שולחן ערוך חושן משפט שלה א
שולחן ערוך חושן משפט · שלה · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
השוכר את הפועל למלאכה ידועה ונשלמה בחצי היום אם יש לו מלאכה כמותה או קלה ממנה עושה ואם אין לו נותן לו שכרו כפועל בטל:
- הגה: ואם רוצה ליקח מחבירו מלאכה כזו וליתן לפועל הרשות בידו וי"א דאם רוצה להוסיף בשכרו צריך לעשות אפילו מלאכה כבידה מן הראשונה (הכל במרדכי פ' האומנין):
ואם היה מהחופרים או עובדי אדמה וכיוצא בהם שדרכם לטרוח הרבה ואם לא יעשה מלאכה יחלה נותן לו כל שכרו משלם ודוקא שלא הראה לו אותה מלאכה תחלה אבל אם הראה אותה לו וראה שלא היה בה מלאכת יום ולא התנה אינו נותן לו כלום לאחר ששלמה כמו שנתבאר בסי' שקודם זה דכל מה ששניהם יודעים יש לפועל להתנות ואם שכרו סתם למלאכת יום אחד יכול לשנותה ממלאכה קלה לכבידה:
- הגה: מלמד שחלה התלמיד נתבאר בסוף סי' של"ד (טור ריש סי' של"ד ורמב"ן בתשובה סי' א') מקום שהוא פסידא דבע"ה צריך ליתן לו שכרו משלם ולא כפועל בטל דאי לא עבדי חלשי ואפילו יש לו תלמידים אחרים שלומד עמהם דדבור לאחד דבור למאה (ב"י בשם הרשב"א סי' אלף מ"ב ורבי ירוחם נכ"ט ח"ג) ואין בע"ה יכול ליתן לו נער אחר ללמוד עמו (תשובת רמב"ן סי' א') וי"א דיוכל ליתן נער אחר המבין וחריף כראשון אבל לא קשה ממנו (מרדכי פ' האומנין) וכן נ"ל להורות והא דצריכין ליתן למלמד שכרו משלם היינו דוקא אם נראה לב"ד שנהנה בלמודו יותר מביטולו אבל אם נראה לב"ד שנוח לו בבטול אינו נותן לו אלא כשאר פועל בטל (תשובת רשב"א סי' תרמ"ג וסי' אלף מ"ב) המלמד עם בן חבירו שלא מדעת האב י"א דחייב לשלם לו כדין היורד לתוך שדה של חבירו שלא ברשות שיתבאר לקמן סי' שע"ה (מרדכי שם והגהות מרדכי שם) ויש חולקין (תשובת רשב"א סי' תרמ"ה) ואם אחד אומר למלמד למוד עם בני ולא קצב לו שכירות צריך ליתן לו כפי מה שנותנים אחרים (מרדכי הנ"ל בשם מהר"ם)
- בע"ה ששכר מלמד ואמר שילך אצל קרובו לנסותו אם יוכל ללמוד עם הנער ולא הלך ואחר שלמד עמו אומר שינסנו עדיין ועד מעיד שלא ידע ללמוד עמו הדין עם המלמד מאחר שיודע עכשיו מוקמינן ליה אחזקה שידע כבר ונשבע נגד העד ונוטל שכרו (מרדכי פ' מי שמת) רב שהיה בעיר כמה שנים והורה לקהל ואח"כ קצבו עמו שכר להבא לא יוכל לתבוע מה שעבר דודאי מחל להם (מהר"ם פאדוואה סי' מ')
- פועל שקבל עליו כל אונס ובא אונס דלא שכיח כלל פטור שע"מ כן לא התנה (ב"י ס"ס של"ב) וכן הוא בש"ס פ' מי שאחזו אחד ששכר סוס על שמונה ימים לילך למקום אחד וכאשר הלך ב' ימים נמלך וחזר למקומו יכול לעשות באלו ו' ימים עם הסוס מה שירצה להשכירו בעיר להביא עצים או שאר מלאכות המיוחדות לסוסים באותה עיר אע"פ שזו המלאכה כבידה מן הראשונה דניחא ליה שתהא בהמתו בעירו ועושה מלאכה כבידה ממה שתלך למקום רחוק (תשובת מיימוני דמשפטים סי' כ"ד):
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
ויש אומרים דאם רוצה להוסיף לו בשכרו כו': עדיפא מיניה כ' מור"ם בסי' של"ג והוא מהמרדכי דב"ה יכול לחזור כפועל אף אחר שהתחיל לעשות לו מלאכה אם הפועלים יכולים להשכיר נפשם במקום אחר אפי' למלאכה כבידה מזו ורוצה להוסיף להן שם בשכרן כפי כבידות המלאכה ע"ש בס"ג בהג"ה:
אבל אם הראה אותו לו כו': בפרישה כתבתי דנ"ל דהיינו דוקא כשלא שכרו לאותו מלאכה על יום א' אלא א"ל סתם עשה עמי במלאכה זו אבל אם שכרו על יום א' אע"ג דהראה לו אותה המלאכה יכול הפועל לומר מדשכרת לי על יום א' אמרתי ודאי יש לך עוד מלאכה כיוצא בזה במקום אחר לעשות בה כשתגמרה מלאכה זו שהראיתני:
יכול לשנותו ממלאכה קלה לכבידה: דמדשכרו סתם הרשות ביד ב"ה ליתן לו מתחלה מלאכה כבידה ומשום דנתן לו מתחלה קלה לא גרע:
דאי לא עבדי חלשי: דפקודי ה' ישרים משמחי לב גם משום דסתם מלמדים רגילים לעסוק במלאכת למוד הנערים כל היום ואי לא מיעסקי ה"ל כשינוי וחלשי דומיא דפועל הנ"ל:
ואין בעה"ב יכול ליתן לו נער אחר: ז"ל מוהר"ם במרדכי דלימוד החכמה אינו כשאר מלאכה לומר לו צא ושכור עצמך למלאכה אחרת כי יש תלמיד מבין וקל בלימודו ויש תלמיד טורח בלמודו עכ"ל ונראה דס"ל דתלמיד זה שהוא חריף כראשון או יותר לא חלקו בזה מאחר שעל הרוב אין דעות התלמידים שוים גם יש כמה ענינים שדעת המלמד נוח בנער א' מחבירו אף שאינו מענין הלימוד משא"כ הי"א שחולקין וס"ל שהכל תולה בענין הלימוד דלכך שכרוהו מתחלה ☜ונ"ל דאם שכרוהו מתחילה סתם ללמוד עם הנערים ה' ו' או כמו שפרט עמו דלכ"ע יכול ליתן לו אחר במקום הראשון אף בלא אונס ודומה לשכרוהו למלאכה סתם דיכול להחליפו מקלה לכבידה וכנ"ל וק"ל:
פועל שקיבל עליו כל אונסים כו': דומה לזה כתב הטור והמחבר לעיל בסי' שכ"ה [רכה] ע"ש:
ש"ך - שפתי כהן
(א) השוכר את הפועל כו' בתשו' רא"ן חיים סי' נ"ג:
(ב) ויש אומרים דיכול ליתן לו נער כו' עיין במהרי"ק סימן קי"ב:
(ג) המלמד עם בן חבירו שלא מדעת י"א דחייב כו' ולפע"ד ליכא למ"ד הכי דלא קאמר מהר"מ במרדכי ובהגמ"ר שם ע"ז דלא גרע מיורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות היינו לומר דכמו דהתם משלם לו כיון שנהנה ה"נ הכא כיון דא"ל למוד עם בני וגלי דעתי' דניחא ליה משלם מה שנהנה ואפי' תימא דדעת מהר"מ כמ"ש הרב מ"מ לפענ"ד עיקר כהרשב"א דראייתו ברורה מש"ס פ' אין בין המודר דף ל"ז ע"א וכן משמע בהרא"ש ור"ן שם וכן בתוספות שם וכן כתבו כל הפוסקים בסתמא דהמודר הנאה מחבירו אף ע"פ שאסור ללמוד עמו במקום שנוטלים שכר מ"מ מותר ללמוד עם בנו וכמו שנתבאר בי"ד סי' רכ"א ס"ב ע"ש ודוק:
(ד) הדין עם המלמד כו' וצריך לשלם למלמד:
(ה) ונשבע נגד העד כו' ואם לא היה העד היה נוטל בלא שבוע' וכן מוכח במרדכי שם:
באר היטב
(א) להוסיף: ע"ל סי' של"ג ס"ב בהג"ה ועמ"ש שם ס"ק י' בשם הש"ך ע"ש ובתשובת ראנ"ח סי' נ"ג.
(ב) הראה: נ"ל דהיינו דוקא כשלא שכרו לאותה מלאכה על יום אחד אלא א"ל סתם עשה עמי במלאכה זו אבל אם שכרו על יום א' אע"ג דהראה לו אותה המלאכה יכול הפועל לו' מדשכרת אותי על יום א' אמרתי ודאי יש לך עוד מלאכה כיוצא בה במקום אחר לעשות בה כשתגמר מלאכה זו שהראיתני. סמ"ע.
(ג) אחר: ז"ל מהר"מ במרדכי דלימוד החכמה אינו כשאר מלאכה לו' לו צא ושכור עצמך למלאכה אחרת כי יש תלמיד מבין וקל בלימודו ויש תלמיד טורח בלימודו עכ"ל ונראה דס"ל דתלמיד זה שהוא חריף כראשון או יותר לא חלקו בזה מאחר שעל הרוב אין דעות התלמידים שוות גם יש כמה ענינים שדעת המלמד נוח בנער א' מחבירו אף שאינו מענין הלימוד משא"כ הי"א ס"ל שהכל תלוי בענין הלימוד דלכך שכרוהו מתחלה ועיין במהרי"ק שורש קי"ב. שם.
(ד) דחייב: ולפע"ד ליכא למ"ד הכי דלא קאמר מהר"מ במרדכי ובהגמ"ר שם ע"ז דלא גרע מיורד לשדה חבירו כו' אלא לו' כמו דהתם משלם לו כיון שנהנה ה"נ הכא כיון דא"ל למוד עם בני וגלי דעתיה דניחא ליה משלם מה שנהנה ואפילו תימא דדעת מהר"מ כמ"ש הרמ"א מ"מ לעד"נ עיקר כהרשב"א דראייתו ברורה מש"ס נדרים דף ל"ז ע"א וכן משמע בהרא"ש והר"ן שם וכן בתוספות שם וכ"כ כל הפוסקים בסתמא דהנודר הנאה מחבירו אע"פ שאסור ללמוד עמו במקום שנוטלין שכר מ"מ מותר ללמוד עם בנו וכמ"ש ביורה דעה סי' רכ"א ס"ב עיין שם ודוק. ש"ך.