שולחן ערוך יורה דעה קעג טז
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קעג · טז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
היו החטים במדינה ד' סאין בסלע ובכפרים שש בסלע מותר ליתן סלע לתגר כדי שיביא שש סאין מהכפר לזמן פלוני והוא שיהיו באחריות לוקח אם נגנבו או נאבדו בדרך ואדם חשוב אסור לעשות זה ובמיני סחורה אסור לכל אדם לפי שאין מיני סחורה מצויים כפירות:
- הגה: ויש מתירין בפירות אפילו אחריות הדרך על התגר המביאם (הרמב"ם והריב"ש והרב המגיד וב"י בשם תוס' והמ"מ) ובלבד שיתן לו שכר טרחו ועמלו:
מפרשים
(לא) לזמן פלוני. שאם לא היו מתנין ליתן לזמן פלוני אין כאן הלואה אלא שליחות הוא ואפי' היו רוצים לטרוח וגם לקבל עליהם מה בכך כיון דליכא הלואה. ב"י ופרישה:
(לב) ואדם חשוב כו'. וכשמקבל עליו אחריות ונותן לו ג"כ שכר טרחו אפי' אדם חשוב שרי. ריב"ש מביאו ב"י:
(לג) ויש מתירין כו'. אין כאן מחלוקת דגם הרמב"ם והמחבר מודים לזה כדמשמע בהרב המגיד וב"י אלא דמיירי באינו נותן לו שכר טרחו וכן לקמן סעיף י"ח שכ' הרב ויש מתירין אינם חולקי' אסברא ראשונה וכה"ג בדוכתא טובי (גם מה שנרשם בש"ע טור בשם רש"י אינו מדוקדק דרש"י מתיר אפילו בלא אחריות ובלא שכר טרחו כמ"ש ריב"ש והרב המגיד):
שיהיו באחריות הלוקח. פירוש הנותן המעות להתגר ואמרינן בגמרא דניחא לתגר דמגלין ליה תרעא פירוש על ידי זה יהיה ניכר שהוא סוחר ומכירין אותו ונותנין לו בהקפה פעם אחר א"נ דמוזלי גבייהו פירוש כששומעין שזה אינו משתכר מוזלי גבייהו יותר כדי שירויח ולא ימשוך ידיו מלהרגיל אצלם וכתבו התוספות אע"פ שאחריות בהבאה לנותן המעות על הנותן המעות מ"מ אי לאו הני טעמי היה אסור כיון שהאחריות בהליכה עליהם ונהנין מהמעות בקניית סחורה לשם מכאן וע"כ הם טורחים בחזרה בשכר הלואה דבהליכה ולפ"ז נראה אם נותן לו שכר טירחא על ההבאה שרי והוא פשוט לענ"ד:
ובמיני סחורה אסור. דדוקא בתבואה יש להנהו תרי טעמי שזכרנו דתבואה מידי דשכיחא דאזלי ואתו אותן סוחרים כל שעה משא"כ בשאר סחורות דמי שמוכר עכשיו אינו מוכר למחר:
ויש מתירין בפירות אפילו אם מקבל אחריות. כ"כ המפרשים בשם ר"ת והרמב"ן והטעם מפורש בנימוקי יוסף ובריב"ש סימן ש"ו דאף על גב דהיה ראוי לאסור שמשקבל את המעות ואילו צריך להוציאם היה מוציא אותם ולפיכך הוא מקבל עליו אחריות הדרך בחזרה עם הפירות והוא נותן לו בחזרתו בשער הזול אלא דאפי' הכי מותר דלאו שכר הלואה הוא דאע"פ שנשתמש במעות בהליכה הרי הוא כשולחני שהפקידו אצלו ושם הוא פורעה אלא הא דעבדי הכי משום הני תרתי טעמי דלעיל מגלו להו תרעא ומוזלי גבייהו ואינם אלא שלוחים שלו אלא ששומר יכול לקבל עליו להיות כשואל על כן מקבל עליו אחריות הסחורה בחזרה ע"כ. ואין להקשות בכאן על מ"ש בסעיף ט"ו דאפילו אם נותן לו שכר טרחו אין היתר אלא אם האחריות על המוכר ואע"ג דגם שם איכא למימר דמגלו להו תרעא כמו שהעתקתי שם בשם הטור דא"ל לכשאמכור תיכף אפרע לך והיינו שרוצה להראות עצמו ואפילו הכי אסור התם קאי אסחורות דאין שם גילוי תרעא באמת. ועוד נראה דדוקא גבי לוקח פירות אמרינן הני תרי טעמי דלעיל שיש למוכר תועלת ע"י שקונה סחורות לזה הלוקח דע"י שיראו מעות בידו יקפצו רבים עליו על כן הנאה זו היא לו במקום שמקבל אחריות עליו אבל לעיל במוכר אין לו תועלת ללוקח מאנשים שיקנו דכל הבא לקנות אין לו שום דאגה שיכול לקנות בהרבה מקומות ואין צריך להחניף לשום אדם ובריש פרק א"נ אמרי' זוזי דאינשי עבדי סרסורתא פירוש ול"צ לשום סרסור כי החמרים בעצמן מוליכין התבואה לבעל המעות ע"ש (דף ס"ג) נמצא שאין הנאה למוכר בזה על כן צריך הלוקח לקבל עליו האחריות:
(כד) באחריות: כ' הט"ז נראה דאם נותן לו שכר טרחא על ההבאה שרי אפילו בלא אחריות עכ"ל ואדם חשוב שמקבל עליו אחריות ונותן לו שכר טרחא ג"כ מותר. ש"ך.
(כה) ויש: והש"ך כ' דאין כאן מחלוקת דגם הרמב"ם והמחבר מודים בזה אלא דהם אמרו באינו נותן לו שכר טרחו.