שולחן ערוך יורה דעה קס כג
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קס · כג
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
המלוה מעות על מנת שכל מלאכה שתבא לידו יתן אותה למלוה לעשותה אסור:
- הגה: ולמאן דאמר טובת הנאה הוי ממון מיקרי רבית קצוצה (כך דקדק הב"י מלשון הרא"ש) מאחר שהתנו מתחלה בכך ואפילו לא התנו מתחלה אם אינו רגיל לעשות בלאו הכי אסור וכן כל טובת הנאה אבל אם כל אחד מחזיק טובה לחבירו לפעמים הלוה למלוה ופעמים להיפך שרי (הגהות מרדכי דא"נ והגהות מיי' פ"ה דה"מ):
מפרשים
(לז) ע"מ שכל מלאכה כו' כלומר שהמלוה הוא בעל מלאכה והלוה אינו בעל מלאכה אלא שנותן לאיזה בעל מלאכה אם צריך לשום מלאכה אסור להלוות לו ע"מ שכל מלאכה שתבא לידו ליתנם לבעל מלאכה יתנם למלוה אבל אם הלוה הוא בעל מלאכה והוא מלוה לו על מנת שיעשה לו מלאכה בזול פשיטא דהוי רבית קצוצה לכ"ע וכ"כ בתשו' מבי"ט ח"ב סי' כ"ג דף ט' ע"ב דאפי' היכא שהיה חייב לו כבר והרחיב לו זמן בשביל כן אם הוא דבר קצוב ושער ידוע הו רבית קצוצה אפי' למ"ד (לקמן סי' קס"ו ס"ב) בחצר דהוי אבק רבית כיון שלא התנו בשעת מתן מעות מודה הכא דדוקא בדור בחצר דלאו מידי יהיב ליה אע"ג דעומד לאגרא הוי אבק רבית אבל אם קצבן לתת לו לא עכ"ל ואע"ג דמדברי ה"ה שהבאתי לקמן סי' קס"ו ס"ק ז' לא משמע הכי מכל מקום הא אנן קי"ל אפי' בחצר דהוי רבית קצוצה כמ"ש בס"ק ח' ע"ש. עיין בא"ח סי' ק"ע סי"ג מדין בא ואכול עמי מה שהאכלתני דהוי רבית.
שכל מלאכה שתבא לידו. הב"י כ"כ ולמדו מדברי הרא"ש שכתב כהן שהלוה את ישראל ע"מ שיתן לו תרומות ומעשרות למ"ד טובת הנאה אינה ממון לא מפקינן משמע דלכ"ע איסורא מיהו איתא אלא דרבית קצוצה לא הוה אלא למ"ד טובת הנאה ממון עכ"ל. ואילולי פה קדוש הייתי אומר דהיתר גמור הוא וראייה ברורה מדברי התלמוד הובא בש"ע סי' קע"ב סעיף ד' דאם אמר המלוה ללוה אם תמכור קרקע שלך לא תמכור אלא לי בשווי' ועל מנת כן אני מלוה לך דמותר והיינו ממש הך דהכא ונראה לע"ד דאין ראיה מדברי הרא"ש דהביא ב"י לדין זה דשאני התם שטובה רבה היא לכהן שמקבל בחנם התרומה וע"כ שייך שפיר מצד הנותן טובת הנאה שהוא נותן לו אותה טובת הנאה בשביל ההלואה משא"כ כאן במלאכה ומכירת קרקע שלאו בחנם באה לידו על כן אין שם טובת הנאה על הנותן בזה לענין רבית ואין להקשות דיהיה אסור מדאיתא בח"מ ריש סימן ש"ז דאומן מקרי שומר שכר בההיא הנאה שנותן לו לתקן ליטול שכר זה אינו דאף על פי שיש למלוה הנאה זו אין זה חשיב לחסרון בשום דדבר ללוה דיפול עליו שם רבית דאל"כ גם בההיא דסימן קע"ב יהיה אסור דהא מקח השוה הוא הנאה ללוקח ולמוכר כדאיתא לקמן סי' רכ"ז סעיף א' זבינא מציעא כו' אלא פשוט דמ"מ אין שייכות רבית בשביל זה הכי נמי בדין זה וצ"ע בזה:
(כה) מלאכה: כתב הש"ך כלומר שהמלוה הוא בעל מלאכה והלוה אינו בעל מלאכה אלא שנותן לאיזה בעל מלאכה אם צריך לשום מלאכה אסור להלות לו ע"מ שכל מלאכה שתבא לידו שיתנה למלוה אבל אם הלוה הוא בעל מלאכה והוא מלוה לו ע"מ שיעשה לו מלאכה בזול פשיטא דהוי רבית קצוצה לכ"ע אפילו למ"ד לקמן סימן קס"ו ס"ב בחצר דהוי אבק רבית כיון שלא התנו בשעת מתן מעות מודה הכא דדוקא לדור בחצר דלאו מידי יהיב ליה אע"ג דעומד לאגרא הוי אבק רבית אבל אם קצבן לתת לו לא ומכ"ש לדידן דקי"ל אפילו בחצר דהוי ר"ק ועיין באורח חיים סי' ק"ע ס"ג עכ"ל והט"ז כתב אילולי פה קדוש דהרא"ש הייתי אומר דהיתר גמור הוא וראיה ברורה מדברי הש"ס הובא בש"ע סימן קע"ב ס"ד דאם אמר המלוה ללוה אם תמכור קרקע שלך לא תמכור אלא לי בשויה וע"מ כן אני מלוה לך דמותר והיינו ממש הך דהכא (ובנה"כ דחה ראייתו דיש לחלק ע"ש).