פתחי תשובה על יורה דעה קצו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה קצו |

סעיף א[עריכה]

(א) שבת. עבה"ט מ"ש בשם ש"ך אבל בתר הכי לכ"ע אסור ועי' בדגמ"ר שהשיג ע"ז וכתב שאין להחמיר בזה כלל אפילו לכתחלה ונראה דאף הש"ך לא החמיר אלא כשהתפללה היא וגם הקהל ערבית וקיבלו שבת וגם בזה נראה להקל בדיעבד ע"ש. ומה שכתב הבה"ט וט"ז כתב בשם רש"ל כו' עי' בדגמ"ר שהשיג גם על זה דמהרש"ל מיירי (עש"ך ס"ק י"ט) שהראיה שראתה היתה אחר תפלת ערבית בעוד יום ולענין אימת תלבש לבנים אם ביום חמישי לראייתה שהיה עדיין יום או חמישי מיום המחרת בזה כתב דכיון דנשים שלנו מתחילין מיום ו' יש להקל אבל כאן דמיירי בבדיקה של הפסקת טהרה אין הפרש לנשים שלנו שאם אחר תפלת ערבית לילה אין יום המחרת עולה למספר שבעה נקיים ע"ש הדברים האלה נאמרו ונשנו בספרו תשובת נודע ביהודה תניינא סי' קל"א ע"ש:

סעיף ב[עריכה]

(ב) שחרית. עי' בדגול מרבבה שכתב דלאו דוקא בדיקת שחרית אלא כל שהיתה קודם מנחה קטנה לא מהני ביום הראשון ע"ש:

סעיף ג[עריכה]

(ג) הבדוק לה. עי' בתשובת מעיל צדקה סי' ס"ג שכתב באשה שמצאה כתם בימי ליבונה ולערב הפסיקה בטהרה מחדש ולבשה שנית לבנים ואמרו לה חברותיה ביום המחרת שגם על הכתם צריכה להמתין מחדש ה' ימים וחזרה ולבשה כתונת שלה הנכתם בכמה כתמים אך היתה חגורה מלמטה סינר לבן ונקי מלבונה של אתמול ואחר ב' ימים נודע לה שא"צ להמתין מחדש ה' ימים ושאלה אם היא רשאי למנות שבעה נקיים מפסיקת טהרתה הראשון כי אומרת שהיא מכרת הכתמים שבחלוקה שהם מימי טומאתה הראשון ולהוכיח מילין אמרה שהסינר נקי עדיין ואילו נכתם מחדש היה נמצא על הסינר. והנה השאלה הזאת מתחלק לכמה פנים. הא' אם היא רשאי למנות ימים הראשונים אשר נפלו מתחלה לדעתה. הב' אף אם נחשב אותם לטהורים אם לבשה בגדים מלוכלכים אם נאמר שהכתמים ההם הנה מימי נדתה. הג' אף אם אין תולין בכך אם נאמין לה מה שהיא אומרת שמכרת אותן בט"ע וגם מה יוסיף לה מה שהסינר התחתון נקי והעלה לענין ספק א' מאחר שהחזיקה עצמה בטמאה אין לה לספור אותן הימים ומעתה אין נ"מ בספיקות האחרונים אך אם לא הוחזקה עצמה בטמאה עלו לה אותן ב' ימים כיון שמכרת הכתמים בט"ע שהם מימי נדתה ואף אם אין לה בהם ט"ע ג"כ עלו לה מחמת ההוכחה דעל הסינר בעי לה לאשכוחי. אכן אם אין הוכחה זו וגם אין לה בהם ט"ע אין תולין שהם מימי נדתה כיון שהוא בג"י ראשונים ע"ש:

סעיף ד[עריכה]

(ד) ימי הספירה. הגאון הקדוש בעל של"ה בדף ק"א הצריך שבימי ספירת הנקיים תמנה בכל יום ותאמר היום יום כו' כדכתיב וספרה לה. אך בתשובת נודע ביהודה תניינא חלק יו"ד סי' קכ"ג חולק עליו ועי' בתשובת מהר"ם בר ברוך דפוס פראג סי' רנ"ב שכתב ג"כ דאינה סופרת דלא דמי לעומר ע"ש וכן בתשובת הרדב"ז ח"א סי' כ"ז כתב ג"כ שאין צריכה להוציא המספר בשפתיה ע"ש הטעם:

(ה) אבל אם לא בדקה. [עי' בספר חו"ד סק"ג שכתב ומשמע מדברי הש"ס נדה דף ס"ט דכל שלא בדקה אף שלא הרגישה טמאה מדאורייתא דימי נקיים ספורין ובדוקין בעינן כו' ע"ש כל הדיבור ועי' בתשובת חתם סופר סי' קע"ז שחולק עליו וכתב הדין דין אמת גבי הפסק טהרה א"צ ראיה דודאי אין מועיל מה שלא הרגישה כל ביה"ש שנפתח מקורה דהרי פתוח ועומד הוא וצריכה שתדע שנסתם מקורה וזה א"א לידע אלא ע"י בדיקת חו"ס. אך לענין הספירות נקיים צריך ראיה דאפשר הוה ספורים לפנינו כל שברור לה שהשגיחה על עצמה שחרית א' מז' ימים ויודעת בודאי שאז לא נפתח מקורה. ואין ראייתו מהש"ס מכרעת כלל. וגם הביא בשם ספר אבני מלואים שהשיג עליו על מ"ש עוד דאם יצא ממנה דם שלא בהרגשה דסותר דמקור מקומו טמא והו"ל כפולטת. וז"א דמה"ת אינו סותר בשום אופן אך לדידן אפילו כתם סותר. וגם מ"ש עוד הח"ד שם דבין אשה שהוחזקה נדה ואח"כ נולד לה מכה שמוצ"ד ובין אשה טהורה שנולד לה מכה שמוצ"ד ואך טמאה ביום עונה שלה כדלעיל סימן קפ"ז ס"ה מכיון שהוזקקו לטומאה אינם יוצאים מטומאתם עד שיהיה בדיקת הפסק טהרה ויום אחד מהשבעה נקיים נקי לגמרי בלי ראיית דם מכה (הובא בקיצור לעיל סי' קפ"ז ס"ק ל"א) האריך בתשו' חתם סופר שם לחלוק עליו ומדבריו מבואר דמודה ליה בחדא ופליג עליה בחדא ודעתו להלכה דאשה שהיתה טמאה נדה וטרם שפסקה בטהרה ומעיינה עדיין פתוח נולד לה מכה בזה צדקו דברי החו"ד ואין לה היתר לפסוק בטהרה (המעיין יבין שגם בזו החלוקה אינו מודה לגמרי להחו"ד) אבל אשה שמעיינה סתום שנולד לה מכה והגיע יום וסתה ואנו חוששים לשיטת תוספות ומטמאים אותה אז אחר שעבר עליה כ"כ ימים אשר אין דרך דם למשוך אצלה ומסתמא כבר סתם מקורה תוכל לפסוק בטהרה באופן שתעמוד כל בה"ש בהיסח הדעת מכל הרהורים ומחשבות ותשגיח ע"ע ואם לא תרגיש אז פתיחת המקור תפסוק בטהרה ותטהר ע"ש בטעם הדבר. ועמש"ל סי' קצ"א בד"ה שלא בשעת וסתה]:

(ו) ראשון מהשבעה. עי' בדגמ"ר שכתב דאפילו לא בדקה ביום ראשון ובדקה באחד מימים אמצעים וגם ביום שביעי גם הסמ"ג מודה שעלו לה ובלבד שעכ"פ ליום שפסקה בדקה כדי שתפסוק בטהרה ע"ש ועי' בספרו תשובת נודע ביהודה תניינא חי"ד סי' קכ"ח כתב שם דדוקא ראשון ושביעי בעינן אבל אם בדקה דרך משל בראשון ובשלישי לא מהני ואינה יכולה לטבול בשביעי ואם אח"כ שוב לא בדקה עד עשירי אין בידה אלא עשירי אבל אם בדקה אח"כ בתשיעי טובלת לערב דדל יום א' מהכא הרי בדיקת ג' וט' נחשב ראשון ושביעי ואפילו בדקה בשמיני דהיינו שבדקה בראשון ובשלישי ובשמיני טובלת בשמיני לערב ומצטרף השמיני עם הראשון ואף שיש בין שמיני לראשון יותר מה' ימים השלישי מצרפם ע"ש ומזה מוכח דאם לא בדקה בראשון רק באחד מימים אמצעים ובשביעי לא מהני דלא כמ"ש בדגמ"ר וע"ש:

(ז) וביום הז' ואין להקל. [עיין בתשו' חתם סופר סי' קע"ח שכתב דבדיעבד שכבר לנתה אצל בעלה יש להקל אך כ"ז בבדקה בודאי בא' או בז' אבל אם לא בדקה בהם רק מאחד מהאמצעים יש לחוש אפילו בדיעבד ע"ש]:

סעיף ו[עריכה]

(ח) לפחות בדיקה של יום. בתשו' נודע ביהודה תניינא חלק יו"ד סי' קכ"ט כתב דאם כואב לה הרבה אינה צריכה בדיקה כלל בשאר ימים חוץ מיום ראשון ויום שביעי וטוב להצריכה קינוח כל דהו מבחוץ אם לא יכאב לה וע"ש:

(ט) תהיינה עד מקום שהשמש. ע' בתשו' נודע ביהודה חלק יו"ד סוף סי' מ"ו שהאריך להוכיח דדעת הרבה פוסקים להקל בהבדיקה אלא שלא מלאו לבם להקל לגמרי כיון שיש ג"כ דעת הרבה פוסקים המחמירים אך במ"ש הש"ע דבדיקה של הפסק טהרה ובדיקה של יום ראשון כו' בזה נראה לו להקל ולסמוך על הרמב"ן דרק בדיקה של הפסקת טהרה צריכה לחורין ולסדקין אבל שאר בדיקות אפילו של יום ראשון די בבדיקה קלה אחרי שכתב הש"ע ס"א שילמד אדם בתוך ביתו כו' ושיהא שם כל ביה"ש כו' וא"כ הרי בבדיקה זו כוללת גם בדיקת יום ראשון שהרי המוך אצלה עד הלילה אלא שטעם הב"י משום דספירת לילה לאו ספירה עכ"פ יש לצרף דעת רש"י שסובר דספירת לילה מקרי ספירה לענין זה שאף שצריכה בדיקה ביום ראשון שוב די לה בבדיקה קלה ע"ש באריכות:

סעיף י[עריכה]

(י) דבג' ימים כו'. ואם סופרת נקיים על כתם שמצאה אם מצאה אח"כ כתם בג"י ראשונים עיין באה"ע בב"ש סי' ס"ג סק"ג ועי' בדגמ"ר שכתב שיש להקל בזה וק"ו שיש להקל בתבעוה להנשא ונתפייסה ומצאה כתם בג' ימים ראשונים ע"ש. [ועי' בתשובת חתם סופר סי' קפ"ז ע"ד אשה שבדקה עצמה לילך לבית הכנסת וביום הפסקת טהרה הפסיקה וספרה ובתוך ג' ימים מצאה כתם ויש לה במה לתלות אם נאמר דבתוך ג"י לא תלינן כתם או נחשוב מיום שבדקה לילך לביהכ"נ וכבר הלכו בזה נימושות בעל עה"ג סי' ע"ט מקיל וצ"צ סי' ס"ה דעתו להחמיר ובס"ט ס"ק ל"ג נוטה להקל אך כתב דמפי' רש"י במתני' ריש נדה מפקידה לפקידה בדיקה שחרית וערבית למד מהר"ם לובלין דוקא בדיקת תיקון חז"ל אבל בדיקה אחרת לא דאינה מדקדקת יפה ומביאו המל"מ פ"ג ממו"מ דין ד' משמע קצת כצ"צ אלא י"ל התם לטהרות שאני ע"ש. והוא ז"ל כתב דמעולם לא נתכוין רש"י לזה כלל רק כתב כן לכוונה אחרת ובנידון השאלה העלה דאם אמרה עתה ברי לי שבדקתי שפיר יש להקל ע"ש]:

(יא) אם מצאה כתם. עי' בתשובת תפארת צבי חי"ד סי' כ"ד שכתב דדוקא אם מצאה הכתם תוך ג"י ראשונים אינה תולה אבל אם מצאה הכתם לאחר ג' ימים אלא שיש לחוש שזה הכתם ראתה בתוך ג"י ולא ידעה עד הנה תולה במכתה ובנדתה וחושבת אף ג' ימים הראשונים לספירה לא כרב אחד שטעה בזה ע"ש וכן משמע בשו"ת אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' ק"ע ע"ש אכן בתשובת בית אפרים שאביא לקמן בשם אחיו מבואר שדעתו אינו כן [ועיין בזה בס"ט לעיל סי' ק"צ ס"ח ע"ד ובתשובת חמדת שלמה סי' כ' מ"ש בזה באריכות]:

(יב) אין תולין אותו להקל. [עי' בתשובת חמדת שלמה סי' כ' שהעלה דאם נמצא הכתם ע"ד שאינו מקבל טומאה אף תוך ג' לא חיישינן לה כיון דדבר שאינו מקבל טומאה לא הוי בכלל גזירת כתמים וכ"מ מדברי הגה"מ ובסה"ת שלא כתבו רק דתוך ג' ימים לא תלינן והיינו במידי דבעי לתלות שפיר אמרינן דיותר מסתבר לתלות בגופה אבל בדבר שאינו מקבל טומאה דלאו מטעם תליה אתינן עלה דאפילו בדקה קרקע עולם וישבה עליו טהורה והיינו כיון דבלא הרגשה חזיא לא גזרו חכמים ע"ז א"כ מה מהני הא דתוך ג' ימים מעיינה פתוח סוף סוף חזיא בלא הרגשה. ושוב ראיתי בתשובת מעיל צדקה סי' ס"ב דמדבריו נראה פשוט להתיר בכתמים הנמצאים בבגד צבוע תוך ג"י ע"ש]:

(יג) פחות מכגריס. הטעם בזה הואיל ושכיח טובא וא"א ליזהר. ובכתבי הגדול מהר"ר דניאל זצ"ל ראיתי שכתב דאם יכולה לישן במקום שאין פשפשין ושכבה במקום שיש פשפשין אינה יכולה לתלות בפשפשין ע"כ ועמש"ל סי' ק"ץ ס"ק ל"ז בשם דגמ"ר:

(יד) ויודעת. עי' בה"ט ועי' בתשובת ברית אברהם חי"ד סי' נ"ח אות כ"ז כתב דגם אם נחמיר ברואה ממש במכה הידוע שמוציאה דם תוך ג' ימים ראשונים כל זה באם הראיה שנטמאה בעבורה היא טומאה ודאית אבל בנדון דהרמ"א בסי' קפ"ז ס"ה בחלוקה הג' שמרגשת שהדם בא מהמקור וא"י אם היא ממכה שבמקור דבתחלת ראיה טהורה אך בשעת וסתה או בשעת עונה בינונית מטמאינן לה משום הסברא דכי לעולם לא תטמא בכה"ג יש להקל אח"ז תוך ג"י ראשונים לתלות במכה גם ברואה ממש כעין שכתב הב"ש בכלה או בבעלת הכתם מעיקרא ע"ש. ועי' בתשו' בית אפרים חי"ד סי' מ"ה באשה שהפסיקה בטהרה ולפי שהיתה בדרך פשטה חלוקה וביום ששי לספירתה באתה לביתה ומצאה על חלוקה דם אם יכולה לתלות שהדם הנמצא הוא מימי נדתה וכתב שאחיו הרב מדובנא צידד להחמיר לפי דעת הש"ך דגם במכה שמ"ד אינה תולה בג' ימים הראשונים וא"כ אם נתלה מימי נדתה ע"כ שהיה עליה גם בג' ימים ראשונים והוא ז"ל העלה להקל דגם במכה שמ"ד מסתבר להקל. ולתלות בימי נדתה עדיף טפי ממכה שבגופה ומכ"ש כשידוע שבאו כתמים על החלוק. וכן כתב בשם אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' ק"ע באשה שהתחילה לספור שבעה נקיים וביום שני פירסה המשרתת הסדין שהיתה שוכבת עליו בימי נדתה וביום ז' מצאה כתם על הסדין והעלה דזה הוי כמכה שבודאי מטפטף ומוציא דם דתולין אף בג' ימים ראשונים ע"ש שהאריך בזה. [ועי' בתשו' חתם סופר סי' קס"ה אודות אשה שבימי נקיים שלה הגיע וסת עורק זהב (גילדערני אדער) וחלוקה וסדיניה מלוכלכים בדם אי לתלות ג"י הראשונים או דילמא כיון שבימים מועטים יעברו אלו הדמים של עורק זהב אין הפסד שתמתין מלספור והאריך בזה ומסיק מאחר שאין וסת העורק זהב נמשך אלא איזה ימים אין לתלות בו בג' ימים ראשונים אך נעשה לה תקנה שמיד אחר ב' ימים לראייתה תפסוק בטהרה דאע"ג דאלו ג' ימים אין עולים לה לנקיים מפני חשש פולטת ותמתין עד אחר חמשה ימים מ"מ מועיל לה בדיקתה שלא נחזיקנה רואה. ואם אחרי ה' ימים תפתח עורק זהב שלה תולין בו כתמים כנ"ל למעשה ע"ש עוד וגם בכו"פ ומנ"י וס"ט באורך ועמש"ל סי' ק"ז סס"ק כ"ט]:

סעיף יא[עריכה]

(טו) שעכשיו. עי' בשל"ה דף ק"א שכתב וז"ל מעשה בא לידי באשה אחת שהיה יום ד' לנדתה ולא שמשה עם בעלה בלילה שקודם ראייתה והתרתי לה ללבוש לבנים ביום ד' ולהתחיל לספור ביום ה' כי אם היתה מתחלת לספור ביום ו' אז היה בא ליל טבילה בליל שבת שאחר י"ט ומוטב שנניח חומרא זו כדי לקרב הטבילה לחפיפה עכ"ל ועיין בס"ט שכתב דנראה לו דבנדון כזה אף בשמשה יש להתיר שתפסוק ביום ד' לראייתה ותמנה שבעה נקיים מיום ה' ע"ש עוד:

(טז) אפילו כתם. עבה"ט [ומ"ש בשם ש"ד נראה דבכתם יש להקל היכא דלא שמשה כו' עי' בתשובת תתם סופר סי' קפ"ח מבואר שדעתו דבדיעבד שכבר ספרה שבעה נקיים מיד אחר מציאת הכתם מבלי המתנת ה' ימים אפשר להקל גם בשמשה שיעלו לה הנקיים אך אם היה זה הכתם בבדיקת העד אין להקל אפילו בדיעבד ע"ש ומ"ש הבה"ט וגדולה מזו נוהגין שאפילו כלה כו'] עיין בדגמ"ר שכתב דאף הש"ך שכתב דשלא בשעת הדחק אפילו כלה אינה סופרת שבעה נקיים עד יום ה' לראייתה לא אמר אלא כשלא היתה נדה קודם לראיה זו כגון בתולה שראתה פעה ראשונה או מניקה שהיתה טהורה בעת מיתת בעלה וראתה עתה פעם ראשון אחר כ"ד חודש אבל אם היתה כבר נדה לא שייך חומרא זו כלל ע"ש. ועפ"ז הוריתי ביולדת שלא טבלה תוך מ' לזכר ופ' לנקבה וככלות הימי טוהר ראתה דא"צ להמתין למנות ז' נקיים עד אחר ה' ימים אלא מיד שתפסוק בטהרה תוכל להתחיל למנות שבעה נקיים דהא עד ראיה זו היתה ג"כ טמאה מלידה ולא שייך חומרא זו כלל. ומכ"ש אם ראיה זו היא בתוך ימי טוהר והיא רוצה למנות שבעה נקיים ולטבול דבזה אפשר לומר שגם אם לא היתה טמאה וכבר מחמת לידה שטבלה כבר ג"כ תוכל למנות שבעה נקיים מיד אם לא שמשה דהא אפילו בכתם כתב הש"ך הביאו הבה"ט דיש להקל היכא דלא שמשה למנות מיום המחרת ומכ"ש בדם טוהר דקיל יותר דאינו אלא חומרת הגאונים עמש"ל סי' קצ"ד סק"ב בשם נודע ביהודה וכ"ז פשוט [ועי' בתשו' ח"ס סי' קנ"ז שאלה כזו ביולדת שטובלת תוך מלאות וחזרה וראתה באותן הימים אם תתחיל לספור נקיים השניים האלו אתר ד' לשמושה דלא גרע מכלה הטובלת לדם בתולים (בבה"ט לעיל סק"ג) והשיב להחמיר אתרי שכתב הרמ"א בסי' קצ"ד דדינו כדם לכל דבר משמע שאין לחלק בשום דבר בכל מנהגי נדה וחומרותיה ע"ש] ועמ"ש לקמן סי' קצ"ז סק"ג לענין אם החמירה ע"ע ועי"ז אירע טבילתה בליל שבת ועי' בתשו' נודע ביהודה תניינא חלק יו"ד סי' קכ"ה שמורה אחד הורה באשה שטבלה ואחר טבילה קודם ששמשה ראתה דם ובעלה היה בעיר שתמנה שבעה נקיים תיכף וכתב שראוי המורה הזה לגעור בו בנזיפה אבל לא לענשו באיזה עונש כי גוף דין זה הוא חומרא בלא טעם. ואח"כ כתב בשם תשובת פני יהושע סי' י"ב שמקיל בזה בראתה תיכף אחר הטבילה קודם ששמשה והוא ז"ל חולק עליו וכתב דהט"ז סק"ד הביאו הבה"ט מחמיר ג"כ בזה שהרי לא הקיל רק בראתה תיכף אחר חופתה שלא באתה עדיין לכלל תשמיש ע"ש ועי' בתשו' מעיל צדקה סי' נ"ב שגם הוא ז"ל מקיל בראתה תיכף אחר הטבילה קודם ששמשה וכתב הטעם דאף בגזירת חז"ל קיי"ל במלתא דלא שכיח לא גזרו ומכ"ש בגזירה זו ע"ש עוד. וכתב שהסכימו עמו החברים ונעשה מעשה. וכן דעת הסדרי טהרה עין שם:

סעיף יב[עריכה]

(יז) אם טעתה במנין. עי' בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' ע"ט באשה אחת נדה שהתחילה לספור שבעה נקיים ותיכף ביום א' מצאה כתם יותר מכגריס והתחילה לספור מחדש מיום המחרת כדין וספרה יום יום ובדקה בכל יום ומצאה טהורה וטבלה ושמשה ויהי בוקר והנה האשה השכנה מגרת ביתה אמרה לה מה זאת עשית כי טעית בחשבונך יום א' ולא ספרה רק ששה נקיים והאשה ההיא אומרת דקדקתי בחשבוני ושבעה ספרתי ואעפ"כ בא האשה לשאול אף כי לפי דעתה ברור לה שלא טעתה מ"מ היא חוששת לדברי חברתה ומסתפקת אולי טעתה ושאלה מה דינה אם צריכה טבילה אחרת ואם צריכה כפרה. וצדד להקל אחרי שאין כאן רק ספק דרבנן דמה"ת הכתם שמצאה ביום הא' טהור כיון שלא הרגישה וא"כ מן התורה מצטרף גם יום זה לנקיים ויש ג"כ עוד כמה צדדים להקל ואחרי שכבר שמשה ויש חשש לעז פגם לולד אשר תלד הורה לה להקל שאין צריכה לא טבילה ולא כפרה וצוה עליה שתאמר בפירוש לחברתה שאינה מאמנת לה (עי' לעיל סי' קכ"ז) והסכים עמו הגאון בעל נודע ביהודה ז"ל שם בסי' פ"א אך כתב דדוקא אם אומרת איני מאמינך אבל אם היא בעצמה מסתפקת יש לה לחוש לדברי חברתה דהיכא דהבע"ד שותק שתיקה כהודאה ואם האשה מכחשת פשיטא שהיא נאמנת וספרה לה כתיב ואין ע"א נאמן באיסורים היכא שהבע"ד מכחישו (ובזה אפילו אם היה חשש איסור דאורייתא הדין כן) ע"ש. [ועי' בתשובת חתם סופר סי' קצ"ו מ"ש בזה]:

(יח) טובלת בכל עת. [עבה"ט בשם ט"ז דהכא מיירי כו' ועי' בתשו' חתם סופר סי' קס"ח שכתב דמ"ש הט"ז אבל אם לא היה בעלה עמה צ' יום ונמשכו אחריו בח"מ וב"ש באה"ע סי' י"ג דבריהם תמוהים מה שייכות צ' יום לכאן אפילו לא היה בין שימוש בעלה לראיה רק זמן מועט שייך הבחנה. עיין יבמות דף מ"ב גבי ותמתין משהו ושוב מצא שהרגיש בזה בספר עצי ארזים שם וכתב עוד דבכתם אין לחוש להצריך הבחנה עיין שם]: