שולחן ערוך יורה דעה שיג ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

אם אמרו לעובדת כוכבים המשרתת בבית יהודי על הבכור שאין לאוכלו בלא מום והלכה וחתכה אזנו חשוב לדעת ואין שוחטין אותו עליו מפני שעובדת כוכבים זו כיוונה להתירו וגם האומרים לה שאינו נאכל בלא מום כיוונו לכך שתטיל בו מום:

הגה: מותר ליתן בכור לעובד כוכבים כדי לגדלו ואם הטיל השומר בו מום מותר ולא אמרינן דכוון להתירו אע"פ שיודע שניתר במומו ושהוא בכור (פסקי מהרא"י סי' קס"ח):

מפרשים

 

ש"ך - שפתי כהן

(ה) מפני שהעובדת כוכבים זאת כוונה כו'. פירש הב"ח דכיון דהעובדת כוכבים משרתת בבית עליה מוטל לשרת לבעל הבית בכל מה שהוא הנאתו וטובתו של בעה"ב א"כ מסתמא לא נתכווונה אלא להתיר וגם האומרים לה נתכוונו לכך דאל"כ כיון שיודעים שודאי תעשה כן א"כ היה להם ליזהר שלא יאמרו כדברים האלה לפני העובדת כוכבים ומדלא נזהרו אלמא דכל כוונתם לא היתה באמירה זו לפני העובדת כוכבים המשרתת אלא כדי שתטיל בו מום:

(ו) ולא אמרינן דכוון כו'. דהא ודאי לא כוון להתירו דאדרבה הוא רוצה שלא ישחטוהו דהא לגדלו כוונו והוא היה מקבל שכרו אם יגדלו יותר. כתוב בד"מ שמצא בתשובת א"ז על בכור שמסרו ישראל לשומר עובד כוכבים והודיעו שהוא בכור ולו משפט מות לקברו שלם בעורו ועובדי כוכבים חוקרים הענין ומודיעין כי במומו כשר וסופו מוכיח כי בא העובד כוכבים במרמה לבעל הבכור ואמר ליה דע כי סרסתי העגל ושתק היהודי והבין העובד כוכבים כי באמת הדבר ולא עוד אלא שבא היהודי וראה שאינו מסורס ושתק וכראות העובד כוכבים הלך וסרסו אח"כ מיד אותו בכור מותר גמור הוא וכן משמע במתני' דבכורות עד כאן ומביאה המעדני מלך:
 

ט"ז - טורי זהב

ולא אמרינן דכוון להתירו. משמע אפי' בכהן מותר בזה וצ"ע למה יהיה נאמן בזה והלא חשוד להטיל מום בעצמו ק"ו שיאמר לעובד כוכבים להטיל בו מום ושם בפסקי מהרא"י כתוב דין זה בישראל שיש לו ספק בכור ע"כ צ"ע גבי כהן בזה:
 

באר היטב

(ד) כוונה:    פי' הב"ח דכיון שהעובדת כוכבים משרתת בבית עליה מוטל לשרת לבעה"ב בכל מה שהוא להנאתו וטובתו אבל הט"ז כתב דאין לחלק בין משרתת או לאו והא ראיה שבתשובת הרא"ש לא הוזכר כלל שהיתה משרתת אלא דהחילוק הוא בין דין זה ובין הדין שנזכר בס"ב באופן זה דכאן שחתכה האוזן ומחוסר אבר גלוי להם דהוי מומא שהוא דוכתא דאפי' לדידהו הוי מום ובודאי כיוונה להתיר אבל שם שהוא מעשה דקסדור בש"ס לא חיסר שום אבר אלא ניקבו ברומח לאוזן והוא לא ידע שע"י כך יתירוהו ע"כ לא אסרו רק עד אחר שראה שהתירו בכך עכ"ל.

(ה) שיודע:    והטעם כ' הש"ך דהא ודאי לא כוון להתירו דאדרבה הוא רוצה שלא ישחטוהו שהרי היה מקבל שכרו אם יגדלו יותר והט"ז כ' דמשמע אפי' בכהן מותר בזה וצ"ע למה יהא נאמן בזה והלא הוא חשוד להטיל בו מום בעצמו ק"ו שיאמר לעובד כוכבים להטיל בו ובפסקי מהרא"י כתב דין [והמעיין באור זרוע יראה שאין כאן ט"ס] זה בישראל שיש לו ספק בכור ע"כ צ"ע גבי כהן בזה ובד"מ כתב בשם א"ז על בכור שמסרו ישראל לשומר עובד כוכבים והודיעו שהוא בכור ולו משפט מות לקברו שלם בעורו ועובדי כוכבים חוקרים הענין ומודיעים כי במומו כשר וסופו מוכיח כי בא העובד כוכבים במרמה לבעל הבכור וא"ל דע כי סרסתי העגל ושתק היהודי והבין העובד כוכבים שאמת הדבר ולא עוד אלא שבא היהודי וראה שאינו מסורס ושתק וכראות העובד כוכבים זה הלך וסרסו אח"כ מיד מותר גמור הוא אותו הבכור וכ"מ במתני' דבכורות עכ"ל.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש