שולחן ערוך יורה דעה קיט א
שולחן ערוך יורה דעה · קיט · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
החשוד לאכול דברים האסורים בין אם הוא חשוד באיסור תורה בין אם הוא חשוד באיסור דרבנן אין לסמוך עליו בהם ואם נתארח עמו לא יאכל משלו מדברים שהוא חשוד עליהם:
- הגה: וי"א אפי' ממי שאינו חשוד רק שאין מכירין אותו שהוא מוחזק בכשרו' אסור לקנות ממנו יין או שאר דברי' שיש לחוש לאיסור מיהו אם נתארח אצלו אוכל עמו (ב"י בשם הרמב"ם פי"א דמ"א ופ"ג דין כ"א):
מפרשים
(א) החשוד לאכול כו'. משמע דהא דלא סמכינן עליו היינו דוקא בידוע שהוא חשוד אבל בסתם ישראל סמכינן עליו אפי' באיסור דאורייתא וכמ"ש הטור) בד"א בחשוד אבל בסתם כל אדם הוא בחזקת כשר לאכול עמו וכן דעת הראב"ד בהשגות סוף פי"א מהמ"א וכן נראה מרש"י שכתב חנוונים שבסוריא חשידי וכ"פ ר"ל ן' חביב בתשובה סימן קכ"א ע"ש גם נ"ל ראיה לזה מהירושלמי פ"ח דשביעית הל' ב' אמר ר' יוסי לא אמרו אלא כשאינו יודע אם חשוד אם אינו חשוד הא דבר ברי שהוא חשוד אסור כו' ע"ש ולא כדעת הרמב"ם (והוא הי"א שהביא הרב דס"ל) דבעינן דוקא שיכירו אותו שהוא מוחזק בכשרות וכ"כ בד"מ דהמנהג אינו כדעת הרמב"ם אלא דמחזיקים כל אדם בחזקת כשרות עכ"ל אבל קשה שהרי בסימנים המחודשים בסי' א' פסק המחבר כהרמב"ם דבעינן שיהא השוחט נאמן ובב"י שם כתב דהיינו דלא כדעת המרדכי שכתב שא"צ דסתם ישראל בחזקת כשרות הוא וכן בס"ס ס"ה כתב וז"ל אין לוקחין בשר מכל טבח ששוחט לעצמו ומוכר אא"כ היה מוחזק בכשרות עכ"ל והוא ל' הרמב"ם פ"ח מהמ"א וזה קשה ג"כ על הטור שבסי' ס"ה העתיק דברי הרמב"ם הנ"ל בסתם וצ"ל דדעת הט"ו לחלק דשאני טבח שוחט דשכיחא טובא וגם דיני שחיטות מרובים ובקל יכול לעשות שהייה או דרסה או שאר פסולים ואם לא הוחזק בכשרות אסור:
(ב) אין לסמוך עליו בהם. פי' ליקח ממנו אבל סומכין עליו כשאומר על אחרים שהוא מותר וכמ"ש המחבר בסעיף ז' ועמ"ש שם ועבס"ק ה':
(ג) אסור לקנות ממנו יין או שאר דברים שיש לחוש לאיסור. פי' ל"מ שאר איסורים של תורה ממש אלא אפילו יין שאינו איסור של תורה ממש דסתם יינם אינם אלא דרבנן שגזרו עליו אטו ודאי יינם וכדלקמן סי' קכ"ג ול"מ יין אלא אפילו שאר דברים שיש לחוש לאיסור אפילו הם מדרבנן לגמרי כגון גבינה ופת של עובדי כוכבים במקום שנוהגים בו איסור וכה"ג ומסתימת דברי הרב משמע דה"ה חלב אין לוקחין ממנו אא"כ הוחזק בכשרות דלא כהרמב"ם שם שכ' דחלב לוקחין מכל אדם וכתב הרב המגיד שם שזה למד ממה שלא נזכר חלב עם שאר דברים והטעם מפני שקרוב לעמוד עליו עכ"ל היינו לפי שהיה גורס כגירסת הרי"ף והרא"ש שגורסין אין לוקחין ימ"ח מח"ג בסוריא אלא מן המומחה לא יין ולא מורייס ולא חתיכת דג שאין בה סי' ולא מלח סלקונדריות ולא חלתית ולא גבינה ע"כ אבל בנוסחי דידן בש"ס (בעבודת כוכבים דף ל"ט ע"ב) איתא חלב במקום חתיכת דג וכך היא גירסת התוס' שם וכן העתיק הב"י א"כ משמע להדיא דחלב שוה לשאר הדברים וזה דעת הרב:
(ד) מיהו אם נתארח אצלו אוכל עמו. דלא גרע ממי שהוא חשוד למכור דברים האסורים שכתבו הט"ו בסעיף שאח"ז ומ"ש הרב אם נתארח כו' אין ר"ל דלכתחלה אסור להתארח אצלו כדי לאכול עמו דהא אפילו בחשוד למכור כתבו הט"ו דמתארח אצלו ואוכל עמו אלא כיון דהמחבר נקט אם נתארח לאשמועינן דאפילו דיעבד שנתארח אסור לאכול עמו נקט נמי הרב אם נתארח:
אין לסמוך עליו. פי' לקנות ממנו:
וי"א אפילו ממי שאינו חשוד כו'. בד"מ כתב אמנם המנהג אינו כן אלא מחזיקין כל אדם בחזקת כשרות וכיון שלא כתבו הרב כאן משמע שאין לנהוג כן ונכון הוא בפרט שאנו רואין קלקול הדורות ולא אכשר דרי:
(א) לסמוך: פי' ליקח ממנו אבל סומכין עליו כשאומר על אחרים שהוא מותר כמו שכתב המחבר בס"ז. ש"ך.
(ב) לאיסור: כתב הש"ך פי' ל"מ שאר איסורים של תורה ממש אלא אפילו יין דסתם יינם אינו אלא מדרבנן שגזרו עליו אטו ודאי יינם ול"מ יין אלא אפי' שאר דברים שיש לחוש לאיסור והם מדרבנן לגמרי כגון גבינה ופת של עובדי כוכבים במקום שנהגו איסור וכה"ג ומסתימת דברי הר"ב משמע דה"ה חלב אין לוקחין ממנו אא"כ הוחזק בכשרות ואע"ג דגם המחבר כ' בסי' ס"ה דאין לוקחין בשר מכל טבח ששוחט לעצמו ומוכר אא"כ היה מוחזק בכשרות צ"ל דשאני טבח שוחט דשכיח טובא וגם דיני שחיטות מרובים ובקל יכול לעשות שהייה או דרסה או שאר פסולים ואם לא הוחזק בכשרות אסור אבל לדעת רמ"א באמת אין חילוק ואם נתארח אצלו דעת הרב דאפי' לכתחלה יכול לאכול עמו.