונים שהשמיטו את זה בגוף הדין שחייב לטהר את עצמו ברגל דהא אף לפי' הראשון לענין טהרת הרגל מודו דכ"ע חייבים לטהר עצמם עכ"ל בה"י והנה מ"ש שכל הפוסקים לא הביאו דין זה דחייב לטהר כו' לאו דוקא כל הפוסקים שהרי הרמב"ם הביאו בפט"ז מטומאת אוכלין והסמ"ג בעשין רמ"ו. וכן הפוסקים המדברים בדינין שאינן נהוגין עכשיו מביאים ג"כ דין זה. משא"כ הרא"ש והטור ושאר פוסקים שאינן מביאין אלא דינין הנהוגין אין מביאין דין זה. כי עיקר הדין לטהר ברגל קאי על זמן הבית שהיו צריכין להיות טהורים לאכול בקדשים כמ"ש רש"י ורמב"ם. אבל בזמה"ז אין נפקותא בזה בין הרגל לכולי שתא שהרי טמאי מתים אנן ואין לנו אפר פרה ומה גם גזרו טומאה על ארץ העמים ומה טהרה שייך ביה. ואף שאיזה פוסקים כתבו שגם בזמה"ז חייב אדם לטהר עצמו ברגל לאו מטומאת מת ושרץ קאמרי אלא מטומאה היוצא מגופו של אדם וכדומה. וגם מרמזת הטהרה על טהרת הנפש. כי ע"י טהרת הגוף מעורר ומזכך טהרת הנפש כדאיתא בכמה מקומות בראשית חכמה ובשל"ה וזה ברור. וע"כ תפסו הפוסקים פי' ראשון שברש"י דהיא לא מיטמאה לאו דוקא אלא שאינה מחייבת להתעסק בעניני קבורה אבל בנשואין הן כהן וכ"ש ישראל והן אשה כולם שוין לענין זה ליטמא ולהתעסק בשבעה מתים דידהו הן ברגל והן בשאר ימות השנה דמ"ש ואם לא רצו כופין אותן ועי' בשו"ת יד אליהו סימן ס"ח):
(ה) נתחללה: כגון אחר שנולד כהן זה ממנה נשאת לכהן כשהיתה גרושה. ש"ך.
(ו) חדשיו: לאפוקי ספק נפל דאין מטמאין לו וה"ה לאחיו ולאחותו הקטנים שהם ספק נפלים אינו מטמא להם. ש"ך.
(ז) שנתגרשה: היינו מן האירוסין וק"ל.