שולחן ערוך יורה דעה רסו יא
<< · שולחן ערוך יורה דעה · רסו · יא · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
מי שנולד בחדש השביעי מלין אותו בשבת אפילו אם לא גמרו שערו וצפרניו אבל מי שנולד בחדש השמיני אין מלין אותו בשבת אלא אם כן גמרו שערו וצפרניו והוא הדין לספק בן שבעה ספק בן שמונה שאין מלין אותו בשבת אלא אם כן גמרו שערו וצפרניו:
- הגה: וי"א דמהלינן ליה הואיל וספק בן שבעה הוא אלא דאין מחללין עליו השבת בשאר דברים (סמ"ג וכן משמע מהרי"ף והרא"ש וטור) וכן נראה לי עיקר:
מפרשים
(יד) מלין אותו. דבן קיימא הוא:
(טו) אלא דאין מחללין עליו שבת בשאר דברים. ז"ל ד"מ ולי נראה דודאי דעת הרי"ף כדעת הרא"ש וכדעת הטור ומלין אותו מכל מקום והא דכתב דאין מחללין עליו היינו דאין פיקוח נפש דוחה שבת מאחר דלא גמרו שערו וצפרניו אין מחללין עליו שבת אלא מוהלין אותו ממ"נ (אי בן ז' הרי הוא בן קיימא ואי בן ח' הוא הרי הוא כמחתך בשר בעלמא כדאיתא בטור) וזה אין שייך לשאר חילולים והא דמוקי לה בש"ס לענין מכשירים ואליבא דרבי אליעזר היינו משום דלענין מילה מיתני בש"ס וכל הפוסקים למדו ממנו שאר חילולים לענין פסק הלכה והא דלא כתבו דמוהלין אותו ממ"נ אפשר דסמכו על מ"ש אין מחללין עליו השבת דמשמע דוקא דאין מחללין אבל מהלינן ליה דממ"נ אין בו חילול שבת כמו שאמר הטור כן נראה לי וכ"כ הסמ"ג בהדיא דאין מחללין עליו השבת היינו דאין מפקחין עליו הגל אע"ג דמהלינן ליה עכ"ל ועד"ר וב"ח:
מי שנולד בחודש השביעי. בטור כתוב בזה אם הוא שלם כו' וסבירא ליה לבית יוסף שפירושו שלם באיבריו אבל לא איכפת לן בשערו וצפרניו דנקט בתר הכי דאפילו לא נגמר שערו וצפרניו מלין אותו בשבת וראייתו מהא דאפילו גבי ספק בן ז' כתב דא"צ שיגמרו שערו כו' ותמהתי אם כפי' אין שלם באיבריו בעי למעוטי בז' וכמעט אין לו שום משמעות כי לא נמצא קפידא של איברים בשום דוכתא לענין מילה ותו ק"ל דהא איתא בפ' הערל (יבמות דף פ') תניא איזהו בן ח' כל שלא כלו לו חדשיו רבי אומר סימניו מוכיחין עליו שערו וצפרניו שלא נגמרו הרי לפנינו דלרבי כל שלא נגמרו סימניו מיקרי בן ח' וקיי"ל כר' כמבואר שם בגמ' ע"כ נלע"ד דע"כ כתבו רמב"ם וטור אפי' בבן ז' שצריך שיהיה שלם דהיינו בסימנים אלו דאם לא נגמרו לא מיקרי בן ז' והא דנקט הטור תחילה בבן ז' שלם סתם ואח"כ גבי נולד לח' כתב שלם בשערו ובצפרניו להורות כי בבן ז' אין אנו צריכין לדקדק אחר זה או מי שאינו בקי בסימנים אלו אין חשש רק שלא נראה חסרון בבירור לפנינו ע"כ אמרו סתם שלם ולא באו למעוטי אינו שלם אלא כתב זה לומר כיון שלא ראינו בודאי שום חסרון אבל בבן ח' צריך שיהיה נראה מבורר שלימות בשערו וצפרניו. ומה שהקשה בית יוסף שהרי אפילו בספק כתב הטור שמלין אפילו בלא גמרו לק"מ דמתחלה אמר הטור מה שהוא מוסכם מכל הפוסקים דהיינו אם הוא שלם ואח"כ כתב מה שיש בו מחלוקת דהיינו בספק והכריע הוא דאפילו התם אין צריך גמרו. ובזה ניחא לי מה שכתב הטור שנראה לו מלשון הרמב"ם שרצה לומר שגמרו שערו כולו ותמה בית יוסף מהיכן ראה כן מדברי רמב"ם ולדידי ניחא שהיה קשה לו ברמב"ם כיון שכתב שאפילו בודאי בן ז' צריך שיהיו נגמרו והיאך יתיר בספק בלא נגמרו אלא ודאי פשוט דבנגמרו קאמר ועל זה חולק הטור דאפילו בלא נגמרו מלין מכח ממ"נ אם חי הוא שפיר ואם נפל הוא הוה מחתך בשר בעלמא ואין כאן חבורה כלל וע"כ בכל גווני מלין אפילו בלא נגמרו זהו דעת הטור והוא דעת הי"א שמביא רמ"א בסמוך והמקור מפרק ר"א דמילה שמביא בית יוסף במסקנת התלמוד בתירוץ רב אדא בר אהבה דאפילו ספק בן ז' מלין ממ"נ. אלא שהטור הביא דעת הרא"ש שכתב דספק בן ז' אין מחללין עליו שבת ותמה עליו דהא מלין אותו מכח ממ"נ. ותירץ בית יוסף דהרא"ש נמשך אחר הרי"ף שכתב גם כן הכי וטעמם דאותה סברא דמהלינן מכח ממ"נ לא נשארה במסקנא כיון שבפרק הערל אמרי' אהברייתא דמיירי בלא גמרו דאז הוה כאבן אבל גמרו יוכל לחיות ממילא אמרינן דבספק בן ז' לא מהני למימהל מכח ממ"נ וקשה דלמה נאמר בחנם בסתמא דתלמודא שהם חולקים זה על זה ואותן אמוראים שהוזכרו בפרק ר"א דמילה לא ידעו דברייתא מיירי בלא נגמרו זה אי אפשר לאומרו ולמה לא נאמר דגם הם ידעו פירושא דברייתא ואפילו הכי מהלינן מכח ממ"נ אפילו בלא נגמרו. ונלע"ד זה טעם הרא"ש והרי"ף דבודאי לפי מסקנת הגמרא מהלינן בכל גווני אפילו בלא נגמרו אלא דכיון דאם היה ודאי בן ח' לא מהלינן בלא נגמרו כיון דוודאי לאו בר מילה הוא ולא מהני לומר שמחתך בשר כמ"ש הטור וז"ל כיון שהוא כאבן למה יחתכו בשר שלא לצורך ואם כן עיקר ההיתר דוקא בספק ולדידן לא מהני ספק דאפשר מה שהוא ספק לדידן היה ודאי לחכמי התלמוד וכמ"ש התוס' סברא זאת בפ' רבי אליעזר דמילה (שבת דף קל"ה) ד"ה בן שמונה כו' שאין אנו בקיאין וכולן מיקרי ספק כו' אע"ג שהם כתבו זה להיתר לענין ודאי בן ח' שלדידן אין כאן ודאי היינו בנגמרו כמשמעות דבריהם אבל בלא נגמרו הוה חומר מכח סברא דאין אנו בקיאין וכמ"ש הטור סי' נ"ח וז"ל אבל אם הוא לפנינו אלא שאין בקי לשערו אפילו מדרבנן אין תולין להקל עכ"ל וה"נ כן הוא דהרבה פעמים נולד בין השמשות ואין אנו בקיאים אם היה יום או לילה ואפשר שבימי חכמי התלמוד היו יודעים בודאי שיום הוא או להיפך כן נראה לי טעם הרי"ף והרא"ש שלא התירו למול בשבת בספק בן ח' אלא אם כן גמרו כו' והוא דעת השלחן ערוך ואיני יודע למה הכריע רמ"א להקל בשבת נגד דעת הרי"ף והרא"ש שוב ראיתי שרמ"א בד"מ כתב דהרי"ף והרא"ש ג"כ סבירא להו דמהלינן מכח ממ"נ ולא הוצרכו לכותבו ובדרישה הביאו והוא דרך רחוקה מאוד מכח כמה דברים ואין שום סברא שיהא פשיטא להם ובגמרא הוצרכו לומר כן בשם רב אדא בר אהבה גם בדרישה חלק עליו. וכן משמעות דברי התוספת בפרק רבי אליעזר דמילה שזכרתי דבעינן שלא יהא ריעותא כלל בצפרניו ובשערו אפי' בספק ע"ש וכ"כ הנ"י בפרק הערל דאפילו בגמרו סימניו היה לנו להחמיר אלא שבזה סמכינן על הממ"נ וכ"כ רמב"ם וריטב"א עד כאן ובודאי אין ראוי להקל כלל נגד אלו למול בשבת אם לא גמרו סימניו כנלע"ד וכן הכריע מו"ח ז"ל:
אלא אם כן גמרו כו'. דאז אמרינן שזה הולד היה לו להולד בחודש הז' שאז נגמר אלא שנשתהה לחודש הח':
(יב) דמהלינן: והט"ז מאריך בדין זה ומסקנתו דבודאי אין ראוי להקל כלל למול בשבת אם לא גמרו סימניו וכן הכריע הב"ח עכ"ל וע"ש.