ש"ך על יורה דעה קנה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה קנה |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]


(א) שיש בהם סכנה וכו'. משמע דעת המחבר דאם אין בו סכנה בכל ענין מותר וכדפי' רש"י ורי"ף ורמב"ם אבל הרא"ש וטור פסקו דבדבר שאין בו חולי ואין בו סכנה כמו הקזה וכה"ג לא יתרפא ממנו דכיון דאין ברפואה זו אומנות אם ימיתנו לא יתלו הדבר בחסרון ידיעתו אלא יאמרו בלאו הכי הגיע זמנו למות או ששונאו היה והמיתו ולא מרע נפשיה לגבי אחרים וכן דעת התו' בשם ר"ת וכן הר"ן וגם ר' ירוחם והאגודה הביא דברי ר"ת במסקנא:


(ב) שמחללין עליהם שבת. וכמו שנתבאר בא"ח סימן שכ"ח:


(ג) שאינו מומחה לרבים. אבל מומחה דהיינו אומן לא מרע אומנתיה:


(ד) יכול לסמוך עליו. שירא שמא ישאול גם לאחרים:


(ה) שלא יקח ממנו. דכדי למכור חיישינן שמא משקר (וע"ל סימן פ"ו) אי נמי שמא יערב בו סם המות. ב"י:


(ו) אבל כו' בשכר בכל ענין מותר. ומהרש"ל כ' ע"ז חידוש הוא דש"ס סתמא קאמר וגם גדולה השנאה כו' דלא חייש לשכרו היכא דליכא למיחש למירע חזקתו וכן דעת רוב המחברים ועיקר עכ"ל ואחריו נמשך הב"ח וכתב דמדכתבו הרא"ש והר"ן ושאר מחברים בחולה שאין בו סכנה דמתרפאים ממנו שאולי ימות יתלו הדבר בחסרון ידיעתו ויקפח פרנסתו אלמא דמיירי בשכר ואפ"ה בחולי שיש בו סכנה או בריבדא דכוסילתא אין מתרפאים ממנו עכ"ל ולא עמדתי על סוף דעתם דמ"ש דש"ס סתמא קאמר אדרבה בש"ס (דף כ"ו ע"א) קאמר מאי רפוי ממון ומאי רפוי נפשות אילימא רפוי ממון בשכר נפשות בחנם ופרש"י דלא קטיל דחייש לפסידא דאגריה אלמא דס"ל לש"ס דבשכר שרי ונהי דש"ס מסיק רפוי ממון בהמתו נפשות גופו היינו משום דפריך ליתני מתרפאים מהם בשכר כלומר דלישנא דרפוי ממון ונפשות לא משמע הכי מכל מקום הדין אמת דבשכר שרי דאל"כ ה"ל לאקשויי מאי שנא בחנם ומאי שנא בשכר ומ"ש וגם גדולה השנאה כו' לקשי אש"ס דבעי לפלוגי בהכי ולא אמרינן גדולה השנאה ועוד תימה מנין לו לומר גדולה השנאה וכי בעובד כוכבים שהוא שונא לו עסקינן והלא בסתם עובד כוכבים קא מיירי אלא מפני שהם חשודים על ש"ד אסור וכל שבשכר לא מפסיד אגריה ומ"ש דמדכתבו המחברים יקפח פרנסתו אלמא דבשכר מיירי ליתא דה"פ שיתלו הדבר בחסרון ידיעתו ויאמרו שהוא אינו בקי ויקפח פרנסתו לגבי אחרים שלא יתרפאו ממנו מחמת חסרון ידיעתו תדע דהא כתבו בריבדא דכוסילתא וכה"ג דלא יתלו הדבר בחסרון ידיעתו אלא יאמרו ששונאו היה ואי מקפח פרנסתו היינו שכרו שנוטל מחולה זה א"כ כשיאמרו ששונאו היה אין ספיקא שמקפח פרנסתו אלא ודאי כדפי' ואדרבה משמע מדבריהם איפכא דמיד שרי משום טעמא דאינו מקפח פרנסתו לגבי אחרים כ"ש היכא דמפסיד שכרו לגבי האי דשרי וכל זה ברור ונמצא דברי הרב עולים כהוגן:


(ז) בלחש מותר. שאין בו סכנה:


(ח) אפיקורוס עובד כוכבים אפי' הוא מומחה לרבים. הרא"ש:


סעיף ב[עריכה]


(ט) אבל כו'. עיין בדרישה דמסיק דכשניכר מדבריו שמכוין לשם אליל אסור אע"ג שאינו מזכיר שם אליל וגם אינו אומר שאין לו רפואה אלא מאלו אלא כשיש מים ועצים אחרי' והוא אומר קח מאלו שהם במקו' פלוני ודאי קפיד כו' ע"ש והב"ח בקונטרס אחרון האריך וכ' דאפי' אין העובד כוכבים אומר בפי' אלא שכך אנו למדין ממשמעות דבריו והוא על ב' דרכים א' הוא כשאותן מים או אילן מצויין יותר והעובד כוכבים אומר קח מאלו אסור אפי' לא אמר בפירוש קח מאלו של אליל הב' הוא כשאין מצוי אלו ואמר קח מאלו של אליל נמי אסור ואין היתר אלא כשאין מצוי יותר וגם לא אמר קח מאלו כו' דלא כהש"ע ודלא כהדרישה עכ"ל ולפעד"נ גם דעת הדרישה כן גם המחבר נראה שמודה לזה:


(י) מותר. כתב בד"מ ולפ"ד המתירין נ"ל דגם ביין נסך מותר להתרפאות במקום סכנה במקום דליכא למיגזר לאמשוכי בתריה כגון דא"ל הביא לי יין סתם וכן משמע בתשו' הרשב"א (שהביא ב"י ר"ס קכ"ג) דמדמי להו להדדי עכ"ל ור"ל אפי' הביא לו יין שנתנסך ודאי לעבודת כוכבי' מותר אפי' לשתותו במקום סכנה כיון דא"ל סתם הביא יין ונ"ל דסתם יינם מותר לכ"ע במקום סכנה אפילו בשתייה וכ"ש בזמן הזה דפשיטא דשרי בשתייה במקום סכנה כדמשמע להדיא מדברי הרב לקמן בסמוך וכ"ש בשאר איסורים שאינם אסורים אלא באכילה מותרים באכילה במקום סכנה וכן הוא בהג"מ פי"ב מהמ"א ומביאו ד"מ וכן הוא באו"ה כלל נ"ט דין ל"ה בשם מהר"מ:


(יא) ויש אוסרין כו'. והסכמת הפוסקים כסברא הראשונה וכ"פ האו"ה שם:


סעיף ג[עריכה]


(יב) בשאר איסורי הנאה מתרפאין כו':


(יג) שלא כדרך הנאתן כו'. לצורך רפואה אבל שלא לצורך רפואה אפי' שלא כדרך הנאתן אסור הרא"ש פרק כל שעה ופשוט הוא והיינו באיסורי הנאה אבל באיסורי אכילה שרי כדאי' בפוסקים:


(יד) מותר להתרפאות כו'. ובלבד שלא יאכל וישתה האיסור. שם. וכ"כ הרב בסמוך והיינו דוקא כדרך אכילתן אבל שלא כדרך אכילתן כ' המרדכי ואגודה ר"פ כ"ש בשם ראבי"ה דמותר. וכתב עוד המרדכי שם דמהאי טעמא מותר לאכול חלב חי ומיהו אדם בריא יזהר ע"כ ועיין בתשו' ר"א ן' חיים סי' קי"ב:


(טו) אפילו חולי כו'. אפי' דרך הנאתן:


(טז) בזמן הזה. כלו' דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן וכדלעיל סימן קכ"ג וקכ"ד וכמה דוכתי והרשב"א דאוסר בתשובה (והביאו ב"י ר"ס קכ"ג) לעשות מרחץ מסתם יינם מיירי לדין הש"ס וכ"כ הריב"ש סי' נ"ה דסתם יינם דינו כדין עצי עבודת כוכבים והיינו לדין הש"ס ונ"מ במקום שהגוים שם עובדי עבודת כוכבים הן:


(יז) ולעשות ממנו מרחץ לחולה. אבל לבריא לא דסיכה בכלל שתיה או"ה שם:


(יח) דמותר לזלף כו'. ע"ל ס"ס ק"ח ס"ק (י') [כ"ה]:


(יט) או שאר דבר איסור. אפי' הוא מאיסורי הנאה דקי"ל כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מעצי עבודת כוכבים ויי"נ ריב"ש סי' רכ"ה וכן נראה דעת הרב:


(כ) הרפואה ידועה כו'. עיין בא"ח סי' שכ"ח ותרי"ח: