ש"ך על יורה דעה קע
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה](א) ה"ז מותר. ל"מ הלוהו ק' בק"נ אלא אפילו התנה עמו לתת לו כך וכך רבית לחודש. ב"י בשם בה"ת ומביאו ד"מ:
(ב) וי"א שאינו כו'. וכתב ב"י דלכתחלה מורים דכל שיכול לתבוע לערב תחלה אסור עד שיקבל עליו שלא לתבעו עד שיתבע הלוה תחלה ולא ימצא לגבות ממנו או שיהא אלם ואין ב"ד יכולים להוציא ממנו או שאינו בא לדין כגון שברח וכה"ג דכל שהוא ערב כעין ערב דעלמא שרי אבל בדיעבד סמכינן אהי"א והיכא דקיימי זוזי שבקינן להו כדין הספיקות שהמע"ה עכ"ד מבואר מדבריו דבערב שלוף דוץ אפי' כבר פרע לו הרבית מוציאין מידו שלא כדעת הרב ובד"מ והב"ח מיקל עוד ופסק כהר"י קרקוז"א דאינו אסור אלא לכתחלה אבל בדיעבד יש לוכל ההפסד כיון דמחמתיה קפסיד ואין בזה משום רבית אפילו בערב שלוף דוץ ודעת כל הפוסקים אינו כן ונלפע"ד דהר"י קרקוז"א גופי' לא הקיל בזה אלא בערב קבלן אבל לא בערב שלוף דוץ ע"ש. ובהכי ניחא מה שהניח בתשובות משאת בנימין ס"ס ס"ז בקושיא על הר"י קורקוז"א והרב דבש"ס משמע דבישראל ערב הוי רבית דאורייתא די"ל דבש"ס מיירי בשלוף דוץ ובלאו הכי נמי לק"מ די"ל דס"ל כמו שכתב בעל העיטור והביאו ב"י דבש"ס מיירי דוקא בעובד כוכבים שלוה מישראל כו' ע"ש:
סעיף ב
[עריכה](ג) אסור לישראל להיות. ע"ק אפי' אינו ערב שלוף דוץ משום דנמצא שממונו של מלוה מתרבה אצל הקבלן ואשתכח דישראל מישראל קא שקיל אבל לעיל ס"א בישראל הלוה מן העובד כוכבים אע"פ שממונו של מלוה מתרבה אצל הקבלן לית לן בה דהא עובד כוכבים מישראל קא שקיל רבית ושרי לדעת הי"א שאינו אסור אלא בשלוף דוץ ועיין בתשובת מהר"מ גאלנטי סימן כ"ב:
(ד) שיש לו לפרוע. וירצה לשלם לאפוקי אלם או ברח וכה"ג וכמ"ש בס"ק א' בשם הב"י:
(ה) שערב לו בעד הרבית. ובדקנו מידו. ב"ח. ור"ל משום דאל"כ הוי ערב שלא בשעת מתן מעות לגבי הרבית כדכתב המרדכי בשם הראב"ן ומביאו ב"י וד"מ מיהו היכא דזקף עובד כוכבים הקרן עם הרבית דכתב הרב לקמן דחשוב הכל כקרן פשיטא דאף לגבי הרבית הוי כמו שעת מתן מעות כמו הקרן וכ"מ בתשובת הר"מ שבמרדכי פרק א"נ בענין המלצר ע"ש:
(ו) אבל אם ישראל ערב ולקחן מידו כו'. כן הוציא בד"מ מת"ה סי' ש"א וע"ש דמדמי לה לאומר תנם לחברך והפטר (לעיל סימן קס"ט ס"א) דאסור אע"פ שהעובד כוכבים המלוה מתנה ברבית עם הישראל השני והישראל השני נותן הרבית רק ליד העובד כוכבים אפ"ה אסור משום דהמעות ניתנים מיד ישראל ליד ישראל הב' ונראה כנותן רבית וה"ה בנ"ד ע"כ ולפ"ז משמע דאפילו לא נעשה ע"ק אסור וגם נראה דאפי' לא נעשה ערב כלל אסור דכיון שאין שליחות לעובד כוכבים א"כ אין הישראל הלוקח המעות אלא לוה וכיון דלוקח המעות מיד ישראל אסור ומ"מ נראה דהא דאסור כשהישראל לוקח המעות אפי' אינו ערב רק בעד הקרן היינו כשישראל נותן אח"כ הרבית אבל אם העובד כוכבים נותן הרבית שרי וכן משמע בת"ה שם ע"ש ודוק. ועוד נ"ל דהא מותר לומר לחבירו הילך זוז והלוה י' דינרין לפלוני דלא אסרה תורה אלא רבית הבא מיד לוה למלוה כדלעיל סימן ק"ס סי"ג כל שכן הכא דעדיף טפי ודוק שוב עיינתי בעט"ז משמע בדבריו להדיא כמ"ש ע"ש:
(ז) ודוקא בלא משכון. וי"א דבלא משכון אפי' נטל העובד כוכבים המעות מיד המלוה ואפי' לא ערב הישראל אלא בעד הרבית לבדו אסור לישראל להיות ע"ק בעד העובד כוכבים שכיון שאמר ליה הישראל כ"ז שמעותי ביד עובד כוכבים אתה נותן לי דינר בחודש הרי כ"ז שאין העובד כוכבים פורע הוא חייב ליתן לו רבית נמצא שאחריות הקרן ג"כ עליו עד שיפרענו והרי זה כלוה מעות מישראל וא"ל כ"ז שאני נותן לך דינר רבית לחודש לא יהא לך רשות לכופני לפרוע לך הקרן עכ"ל עט"ז. והב"ח השיג עליו וכתב דדבריו הם מבה"ת והבה"ת מיירי שהישראל לוקח המעות מהמלוה ואין זה השגה דמדתלי טעמא דכיון שאם אין העובד כוכבים פורע הוא חייב ליתן לו רבית נמצא אחריות הקרן עליו כו' משמע דאין חילוק אבל נראה דדברי בה"ת אינם ענין לכאן דהתם מיירי להדיא באומר בהדיא כ"ז שמעותי ביד עובד כוכבים אתה נותן לי דינר בחודש כו' והלכך כיון שאין בידו לכופו לשלם לו כ"ז שנותן לו הרבית כדמסיק וה"ז כלוה כו' לא יהא רשות לכופני כו' א"כ הרי אחריות הקרן עליו והרי הוא ערב בעד הקרן והרבית אבל היכא דאין אחריות הקרן כלל על הישראל שרי כדכתב בד"מ דהוי כהילך זוז והלוה לפלוני דשרי נ"ל ודו"ק:
(ח) אבל אם נותן משכון כו'. ודוקא כשערב לו בעד הרבית אבל כשערב לו בעד הקרן ג"כ אסור וכ"כ הב"ח וכתב עוד ודוקא בסרסור וכה"ג דמביא המשכון מעובד כוכבים לישראל אבל משכונו של עובד כוכבים שהלוה עליו ישראל כבר ואח"כ הביאו לישראל חבירו שילוה עליו דאין כאן צד שליחות אלא מכירה כדכתב ר"ת ודאי אפילו לא ערב לו אלא בעד הרבית אסור משום דהוי קרוב לשכר ורחוק להפסד עכ"ל מיהו היינו דוקא במכרו לו להדיא ובגוונא דלא שרי אלא מטעם מכירה אבל בסתם דכתבתי לעיל בסימן קס"ט דלא שרי מטעם מכירה אלא משום שהוא משכונו של עובד כוכבים ולא נחלט לישראל אפי' הישראל נותן הרבית שרי וכן היכא שמוכרו לו אין איסור אלא להיות ערב אבל היכא שלא נעשה ערב והמלוה מתרצה אח"כ להחזירו לו מותר ליתן לו הרבית וכמו שבארתי כ"ז בסי' קס"ט ס"ק נ"ה ועיין עוד מדינים אלו בסימן קס"ט ס"ק ל"ד ומ"ז ונ"ב וס"ב:
(ט) צריך לשלם לו כל הקרן והרבית. וא"צ לתבוע לא את הלוה ולא הערב עובד כוכבים ובמשכון אפילו לא קנו מידו צריך לשלם כיון דעל פיו החזיר המשכון ה"ל כערב בשעת מתן מעות וכמ"ש הטור בח"מ סי' ק"א ס"ה מיהו בפטר הערב צ"ע אי בעי קנין או לו דאע"ג דכ' המרדכי פרק א"נ והוא בהג"ה בח"מ סימן קכ"ט ס"ג דאם פטר הלוה ע"פ הערב ה"ל כשעת מתן מעות י"ל דדוקא פטר הלוה וכמ"ש בסמ"ע שם ס"ק ט' וז"ל פי' שפטר המלוה ללוה מיד ע"פ ערבותו לגמרי שא"ל מעתה לא יהיה לי עסק עמך כ"א עם הערב כו' אבל הכא שפטר רק הערב ועדיין יש לו עסק עם הלוה הרי לא נפטר לגמרי ונ"ל שזהו שכ' בהג"א פרק א"נ בשם ראבי"ה ישראל שנעשה ערב לחבירו כו' הקרן ישלם לו ואפי' לא הקנה לו דערב בשעת מתן מעות לא בעי קנין כו' ואם ישראל פדה לעובד כוכבים משכונו שהיה לו בעד ישראל עבור הקרן ורבית חייב ליתן לו גם הרבית שהרי היה לו משכון על הרבית מן העובד כוכבים ואם פדה את ערב העובד כוכבים שהיה ערב לישראל מן העובד כוכבים ונתערב הישראל במקומו בזה יש להסתפק עכ"ל ונ"ל דנסתפק אי הוי ערב בשעת מתן מעות כמו במשכון או בעי קנין דוקא דלא כב"י שמפרש בע"א. מיהו כ"ז בסתם ערב אבל ע"ק דינו כלוה עצמו והרי הוא כאילו פטר הלוה עצמו וק"ל:
(י) אבל לא הרבית כו'. אפילו קנו מידו. ב"י: