שולחן ערוך יורה דעה קנה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

כל מכה וחולי שיש בהם סכנה שמחללים עליהם שבת אין מתרפאים מעובד כוכבים שאינו מומחה לרבים. (וכל המקיזים דם הוו מומחים לענין הקזה) (טור וב"י בשם תוספות והרא"ש ובהגהות מיי' פ"ט ור' ירוחם ואגודה וסמ"ג) דחיישינן לשפיכת דמים ואפילו הוא ספק חי ספק מת אין מתרפאים ממנו אבל אם הוא ודאי מת מתרפאים ממנו דלחיי שעה לא חיישינן בהא ואם אמר סם פלוני יפה או רע יכול לסמוך עליו והוא שלא יקח ממנו אותו סם.

(וי"א דכל זה אינו אסור אלא כשהעובד כוכבים עושה בחנם אבל אם עושה בשכר בכל ענין מותר דחייש לפסידא דאגריה) (הגהות אשיר"י פא"מ מא"ז) (וכן נהגו להקל)

אבל אם בא לרפאותו בלחש מותר והוא שלא ידע שמזכיר שם אלילים אבל אם יודע שמזכיר שם אלילים אסור אפילו אם יודע שודאי ימות ואם הוא אפיקורוס אפי' סתם לחש אסור שודאי מזכיר שם אלילים: (וכן אסור ללמוד ממנו לחש) (הגהות מרדכי פא"מ):

מפרשים

 

ש"ך - שפתי כהן

(א) שיש בהם סכנה וכו'. משמע דעת המחבר דאם אין בו סכנה בכל ענין מותר וכדפי' רש"י ורי"ף ורמב"ם אבל הרא"ש וטור פסקו דבדבר שאין בו חולי ואין בו סכנה כמו הקזה וכה"ג לא יתרפא ממנו דכיון דאין ברפואה זו אומנות אם ימיתנו לא יתלו הדבר בחסרון ידיעתו אלא יאמרו בלאו הכי הגיע זמנו למות או ששונאו היה והמיתו ולא מרע נפשיה לגבי אחרים וכן דעת התו' בשם ר"ת וכן הר"ן וגם ר' ירוחם והאגודה הביא דברי ר"ת במסקנא:

(ב) שמחללין עליהם שבת. וכמו שנתבאר בא"ח סימן שכ"ח:

(ג) שאינו מומחה לרבים. אבל מומחה דהיינו אומן לא מרע אומנתיה:

(ד) יכול לסמוך עליו. שירא שמא ישאול גם לאחרים:

(ה) שלא יקח ממנו. דכדי למכור חיישינן שמא משקר (וע"ל סימן פ"ו) אי נמי שמא יערב בו סם המות. ב"י:

(ו) אבל כו' בשכר בכל ענין מותר. ומהרש"ל כ' ע"ז חידוש הוא דש"ס סתמא קאמר וגם גדולה השנאה כו' דלא חייש לשכרו היכא דליכא למיחש למירע חזקתו וכן דעת רוב המחברים ועיקר עכ"ל ואחריו נמשך הב"ח וכתב דמדכתבו הרא"ש והר"ן ושאר מחברים בחולה שאין בו סכנה דמתרפאים ממנו שאולי ימות יתלו הדבר בחסרון ידיעתו ויקפח פרנסתו אלמא דמיירי בשכר ואפ"ה בחולי שיש בו סכנה או בריבדא דכוסילתא אין מתרפאים ממנו עכ"ל ולא עמדתי על סוף דעתם דמ"ש דש"ס סתמא קאמר אדרבה בש"ס (דף כ"ו ע"א) קאמר מאי רפוי ממון ומאי רפוי נפשות אילימא רפוי ממון בשכר נפשות בחנם ופרש"י דלא קטיל דחייש לפסידא דאגריה אלמא דס"ל לש"ס דבשכר שרי ונהי דש"ס מסיק רפוי ממון בהמתו נפשות גופו היינו משום דפריך ליתני מתרפאים מהם בשכר כלומר דלישנא דרפוי ממון ונפשות לא משמע הכי מכל מקום הדין אמת דבשכר שרי דאל"כ ה"ל לאקשויי מאי שנא בחנם ומאי שנא בשכר ומ"ש וגם גדולה השנאה כו' לקשי אש"ס דבעי לפלוגי בהכי ולא אמרינן גדולה השנאה ועוד תימה מנין לו לומר גדולה השנאה וכי בעובד כוכבים שהוא שונא לו עסקינן והלא בסתם עובד כוכבים קא מיירי אלא מפני שהם חשודים על ש"ד אסור וכל שבשכר לא מפסיד אגריה ומ"ש דמדכתבו המחברים יקפח פרנסתו אלמא דבשכר מיירי ליתא דה"פ שיתלו הדבר בחסרון ידיעתו ויאמרו שהוא אינו בקי ויקפח פרנסתו לגבי אחרים שלא יתרפאו ממנו מחמת חסרון ידיעתו תדע דהא כתבו בריבדא דכוסילתא וכה"ג דלא יתלו הדבר בחסרון ידיעתו אלא יאמרו ששונאו היה ואי מקפח פרנסתו היינו שכרו שנוטל מחולה זה א"כ כשיאמרו ששונאו היה אין ספיקא שמקפח פרנסתו אלא ודאי כדפי' ואדרבה משמע מדבריהם איפכא דמיד שרי משום טעמא דאינו מקפח פרנסתו לגבי אחרים כ"ש היכא דמפסיד שכרו לגבי האי דשרי וכל זה ברור ונמצא דברי הרב עולים כהוגן:

(ז) בלחש מותר. שאין בו סכנה:

(ח) אפיקורוס עובד כוכבים אפי' הוא מומחה לרבים. הרא"ש:
 

ט"ז - טורי זהב

וכל המקיזים כו'. והא דכתב הטור כגון שהקיז לו הישראל כתב ב"י דמיירי באינו אומן לזה וכתב בד"מ וצ"ל דאורחא דמילתא נקט הטור דאם הקיז לו אומן אין דרך שיכאוב לו מקום ההקזה אלא ודאי איירי באינו אומן וזה בעובד כוכבים אסור על כן נקט ישראל ע"כ:

דלחיי שעה לא חיישינן. כתבו התוספות והא דאמרינן ביומא מפקחין עליו הגל בשבת לחוש לחיי שעה הכא והתם עבדינן לטובתו דהתם אם לא תחוש ימות והכא אם תחוש ולא יתרפא ממנו ודאי ימות וכאן שבקינן הודאי מיתה ועבדינן הספק:
 

באר היטב

(א) סכנה: משמע דעת המחבר דאם אין בו סכנה בכל ענין מותר אבל הרא"ש וטור פסקו דבדבר שאין בו חולי ואין בו סכנה לא יתרפא ממנו כיון דאין ברפואה זו אומנות אם ימיתנו לא יתלו הדבר בחסרון ידיעתו אלא יאמרו בלא"ה הגיע זמנו למות או ששונאו היה והמיתו ולא מרע נפשיה לגבי אחרים עכ"ל הש"ך.

(ב) לסמוך: שירא שמא ישאל גם לאחרים אבל לא יקחו ממנו דכדי למכור חיישינן שמא משקר א"נ שמא יערב בו סם המות. ב"י.

(ג) בשכר: ומהרש"ל כתב דזה חידוש הוא דש"ס סתמא קאמר וגם גדולה השנאה כו' דלא חייש לשכרו היכא דליכא למיחש שמרע חזקתו ע"כ ואחריו נמשך הב"ח אבל הש"ך השיג עליהם ומסיק דהעיקר כדעת הרמ"א ע"ש.

(ד) אפיקורוס: פי' עובד כוכבי' אפי' הוא מומח' לרבים. הרא"ש.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש