שולחן ערוך יורה דעה קצו יא
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קצו · יא · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
הפולטת שכבת זרע בימי ספירתה, אם הוא תוך שש עונות לשמושה סותרת אותו יום. לפיכך המשמשת מטתה וראתה אחר כך ופסקה (ואפילו לא ראתה רק מצאה כתם), אינה מתחלת לספור שבעה נקיים עד שיעברו עליה שש עונות שלימות שמא תפלוט, לפיכך אינה מתחלת לספור עד יום חמישי לשמושה, כגון אם שמשה במוצאי שבת אינה מתחלת לספור עד יום חמישי, דקיימא לן אין שכבת זרע מסריח עד שיעברו עליו שש עונות שלימות מעת לעת, ואם שמשה במוצאי שבת ופלטה ליל רביעי, קודם עת שימושה במוצאי שבת, עדיין היא עומדת בתוך עונה ששית לשמושה וסותרת, הילכך יום חמישי יהיה יום ראשון לספירתה.
- הגה: ותפסוק יום רביעי לעת ערב, ויום חמישי עולה למנין שבעה. ויש שכתבו שיש להמתין עוד יום אחד, דהיינו שלא תתחיל למנות עד יום הששי והוא יהיה יום ראשון לספירתה, דחיישינן שמא תשמש ביום ראשון בין השמשות ותסבור שהוא יום, ואפשר שהוא לילה, ואם תתחיל למנות מיום חמישי יהיה תוך ששה עונות לשמושה, על כן יש להוסיף עוד יום אחד, דמעתה אי אפשר לבא לידי טעות (תרומת הדשן סימן רמ"ה והאגור בשם מהרי"ל ושערי דורא וכן כתב מהרא"י ומהרי"ק שורש ל"ה), וכן נוהגין בכל מדינות אלו, ואין לשנות. ויש נשים שנהגו להחמיר עוד להמתין עד שבעה ימים (שם בתרומת הדשן), ואין טעם בדבר והמחמיר יחמיר והמיקל נשכר להקדים עצמו למצוה. ויש שכתבו שעכשיו אין לחלק בין שמשה עם בעלה ללא שמשה, וכל אשה שרואה, אפילו כתם, צריכה להמתין חמשה ימים עם יום שראתה בו ותפסוק לעת ערב ותספור שבעה נקיים (שם בתרומת הדשן בשם א"ז ומהרי"ק), וכן נוהגין במדינות אלו ואין לשנות (סה"ת וסמ"ג):
מפרשים
(יד) ו' עונות. ועונה הוא י"ב שעות:
(טו) שמא תפלוט. ולא תרגיש:
(טז) עד יום ה'. דעד אותו היום חיישינן לכל יום ויום שמא תפלוט או שמא תפלוט כל השלשה ימים:
(יז) מע"ל. כלומר ע"ב שעות:
(יח) וסותרת. כלומר אע"פ ששלמו הו' עונות בתחלת ליל ד' אחר שימושה במ"ש מ"מ כיון שפלטה בתחלת ליל ד' קודם שימושה במ"ש א"כ סותרת אותו יום והיינו כל יום ד' ומתחלת לספור מיום ה':
(יט) עד יום ו' כו'. וכ' מהרש"ל בתשובה סי' פ"ב דלפי מנהג זה אם ראתה אחר ערבית ביום א' ועדיין הוא יום יכולה ללבוש בגדים נקיים בסוף יום ה' ומונה מיום ו' ואין ספיקא בדבר (ומשמע מדבריו דאע"פ שהתפללה היא גם כן ערבית) אבל לפי מנהג המקומות של הט"ו שלובשים לבנים ביום (א) [ד] לראייתם ומתחילין למנות מיום ה' צ"ע בדבר כו' ואינו דומה למ"ש מהרא"י בתשובה שאין אשה יכולה להפסיק בטהרה אחר שהתפללו הקהל ערבית דשאני הכא שבא לה הסבה מן השמים ואין שייך לומר שה"ל להקדים או לאחר מה שאין כן בהפסקת טהרה כו'. ומ"מ נראה די לנו בזה שנחמיר היכא שהתפללה כבר ערבית ועשתה אותו כבר לילה אבל היכא שלא התפללה אפילו התפללו כבר ערבית הקהל לא נחמיר כה"ג לחושבו לילה מאחר שבאה לה הסבה מן השמים כו' עכ"ל ונראה דנמשך לדברי מהרא"י דלעיל סעיף א' אבל למש"ל ס"ק ד' דדעת מהרי"ל והרב בהפסקת טהרה להקל אפילו התפללה היא וכ"ש הכא וק"ל:
(כ) ללא שמשה.דלא פלוג רבנן וגזרי' לא שמשה אטו שמשה ואע"ג דשמשה גופה גזירה היא אטו בין השמשות חששא דביה"ש פשוט' היא וחששו בה רבנן טובא בכמה דוכתי. ת"ה. וכ' הב"ח מיהו היינו דוקא כשבעלה בעיר אבל כשאין בעלה בעיר יש להקל דמיד שתפסוק בטהרה סמוך לבין השמשות תמנה למחרתו ואע"ג דבת"ה משמע מלשון השאלה שהיה שואל להחמיר אף כשאין בעלה בעיר מכל מקום מלשון התשובה שלא הזכיר שם להחמיר בזה משמע קצת דבהכי יש להקל עכ"ל ואין דבריו נראין דהלא נודע שהשאלות שבת"ה עשה מהרא"י בעל התשובות עצמו ולא ששאלוהו אחרים כמו בפסקי כתביו ועוד דא"כ אמאי לא פשיט מידי אשאלה זו אלא הדבר פשוט כיון דבשאלה משוה להדיא אין בעלה בעיר ללא שמשה א"כ גם בתשובה הוא כן גם בתשובת מהרי"ק סי' ל"ה כתב שהנשים מחמירין אפי' אין בעליהן בעיר וכן המנהג פשוט במדינו' אלו וגדולה מזו נוהגים) שאפי' כלה אינה סופרת ז' נקיים עד יום ה' לראייתה אע"פ שעדיין לא בא החתן לעיר אע"פ שלפי דעתי אין להחמיר בזה כלל ולא נזכר בשום פוסק קדמון או אחרון מ"מ לא יהא אלא כדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור כו' ומ"מ בשעת הדחק יש להתיר להכלה שמיד שתפסוק בטהרה תספור ז' נקיים דבהכי עדיף טפי ממה שנוהגין שנשאת כשהיא נדה שהרמב"ם פסק שלא תנשא כלל עד שתטהר ואע"ג דאנן לא מדקדקים בהכי וכמ"ש הרב בא"ע ס"ס ס"א מ"מ ודאי היכא דאפשר בטהרה טפי עדיף. כן נ"ל:
(כא) וכל אשה שרואה כתם כו'. נראה דבכתם יש להקל היכא דלא שמשה למנות מיום המחרת של מציאת הכתם דהא הך דלא שמשה גופה גזירה רחוקה היא וגם הב"י כתב דבמקומו לא נהגו בגזרה זו הלכך י"ל דגם הת"ה גופיה שכתב להחמיר היינו ברואה אבל לא בכתמים דרבנן דאזלינן בהו בכמה דוכתי לקולא שהרי לא הזכיר שם כתם כלל ואפשר לזה לא כתב הרב האי ויש שכתבו שעכשיו כו' אחר דין הכתם אלא אחר דין רואה אבל עט"ז כ' יש שכתבו שכל אשה אפילו רואה כתם כחרדל (נ"ל להגיה או טפת דם כחרדל אבל כתם צריך כגריס ועוד כדלעיל סימן ק"צ) בין שמשה בין לא שמשה צריכה להמתין כו' וכן נוהגין:
(כב) צריכה להמתין ה' ימים כו'. היינו מתחלתה ומשום טעמא דש"ז אבל אם תוך ימי ספירתה או אחר ה' ימים נתקלקלה וחזרה וראתה דם או כתם פוסקת באותו יום בטהרה ומונה למחרת וזה פשוט:
(ה) אין שכבת זרע מסריח כו'. פי' ואחר שהוא מסריח אע"פ שפולטת אותו הרי היא כפולטת מיא בעלמא וע"כ הצריכו שתמתין ו' עונות שלימות היינו כל עונה היא כשיעור יום או לילה דהיינו י"ב שעות וע"כ אם שמשה במ"ש דרך משל ב' שעות בלילה ותתחיל למנות שבעה נקיים מן יום ד' הרי לא כלו הו' עונות עד ליל ד' ב' שעות בה וא"כ איך תמנה היום הד' ליום נקי דהא אפשר שתפלוט באותן ב' שעות של תחלת הלילה ועדיין השכבת זרע אינו מסריח וכל יום נקי צריך שיהיה כולו נקי הן בלילה הן ביום שבו ע"כ לא תתחיל למנות אלא מיום ה' כל ששמשה בליל מוצאי שבת אלא שיש עוד חומרא א' דהיינו אם נבעלה במ"ש בליל' אם נתיר לה למנות מיום ה' אתי למטעי באם תשמש ביום הראשון בבין השמשות שלו והיא תסבור שעדיין יום הוא נמצא שלפי זה יהיו כלים ו' עונות שלה בסוף יום ד' ולילה שלאחריו יהיה להתחלת נקיים כיון שעדיין יום הוא ואנן חושבין מעת לעת ותתחיל למנות מיו' החמישי ובאמת היה אז לילה ולא כלו ו' עונו' שלה עד תחלת הלילה של יום ה' ושמא תפלוט ש"ז באותה תחילת הלילה נמצא שצריכה למנות מיום הו' כי יום החמישי אינו נקי בבירור מהפלטת ש"ז בתחלתו ע"כ החמירו האחרונים בכל אשה המשמשת באיזה יום שיהיה חשבינן לה כאלו שמשה ביום שלאחריו מ"ה אם שמשה במ"ש תמנה מיום הו' כאלו שמשה בסוף יום א' בין השמשות שאז היא מוכרחת למנות מיום הששי מכח ספק ונתנו עליה חומרא זו בשימשה כל אותו יום הראשון אפי' תחילת הלילה שלו וכבר כתבתי בסי' קצ"ג בשם מהר"ל מפראג שבכלה אחר בעילת מצוה תוכל למנות מיום ה' לשימושה ורצונו לומר דלא גזרינן בה שמא תשמש באותו יום בסופו דהיינו בין השמשות ונראה טעמו כיון דאין כאן דם נדה רק דם בתולים לא החמירו בו משום תשמיש בין השמשות אבל אם באמת נבעלה בעילת מצוה בין השמשות נראה ודאי דחשבינן לה כאלו נבעלת בלילה שאחר אותו בין השמשות אפילו גבי כלה נמצא שאם נבעלה הכלה ליל מ"ש תמנה מיום חמישי ואם נבעלה בביה"ש של סוף יום א' תמנה מיום ו' כנלע"ד:
(ו) ואין טעם בדבר. מו"ח ז"ל הביא טעם לדבר בשם הר"ש מאוסטרייך דכיון דנדה דאורייתא טובלת אחר ז' ימי נדה אף שלא היו נקיים אלא שצריכה שבעה נקיים שמא היא בימי זיבה והיו נוהגים בימים קדמונים לטבול ב' פעמים אחת אחר ז' דאורייתא והשניה אחר שבעה הנקיים וזכר לאותו דבר נהגו ג"כ להמתין י"ד יום ע"כ ויפה כתב רמ"א שהמקדים עצמו מקדים למצוה ואין בטעמים כאלה כדי להרחיק טבילת מצוה:
(ז) אין לחלק בין שמשה כו'. הב"י לא חש לחומרא זאת אלא אם לא שמשה אינה ממתנת כלל אלא דרמ"א מקיים המנהג להחמיר בזה ומו"ח ז"ל כתב שנראה לו להקל כשאין בעלה בעיר דאין להחמיר כל כך ואשתמיטתיה תשובת מהרי"ק שורש ל"ה שכ' להדיא שנהגו להחמיר אפי' אין בעלה בעיר ומי יחלוק על המנהג אלא דנ"ל קולא אחת בזה (באלמנה) [בכלה] שפירסה נדה סמוך לחופתה ואפילו אחר חופתה קודם שנתייחדה עם חתן שלה אין ממתנת כלל דבזה ודאי לא שייך למגזר לא שמשה אטו שמשה דלא באה עדיין לכלל תשמיש כלל עמו ולמה נגזור כזה. כן נ"ל:
(ח) אפי' כתם. פירוש אשה טהורה שמוצאה כתם דינה כרואה ממש גם לזה אבל אשה שלבשה לבנים ומצאה כתם ואפילו רואה ממש בתוך ימים הנקיים א"צ להמתין ו' עונות אלא מונה מחדש שבעה נקיים מיום שתוכל:
(י) עונות: וכל עונה היא י"ב שעות.
(יא) לשמושה: דעד אותו היום חיישינן לכל יום ויום שמא תפלוט או שמא תפלוט כל הג' ימים ומע"ל של ו' עונות היא ע"ב שעות.
(יב) בתוך: כלומר אע"פ ששלמו הו' עונות בתחילת ליל ד' אחר שימושה מ"מ כיון שפלטה בתחלת ליל ד' קודם זמן שימושה במ"ש א"כ סותרת אותו יום והיינו כל יום ד' ומתחלת לספור מיום ה' עכ"ל הש"ך.
(יג) להוסיף: כתב הט"ז וכ"כ בסי' קצ"ו בשם מהר"ל מפראג שבכלה אחר בעילת מצוה תוכל למנות מיום ה' לשמושה ונראה טעמו כיון דאין כאן דם נדה רק דם בתולים לא החמירו בו משום תשמיש בין השמשות אבל אם באמת נבעלה בין השמשות בעילת מצוה נראה ודאי דחשבינן לה כאלו נבעלה בלילה שאחר אותו בין השמשות אפילו גבי כלה נמצא שאם נבעלה הכלה ליל מ"ש תמנה מיום ה' ואם נבעלה בין השמשות של סוף יום א' תמנה מיום ו' כנ"ל עכ"ל וכתב מהרש"ל אם ראתה אחר ערבית ביום א' ועדיין הוא יום יכולה ללבוש בגדים נקיים בסוף יום ה' ומונה מיום ו' ואין ספיקא בדבר עכ"ל ומשמע מדבריו דאע"פ שהתפללה היא ג"כ ערבית. ש"ך.
(יד) כתם: פי' אשה טהורה שמוצאה כתם דינה כרואה ממש גם לזה אבל אשה שלבשה לבנים ומצאה כתם ואפילו רואה ממש בתוך ימי הנקיים א"צ להמתין ו' עונות אלא תמנה מחדש ז' נקיים מיום שתוכל. ט"ז. וכ' הש"ך נראה דבכתם יש להקל היכא דלא שמשה למנות מיום המחרת של מציאת הכתם דהא הך דלא שמשה גופה גזרה רחוקה היא הלכך אין להחמיר אלא ברואה ממש אבל לא בכתמים דרבנן דאזלינן בהו לקולא בכמה דוכתי (ועיין בתשו' ש"י בחלק ב' שאלה ע"ז הורה באשה שטבלה ולא היה בעלה בעיר בליל טבילתה ומצאה כתם דפוסקת באותו יום ומונה למחרת אע"ג דנוהגין להחמיר מ"מ בכה"ג שלא שמשה ואין בעלה בעיר מצדד להקל בכתמים וכ"פ בתשו' פני יהושע סוף סימן י"ב ע"ש) ואפשר לזה לא כתב הרב האי ויש שכתבו עכשיו וכו' אחר דין הכתם אלא אחר דין רואה ומיהו מה שרוצה הב"ח להקל אף ברואה ממש כשאין בעלה בעיר אין דבריו נראין וכן המנהג פשוט במדינות אלו להחמיר אפילו אין בעלה בעיר וגדולה מזו נוהגין שאפילו כלה אינה סופרת ז' נקיים עד יום ה' לראייתה אע"פ שעדיין לא בא החתן לעיר ואע"פ שלפי דעתי אין להחמיר בזה כלל ולא נזכר בשום פוסק קדמון או אחרון מ"מ לא יהא אלא כדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור ומ"מ בשעת הדחק יש להתיר להכלה שמיד שתפסוק בטהרה תספור ז' נקיים דבהכי עדיף טפי ממה שנוהגין שנשאת כשהיא נדה שהרמב"ם פסק שלא תנשא כלל עד שתטהר ואע"ג דאנן לא מדקדקין בהכי כמ"ש באבן העזר סוף סימן ס"א מ"מ ודאי היכא דאפשר בטהרה טפי עדיף והט"ז כתב דנ"ל להקל באלמנה שפירסה נדה סמוך לחופתה ואפילו אחר חופתה קודם שנתייחדה עם החתן שלה שאינה ממתנת כלל דבזה ודאי לא שייך למיגזר לא שמשה אטו שמשה דלא באה עדיין לכלל תשמיש כלל עמו ולמה נגזור כזה עכ"ל.
(טו) שעכשיו. עי' בשל"ה דף ק"א שכתב וז"ל מעשה בא לידי באשה אחת שהיה יום ד' לנדתה ולא שמשה עם בעלה בלילה שקודם ראייתה והתרתי לה ללבוש לבנים ביום ד' ולהתחיל לספור ביום ה' כי אם היתה מתחלת לספור ביום ו' אז היה בא ליל טבילה בליל שבת שאחר י"ט ומוטב שנניח חומרא זו כדי לקרב הטבילה לחפיפה עכ"ל ועיין בס"ט שכתב דנראה לו דבנדון כזה אף בשמשה יש להתיר שתפסוק ביום ד' לראייתה ותמנה שבעה נקיים מיום ה' ע"ש עוד:
(טז) אפילו כתם. עבה"ט [ומ"ש בשם ש"ד נראה דבכתם יש להקל היכא דלא שמשה כו' עי' בתשובת תתם סופר סי' קפ"ח מבואר שדעתו דבדיעבד שכבר ספרה שבעה נקיים מיד אחר מציאת הכתם מבלי המתנת ה' ימים אפשר להקל גם בשמשה שיעלו לה הנקיים אך אם היה זה הכתם בבדיקת העד אין להקל אפילו בדיעבד ע"ש ומ"ש הבה"ט וגדולה מזו נוהגין שאפילו כלה כו'] עיין בדגמ"ר שכתב דאף הש"ך שכתב דשלא בשעת הדחק אפילו כלה אינה סופרת שבעה נקיים עד יום ה' לראייתה לא אמר אלא כשלא היתה נדה קודם לראיה זו כגון בתולה שראתה פעה ראשונה או מניקה שהיתה טהורה בעת מיתת בעלה וראתה עתה פעם ראשון אחר כ"ד חודש אבל אם היתה כבר נדה לא שייך חומרא זו כלל ע"ש. ועפ"ז הוריתי ביולדת שלא טבלה תוך מ' לזכר ופ' לנקבה וככלות הימי טוהר ראתה דא"צ להמתין למנות ז' נקיים עד אחר ה' ימים אלא מיד שתפסוק בטהרה תוכל להתחיל למנות שבעה נקיים דהא עד ראיה זו היתה ג"כ טמאה מלידה ולא שייך חומרא זו כלל. ומכ"ש אם ראיה זו היא בתוך ימי טוהר והיא רוצה למנות שבעה נקיים ולטבול דבזה אפשר לומר שגם אם לא היתה טמאה וכבר מחמת לידה שטבלה כבר ג"כ תוכל למנות שבעה נקיים מיד אם לא שמשה דהא אפילו בכתם כתב הש"ך הביאו הבה"ט דיש להקל היכא דלא שמשה למנות מיום המחרת ומכ"ש בדם טוהר דקיל יותר דאינו אלא חומרת הגאונים עמש"ל סי' קצ"ד סק"ב בשם נודע ביהודה וכ"ז פשוט [ועי' בתשו' ח"ס סי' קנ"ז שאלה כזו ביולדת שטובלת תוך מלאות וחזרה וראתה באותן הימים אם תתחיל לספור נקיים השניים האלו אתר ד' לשמושה דלא גרע מכלה הטובלת לדם בתולים (בבה"ט לעיל סק"ג) והשיב להחמיר אתרי שכתב הרמ"א בסי' קצ"ד דדינו כדם לכל דבר משמע שאין לחלק בשום דבר בכל מנהגי נדה וחומרותיה ע"ש] ועמ"ש לקמן סי' קצ"ז סק"ג לענין אם החמירה ע"ע ועי"ז אירע טבילתה בליל שבת ועי' בתשו' נודע ביהודה תניינא חלק יו"ד סי' קכ"ה שמורה אחד הורה באשה שטבלה ואחר טבילה קודם ששמשה ראתה דם ובעלה היה בעיר שתמנה שבעה נקיים תיכף וכתב שראוי המורה הזה לגעור בו בנזיפה אבל לא לענשו באיזה עונש כי גוף דין זה הוא חומרא בלא טעם. ואח"כ כתב בשם תשובת פני יהושע סי' י"ב שמקיל בזה בראתה תיכף אחר הטבילה קודם ששמשה והוא ז"ל חולק עליו וכתב דהט"ז סק"ד הביאו הבה"ט מחמיר ג"כ בזה שהרי לא הקיל רק בראתה תיכף אחר חופתה שלא באתה עדיין לכלל תשמיש ע"ש ועי' בתשו' מעיל צדקה סי' נ"ב שגם הוא ז"ל מקיל בראתה תיכף אחר הטבילה קודם ששמשה וכתב הטעם דאף בגזירת חז"ל קיי"ל במלתא דלא שכיח לא גזרו ומכ"ש בגזירה זו ע"ש עוד. וכתב שהסכימו עמו החברים ונעשה מעשה. וכן דעת הסדרי טהרה עין שם: