שולחן ערוך יורה דעה קצ לז
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קצ · לז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
בדקה עצמה בעד שאינו בדוק לה, וטחתו בירכה, ואחר כך נמצא עליו דם, אפילו כגריס ועוד, טהורה.
- הגה: וכל שכן אם הניחתו אחר הבדיקה במקום שיש לתלות הכתם, דטהור אפילו ביותר מכגריס (דברי עצמו ובית יוסף), אבל הניחתו במקום שאין דם שכיח, טמאה, אם הוא יותר מכגריס:
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(מה) בדקה כו'. דין זה צל"ע ומה שהוציא המחבר כן מרש"י גם כן צ"ע כמו שאבאר דגרסינן בש"ס (פרק כל היד דף י"ד ע"א) בדקה עצמה בעד הבדוק לה וטחתו על ירכה ולמחר מצאה עליו דם טמאה נדה בדקה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא ולמחר מצאה עליו דם רבי אומר טמאה משום נדה ורבי חייא אומר טמאה משום כתם (ואמרינן בש"ס דאף לרבי אינה טמאה אלא בכגריס ועוד) ופירש רש"י ולמחר מצאה עליו דם על הירך טמאה נדה טומאה ודאית דכיון דהעד בדוק לה שלא היה בו דם קודם בדיקה ודאי מגופה אתי על העד ומשם הוטח על ירכה ולא אמרי' דלמא מעלמא אתי על ירכה וספק טומאה היא. (ועל עד שאינו בדוק פירש"י) ולמחר מצאה עליו דם על העד ואיכא לספוקי דלמא מקמי הכי הוה בי' ולהכי לא נקט הכא טחתו בירכה דא"כ הוי להו תרי ספיקי לקולא חדא דלמא לאו מן העד וטח על ירכה ואפי' את"ל מן העד אתי דילמא כיון דאינו בדוק מקמי הכי הוה עכ"ל. והביא ב"י דברי רש"י אלו דתרי ספיקי הוה ולקולא ועל פי זה כתב דבריו כאן אבל אין מדברי רש"י ראיה כלל מכמה טעמי' חדא דרש"י לא בא לומר אלא דלהכי לא נקיט הכא טחתו בירכה משום דה"ל תרי ספיקי וא"כ אפילו רבי מודה דטמא' משום כתם ולא משום נדה אבל שתהא טהורה לגמרי א"א כמו שאבאר ועוד דאפ"ת דדעת רש"י דטהורה לגמרי אפשר דס"ל כרשב"א דלקמן בסמוך וכן משמע בת"ה ע"ש ודוק ועוד נ"ל דהיינו לפי מה שפי' הוא דטחתו על ירכה ונמצא דם על ירכה דבכה"ג אפשר דטהורה לגמרי משום דהוי תרי ספיקי ר"ל ס"ס וכמ"ש התוס' וז"ל ודוקא בעד הבדוק לה אבל שאינו בדוק לא הוי ס"ס כדפרש"י עכ"ל דליכ' למימר מיד שמא מהמקור בא על ירכה דהא מצאה על הירך במקום שאין דם המקור יכול לפול שם וכדכתבו התוס' שם א"כ אני אומר ספק בא מן העד על הירך ספק מעלמא אתי על הירך ואת"ל מן העד בא על הירך דלמא על העד נמי מקמי הכי הוה א"כ הוי ס"ס גמור אבל במצאה על העד לא הוי ס"ס כלל דליכא למימר כמ"ש העט"ז שמא מן הירך שמא אינו מן הירך ואת"ל אינו מן הירך שמא מקודם לכן היה עליו הדם עכ"ל וכ"כ המע"מ סוף דף ער"ה דעל העד נמי איכא ס"ס דדלמא מן ירכה שהיה בה דם מאכולת הוטח על העד ואת"ל כו' ומ"ה אפילו כגריס ועוד טהורה כמ"ש הש"ע עכ"ל דזה אינו ס"ס כלל דהכל א' הוא ומיד איכ' למימר שמא מהמקור בא על העד וכה"ג לא מקרי ס"ס כלל וכמ"ש בדיני ס"ס בדין י"ג ע"ש ודוק ומכ"ש כשטחתו בירכה ונמצא עליה יותר מכגריס דכה"ג ליכא חשש מאכולת כלל וכדאיתא בתוס' שם וברשב"א בת"ה וא"כ תימה היאך תהא טהורה בכה"ג דהא כיון דהוא כגריס ועוד ליכא למימר דמן המאכולת שבירכה הוא וכדאיתא בפוסקים להדיא אם כן ליכא הכא אלא חדא ספיקא שמא מקמי הכי הוי על העד או שמא מן הקינוח הוא אם כן ה"ל ספק דאורייתא וטמאה ודמי לבדקה עצמה בעד שאינו בדוק והניחתו בקופסא בסעיף ל"ו דטמאה בכגריס ועוד וה"ה הכא וכל שכן להי"א בסעיף ל"ה דאפילו בכ"ש טמאה בירכה דלא תלינן כלל בירכה אם כן באינו בדוק נמי לא עדיף מהניחתו בקופסא ואף שמדברי הרשב"א בת"ה משמע דלכאורה דבטחתו בירכה אף בכגריס ועוד אינה טמאה אלא בעד הבדוק דוקא היינו דאזיל לשיטתו דסבירא ליה דקי"ל כרבי יוסי דבעד שאינו בדוק והניחתו בקופסא טהורה לגמרי אפילו בכגריס ועוד דתולין מספק להקל דמקמי הכי הוה אבל לדידן דקי"ל בקופסא טמאה ה"ה הכא וכל זה ברור והיה נ"ל ליישב דברי המחבר דמיירי ג"כ בשנמצא הדם על ירכה אך העט"ז והמ"מ לא כ"כ וכ"נ מדברי הרב והב"ח דמיירי כשנמצא על העד וצ"ע:
ט"ז - טורי זהב
וטחתו בירכה. והוי תרי ספיקי ולקולא חדא דילמא לא מן העד הוטח על ירכה ואפילו אם תמצי לומר מן העד כיון שאינו בדוק לה מקמי הכי הוה שם. רש"י:
וכ"ש אם הניחתו כו'. פי' ולא טחתו בירכה וכן מ"ש אח"כ אבל אם לא הניחתו כו' קאי ג"כ אלא טחתו אבל טחתו טהור בכל גווני משום ס"ס כדלעיל:
באר היטב
(לה) טהורה: דהוי תרי ספיקי ולקולא חדא דילמא לא מן העד הוטח על ירכה ואפילו אם ת"ל מן העד כיון שאינו בדוק לה אימר מקמי הכי הוי שם. רש"י. והש"ך השיג על דין זה דאין זה ספק ספיקא כלל דמיד איכא למימר שמא מהמקור בא על העד וכה"ג לא מקרי ספק ספיקא כמ"ש בדיני ספק ספיקא בדין י"ג ע"ש שמאריך בזה והניח הדבר בצ"ע.