שולחן ערוך חושן משפט שנט ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · שנט · ו · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

החוטף משכון מיד הלוה שלא ברשות ב"ד ה"ז גזלן אע"פ שהוא חייב לו ואין צ"ל אם נכנס לתוך בית חבירו ומשכנו:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

החוטף משכון כו':    ע"ל בר"ס צ' בדברי הטור והמחבר מ"ש:

הרי זה גזלן:    בטור כתוב ונקר' גזלן ר"ל שהוא בכלל איסור גזילה וגם הוא פסול לעדות ולשבועה אבל עיקר הגזיל' דאזהר הכתוב עליו לא מיירי בחוטף למשכנו על מה שחייב לו אלא כמ"ש המחבר בסעיף שאחר זה ז"ל איזה גזלן כו' ושם בא לחלק מה בין גזלן לעשק הכתובי' בסוף פ' ויקרא או גזל או עשק בפ' אשם גזילות ע"ש ועד"ר:

ש"ך - שפתי כהן

(ה) הרי זה גזלן כו' הרב בס' בדק הבית לעיל סי' ל"ד כ' על דברי הרמב"ם אלו וז"ל ומשמע לי שאינו נפסל לעדות בכך משום דלא משמע להו לאינשי דליהוי גזלן בהכי עכ"ל ולא ידעתי אמאי כ' כן בפשיטות דהא מדברי הראב"ד והרב המגיד והטור משמע דלהרמב"ם שם נפסל לעדות ומסכים הרב המגיד שם לדברי הרמב"ם וגם קשה בנכנס לבית חברו דהא הטור כ' לעיל ר"ס צ' בשם הר' ישעיה דמיפסל בהכי והביאו המחבר גופיה שם סעיף א' מיהו בחוטף משכון נראה דיפה כ' לדינא וכן מוכח מדברי רשב"ם פ' חזקת הבתים דף ל"ד וכ"כ ראב"ן להדיא בסי' כ"ו ד' י"ד ע"ג וע"ד ע"ש מיהו מדברי הראב"ד בהשגות ספ"ג מהלכות גזילה ומדברי הרב המגיד שם משמע דלהרמב"ם בהנך תרתי מיפסל לעדות אך שהראב"ד משיג שם עליו דלא הוי גזלן אלא בדאשתכח שאינו חייב לו ומביא הטור דברי הרמב"ם והשגת הראב"ד בקצרה ע"ש מיהו המגדול עוז שם מיישב דברי הרמב"ם דלא קראו גזלן אלא לקנותו להעמיד באחריותו ולא שיפסל לעדות ושבוע' ע"ש שהאריך וכן נראה עיקר לדינא עכ"פ בחוטף משכון ודלא כהסמ"ע ס"ק י"ב שנמשך אחר הבנת הראב"ד בהרמב"ם לענין דינא ודוק ומוכח בדברי רשב"ם וראב"ן שם אפי' בסתם חוטף משכון ואינו מברר שחייב לו לא מיפסל ע"ש ודו"ק:



באר היטב

(ה) גזלן:    לעיל סי' ל"ד כתב בבד"ה על זה וז"ל ומשמע לי שאינו נפסל לעדות בכך משום דלא משמע להו לאינשי דליהוי גזלן בהכי עכ"ל ולא ידעתי אמאי כתב כך בפשיטות דהא מדברי הראב"ד והה"מ והטור משמע דלהרמב"ם נפסל לעדות ומסכים הה"מ לדברי הרמב"ם וגם קשה בנכנס לבית חבירו דהא כתב הט"ו בריש סימן צ' דמיפסל בהכי (עמ"ש שם ס"ק ח') מיהו בחוטף משכון נראה דיפה כתב לדינא וכן מוכח מדברי הרשב"ם פ' חז"ה דף ל"ד וכ"כ ראב"ן להדיא מיהו מדברי הראב"ד ספ"ג מהל' גזילה ומהה"מ שם משמע דלהרמב"ם בהנך תרתי מיפסל לעדות אך שהראב"ד משיג שם עליו דלא הוי גזלן אלא בדאשתכח שאינו חייב לו ובעל המ"מ שם מיישב דברי הרמב"ם דלא קראו גזלן אלא לקנותו להעמיד באחריותו ולא שיפסל לעדות ולשבועה ע"ש שהאריך וכ"נ עיקר לדינא עכ"פ בחוטף משכון ודלא כהסמ"ע שכתב ז"ל נ"ל שהוא פסול לעדות ולשבועה כו'. ומוכח בדברי רשב"ם וראב"ן אפי' בסתם חוטף משכון ואינו מברר שחייב לו לא מיפסל. ש"ך.



קצות החושן

(ב) החוטף משכון עסמ"ע שכת' דחוטף משכון הוי גזלן ופסול לעדות ולשבועה וכ"כ הראב"ד פ"ג מגזילה ובש"ך כת' דנהי דחייב באונסין אבל פסול מיהא לא הוי ומשום דלא משמע לאינשי למיהוי גזלן בהכי ע"ש והיכא דחטף לגוביינא ליכא איסור כלל וכמ"ש בנ"י ס"פ המקבל בשם ר"ת בהא דאמרו לא ימשכננו אלא בב"ד וא"ת והא אמרינן בפרק המניח עבר אינש דינא לנפשיה ותי' שבא בתורת גבייה עכ"ל. ובסי' צ"ז סק"ב קשיא לן בגוויה היכא שייך תורת גוביינא בלא ב"ד ומאן שם ליה ושם הנחנו הדבר בצ"ע. וכעת מצאתי בריב"ש סי' שצ"ו ושם עמד בזה וז"ל ואף ר"ת ז"ל שחלק בין נוטלו בתורת משכון בין נוטלו לגוביינא להציל את שלו לא רצה לומר לגוביינא בלא ב"ד ושיקחנו להיות שלו מעתה אלא ר"ל שהוא נוטלו לאחר זמן ב"ד לגוביינא שיגבוהו לו ב"ד ואז אינו עובר בנטילתו שלא אסר הכתוב אלא בנוטלו להבטחה לבד ואין דעתו להתפרע מהמשכון ההוא כי אם מעות או קרקע וכגון שנתנו לו ב"ד זמן ונוטלו כדי שלא ישמיטנו בשביעית או שלא יעשה מטלטלין אצל בניו זה נראה כוונת ר"ת אבל שהוא יגבה לעצמו ויחליט המשכון לעצמו או ימכור לאחרים בלי שומת ב"ד חלילה ישתקע הדבר ולא יאמר עכ"ל. ואכתי לא הונח לנו דמ"ש הריב"ש דלא אמר הכתוב אלא בנוטלו להבטחה ולא להתפרע ממנו אח"כ לא משמע הכין מסתימת הפוסקים ומשמע מדבריהם דאפי' דעתו להתפרע ממנו אח"כ נמי למשכון הוא ואסרו הכתוב ועור דבפרק האומנין דף פ"א גבי משכון דשוי שיעור זוזי ומפרש רש"י שם כולה סוגיא משום דנקטו לגוביינא וכן שלא בשעת הלואה לגוביינא נקטיה ע"ש וכיון דסתמא לגוביינא נקטיה א"נ היכא משכחת להאי איסור דלא ימשכננו אלא בב"ד כיון דסתמא לגוביינא נקט ולהפרע ממנו אח"כ כמ"ש רש"י שם פרק האומנין ואין לומר דהא דאסור למשכן שלא בב"ד היינו דוקא לבטחון וכמ"ש הריב"ש דא"כ היכא דנקטיה לגוביינא להתפרע ממנו אחר כך אין לו דין משכון שאסרו הכתוב ואינו צריך נמי להחזיר כסות יום ביום כיון דלא מיירי הכתוב אלא במשכון לבטחון וכמו דאמרינן במשכון בשעת הלואה דאינו צריך להחזיר כסות יום כיון דהכתוב לא מיירי אלא בשעת הלואה ואם כן הא דאמרינן בפרק האומנין דף פ"א ובשבועת הדיינים דף מ"ד שם אמרו דפליגי בדרבי יצחק דאמר בעל חוב קונה משכון והתם מפרש רש"י משום דלגוביינא נקטיה ואי בלגוביינא ל"ש דרבי יצחק כיון דלא שייך ביה ולך תהיה צדקה כמו בשעת הלואה דסבירא ליה דסוגיא שם דלא אמרינן ביה דר' יצחק וצ"ע כעת:





▲ חזור לראש