שולחן ערוך יורה דעה קצו ד
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קצו · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
בכל יום מז' ימי הספירה צריכה להיות בודקת לכתחלה פעמים בכל יום, אחת שחרית ואחת סמוך לבין השמשות (טור בשם סה"ת וע"פ), ואם לא בדקה בכל השבעה אלא פעם אחת, לא שנא בדקה ביום ראשון של השבעה או ביום השביעי או באחד מהאמצעים, מאחר שבדקה ביום שקודם השביעי ומצאה טהורה, עלו לה. אבל אם לא בדקה בכל הז', וביום השמיני בדקה ומצאה טהורה, אין לה אלא יום ח' בלבד ומשלמת עליו. ויש אומרים שצריך שתבדוק ביום ראשון מהשבעה וביום השביעי, ואין להקל. : הגה: והבדיקה תהיה לאור היום ולא לאור הנר (תולדות אדם וחוה נתיב כ"ו והרשב"א בתורת הבית), ובדיעבד מהני אפילו לאור הנר (כן משמע בבית יוסף):
מפרשים
(ח) אלא פעם אחת. תוך הז' נקיים מלבד הבדיק' דהפסק טהרה דלעיל סעיף א':
(ו) אחת: תוך הז' נקיים מלבד הבדיקה דהפסק טהרה דלעיל ס"א.
(ד) ימי הספירה. הגאון הקדוש בעל של"ה בדף ק"א הצריך שבימי ספירת הנקיים תמנה בכל יום ותאמר היום יום כו' כדכתיב וספרה לה. אך בתשובת נודע ביהודה תניינא חלק יו"ד סי' קכ"ג חולק עליו ועי' בתשובת מהר"ם בר ברוך דפוס פראג סי' רנ"ב שכתב ג"כ דאינה סופרת דלא דמי לעומר ע"ש וכן בתשובת הרדב"ז ח"א סי' כ"ז כתב ג"כ שאין צריכה להוציא המספר בשפתיה ע"ש הטעם:
(ה) אבל אם לא בדקה. [עי' בספר חו"ד סק"ג שכתב ומשמע מדברי הש"ס נדה דף ס"ט דכל שלא בדקה אף שלא הרגישה טמאה מדאורייתא דימי נקיים ספורין ובדוקין בעינן כו' ע"ש כל הדיבור ועי' בתשובת חתם סופר סי' קע"ז שחולק עליו וכתב הדין דין אמת גבי הפסק טהרה א"צ ראיה דודאי אין מועיל מה שלא הרגישה כל ביה"ש שנפתח מקורה דהרי פתוח ועומד הוא וצריכה שתדע שנסתם מקורה וזה א"א לידע אלא ע"י בדיקת חו"ס. אך לענין הספירות נקיים צריך ראיה דאפשר הוה ספורים לפנינו כל שברור לה שהשגיחה על עצמה שחרית א' מז' ימים ויודעת בודאי שאז לא נפתח מקורה. ואין ראייתו מהש"ס מכרעת כלל. וגם הביא בשם ספר אבני מלואים שהשיג עליו על מ"ש עוד דאם יצא ממנה דם שלא בהרגשה דסותר דמקור מקומו טמא והו"ל כפולטת. וז"א דמה"ת אינו סותר בשום אופן אך לדידן אפילו כתם סותר. וגם מ"ש עוד הח"ד שם דבין אשה שהוחזקה נדה ואח"כ נולד לה מכה שמוצ"ד ובין אשה טהורה שנולד לה מכה שמוצ"ד ואך טמאה ביום עונה שלה כדלעיל סימן קפ"ז ס"ה מכיון שהוזקקו לטומאה אינם יוצאים מטומאתם עד שיהיה בדיקת הפסק טהרה ויום אחד מהשבעה נקיים נקי לגמרי בלי ראיית דם מכה (הובא בקיצור לעיל סי' קפ"ז ס"ק ל"א) האריך בתשו' חתם סופר שם לחלוק עליו ומדבריו מבואר דמודה ליה בחדא ופליג עליה בחדא ודעתו להלכה דאשה שהיתה טמאה נדה וטרם שפסקה בטהרה ומעיינה עדיין פתוח נולד לה מכה בזה צדקו דברי החו"ד ואין לה היתר לפסוק בטהרה (המעיין יבין שגם בזו החלוקה אינו מודה לגמרי להחו"ד) אבל אשה שמעיינה סתום שנולד לה מכה והגיע יום וסתה ואנו חוששים לשיטת תוספות ומטמאים אותה אז אחר שעבר עליה כ"כ ימים אשר אין דרך דם למשוך אצלה ומסתמא כבר סתם מקורה תוכל לפסוק בטהרה באופן שתעמוד כל בה"ש בהיסח הדעת מכל הרהורים ומחשבות ותשגיח ע"ע ואם לא תרגיש אז פתיחת המקור תפסוק בטהרה ותטהר ע"ש בטעם הדבר. ועמש"ל סי' קצ"א בד"ה שלא בשעת וסתה]:
(ו) ראשון מהשבעה. עי' בדגמ"ר שכתב דאפילו לא בדקה ביום ראשון ובדקה באחד מימים אמצעים וגם ביום שביעי גם הסמ"ג מודה שעלו לה ובלבד שעכ"פ ליום שפסקה בדקה כדי שתפסוק בטהרה ע"ש ועי' בספרו תשובת נודע ביהודה תניינא חי"ד סי' קכ"ח כתב שם דדוקא ראשון ושביעי בעינן אבל אם בדקה דרך משל בראשון ובשלישי לא מהני ואינה יכולה לטבול בשביעי ואם אח"כ שוב לא בדקה עד עשירי אין בידה אלא עשירי אבל אם בדקה אח"כ בתשיעי טובלת לערב דדל יום א' מהכא הרי בדיקת ג' וט' נחשב ראשון ושביעי ואפילו בדקה בשמיני דהיינו שבדקה בראשון ובשלישי ובשמיני טובלת בשמיני לערב ומצטרף השמיני עם הראשון ואף שיש בין שמיני לראשון יותר מה' ימים השלישי מצרפם ע"ש ומזה מוכח דאם לא בדקה בראשון רק באחד מימים אמצעים ובשביעי לא מהני דלא כמ"ש בדגמ"ר וע"ש:
(ז) וביום הז' ואין להקל. [עיין בתשו' חתם סופר סי' קע"ח שכתב דבדיעבד שכבר לנתה אצל בעלה יש להקל אך כ"ז בבדקה בודאי בא' או בז' אבל אם לא בדקה בהם רק מאחד מהאמצעים יש לחוש אפילו בדיעבד ע"ש]: