ש"ך על יורה דעה שיג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
(א) אסור להטיל כו'. דכתיב כל מום לא יהיה בו ודרשינן לא יהיה בו. (היו"ד הראשונה בשו"א והה"א בפת"ח):
(ב) אין שוחטין אותו כו'. דחכמים קנסוהו לדידיה ולא לבנו ולפי זה נראה דאם שחטוהו בדיעבד הבשר מותר לאחרים:
סעיף ב[עריכה]
(ג) אפילו אם שאל כו'. וה"ה אפילו בלא שאלת העובד כוכבים אלא הם עצמם מסיחים לפי תומם ואומרים ראה לא ישחט זה לעולם אלא ע"י מום ולא נתכוונו לכך שיטיל בו מום הכי אמרינן בש"ס ורש"י:
(ד) ואם עובד כוכבים מסיח לפי תומו כו'. ואע"ג דלעיל סי' ט"ז סעיף י"א אמרינן דאין עובד כוכבים מסל"ת נאמן לעדות אפילו לאיסור וא"ל דשאני הכא דהוי איסור דרבנן דלהקל שייך לחלק בין איסור דאורייתא לדרבנן כדלעיל סי' צ"ח ס"ק ב' אבל להחמיר איפכא מסתברא דכ"ש דבדרבנן אינו נאמן להחמיר וי"ל דשאני הכא דכיון דאזלינן בתר אומדנא היכא דחזינן דכוון העובד כוכבים להתיר אסור א"כ אומדן דעת הוא דהעובד כוכבים מסל"ת אומר אמת דאל"כ ל"ל שהטיל בו מום:
סעיף ג[עריכה]
(ה) מפני שהעובדת כוכבים זאת כוונה כו'. פירש הב"ח דכיון דהעובדת כוכבים משרתת בבית עליה מוטל לשרת לבעל הבית בכל מה שהוא הנאתו וטובתו של בעה"ב א"כ מסתמא לא נתכווונה אלא להתיר וגם האומרים לה נתכוונו לכך דאל"כ כיון שיודעים שודאי תעשה כן א"כ היה להם ליזהר שלא יאמרו כדברים האלה לפני העובדת כוכבים ומדלא נזהרו אלמא דכל כוונתם לא היתה באמירה זו לפני העובדת כוכבים המשרתת אלא כדי שתטיל בו מום:
(ו) ולא אמרינן דכוון כו'. דהא ודאי לא כוון להתירו דאדרבה הוא רוצה שלא ישחטוהו דהא לגדלו כוונו והוא היה מקבל שכרו אם יגדלו יותר. כתוב בד"מ שמצא בתשובת א"ז על בכור שמסרו ישראל לשומר עובד כוכבים והודיעו שהוא בכור ולו משפט מות לקברו שלם בעורו ועובדי כוכבים חוקרים הענין ומודיעין כי במומו כשר וסופו מוכיח כי בא העובד כוכבים במרמה לבעל הבכור ואמר ליה דע כי סרסתי העגל ושתק היהודי והבין העובד כוכבים כי באמת הדבר ולא עוד אלא שבא היהודי וראה שאינו מסורס ושתק וכראות העובד כוכבים הלך וסרסו אח"כ מיד אותו בכור מותר גמור הוא וכן משמע במתני' דבכורות עד כאן ומביאה המעדני מלך:
סעיף ד[עריכה]
(ז) ואפי' כו'. לא אמרינן כדי להתירו נתכוין להטיל בו מום אלא אמרינן צעריה הוא דקא מדכר. ש"ס:
סעיף ז[עריכה]
(ח) מותר להטיל כו'. ומבואר בש"ס דאע"פ שיצא מקצת אבריו כל זמן שלא יצא רובו או ראשו בענין דהוי כילוד ובאופן שנתבאר לעיל סימן י"ד ולקמן סימן שי"ט מותר לעשות בו מום כגון גדי שאזניו ארוכים ונראים בחוץ קודם שיצא כל ראשו שעדיין אינו כילוד יכול לצרום אזנו קודם שיצא רוב ראשו וכן כל כיוצא בזה והב"ח לקמן סוף סימן שי"ט כתב דלהרמב"ם דלמפרע הוא קדוש אסור להטיל בו מום בבכור אלא בפנים כשלא יצא לאויר העולם כלל ולא משמע הכא מהרמב"ם והמחבר לקמן סימן שי"ט וכ"נ מדברי רש"י פרק המקשה (דף ע' ע"א) דאפילו למ"ד למפרע הוא קדוש מותר להטיל בו מום קודם שיצא רובו לאויר העולם וכן כתב הרשב"א בחידושיו שם דף ע"ג להדיא דעד שיצא רובו אינו קדוש והלכך אינו כמטיל מום בקדשים ע"כ: