הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן קעג
סימן קעג[עריכה]
(סימן קע"ג סעיף א') מותר למכרו. ודוקא אם הוא מתנה בענין שהוא השער של אותו זמן הפרעון ברוב השנים. אבל ביותר מזה אסור. ב"י בשם בעה"ת כ"כ בשם הרמב"ן:
(ש"ך סק"ג) ומשמע דאפילו יש להן עכשיו. לענ"ד לא משמע כן ממ"ש תוס' דטרשא דר"פ מיירי בקץ או בשער קבוע הרי אף דהנך טרשות אמר סתם כשער של אייר אעפ"כ אסור בשער קבוע ואף דבדברי ר"ח שבבעה"ת מבואר דגם טרשא דר"פ מיירי באומר אם מעכשיו. מ"מ הא תוס' כתב או בשער קבוע. כנל"ד:
(שם סק"ד) הר"ז אבק רבית. וכשיתבענו בדין אינו חייב ליתן לו אלא מה שהיה שוה בשעת המכר או יחזיר ממכרו מיד אם היה קיים עכ"ל ועי' במ"ל דאם המוכר מתרצה שיחזיק הלוקח במקחו כשער שבשעת המכר א"י הלוקח לחזור ממקחו אך אם המוכר אינו מתרצה בזה יכול להכריח ללוקח להחזיר לו מקחו אם הוא בעין ואף מיד בתוך הזמן יכול המוכר להכריחו להחזיר לו מקחו ובכה"ג בתובעו תוך זמנו אף אם המוכר מתרצה שיחזיק במקחו ויתן לו כשער שעת מכירה מ"מ יכול הלוקח לחזור ממקחו דלא קנה רק ע"ד לשלם אח"כ ע"ש ומ"ש עוד במ"ל שם בדקדוק לשון הרמב"ם מה שהי' שוה בשעת המכר דר"ל דאם לא היה שוה אלא צ' אע"פ שאמר אם מעכשיו בק' מ"מ אינו חייב ליתן לו יותר מצ' כיון דהרמב"ם לא פסק בטרשא דר"נ עי"ש וא"כ ה"ה לדידן אם היה שער ידוע או שומתו ידוע בצ' ומ"מ תמיהני הא הרמב"ם כ' כן בקרקע דגם להרמב"ם רשאי למכור ביותר אם לא פי' אם מעכשיו כמ"ש הה"מ וא"כ יצטרך ליתן לו ק' ובעיקר דברי הרמב"ם דאו יחזיר ממכרו דמשמע דהמוכר יכול להכריחו להחזיר לו מקחו דמצי אומר לא מכרתי ע"ד לקבל בפחות נחלקו בזה תלמידי הרשב"א והובא בב"י (חוה"מ סי' ר"ח) שכתבו דלא בטלא זביני אלא קיימא בין על לוקח בין על מוכר ע"ש. ומ"מ אפשר באמר אם מעכשיו דכבר גלה דעתו למכור בסך ההוא אבל בלא אמר אם מעכשיו היכי דאסור כגון ביצא שער בזה י"ל דיכול המוכר לחזור. ואולם מדברי הסמ"ע (ס"ס ר"ח) מבואר דס"ל דגם בזה א"י לחזור:
(שם סק"ה) וע' בתשובת מהר"ל ב"ח סי' ע'. היינו דשם מבואר דשוה ה' בו' מותר אבל יותר אסור וע' תשובת לחם רב (סי' י"ד):
(ש"ך סק"י) וע"ש. וקרוב הדבר דאפי' אחריות הרבית שרי. הרשב"א שם:
(סעיף ד' בהג"ה) יפייס אותו בפחות. וכיוצא בזה לעיל (סי' קל"ב ס"ו):
(ש"ך סקט"ו) אינו יכול להוזיל גביה. ובתפל"מ כ' דמהני אם יש לו השיעור שמוזיל גבי' ומעט יותר דהיינו בקונה ו' בה' דמותר אם יש לו שוה א' למעט יותר דהקנה לו הכל בעד פרוטה ונשאר חייב לו היתר ליתן לו בשויי' ע"ש. וכ"כ ג"כ תשו' מהר"י הלוי אחיו של הט"ז (סי' ד') אלא דמ"מ צריך שלא יהא מוזיל הרבה באותו סך שיש לו שלא יהא ניכר לכל דמוזיל לו בשביל ההלואה הנשאר מהדינר:
(ש"ך סקי"ז) אפי' באין לו נמי ביצא השער. תמיהני דא"כ מה מהני אין שומתו ידוע הא כיון דיצא השער הוו ג"כ כמו אם מעכשיו כדלעיל סעי' א' אח"ז בא לידי ס' תפל"מ ומצאתי שהקשה כן:
(ש"ך סקכ"ד) כשער של עכשיו או כשער הזול. תמיהני הא לקמן (סי' קע"ה ס"ג) מבואר דמותר לפסוק כשער הגבוה והוא מתני' ערוכה הרי דאחריות הזול על המוכר והיוקר ללוקח מ"מ שרי. אח"כ מצאתי דהקשה כן בתפל"מ ובעיקר החילוק בין הכא לכל פיסוק דעלמא מבואר בתוס' הובא בט"ז כאן ובשיטה מקובצת הביא בשם הראשונים לחלק דבפיסקא דעלמא יכול המוכר ליתן הפירות מיד ללוקח ועליו לקבלם ויהיה האחריות הכל אח"כ על הלוקח משא"כ התנו דבע"כ דמוכר שלא יתנם לו עד זמן הידוע ע"ש:
(סעיף ט"ו) ואמכרנה שם. ולא דמי לההיא דלעיל (סעיף א' בש"ך סק"ג) כיון דבמקומו אין השער משתנה וכמ"ש בבעה"ת (שמ"ו ח"ד) וז"ל ולמוליך חבילה לא דמי דהרי לא ימצא מן החבילה כאן דמים ששוים שם עכ"ל: