שולחן ערוך יורה דעה רטז ז
<< · שולחן ערוך יורה דעה · רטז · ז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
אמר ראובן לשמעון קונם בית זה שאתה נכנס ומת או שמכרו לאחר אסור שהאוסר דבר שהוא שלו על חבירו אע"פ שיצא מרשותו הרי הוא באיסורו עומד אבל אם אמר לו קונם לביתי שאתה נכנס אם מת או מכרו או נתנו לאחר מותר האומר לבנו הרי אתה אסור בהנייתי או שנשבע שלא יהנה בו אם מת יירשנו שזה כאומר נכסי עליך אסורין אבל אם אסר עליו הנייתו ופירש בין בחייו בין במותו אם מת לא יירשנו שזה כאומר נכסי אלו עליך אסורים. (וע"ל סימן רכ"ג):
- הגה: קהל שנדרו כל מה שיגבו יהיה לצורך בנין בית הכנסת ובנין בית המדרש יתנו מחצה לזה ומחצה לזה אע"פ שלא גבו להספיק א' מהם (ב"י סוף סימן רכ"ח בשם תשו' הרשב"א) מי שהשביע את בנו או חבירו שלא ילוה מעותיו לאחרים אם לא ברשות ראובן ושמעון ומת אחד מהם מותר להלוות ברשות הא' דכל מקום שנאמר פלוני ופלוני משמע אפי' א' מהם עד שיפרוט לך שניהם ביחד (ב"י סי' רכ"ח דף ע"ב ע"ד בשם תשובת הרשב"א) מי שנשבע לאשה המשודכת לו שלא ישא אשה עליה וקודם שכנסה נפלה לו יבמה מותר ליבמה דלשון עליה אינה במשמע אלא אם נשאה תחילה ולא יכנוס המשודכת אלא א"כ יתירו לו שבועתו (שם סוף דף רע"ג בשם תשובת רשב"א והיא בסימן תתי"ב):
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(יח) קונם בית זה כו'. משמע אע"פ שלא אמר בחיי ובמותי אסור ונראה דאם נפל וחזר ובנאו מותר כדלעיל סעיף ה':
(יט) שהאוסר דבר שהוא שלו כו'. ודוקא כשמתחיל האיסור בעודנו ברשותו אבל אם אמר קונס לכשיצא מרשותי אינו יכול לאסרו. ב"ח ופשוט הוא:
(כ) מותר. ונראה דאם נפל ובנאו אסור כיון שאמר ביתי ועדיין ביתו הוא כדלעיל סעיף ד':
(כא) קהל כו'. ע"ל סימן רכ"ח סעיף מ"ט:
(כב) אם לא ברשות ראובן ושמעון ומת אחד מהם כו'. לאו דוקא דה"ה שניהם חיים יכול לעשות ברשות אחד מהן כיון דטעמא הוא דקי"ל בפלוגתא דר"י ורבי נתן כרבי נתן שמשמע אפי' אחד מהם וכן משמע להדיא לקמן סימן רכ"ח סעיף מ' מיהו בתשובת ר' אליה מזרחי סימן נ"ב כתב דפלוגתא דר"י ור"ן לא שייך כאן דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ופוק חזי מאי עמא דבר במי שקבל עליו ב' דיינים שאין דן יחידי מהם וכ"ש בנדון זה וע"ש:
(כג) ולא יכנוס המשודכת כו'. וב"י בסי' רכ"ח ריש דף רע"ד כתב ומה שכתב ויזהר שלא ישא המשודכת צ"ע ומביאו הד"מ ואפשר דטעמא הוא דשמא היתה הכונה שלא תהא שום אשה נשואה לו עתה מיהו בבדק הבית הגיה במקום ולא ישא המשודכת ולא ישא אחרת עליה משמע שכן מצא בתשובת הרשב"א וכ"מ מלשון תשובת הרשב"א שם ולפי זה מותר ליכנס המשודכת אלא שלא ישא אשה אחרת עליה וכ"מ בתשובת הרשב"א סי' תתי"ב עיין שם וא"כ דברי הרב צ"ע:
ט"ז - טורי זהב
אע"פ שיצא מרשותו כו'. בטור כתוב בזה וכגון שפירש בחיי ובמותי קונם לביתי שאתה נכנס מת או מכרו לאחר מותר עכ"ל והוא ע"פ הרא"ש כמו שהביא ב"י ותמה ב"י על הסיפא דמותר ממ"נ אי מיירי בלא פירש בחיי ובמותי הא אפילו אומר בית זה מותר לפי דעת הרא"ש ואי בפירש למה יהיה מותר והביאו בפרישה בשם רש"ל דמיירי הסיפא שאמר בחיי ובמותי וכן מו"ח ז"ל כתב כן וכתב שאפ"ה מותר כיון שאמר תחילה לביתי לא מהני אח"כ בחיי ובמותי אף על גב דלעיל בסמוך כי אמר הנודר לביתך זה אזלינן לחומרא דהוה ג"כ לישני דסתרי אהדדי שאני התם דהנודר אומר כן דאפשר שלא יכנס לאותו בית לעולם אבל הכא דמדיר אומר לשמעון לביתי שאתה נכנס מה איכפת ליה לאחר שיצא מרשותו ולפיכך מותר ליכנס אחר מות המדיר אע"פ שאומר בחיי כו' וסברא זו כתב ריב"ש סי' שנ"ז עכ"ל וראיתי בריב"ש שם שלא חילק בין נודר למדיר אלא באין אומר בחיי ובמותי וכן הוא בר"ן דף מ"ו ד"ה בעי אבימי כו' והוא פשוט אבל באומר בחיי ובמותי לא ידעתי אפי' התחלה לדבר זה דהא אין כאן לישני דסתרי כלל דהכי קאמר אותו שהוא ביתי עכשיו לא תכנס בו לעולם אפי' לאחר מותי ותימה מאד הא כתבו כאן הטור והש"ע בסמוך האומר לבנו קונם שאתה נהנה לי בחיי ובמותי לא יירשנו כו' והא התם אמר תחילה שאתה נהנה לי דהוה ממש כמו לביתי ואפ"ה מהני מה שאמר אח"כ בחיי כו' וכן בגמרא דמבעיא ליה ככרי עליך ונתנו לו במתנה ככרי אמר לו כי איתא ברשותיה הוא דאסור א"ד עליך א"ל שוייה הקדש וב"י מביאה הרי דאע"ג דלשון ככרי מורה על ברשותו דוקא מ"מ אתי עליך ואסרו וכ"ש שאם אמר אח"כ בחיי וכו' והנלע"ד לפי דברי הרא"ש והטור הוא בדרך זה דהטעם שצ"ל בחיי ובמותי אע"ג דאמר קונם בית זה שאתה נכנס בו הוא משום דאין אדם משים אל לבו לאסור ביתו אחר מותו דלא קפיד אינש מסתמא אלא שלא יראה שונאו בביתו וע"כ לעיל שאמר קונם לבית זה שאני נכנס דאסור אפילו מת כו' א"צ בחיי ובמותי דפשיטא דהאוסר עצמו כוונתו כל ימי חייו כיון דאמר בית זה ודאי יש לו איזה שנאה להבית עצמו משא"כ כאן דאוסר את שלו על חבירו אע"ג דאמר זה כוונתו שלא יראה את שונאו נהנה מנכסיו ואחר מותו דרך עולם למחול לכל שונאיו ע"כ צ"ל בחיי ובמותי וע"פ זה נלע"ד עוד דאפילו שהצריכו הרא"ש והטור לומר בחיי כו' היינו לענין אחר מיתה מטעם שכתבתי אבל אחר מכירה ודאי אסור אפילו בלא פירש לאחר מכירתי דחד טעמא הוא שלא יראה שונאו נהנה מבית זה והדבר ברור בזה דאילו לענין מכירה קשה מה תיקן בלשון בחיי ובמותי אלא היה לו לומר בין אם יהיה בידי או ביד אחר וא"ל דלשון בחיי מורה על זה דהא זה הלשון אצטריך דאם לא יאמר אלא במותי יהיה היתר בחייו תיכף אלא ודאי דלא צריך תיקון אלא לענין מיתה אבל לא למכירה וכן משמע בסימן רכ"ו שכתב הטור אבל אם אמר חצר זו לא מהני כפייה שהרי אסור בו אף לאחר שימכור ועל פי זה מתורצות קושיות בית יוסף דסיפא שכתב הטור קונם לביתי שאתה נכנס כו' מיירי בלא פירש וקמ"ל דלענין מכירה מותר באומר לביתי ואין אוסר אלא באומר לבית זה דלגבי מכירה לא אכפת לן כלל אם אומר בחיי ובמותי ואגב מכירה נקט הטור גם מיתה כן נ"ל נכון לדעת הטור אבל להלכה כבר פסק הש"ע שא"צ כאן לומר בחיי ובמותי ומש"ה לא הזכירו אלא כל שאומר בית זה אסור אפי' מת או מכרו דכיון דאמר זה אסרו לעולם:
משמע אפי' אחד מהם. בתשובת רשב"א הביאו ב"י סי' רכ"ח מביא ראייה לזה מדקי"ל פרק השואל כרבי יונתן דאמר אביו ואמו קלל משמע שניהם כאחד ומשמע כל אחד בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו כדרך שפרט בשור וחמור ואף זה בהשביעו משמע שלא ילויהו כ"א ברשות שניהם או ברשות אחד מהם לבד עכ"ל ולפי זה אף אם שניהם חיים די לו אם עושה ברשות אחד מהם ומה שהוזכר שמת אחד מהם מעשה היה כך וכן כתב בהדיא בסי' רכ"ח סעיף מ' ועיין מה שכתבתי שם מדברי ריב"ש סימן תנ"ג והיאך קיי"ל להלכה:
ומה שכתב אחר זה) אלא אם כן יתירו לו שבועתו הטעם דאפשר דהכי קאמר שלא תהא שום אשה נשואה לו אחר נישואיה ולפי מה שכתב בסוף סי' ר"ח סעיף ה' דאם אמר לשון שמשמעו שלא יעשה נשואין כו' הכי נמי הוה כן דבלשונו תליא מילתא כפי החילוק דלעיל כן נ"ל:
באר היטב
(יב) אסור: (משמע אפי' שלא אמר בחיי ובמותי אסור). ונראה דאם נפל וחזר ובנאו מותר כדלעיל ס"ה וכן אם אמר קונם לכשיצא מרשותי אינו יכול לאסרו דצריך להתחיל האיסור בעודנו ברשותו. ש"ך.
(יג) מותר: אבל אם נפל ובנאו אסור כיון שאמר ביתי ועדיין ביתו הוא כדלעיל ס"ד ש"ך.
(יד) משמע: כתב הש"ך לפ"ז לאו דוקא מת אחד מהם דה"ה שניהם חיים יכול לעשות ברשות אחד מהם (כיון דטעמא הוא דקיי"ל כרבי יונתן עד שיאמר יחדיו וכ"מ לקמן סי' רכ"ח סעיף מ' ובתשובת הרא"ם כתב שצריך דוקא רשות שניהם) דבנדרים הולכין אחר לשון בני אדם ופוק חזי מאי עמא דבר במי שקיבל עליו ב' דיינים שאין דן יחידי מהם וכ"ש בנדון זה עיין שם ועיין בסי' רכ"ח ס"מ.
(טו) המשודכת: כתב הש"ך דמצא בבדק הבית שהגיה במקום ולא ישא המשודכת ולא ישא אחרת עליה וכן משמע מל' תשובת הרשב"א ולפ"ז מותר להכניס המשודכת וא"כ דברי הרב צ"ע וכתב הט"ז ולפי מ"ש בסי' ר"ח ס"ה דאם אמר לשון שמשמעו שלא יעשו נשואין וכו' ה"נ הוי כן דבלשונו תליא מילתא כפי החילוק דלעיל עכ"ל.