לדלג לתוכן

שולחן ערוך יורה דעה קע ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

וכן עובד כוכבים שלוה מישראל ברבית אסור לישראל להיות לו ערב:

הגה: אלא אם התנה עם העובד כוכבים שכל זמן שיש לו לפרוע לא ידיחנו אצל הערב אז שרי לקבל הקרן והרבית מישראל אם לא יפרע העובד כוכבים (טור) ואם הישראל ערב לו בעד הקרן ולא בעד הרבית אלא יש לו ליקח הרבית מן העובד כוכבים או להיפך שערב לו בעד הרבית ולא בעד הקרן מותר ודוקא שהעובד כוכבים לוקח המעות מיד המלוה אבל אם ישראל ערב ולקחן מידו אע"פ שעושה בשביל העובד כוכבים אסור (ת"ה סי' ש"א) ודוקא בלא משכון אבל אם נותן לו משכון של עובד כוכבים בעד הקרן יכול לערב לו בעד הרבית דעיקר הלואה על המשכון אע"ג דהוא נטלן מיד ישראל המלוה וכאילו הלוה ליד עובד כוכבים דמי (סברת הרב).
ואם היה לישראל משכון מעובד כוכבים או ערב עובד כוכבים ובא ישראל וא"ל למלוה שיחזור לעובד כוכבים משכון שלו או שיפטור ערב העובד כוכבים והוא ערב לו צריך לשלם לו כל הקרן והרבית שעלה עליו עד אותו היום אבל לא הרבית שיעלה עליו מכאן ואילך (מרדכי פ' א"נ בשם ראבי"ה) אם לא שהמשכון היה שוה יותר דאז צריך להעלות לו רבית על כדי דמיו של המשכון או להחזיר לו משכונו (ב"י וב"ז סימן שס"ד) ואם זקף העובד כוכבים הקרן עם הרבית אז אפילו מה שיעלה עליו אח"כ הוי כקרן וצריך לשלם לו הכל (מרדכי ולדעת ת"ה אף הרא"ש סובר כך ומהרי"ק שורש קל"ו) אפילו לא היה המשכון שוה או אפילו לא היה לו משכון כלל אלא פטר ערב עובד כוכבים שהיה לו:

מפרשים

 

(ג) אסור לישראל להיות. ע"ק אפי' אינו ערב שלוף דוץ משום דנמצא שממונו של מלוה מתרבה אצל הקבלן ואשתכח דישראל מישראל קא שקיל אבל לעיל ס"א בישראל הלוה מן העובד כוכבים אע"פ שממונו של מלוה מתרבה אצל הקבלן לית לן בה דהא עובד כוכבים מישראל קא שקיל רבית ושרי לדעת הי"א שאינו אסור אלא בשלוף דוץ ועיין בתשובת מהר"מ גאלנטי סימן כ"ב:

(ד) שיש לו לפרוע. וירצה לשלם לאפוקי אלם או ברח וכה"ג וכמ"ש בס"ק א' בשם הב"י:

(ה) שערב לו בעד הרבית. ובדקנו מידו. ב"ח. ור"ל משום דאל"כ הוי ערב שלא בשעת מתן מעות לגבי הרבית כדכתב המרדכי בשם הראב"ן ומביאו ב"י וד"מ מיהו היכא דזקף עובד כוכבים הקרן עם הרבית דכתב הרב לקמן דחשוב הכל כקרן פשיטא דאף לגבי הרבית הוי כמו שעת מתן מעות כמו הקרן וכ"מ בתשובת הר"מ שבמרדכי פרק א"נ בענין המלצר ע"ש:

(ו) אבל אם ישראל ערב ולקחן מידו כו'. כן הוציא בד"מ מת"ה סי' ש"א וע"ש דמדמי לה לאומר תנם לחברך והפטר (לעיל סימן קס"ט ס"א) דאסור אע"פ שהעובד כוכבים המלוה מתנה ברבית עם הישראל השני והישראל השני נותן הרבית רק ליד העובד כוכבים אפ"ה אסור משום דהמעות ניתנים מיד ישראל ליד ישראל הב' ונראה כנותן רבית וה"ה בנ"ד ע"כ ולפ"ז משמע דאפילו לא נעשה ע"ק אסור וגם נראה דאפי' לא נעשה ערב כלל אסור דכיון שאין שליחות לעובד כוכבים א"כ אין הישראל הלוקח המעות אלא לוה וכיון דלוקח המעות מיד ישראל אסור ומ"מ נראה דהא דאסור כשהישראל לוקח המעות אפי' אינו ערב רק בעד הקרן היינו כשישראל נותן אח"כ הרבית אבל אם העובד כוכבים נותן הרבית שרי וכן משמע בת"ה שם ע"ש ודוק. ועוד נ"ל דהא מותר לומר לחבירו הילך זוז והלוה י' דינרין לפלוני דלא אסרה תורה אלא רבית הבא מיד לוה למלוה כדלעיל סימן ק"ס סי"ג כל שכן הכא דעדיף טפי ודוק שוב עיינתי בעט"ז משמע בדבריו להדיא כמ"ש ע"ש:

(ז) ודוקא בלא משכון. וי"א דבלא משכון אפי' נטל העובד כוכבים המעות מיד המלוה ואפי' לא ערב הישראל אלא בעד הרבית לבדו אסור לישראל להיות ע"ק בעד העובד כוכבים שכיון שאמר ליה הישראל כ"ז שמעותי ביד עובד כוכבים אתה נותן לי דינר בחודש הרי כ"ז שאין העובד כוכבים פורע הוא חייב ליתן לו רבית נמצא שאחריות הקרן ג"כ עליו עד שיפרענו והרי זה כלוה מעות מישראל וא"ל כ"ז שאני נותן לך דינר רבית לחודש לא יהא לך רשות לכופני לפרוע לך הקרן עכ"ל עט"ז. והב"ח השיג עליו וכתב דדבריו הם מבה"ת והבה"ת מיירי שהישראל לוקח המעות מהמלוה ואין זה השגה דמדתלי טעמא דכיון שאם אין העובד כוכבים פורע הוא חייב ליתן לו רבית נמצא אחריות הקרן עליו כו' משמע דאין חילוק אבל נראה דדברי בה"ת אינם ענין לכאן דהתם מיירי להדיא באומר בהדיא כ"ז שמעותי ביד עובד כוכבים אתה נותן לי דינר בחודש כו' והלכך כיון שאין בידו לכופו לשלם לו כ"ז שנותן לו הרבית כדמסיק וה"ז כלוה כו' לא יהא רשות לכופני כו' א"כ הרי אחריות הקרן עליו והרי הוא ערב בעד הקרן והרבית אבל היכא דאין אחריות הקרן כלל על הישראל שרי כדכתב בד"מ דהוי כהילך זוז והלוה לפלוני דשרי נ"ל ודו"ק:

(ח) אבל אם נותן משכון כו'. ודוקא כשערב לו בעד הרבית אבל כשערב לו בעד הקרן ג"כ אסור וכ"כ הב"ח וכתב עוד ודוקא בסרסור וכה"ג דמביא המשכון מעובד כוכבים לישראל אבל משכונו של עובד כוכבים שהלוה עליו ישראל כבר ואח"כ הביאו לישראל חבירו שילוה עליו דאין כאן צד שליחות אלא מכירה כדכתב ר"ת ודאי אפילו לא ערב לו אלא בעד הרבית אסור משום דהוי קרוב לשכר ורחוק להפסד עכ"ל מיהו היינו דוקא במכרו לו להדיא ובגוונא דלא שרי אלא מטעם מכירה אבל בסתם דכתבתי לעיל בסימן קס"ט דלא שרי מטעם מכירה אלא משום שהוא משכונו של עובד כוכבים ולא נחלט לישראל אפי' הישראל נותן הרבית שרי וכן היכא שמוכרו לו אין איסור אלא להיות ערב אבל היכא שלא נעשה ערב והמלוה מתרצה אח"כ להחזירו לו מותר ליתן לו הרבית וכמו שבארתי כ"ז בסי' קס"ט ס"ק נ"ה ועיין עוד מדינים אלו בסימן קס"ט ס"ק ל"ד ומ"ז ונ"ב וס"ב:

(ט) צריך לשלם לו כל הקרן והרבית. וא"צ לתבוע לא את הלוה ולא הערב עובד כוכבים ובמשכון אפילו לא קנו מידו צריך לשלם כיון דעל פיו החזיר המשכון ה"ל כערב בשעת מתן מעות וכמ"ש הטור בח"מ סי' ק"א ס"ה מיהו בפטר הערב צ"ע אי בעי קנין או לו דאע"ג דכ' המרדכי פרק א"נ והוא בהג"ה בח"מ סימן קכ"ט ס"ג דאם פטר הלוה ע"פ הערב ה"ל כשעת מתן מעות י"ל דדוקא פטר הלוה וכמ"ש בסמ"ע שם ס"ק ט' וז"ל פי' שפטר המלוה ללוה מיד ע"פ ערבותו לגמרי שא"ל מעתה לא יהיה לי עסק עמך כ"א עם הערב כו' אבל הכא שפטר רק הערב ועדיין יש לו עסק עם הלוה הרי לא נפטר לגמרי ונ"ל שזהו שכ' בהג"א פרק א"נ בשם ראבי"ה ישראל שנעשה ערב לחבירו כו' הקרן ישלם לו ואפי' לא הקנה לו דערב בשעת מתן מעות לא בעי קנין כו' ואם ישראל פדה לעובד כוכבים משכונו שהיה לו בעד ישראל עבור הקרן ורבית חייב ליתן לו גם הרבית שהרי היה לו משכון על הרבית מן העובד כוכבים ואם פדה את ערב העובד כוכבים שהיה ערב לישראל מן העובד כוכבים ונתערב הישראל במקומו בזה יש להסתפק עכ"ל ונ"ל דנסתפק אי הוי ערב בשעת מתן מעות כמו במשכון או בעי קנין דוקא דלא כב"י שמפרש בע"א. מיהו כ"ז בסתם ערב אבל ע"ק דינו כלוה עצמו והרי הוא כאילו פטר הלוה עצמו וק"ל:

(י) אבל לא הרבית כו'. אפילו קנו מידו. ב"י:
 

וכן עובד כוכבים שהלוה כו'. כי בדיניהם הלוה דוחה את המלוה על הערב שממנו יתבע החוב ואם כן הוה כאלו הלוה (עובד כוכבים) [ישראל] לערב והערב מלוה ללוה:

ואם הישראל ערב לו בעד הקרן כו'. צ"ע דעת רמ"א בזה דמשמע אפילו באיסור כגון שלוף דוץ ולפי הנראה שזה אסור. ונעתיק לשון ת"ה סימן ש"א ראובן יש לו כתב חוב על העובד כוכבים בעשרי' זהובים ברבית ואמר לשמעון קח ממני חצי החוב ומעתה יעלה לך רבית כל יום על חלקך כמו לי ואם תדאג שהחוב אינו בטוח הנני ערב לך עבור הקרן שלך חשיב כהאי גוונא קרוב לשכר ורחוק מהפסד או לא. תשובה. יראה דיש להחמיר דחשיב קרוב לשכר וכו' וא"ת דכהאי גוונא לא אסור הואיל והשכר והרבית אינו בא לידו מישראל אלא מן העובד כוכבים ולא דמי לשאר קרוב לשכר כו' כמקבל בעיסקא מחבירו דהריוח בא מישראל לישראל אבל כאי אין בא כלום אלא מן העובד כוכבים וכה"ג י"ל דשרי דהא איתא פרק הרבית בתוספות בהדיא דיכול ישראל להלות לעובד כוכבים ברבית וישראל חבירו ערב לו עבור קרן ורבית משום דישראל המלוה לא בתר ערבא אזיל אלא בתר עובד כוכבים הלוה ואפי' לפי הג"ה באשר"י שם בשם ראבי"ה דכה"ג אסור ליקח הרבית מ"מ מודה בקרן דמועיל הערבות ורבית נמי אי יהיב ליה עובד כוכבים שרי כו' מ"מ נראה דאין להתיר בנדון דידן דהתם דוקא שהישראל מלוה מעותיו לעובד כוכבים עצמו וישראל נעשה ערב כה"ג לא מחזי כלל למלוה ברבית אבל בנדון דידן נותן מעותיו לישראל על סמך העובד כוכבים ואסור כיון שהוא קרוב לשכר כו' ומחזי כרבית עכ"ל. והנה רמ"א למד היתר ואיסור מכאן. להיתר למד כמו הקושיא של ת"ה דמותר להיות ערב בעד עובד כוכבים באם עובד כוכבים מקבל המעות. ולאיסור למד באם יסראל מקבל מישראל. ותמוה לי היאך למד להיתר באם ישראל ערב בעד הקרן לחוד אי מן התוס' שמביא בת"ה שזכרתי הא ודאי ליתא דלא קיימא לן כוותייהו אלא אסור בזה כמ"ש הטור והש"ע כדעת הראב"ד ואי מן הגה' אשר"י ודאי אין ראיה משם דזה לשון הג"א שם מכאן כתב ראבי"ה ישראל שנעשה ערב לישראל עבור העובד כוכבים עבור הקרן והרבית שקצב עמו הקרן ישלם לו ואפי' לא הקנה לו דבשעת מתן מעות לא בעי קנין והרבית לא יפרע עד שיפרע העובד כוכבים ואפי' הקנה דכיון דדינא דעובד כוכבים בתר ערבא אזיל כו' עכ"ל. הנה ודאי הגה' אשר"י זאת לא מיירי אלא ממי שעשה איסור ונעשה ערב דהא נעשה ערב בעד הקרן והרבית וזה איסור בודאי ובאמת כל עיקר כונת ראבי"ה בזה ללמדנו שיש בזה איסור להיות ערב אפי' בעד עובד כוכבים דלא כדעת התוספות שזכרנו וע"כ קמ"ל דאם נעשה זה הדבר בדיעבד שנתערב בעד עובד כוכבים בעד קרן ורבית על כרחך הקרן ישלם הערב עכ"פ כיון שעל ידו נתן המעות והוא ערב שלוף דוץ וכמו הלוה ממש ואע"פ שעושה איסור בזה מצד הרבית אלא דהרבית לא יקבל אלא מן העובד כוכבים וא"כ אין לך ללמוד מכאן שום היתר להיות ערב בעד העובד כוכבים בעד הקרן דבזה אסור משום קרוב לשכר כו' כמו שפסק בעל ת"ה במקבל מישראל ולא כתב היתר במקבל מעובד כוכבים אלא מכח ראיה דתוספ' להגה' אשר"י וכיון שאין משם ראיה כמו שזכרתי נשאר גם זה באיסור מכח קרוב לשכר כו' ומזה לא מיירי הגה' אשר"י שיהא בזה היתר אלא כל עיקר כוונתו שם דיש איסור לקבל הרבית מישראל באם נעשה לו ערב באיסור ובאמת יש איסור גם בערב בעד הקרן לחוד אלא דלא מיירי מזה אלא באם נעשה באיסור גדול שערב בעד הקרן ורבית קמ"ל שני רבותות האחת דהקרן יגבה עכ"פ ממנו והשני דרבית לא יגבה ממנו ויותר מזה אני תמה דבזה יש איסור רבית גמור דהא כתב בסי' ק"ס סעיף י"ג דאסור בלוה מחבירו ומתנה עמו שפלוני יתן לו רבית עבורו וה"נ כאן בעובד כוכבים וה"נ ממש כן הוא דכיון דהישראל ערב שלוף דוץ ה"ל הוא הלוה ע"מ שיתן העובד כוכבים הרבית ואין בזה חילוק אם נותן עובד כוכבים רבית עבורו או ישראל דמ"מ המלוה עושה איסור שממונו מתרבה ע"י ישראל הלוה דהא מש"ה אוסר בעל ת"ה כאן במקבל ישראל מטעם קרוב לשכר כו' ע"כ צ"ע דעת רמ"א למה פסק כאן להיתר להיות ערב לכתחלה כמשמעות לשונו דקמ"ל היתר היפוכו דרישא דכ' שם שיש איסור להיות ערב ותו דאם רמ"א מיירי כאן בדיעבד קשה דה"ל לכתוב רבותא טפי דאפילו עשה איסור גדול שנעשה ערב בעד קרן ורבית חייב לשלם הקרן כמ"ש הגה' אשר"י ע"כ צ"ע אם לעשות מעשה כהיתר זה של רמ"א:

או להיפך שערב לו רק בעד הרבית כו'. בלבוש כתב על זה וי"א דבלא משכון אפילו נטל העובד כוכבים המעות מיד המלוה ואפילו לא ערב הישראל רק בעד הרבית אסור להיות ערב קבלן בעד העובד כוכבים שכיון שאומר לו הישראל כל זמן שמעותך ביד העובד כוכבים אני נותן לך דינר בחודש הרי כל זמן שאין העובד כוכבים פורע הוא חייב ליתן הרבית נמצא אחריות הקרן עליו ג"כ עד שיפרענו והרי זה כלוה מעות מישראל וא"ל כל זמן שאני נותן לך דינר לחדש לא תוכל לכופני ליתן לך הקרן עכ"ל ודיעה זו לא נמצאת כאן בב"י ולא בד"מ אך לעיל סימן קס"ט בב"י ד"ה עובד כוכבים שאמר לישראל לוה לי כו' כ' בשם בה"ת כן וז"ל אבל אם א"ל כל זמן שמעותי ביד עובד כוכבים אתה נותן לי דינר לחודש אסור דכיון שאין העובד כוכבים פורע חייב ליתן לו הרבית נמצא אחריות הקרן עליו עד שיפרענו כו' ובאמת קושיא היא על הרב רמ"א היאך כ' כאן מסברא דנפשיה נגד בה"ת שהוא פוסק קדמון ומכ"ש שלא הביאו כלל ואע"פ שלעיל מיירי בישראל שלוה מישראל לצורך עובד כוכבים וכאן לוה העובד כוכבים מישראל וישראל נעשה ערב אין חילוק בזה לענין סברא זו דכל שאתה אומר שבערב בעד הרבית נעשה גם ערב בעד הקרן מה לי הכא מה לי התם דהלא דין פשוט שאם הישראל ערב בעד קרן ורבית שאסור אע"פ שהעובד כוכבים מקבל הממון. ומו"ח ז"ל כתב על הלבוש בזה ושארי ליה מריה דלא דק כי יש חילוק דלעיל קיבל הישראל הממון וכמו שזכרנו ולא נודע במה הכהו כי דברי הלבוש נכונים דודאי לבעל התרומות אסור כאן בערבות בעד הרבית כיון שבזה ערב בעד הכל:

אבל אם נותן לו משכון של עובד כוכבים בעד הקרן וכו'. בד"מ כתב שנראה לו כן דמה שמלוה על המשכון של עובד כוכבים לא הוה הלואה שייכא לישראל רק סומך על המשכון כמו שנתבאר סימן קס"ט עכ"ל וכתב עוד דזה הוה כאומר הילך זוז והלוה לפלוני דשרי עכ"ל ולפי הסברא שנזכר בלבוש הבאתיה בסמוך דקבלת הרבית היה ג"כ קבלת הקרן יש איסור גם בדין זה דהיה כאן אחריות על הישראל ועל המשכון של עובד כוכבים דהא גם רמ"א מודה דאם נעשה בפירוש ערב גם בעד הקרן דאסור דהרי לא התיר אלא בערב בעד הרבית ובאמת הוה הכל א' והוה ממש כההוא דבעה"ת שזכרנו למעלה בסמוך כנלע"ד. ומו"ח ז"ל כתב על דברי רמ"א אלו דאם יש בידו משכון של עובד כוכבים שהלוה עליו כבר ורוצה שחבירו ילוה לו עליו ורוצה להיות ערב אפי' בעד רבית לחוד אסור דהוה קרוב לשכר ורחוק מהפסד אבל רמ"א מיירי דאם הוא סרסור ומביא משכון של עובד כוכבים שישראל ילוה עליו אז מותר להיות ערב בעד רבית ולא בעד הקרן והנה הוא סותר דברי עצמו שכ' לעיל בדברי בעה"ת כל שהישראל נוטל המעות מיד הישראל בשביל עובד כוכבים והוא ערב בעד הרבית הוה כערב בעד הקרן ומה מועיל המשכון דהכא דהא גם שם סומך בקרן על העובד כוכבים לחוד ואפ"ה אסור וכן עיקר לענ"ד:

אם לא שהמשכון היה שוה כו'. אבל מצד הערבות אין שום חיוב עליו במה שעלה אח"כ אע"פ שאותו ערב שהיה לו תחלה היה צריך לשלם לו גם הרבית שיעלה אח"כ מ"מ זה שאמר שיפטור הערב ונעשה במקומו לא חל עליו חיוב זה דמכאן ואילך דהא באותה שעה לא הוה עדיין מתן מעות וסברא זאת כתב ב"י בשם המרדכי דלראב"ן פטור מהרבית משום דהוה ערב שלא בשעת מתן מעות ולפ"ז אם היה עושה זה הישראל קנין על זה היה חייב לשלם הכל דערב שלא בשעת מתן מעות מתחייב בקנין כדאיתא בח"מ סי' קכ"ט כנלע"ד:
 

(ה) ערב:    כי בדיניהם הלוה דוחה את המלוה על הערב שממנו יתבע החוב וא"כ הוי כאלו העובד כוכבי' הלוה לערב והערב הלוה ללוה ואפי' אינו ערב שלוף דוץ אסור משום דנמצא שממונו של מלוה מתרבה אצל הקבלן ואשתכח דישראל מישראל קא שקיל רבית אבל לעיל ס"א בישראל הלוה מעובד כוכבים אע"פ שממונו של מלוה מתרבה אצל הקבלן לית לן בה דהא העובד כוכבים קא שקיל הרבית ושרי לדעת הי"א שאינו אסור אלא בשלוף דוץ. ש"ך.

(ו) הקרן:    כ' הט"ז דצ"ע דעת רמ"א בזה דמשמע אפי' באיסור כגון שלוף דוץ ולפי הנראה שזה אסור והאריך בראיות והוכחות ע"ש. (ובנה"כ השיג עליו וכתב דמה איסור יש לישראל להיות ערב בעד הרבית אפילו בשלוף דוץ ודאי ליכא איסורא כלל דאטו אסור לומר אני אתן לך רבית כו' רק דאסור לקיים הערבות שלו דהיינו שישלם הרבית אבל בערבות גרידא ליכא איסורא כלל וא"כ פשיטא דהיכא דערב לו בעד הקרן לחוד דמותר לקיים הערבות שלו ואפילו אם הוא ערב על הקרן וגם על הרבית מותר כשישלם רק הקרן ולא הרבית דבערבות גרידא ליכא איסורא עכ"ל).

(ז) מידו:    כתב הש"ך דבזה אפילו לא נעשה ערב כלל אסור דכיון שאין שליחות לעובד כוכבים א"כ אין הישראל הלוקח המעות אלא לוה וכיון דלוקח המעות מיד ישראל אסור ומ"מ נראה הא דאסור כשלוקח ישראל המעות אפילו אינו ערב רק בעד הקרן היינו כשנותן הישראל אח"כ הרבית אבל אם העובד כוכבים נותן הרבית שרי.

(ח) משכון:    כתב הלבוש וי"א דבלא משכון אפילו נטל העובד כוכבים המעות מיד המלוה ואפי' לא ערב הישראל אלא בעד הרבית לבדו אסור לישראל להיות ע"ק בעד העובד כוכבים שכיון שא"ל הישראל כל זמן שמעותי ביד עובד כוכבים אתה נותן לי דינר בחדש הרי כ"ז שאין העובד כוכבים פורע הוא חייב ליתן לו הרבית נמצא שאחריות הקרן ג"כ עליו עד שיפרענו והרי זה כלוה מעות מישראל וא"ל כ"ז שאני נותן לך דינר רבית לחדש לא יהא לך רשות לכופני לפרוע לך הקרן עכ"ל והב"ח השיג עליו דדבריו הם מבעה"ת והוא מיירי שהישראל לוקח המעות מהמלוה וכ' הש"ך דאין זו השגה דמדתלי טעמא דכיון שאם אין העובד כוכבים פורע הוא חייב לשלם נמצא אחריות הקרן עליו כו' משמע דאין חילוק אבל נראה דדברי בעה"ת אינם ענין לכאן דהתם מיירי באומר בהדיא כ"ז שמעותי ביד עובד כוכבים אתה נותן לי דינר בחדש כו' והלכך כיון שאין בידו לכופו לשלם לו כ"ז שנותן לו הרבית א"כ הרי אחריות הקרן עליו והרי הוא ערב בעד הקרן והרבית אבל היכא דאין אחריות הקרן כלל על ישראל שרי כמ"ש בד"מ דהוי כהילך זוז והלוה לפלוני דשרי עכ"ל הש"ך וכ' הב"ח דאם יש בידו משכון של עובד כוכבים שהלוה עליו כבר ורוצה שחבירו ילוה לו עליו ורוצה להיות ערב אפילו בעד רבית לחוד אסור דהוי קרוב לשכר ורחוק להפסד אבל רמ"א מיירי דאם הוא סרסור ומביא משכון של עובד כוכבים שישראל ילוה עליו אז מותר להיות ערב בעד רבית ולא בעד הקרן והשיג עליו הט"ז וכתב דהוא סותר דברי עצמו מה שהביא מבעה"ת דכל שהישראל נוטל המעות מיד הישראל בשביל העובד כוכבים והוא ערב בעד הרבית הוי כערב בעד הקרן ומה מועיל המשכון הכא דהא גם שם סומך בקרן על העובד כוכבים לחוד ואפ"ה אסור (ולפי מ"ש בשם הש"ך דבעה"ת לא מיירי מנדון כזה כנ"ל א"כ לק"מ וכ"כ בנה"כ שכן המנהג פשוט שישראל נותן משכון של עובד כוכבים בעד הקרן וערב בעד הרבית) וכ' הש"ך על דברי ב"ח אלו שאם הלוה ישראל על המשכון כבר וכו' והיינו דוקא במכרו להדיא ובגונא דלא שרי אלא מטעם מכירה אבל בסתם דכתבתי לעיל בסי' קס"ט דלא שרי מטעם מכירה אלא משום שהוא משכונו של עובד כוכבים ולא נחלט לישראל אפילו ישראל נותן הרבית שרי וכן היכא שמוכרו לו אין איסור אלא להיות ערב אבל היכא שלא נעשה ערב והמלוה מתרצה אח"כ להחזירו לו מותר ליתן לו הרבית וע"ל בסי' קס"ט סי"ח בהג"ה מדינים אלו.

(ט) לשלם:    כ' הש"ך וא"צ לתבוע לא את הלוה ולא הערב עובד כוכבים ובמשכון אפילו לא קנה מידו צריך לשלם כיון דעל פיו החזיר המשכון ה"ל כערב בשעת מתן מעות כמ"ש בח"מ סי' ק"א ס"ה מיהו בפטר הערב צ"ע אי בעי קנין או לא דאע"ג דכתב בח"מ סי' קכ"ט ס"ג דאם פטר הלוה ע"פ הערב הו"ל כשעת מתן מעות י"ל דדוקא פטר הלוה ולא נשאר לו עוד שום עסק עמו רק עם הערב לבדו אבל הכא שפטר רק הערב ועדיין יש לו עסק עם הלוה הרי לא נפטר לגמרי מיהו כ"ז בסתם ערב אבל בע"ק דינו כלוה עצמו והרי הוא כאילו פטר הלוה עצמו.

(י) ואילך:    כתב הט"ז דאם היה עושה זה הישראל קנין על זה היה חייב לשלם הכל אף הרבית שיעלה מכאן ואילך דערב שלא בשעת מתן מעות מתחייב בקנין אבל הש"ך כתב בשם ב"י דבזה אפילו קנו מידו פטור מלשלם הרבית מכאן ואילך.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש