ט"ז על יורה דעה קע
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
שבדיניהם תובע הערב תחילה. ב"י הביא פלוגתא דרש"י ורשב"א ושאר פוסקים דרש"י ס"ל לחומרא דאין היתר לישראל להיות ערב בעד עובד כוכבים אלא דוקא אם קיבל עליו המלוה שלא ליתבע הערב כלל אלא עד שלא ימצא נכסים ללוה אבל אם יש לו רשות לתבוע גם הערב אע"פ שיש נכסים לעובד כוכבים הלוה אסור ורשב"א ושאר פוסקים ס""ל בזה מותר ואין איסור אלא בערב שלוף דוץ דהיינו שהמלוה אין לו כח כלל לתבוע את הלוה ויכול לדחותו אצל הערב אע"פ שיש לו לשלם וכתב ב"י שדברי הטור סתומי' ואין הכרעה כמאן ס"ל רק מדכ' בסוף הסי' בשם הראב"ד דבהיתר הוא שלא ידחנו אצל הערב משמע דבדיניהם היה הערב שלוף דוץ שהלוה יכול לדחות המלוה אצל הערב ש"מ דס"ל כהרשב"א ושאר פוסקים והקשה בד"מ דהא מדכתב ברישא שלא לתבוע הערב תחילה משמע דכרש"י ס"ל דעיקר ההיתר הוא שלא יתבענו אלא אחר שלא ימצא נכסים ללוה אבל אם יש לו רשות לתבוע שניהם אסור והשאיר בצ"ע ויש ליישב דגם ברישא ס"ל כרשב"א וה"ק שקיבל עליו שלא לעשות כדיני עובדי כוכבים שדוחיהו הלוה אצל הערב תחילה אלא יתבע מי שירצה. ולענין הלכה כ' ב"י דלכתחלה מורין כדעת רש"י ודיעבד היכא דקיימי זוזי שבקינן להו כדין הספיקות שהמוציא מחבירו עליו הראיה עכ"ל משמע מדבריו דאם נעשה הערבות בצד האיסור הברור אפי' אם כבר פרע לו מפקינן מיניה אלא דאם נעשה בדרך זה שאמר המלוה ממי שארצה אפרע שזה אסור לרש"י ומותר לרשב"א בזה אי לא פרע לו הלא לא מפקינן מיניה ואי כבר פרע לו לא מפקינן מן המלוה ורמ"א כתב על זה בד"מ וז"ל ול"נ דאף אם לא הוה ספק אין מוציאין ממנו דלא גרע מאבק רבית וכן משמע מדברי הטור שכתב למה נחייבנו לפרוע באיסור משמע אבל אי כבר פרע פשיטא דאין מוציאין ממנו עכ"ל וכן כ' כאן בסמוך בהג"ה ותימא לי על דעת רמ"א דהא איתא בפרק הרבית (דף ע"א) תנו רבנן אל תקח מאתו נשך ותרבית אבל אתה נעשה לו ערב ופרכינן אי בערב דעובד כוכבים כיון דדינא דעובד כוכבים דאזיל בתר ערבא איהו ניהו דקא שקיל מיניה רביתא ואי ס"ד כדעת רמ"א דלא הוי אלא אבק רבית מאי פריך הא לא התירה הברייתא להיות ערב אלא מדין תורה שהרי יליף לה מפסוק ואבק רבית אינו אלא מדרבנן וזה קשה גם על הר"י קרקוז"א כמו שיתבאר בסמוך על כן נראה לע"ד ברור דרבית דאורייתא יש כאן כל שיש איסור ברור בהאי ערבות ודברי ב"י נכונים ודברי הטור שהביא רמ"א יתבאר בסמוך בסייעתא דשמיא דגם הוא ס"ל כן וא"כ מ"ש הש"ע בסמוך י"א דאין אסור אלא בערב שלוף דוץ היינו בדיעבד וכמו שאמרנו אבל לכתחלה אסור אפי' במי שארצה אפרע כדעת רש"י וכבר כתב ב"י שראה חכמי הדור פוסקים כרש"י אלא שהוא מיקל בדיעבד:
ואם עבר ונעשה ערב כו'. ז"ל הטור וכתב הר"י קורקוז"א ונראה היכא דלא קיבל עליה שלא לתבוע לערב תחילה ונעשה לו ערב ופורע בשבילו צריך לשלם לו כל ההפסד דדוקא לכתחלה הוא דאסור אבל דיעבד ישלם לו כל ההפסד כיון דמחמתיה הוא פסיד ע"כ ואינו נראה דכיון דיש בו צד איסור למה נחייבנו לפרוע באיסור ודאי כל ההפסד שיבא לו מכחו כמו שאונסו או כיוצא בזה צריך לשלם אבל לא נאמר לו תן רבית עכ"ל וצריך להבין דעת הר"י קורקוז"א למה הקיל כיון דבגמ' על ברייתא שזכרנו בסמוך אמרו איהו דקא שקיל מיניה רביתא מי יאמר לנו דעל לכתחלה קאי לשון זה. ונ"ל דהאי איסור דערבות אם נעשה באיסור מקרי צד אחד ברבית דבשעה שנעשה הערבות באיסור לא היה האיסור בודאי דאפשר שהלוה בעצמו יפרע להעובד כוכבים ולא יהיה שום איסור מן לוה לערב וכבר הביא ב"י בסימן קע"ב וריש סימן קע"ד דעת פוסקים שיש מהם סוברים דצד אחד ברבית הוא קצוצה כשיבא אותו הצד האיסור ושיש סוברים דלא הוה רבית קצוצה והש"ע פסק להחמיר ריש סימן קע"ד במכר שדה לחבירו כו' דהוה צד אחד ברבית ועל פי זה יתבארו דברי הטור על נכון דהר"י קרקוז"א ס"ל כאותן הפוסקים דצד אחד ברבית לא הוה אלא מדרבנן וע"כ כתב דלא אסרוהו אלא לכתחלה ואע"ג דבכל אבק רבית ודאי לא פסקינן שיתן לו הלוה למלוה הכא שאני דקא פסיד מחמתיה והוה כאלו בעלמא כבר נתן לו האבק רבית דלא מפקינן והכא יתן לו אפי' לכתחלה דהא אין לו הנאה מזה ולא נתרבו ממונו ולפי דברינו מודה הר"י קרקוז"א במי שאומר לחבירו לוה לי מעות מעובד כוכבים שנזכר בסימן קס"ט סעיף י"ז ולא נתן לו משכון דאסור דודאי שם אפי' אם נתן לו הלוה מפקינן מיניה דמלוה כיון דשם הוה רבית קצוצה דהא אין על הלוה שום שייכות פרעון שם להעובד כוכבים דהעובד כוכבים לא הכירו אלא לישראל האחר שמלוה לו ואותו ישראל מלוה לזה וחלילה לומר בזה דהוה אבק רבית וע"כ לא פסק הר"י קרקוז"א דהוה אבק רבית אלא בערב שיש עכ"פ על הלוה שם לוה נגד העובד כוכבים אלא דהערב עושה איסור ואפשר שיפרענו הלוה להעובד כוכבים ולא ידחנו אצל הערב כדרך כל הארץ וע"כ לא הוה רק צד אחד ברבית והוה אבק רבית לדידיה. ומו"ח ז"ל כתב להר"י קרקוז"א דה"נ בההיא דינא שזכרנו בישראל שאמר לחבירו לוה לי מעות מעובד כוכבים כו' דישלם לו הלוה ההפסד ולי נראה כמו שכתבתי. זהו דעת הר"י קרקוז"א אבל הטור דס"ל בכל צד א' ברבית דהוה רבית דאורייתא וכהפוסקים שזכרנו בשם ב"י וכן כתב בר ששת סי' ש"ה דהוה רבית קצוצה ודוקא לאחר שהוברר הדבר שבא לכלל רבית אבל קודם זה אינו אסור אלא מדרבנן שמא לא יבא לכלל רבית עכ"ל וזהו ממש דברי הטור כאן שאמר דכיון שיש בו צד איסור למה נחייבנו כו' דקדק בלשונו ואמר צד איסור ולא אמר כיון שיש בו איסור אלא להורות דלא כדעת הר"י דמיקל כאן מחמת שאין כאן אלא צד אחד ברבית דיש ביה קולא בזה כתב דאינו כן דבשלמא קודם שהוברר האיסור דהיינו קודם שהוכרח הערב לשלם להעובד כוכבים היה הדבר ספק אם יהיה הצד האיסור אבל עכשיו שכבר יש צד האיסור ויש עליו שם רבית קצוצה היאך נפסוק שישלם לו מכח ההפסד דעיקר קולא של הר"י קרקוז"א לא היתה אלא משום הפסד והיינו שהאיסור לא היה לדידיה אלא אבק רבית והוה כאן אפי' להוציא מן לוה כמו בשאר אבק רבית דאין מוציאין מן המלוה אי כבר פרע לו משא"כ לדעת הטור דהוה רבית קצוצה ואה"נ אפילו כבר פרע לו הערב הרבית דמפקינן מיניה ואע"פ שלא זכר הטור אלא ל' לכתחלה לא נחייבנו לפרוע אין מזה דקדוק דקאי על הר"י קרקוז"א שאמר שחייב לפרוע כיון דכאן יש לו הפסד ועל זה מקשה הטור דודאי שהיינו אומרי' כאן אם כבר פרע לא מפקינן מן הערב היה לנו לומר דגם לכתחלה יתן לו כיון דאיכא הפסד כדעת הקרקוז"א אבל באמת יש כאן רבית קצוצה וע"כ לא מהני כאן הפסד וממילא אם כבר פרע לערב [ () יש נוסחאות פרע לו הערב] הרבית דודאי מוציאין ממנו כן נראה לע"ד ברור כשמש דעת הטור והלכה כמותו שכבר הוכחתי קודם לזה בראייה ברורה מן התלמוד דהוה כאן רבית קצוצה מדפריך בגמרא מן הפסוק אל תקח מאתו נשך כו' ומו"ח ז"ל כתב שנראה לו כהר"י קרקוז"א והדברים ברורים לכל מבין כמו שכתבנו מאחר שבסי' קע"ד סעיף א' יש הלכה רווחת דצד אחד ברבית הוה רבית קצוצה והכי נמי כן הוא ויפה פסק רמ"א כאן כדעת הטור שאין צריך ל"ת לו רבית כו' אך מה שכתב דאם כבר פרע אין מוציאין דהוה כאבק רבית אין נראה לסמוך על זה אלא כדעת הב"י שזכרנו קודם לזה ויש הוכחות ברורות שכן הוא אמת ואפי' כבר פרע מוציאין ממנו רק במקום שיש ספק דהיינו בפלוגתא שבין רש"י לרשב"א שזכרנו קודם לזה ששם דוקא אין מוציאין כן נראה לע"ד נכון וברור:
אבל אינו צריך לתת לו רבית. מכאן נ"ל במי שעושה התקשרות עם חבירו באם לא ישלם לו חובו לזמן המוגבל שישלם לו כל הזיקות שלו והמלוה לוה ממקום אחר המעות בהיתר על ריוח שאין הלוה צריך לשלם לו הרווחים שנותן המלוה לאחרים דהא גם הלוה כאן חייב בהיזקות הערב ואפ"ה א"צ ליתן לו רבית אע"פ שערב נותנו בהיתר דהא לעובד כוכבים נותנו כן נ"ל פשוט ואפילו אם התנה עמו בפירוש שיקח מעות על ריוח בהיתר והוא ישלם אותן יש בזה איסור ואפילו אם נתן לו מפקינן מיניה כן נראה לע"ד פשוט. עוד ראיתי להזכיר דבר אחד שרבים מהמון עם נוגעים בו דהיינו בשני שותפים שנוטל אחד מהם מעות מעובד כוכבים ברבית לצורך השותפות ונותן הרבית מהשותפות והריוח חולקין שזהו רבית קצוצה שהעובד כוכבים אינו מכיר אלא אותו שלוה ממנו ואין זה דומה למה שכתב רמ"א לעיל סימן זה לענין נאמני הקהל דהתם מותר מפני שהוא לצורך מצוה ועיין מ"ש עוד שם מה שאין שייך לכאן ואפילו לדעת רמ"א דבערב לא הוה רק אבק רבית כאן שאני דזה הוא עיקר הלוה והשני הוה כלוה מישראל שלקח המעות מן העובד כוכבים אלא צריכים שניהם ללוות מעובד כוכבים דהיינו שיחתמו שניהם על השטר אבל אם לוה האחד מישראל בעיסקא ונותנו לשותפות שפיר יוכל ליתן הריוח מן השותפות דבדרך שהוא מקבלו בעיסקא כך הוא נותנו לשותפות בעיסקא ובנוטל מן העובד כוכבים שזכרתי נראה לחלק דאם שותף אחד העוסק בשותפות הוא נוטל מעות מעובד כוכבים על רבית ומניחו לעסק השותפות יוכל תחילה למלאות הפרעון במה שצריך לתת רבית לעובד כוכבים והמותר יחלוקו כי לא נעשה כאן הלואה מעולם אלא הריוח וההפסד מגיע לאותו סך ממון של ההלואה והרבית שנותן לעובד כוכבים הוא בכלל ההפסד או ממעט חלק בריוח אבל אם אחד מניח לחבירו ממון וחבירו מתעסק בשותפות לחוד וזה המניח הממון נטל ממון מעובד כוכבים על רבית לצורך השותפות אין לו ליטול מהשותפות לפרעון הרבית כיון שהוא אינו מתעסק אלא חבירו לא יוכל לומר שהרבית ממעט חלק בריוח אלא הוי ליה כאילו מניח מכיסו אותו סך לצורך השותפות כן נראה לע"ד:
שאלה ראובן נתן שכר לשמעון שיהיה ערב קבלן בעדו נגד לוי שילוה לו מעות אם יש בזה חשש רבית דשמא יצטרך שמעון לשלם הסך שהלוה לוי לראובן ונמצא שיהיה ראובן לוה של שמעון והוה השכר רבית:
תשובה נראה דלפי דעת הרשב"א ודעימי' שמביא ב"י בריש סימן ק"ע דבישראל שנעשה ערב לעובד כוכבים בעד ישראל בעד קרן ורבית דאסור היינו דוקא בערב שלוף דוץ דהיינו שאין רשות לעובד כוכבים לתבוע את הלוה כלל אז דוקא אסור ולא ביש רשות לעובד כוכבים המלוה לתבוע את מי שירצה פשיטא דכאן שרי דהא גם כאן יכול המלוה לתבוע את מי שירצה נמצא דאין על שמעון שם מלוה לגבי ראובן אלא שניהם יש עליהם שם לוה נגד לוי ואין לך לומר דאחר שיצטרך שמעון לפרוע ללוי יפול אחר כך עליו שם מלוה זה אינו דא"כ גם בערב לעובד כוכבים שזכרנו דמותר כל שאינו בשלוף דוץ אלא יכול לתבוע את מי שירצה נימא כך דשמא יצטרך הערב לשלם תחילה אלא ע"כ דבתר ההלואה אזלינן דבאותה שעה לא היה הערב מלוה של הלוה ומה שחוזר הערב ומקבל הפרעון אח"כ מן הלוה הוי ליה כאלו הלוה לו באותה שעה אותו סך שפרע לעובד כוכבים בשבילו דהוה לוה וחייב להחזיר לו מה שפרע בשבילו כיון דמעיקרא נעשה בהיתר וה"נ כאן לא חשבינן כלל מה שנתן לו תחילה שכר דבשעת נתינת השכר לא היה מלוה שלו אלא שניהם לוין של המלוה ועכשיו נעשה לוה מחדש לוה של הערב ופנים חדשות באו לכאן. ואין לך לומר דכאן גרע טפי דבשלמא גבי ערב לעובד כוכבים שזכרנו אין שם קבלת רבית להערב מן הלוה כלל דהרי אין הערב מקבל מן הלוה טפי ממה שנתן לעובד כוכבים בשבילו ע"כ אין איסור בהלואה חדשה שנעשית ביניהם מה שאין כן בזה דנותן לו שכר תחילה אימא לך דהשכר הוה בשביל זה תחלה שבאם יצטרך לשלם בעדו יהיה הוא לוה שלו ועל זה ודאי יש חשש שהשכר נחשב לרבית ודומה לרבית מוקדמת דהיינו שמקדים לו שכר באם יצטרך אחר כך להיות לוה שלו. זה אינו דאם כן היה אסור לקבל שכר להיות אפילו סתם ערב בעדו דשמא יבוא הדבר שיצטרך לשלם למלוה ויהיה הלוה לוה של הערב וכי תימא ה"נ הא ודאי ליתא שהרי בהדיא כתב הרא"ש בתשובה הביאו ב"י סוף סימן קכ"ט בח"מ דמי שהבטיח לחבירו שכר שיהיה ערב בעדו צריך דוקא קנין שמע מיניה דהיתר גמור הוא בקבלת שכר להיות ערב וע"כ לומר דהשכירות הזה אינו שייך להלואה אלא בעד שזה הערב עושה שיתן המלוה המעות ללוה ומקבל עליו הערב אחריות המעות באופן שיהיה המלוה בטוח יותר ולא עלה על דעת הערב כלל תחילה שיצטרך הוא לשלם דאם היה חושב כן ודאי לא היה ערב בעדו וא"כ אין שייך לומר שהשכירות יהיה רבית בשביל שיהיה מלוה שלו וזה דומה למ"ש בסוף סי' קע"ג מי שהבטיח מאה ליטרין כו' כפי מה שפירשתי שם ע"ש. ועפ"ז ס"ל דגם לרש"י דכתב ב"י ריש סימן ק"ע כאן בשמו גבי ערב לעובד כוכבים בעד ישראל דאין היתר אלא א"כ מקבל עליו שלא יתבע הערב כלל תחילה אלא אחר שיתבע ללוה ולא יהיה לו לשלם אבל אם יש רשות ביד העובד כוכבים לתבוע תחילה מי שירצה אסור מ"מ כאן בקבלת שכירות בעד הערבות לישראל מודה דשרי דאין השכירות שייך לרבית בעד ההלואה שתבוא אח"כ כמו שכתבנו אבל ודאי מי שנותן שכירות להערב שיתן הערב לבדו שטר עליו להמלוה בזה ודאי אסור דהא תכף נעשה לוה שלו ולא של המלוה. ובנותן שכירות לחבירו שיתן שטר עליו למי שרוצה לקנות סחורה ממוכר אחד ואין רוצה להאמינו לזה הלוקח וע"כ הוא מבקש מזה שיתן שטר עליו להמוכר ונותן לו שכירות על זה בזה יש תקנה שיאמר הערב להמוכר אני נותן לך שטר על הממון ואני הוא הקונה ונמצא שאח"כ הוא נותן להלוקח בתורת מקח ממנו מחדש וזה פשוט דמותר גמור כן נראה לע"ד בזה:
סעיף ב[עריכה]
וכן עובד כוכבים שהלוה כו'. כי בדיניהם הלוה דוחה את המלוה על הערב שממנו יתבע החוב ואם כן הוה כאלו הלוה (עובד כוכבים) [ישראל] לערב והערב מלוה ללוה:
ואם הישראל ערב לו בעד הקרן כו'. צ"ע דעת רמ"א בזה דמשמע אפילו באיסור כגון שלוף דוץ ולפי הנראה שזה אסור. ונעתיק לשון ת"ה סימן ש"א ראובן יש לו כתב חוב על העובד כוכבים בעשרי' זהובים ברבית ואמר לשמעון קח ממני חצי החוב ומעתה יעלה לך רבית כל יום על חלקך כמו לי ואם תדאג שהחוב אינו בטוח הנני ערב לך עבור הקרן שלך חשיב כהאי גוונא קרוב לשכר ורחוק מהפסד או לא. תשובה. יראה דיש להחמיר דחשיב קרוב לשכר וכו' וא"ת דכהאי גוונא לא אסור הואיל והשכר והרבית אינו בא לידו מישראל אלא מן העובד כוכבים ולא דמי לשאר קרוב לשכר כו' כמקבל בעיסקא מחבירו דהריוח בא מישראל לישראל אבל כאי אין בא כלום אלא מן העובד כוכבים וכה"ג י"ל דשרי דהא איתא פרק הרבית בתוספות בהדיא דיכול ישראל להלות לעובד כוכבים ברבית וישראל חבירו ערב לו עבור קרן ורבית משום דישראל המלוה לא בתר ערבא אזיל אלא בתר עובד כוכבים הלוה ואפי' לפי הג"ה באשר"י שם בשם ראבי"ה דכה"ג אסור ליקח הרבית מ"מ מודה בקרן דמועיל הערבות ורבית נמי אי יהיב ליה עובד כוכבים שרי כו' מ"מ נראה דאין להתיר בנדון דידן דהתם דוקא שהישראל מלוה מעותיו לעובד כוכבים עצמו וישראל נעשה ערב כה"ג לא מחזי כלל למלוה ברבית אבל בנדון דידן נותן מעותיו לישראל על סמך העובד כוכבים ואסור כיון שהוא קרוב לשכר כו' ומחזי כרבית עכ"ל. והנה רמ"א למד היתר ואיסור מכאן. להיתר למד כמו הקושיא של ת"ה דמותר להיות ערב בעד עובד כוכבים באם עובד כוכבים מקבל המעות. ולאיסור למד באם יסראל מקבל מישראל. ותמוה לי היאך למד להיתר באם ישראל ערב בעד הקרן לחוד אי מן התוס' שמביא בת"ה שזכרתי הא ודאי ליתא דלא קיימא לן כוותייהו אלא אסור בזה כמ"ש הטור והש"ע כדעת הראב"ד ואי מן הגה' אשר"י ודאי אין ראיה משם דזה לשון הג"א שם מכאן כתב ראבי"ה ישראל שנעשה ערב לישראל עבור העובד כוכבים עבור הקרן והרבית שקצב עמו הקרן ישלם לו ואפי' לא הקנה לו דבשעת מתן מעות לא בעי קנין והרבית לא יפרע עד שיפרע העובד כוכבים ואפי' הקנה דכיון דדינא דעובד כוכבים בתר ערבא אזיל כו' עכ"ל. הנה ודאי הגה' אשר"י זאת לא מיירי אלא ממי שעשה איסור ונעשה ערב דהא נעשה ערב בעד הקרן והרבית וזה איסור בודאי ובאמת כל עיקר כונת ראבי"ה בזה ללמדנו שיש בזה איסור להיות ערב אפי' בעד עובד כוכבים דלא כדעת התוספות שזכרנו וע"כ קמ"ל דאם נעשה זה הדבר בדיעבד שנתערב בעד עובד כוכבים בעד קרן ורבית על כרחך הקרן ישלם הערב עכ"פ כיון שעל ידו נתן המעות והוא ערב שלוף דוץ וכמו הלוה ממש ואע"פ שעושה איסור בזה מצד הרבית אלא דהרבית לא יקבל אלא מן העובד כוכבים וא"כ אין לך ללמוד מכאן שום היתר להיות ערב בעד העובד כוכבים בעד הקרן דבזה אסור משום קרוב לשכר כו' כמו שפסק בעל ת"ה במקבל מישראל ולא כתב היתר במקבל מעובד כוכבים אלא מכח ראיה דתוספ' להגה' אשר"י וכיון שאין משם ראיה כמו שזכרתי נשאר גם זה באיסור מכח קרוב לשכר כו' ומזה לא מיירי הגה' אשר"י שיהא בזה היתר אלא כל עיקר כוונתו שם דיש איסור לקבל הרבית מישראל באם נעשה לו ערב באיסור ובאמת יש איסור גם בערב בעד הקרן לחוד אלא דלא מיירי מזה אלא באם נעשה באיסור גדול שערב בעד הקרן ורבית קמ"ל שני רבותות האחת דהקרן יגבה עכ"פ ממנו והשני דרבית לא יגבה ממנו ויותר מזה אני תמה דבזה יש איסור רבית גמור דהא כתב בסי' ק"ס סעיף י"ג דאסור בלוה מחבירו ומתנה עמו שפלוני יתן לו רבית עבורו וה"נ כאן בעובד כוכבים וה"נ ממש כן הוא דכיון דהישראל ערב שלוף דוץ ה"ל הוא הלוה ע"מ שיתן העובד כוכבים הרבית ואין בזה חילוק אם נותן עובד כוכבים רבית עבורו או ישראל דמ"מ המלוה עושה איסור שממונו מתרבה ע"י ישראל הלוה דהא מש"ה אוסר בעל ת"ה כאן במקבל ישראל מטעם קרוב לשכר כו' ע"כ צ"ע דעת רמ"א למה פסק כאן להיתר להיות ערב לכתחלה כמשמעות לשונו דקמ"ל היתר היפוכו דרישא דכ' שם שיש איסור להיות ערב ותו דאם רמ"א מיירי כאן בדיעבד קשה דה"ל לכתוב רבותא טפי דאפילו עשה איסור גדול שנעשה ערב בעד קרן ורבית חייב לשלם הקרן כמ"ש הגה' אשר"י ע"כ צ"ע אם לעשות מעשה כהיתר זה של רמ"א:
או להיפך שערב לו רק בעד הרבית כו'. בלבוש כתב על זה וי"א דבלא משכון אפילו נטל העובד כוכבים המעות מיד המלוה ואפילו לא ערב הישראל רק בעד הרבית אסור להיות ערב קבלן בעד העובד כוכבים שכיון שאומר לו הישראל כל זמן שמעותך ביד העובד כוכבים אני נותן לך דינר בחודש הרי כל זמן שאין העובד כוכבים פורע הוא חייב ליתן הרבית נמצא אחריות הקרן עליו ג"כ עד שיפרענו והרי זה כלוה מעות מישראל וא"ל כל זמן שאני נותן לך דינר לחדש לא תוכל לכופני ליתן לך הקרן עכ"ל ודיעה זו לא נמצאת כאן בב"י ולא בד"מ אך לעיל סימן קס"ט בב"י ד"ה עובד כוכבים שאמר לישראל לוה לי כו' כ' בשם בה"ת כן וז"ל אבל אם א"ל כל זמן שמעותי ביד עובד כוכבים אתה נותן לי דינר לחודש אסור דכיון שאין העובד כוכבים פורע חייב ליתן לו הרבית נמצא אחריות הקרן עליו עד שיפרענו כו' ובאמת קושיא היא על הרב רמ"א היאך כ' כאן מסברא דנפשיה נגד בה"ת שהוא פוסק קדמון ומכ"ש שלא הביאו כלל ואע"פ שלעיל מיירי בישראל שלוה מישראל לצורך עובד כוכבים וכאן לוה העובד כוכבים מישראל וישראל נעשה ערב אין חילוק בזה לענין סברא זו דכל שאתה אומר שבערב בעד הרבית נעשה גם ערב בעד הקרן מה לי הכא מה לי התם דהלא דין פשוט שאם הישראל ערב בעד קרן ורבית שאסור אע"פ שהעובד כוכבים מקבל הממון. ומו"ח ז"ל כתב על הלבוש בזה ושארי ליה מריה דלא דק כי יש חילוק דלעיל קיבל הישראל הממון וכמו שזכרנו ולא נודע במה הכהו כי דברי הלבוש נכונים דודאי לבעל התרומות אסור כאן בערבות בעד הרבית כיון שבזה ערב בעד הכל:
אבל אם נותן לו משכון של עובד כוכבים בעד הקרן וכו'. בד"מ כתב שנראה לו כן דמה שמלוה על המשכון של עובד כוכבים לא הוה הלואה שייכא לישראל רק סומך על המשכון כמו שנתבאר סימן קס"ט עכ"ל וכתב עוד דזה הוה כאומר הילך זוז והלוה לפלוני דשרי עכ"ל ולפי הסברא שנזכר בלבוש הבאתיה בסמוך דקבלת הרבית היה ג"כ קבלת הקרן יש איסור גם בדין זה דהיה כאן אחריות על הישראל ועל המשכון של עובד כוכבים דהא גם רמ"א מודה דאם נעשה בפירוש ערב גם בעד הקרן דאסור דהרי לא התיר אלא בערב בעד הרבית ובאמת הוה הכל א' והוה ממש כההוא דבעה"ת שזכרנו למעלה בסמוך כנלע"ד. ומו"ח ז"ל כתב על דברי רמ"א אלו דאם יש בידו משכון של עובד כוכבים שהלוה עליו כבר ורוצה שחבירו ילוה לו עליו ורוצה להיות ערב אפי' בעד רבית לחוד אסור דהוה קרוב לשכר ורחוק מהפסד אבל רמ"א מיירי דאם הוא סרסור ומביא משכון של עובד כוכבים שישראל ילוה עליו אז מותר להיות ערב בעד רבית ולא בעד הקרן והנה הוא סותר דברי עצמו שכ' לעיל בדברי בעה"ת כל שהישראל נוטל המעות מיד הישראל בשביל עובד כוכבים והוא ערב בעד הרבית הוה כערב בעד הקרן ומה מועיל המשכון דהכא דהא גם שם סומך בקרן על העובד כוכבים לחוד ואפ"ה אסור וכן עיקר לענ"ד:
אם לא שהמשכון היה שוה כו'. אבל מצד הערבות אין שום חיוב עליו במה שעלה אח"כ אע"פ שאותו ערב שהיה לו תחלה היה צריך לשלם לו גם הרבית שיעלה אח"כ מ"מ זה שאמר שיפטור הערב ונעשה במקומו לא חל עליו חיוב זה דמכאן ואילך דהא באותה שעה לא הוה עדיין מתן מעות וסברא זאת כתב ב"י בשם המרדכי דלראב"ן פטור מהרבית משום דהוה ערב שלא בשעת מתן מעות ולפ"ז אם היה עושה זה הישראל קנין על זה היה חייב לשלם הכל דערב שלא בשעת מתן מעות מתחייב בקנין כדאיתא בח"מ סי' קכ"ט כנלע"ד: