סמ"ע על חושן משפט שנט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט שנט |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]

אסור לגזול או לעשוק כו':    דגם לא תעשוק את רעך כתיב ובסמוך סעיף ז' ח' יתבאר מה בין גזל לעשק וכן הוא בטור שם:

אפי' כל שהוא:    דחצי שיעור הוא איסור דאורייתא כמו שאסור חצי שיעור באיסורין:

בין מישראל בין מעכו"ם:    דגזל העכו"ם וגניבתן אסור ולא התירו אלא להטעותן בחשבון והפקעת הלוואתו ודוקא בדבר שלא יוודע לו כגון שהיה חייב לאבי העכו"ם וכמ"ש בר"ס שמ"ח ומור"ם כתב שם בהג"ה דעת האומר דאפי' בכה"ג אסור כ"א בהטעה מעצמו ע"ש:

ואף זה אוסר:    בירושלמי הטעם כתב הנ"י דאלו עושה כן כל אחד נמצא החבילה כלה והגדר נהרס עכ"ל:


סעיף ב[עריכה]

אפי' ע"מ לשלם כו':    בגמ' יליף לה מדכתיב חבול ישיב רשע גזילה ישלם ר"ל אע"ג דגזילה ישלם רשע מיקרי עפ"ר:

דהיינו אם אין כו':    הטעם שמא לא יהיה לו במה לשלם אח"כ כ"כ הרא"ש:

שאם הן בעין כו':    פי' והן מין אחר והגזלן צריך למין זה שגוזל כעין מעשה שהי' שהיו בעלי דוד צריכין שעורין לבהמתן והיו רוצים לשלם תחתיהם עדשים שלא היו ראוים לבהמתם:

ויזכה אותם להבעלים ע"י אחר:    פי' אם אין הבעלים כאן אמרי' מסתמא ניחא ליה וזכין לאדם שלא בפניו אבל כשאינו בעין אף שקיבל אנפשו ליתן לו דבר הטוב ממנו מסתמא לא ניח' לבעלים לירד עמו בדינא ודיינא ולפעמי' לא יהי' לו במה לו לשלם ואם היו הבעלים כאן ואומרים ניח' לנו בשלנו ולא בדבר אחר אף הטוב ממנו נראה פשוט דלכ"ע אסור:


סעיף ג[עריכה]

כאלו נוטל נפשו:    שנא' וקבע את קובעיה' נפש ולעיל בסי' שמ"ח ושל"ט כתבתי דיש פלוגת' בזה אם נפשו של גזלן או נפשו של נגזל קאמר:


סעיף ד[עריכה]

אלא על דעת לשלם:    פי' אבל על דעת לשלם מותר כיון שהוא בסכנת נפש דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש טור ועפ"ר:


סעיף ו[עריכה]

החוטף משכון כו':    ע"ל בר"ס צ' בדברי הטור והמחבר מ"ש:

הרי זה גזלן:    בטור כתוב ונקר' גזלן ר"ל שהוא בכלל איסור גזילה וגם הוא פסול לעדות ולשבועה אבל עיקר הגזיל' דאזהר הכתוב עליו לא מיירי בחוטף למשכנו על מה שחייב לו אלא כמ"ש המחבר בסעיף שאחר זה ז"ל איזה גזלן כו' ושם בא לחלק מה בין גזלן לעשק הכתובי' בסוף פ' ויקרא או גזל או עשק בפ' אשם גזילות ע"ש ועד"ר:


סעיף ז[עריכה]

הלוקח ממון האדם בחזקה כו':    כדכתיב ויגזול את החנית מיד המצרי:


סעיף ט[עריכה]

אבל אין לו דין גזלן לפסול מדאורייתא:    פי' אף דהוא עובר בלאו דלא תחמוד (וכמ"ש בסעיף שאח"ז וכ"כ בטור) מ"מ אינו נפסל לעדות ולשבועה דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו ודלא ☜ כע"ש שכתב ז"ל שאינו עובר על לאו דאורייתא וע"ל סי' ל"ד מ"ש עוד מזה:

כמו שנתבאר בסי' ל"ד:    נתבאר שם בטור ובדברי המחבר בסי"ג דאינן פסולין כ"א מדרבנן ע"ש:


סעיף י[עריכה]

כל החומד עבדו כו':    הא דהתחיל הרמב"ם והמחב' באיסור לאו דלא תחמוד קודם שכ' איסור לאו דלא תתאוה אף שהמחשב' "דתאר קודם למעשה דחמוד דכן כתבוהו אחר זה משום דבמאי דסיים פתח דבסעיף ט' סיים וכ' דהכופה את חבירו למכור כו' הוא בלאו דלא תחמוד וכמ"ש מ"ה כ' ברישא ביאור דאותו לאו דהוא כל החומד כו':

והפציר בו עד שלקחו:    אבל בלא לקיחה אינו עובר בלא תחמוד כ"כ ברמב"ם בהדיא ולמדו שם מדכתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהן "ולקחת לך:

כל המתאוה ביתו וכו':    שם ברמב"ם מסיים בזה ז"ל וכן כל כיוצא מזה מדברים "שאפשר לקנותן ממנו כו' אבל הטור כ' בשם הרמב"ם לשון אחר ז"ל וכל כיוצא באלו מדברים שאי "אפשר לקנותן. ועפ"ר שכתבתי ביאורו וטעם דנוסח' הראשונ' נ"ל דלדוקא כ' שאפשר לקנותו דאלו דברים שאי אפשר לקנותן אינו עובר בלא תתאוה כיון דלא יבואו לידי מעשה כמו דאינו עובר על לא תחמוד כל שלא בא לידי לקיחה והטור כ' רבותא דאפי' בדברים שא"א לקנותן עובר כ"ש בדברים האפשריים ודוק:

איך יקנה דבר זה:    גם באשת חברו שייך זה שיגרום שיגרשנה בעלה והוא ישאנ' ואפשר דמפני שהוא קשה יותר משאר דברים וצריך עליו מחשב' טפי מ"ה נקטו הרמב"ם והמחבר בלאו דלא תתאוה: