שולחן ערוך חושן משפט שלה ב

השוכר את הפועל להביא לו שליחות ממקום למקום והלך ולא מצא שם מה שיביא נותן לו שכרו משלם:

הגה: דהרי כבר עשה שליח שליחותו (המגיד פ"ט) אבל אם שלח שליח עם איגרת ומצא מי שנשלחו אליו וחזר אין לשליח כלום אא"כ הוי לבעה"ב לידע ולא לשליח דאז הוי פסידא דבע"ה כמו שנתבאר לעיל סי' של"ד (מרדכי פ' האומנין והגהות מרדכי דקידושין):

ואם היה דבר כבד מה שיש לו להביא מנכה לו שאינו דומה בא טעון לבא ריקם אא"כ הוא מאותם אנשים שדרכם לטרוח:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

להביא לו שליחות ☜: ובב"י ס"ג בשם רשב"א בתשו' ראובן ששכר לשמעון שישמשו בדרך נסיעתו ומת ראובן בחצי הדרך נותנין לו כל שכרו וע"ש שהאריך בזה ד"מ ג'. (הג"ה וכן אם שלח אחרי אשתו ולא רצתה לבא דחייב לשלם הרא"ש בתשוב' כלל פ"ט ד"מ ב'):

דהרי כבר עשה השליח שליחותו: עיין במ"מ שם בפ"ט דשכירות ותמצא שכ' ישוב דל"ד לשוכר פועל להביא לו תבואה והלך ולא מצא דאינו משלם לו אלא כפועל בטל דשאני התם דשכרו להביא לו סך תבואה בכמה הליכות ואינו מן הסברא שישלם לו שכרו משלם על כמה הליכות כיון שלא עשה כלום אלא נותן לו שכרו כפועל בטל של כל אותן הליכות כיון שביטל לזה הפועל ממלאכתו שהי' נשכר לאחרים וכן בשכרוהו לחרוש שדהו והלך ומצאה לחה דשכרו על כל היום ומשלם לו כשהי' לחה שכרו של כל היום כפועל בטל כמ"ש בטור ובדברי המחבר ר"ס של"ג משא"כ בשוכר זה דלא שכרוהו אלא למהלך זה דיבא לו ענין פרטי והרי עשה כבר שליחותו ע"ש ובב"י הביא לשונו ועד"ר שם כתבתי דמ"ה חולק המ"מ בין שכרוהו לכל היום לשכרוהו לפ"א ולא חילק בין שכרוהו למשא כבד לשכרוהו לקלה כדי לתרץ דשם משמע דאפילו על הליכה שהלך לשם אינו משלם לו אלא כפועל בטל וע"ז משני משום דההליכה בטילה אצל השכירות ששכרו לעשות לו מלאכ' כל היום ע"ש שבזה ישבתי גם כן לדברי הראב"ד ולא כע"ש שיראה מלשונו שפי' לדברי המ"מ בענין אחר של' המ"מ אינו כן גם סברתו חלושה ודוק:

אבל אם שלח שליח עם אגרת ומצא מי שנשתלחו לו כו': דברי מור"ם ז"ל בזה מגומגמים שמקור דין זה הוא מהמרדכי דפ' האומנין הביאוהו בעצמו בד"מ שלו בסי' זה ז"ל שליח שהי' נושא אגרת בשכר ומצאו תגר וחזר נראה דהוה פסידא דפועל בין שהי' לשניהן לידע האונס (כ"כ שם במרדכי האונס ובד"מ השמיטו ע"ש) או שלא לידע כו' ושליחות זה אפי' מחצי דרך שהלך לא יטול ול"ד לשכר חמור ומת בחצי הדרך דהתם אי בעי למיתי עד הכא אגרא בעי למיתב לי' (פי' דמיירי דגם הכא יכול הוא למכור סחורתו וכמ"ש הטור ומור"ם בסי' ש"י ס"ב ע"ש) אבל הכא לא נהנה כלום בהשליחו' עכ"ל. ונרא' מל' המרדכי דה"פ דאירע לשליח אונס בהיותו באמצע דרך והאונס הי' שמצא "תגר ור"ל בתגר אויבים ובעלי מלחמות עד שלא היה יכול להלוך עם האגרת מחמתו וחזר בחצי הדרך וא"ש לשון המרדכי וטעמו וענינו אבל מל' מור"ם ז"ל משמע שפי' תגר "סוחר ופי' לשון המרדכי שנשתלח השליח עם האגרת לסוחר ופגע בו הסוחר בחצי הדרך ול"נ דאין זה מיקרי אונס ועוד כיון דעכ"פ עשה תכלית שליחתו דהמבוקש הי' שיגיע הכתב לידו והרי הגיעו למה לא ישלם שכירתו אפי' משלם וכ"ש מחצי הדרך שהלך ואף אם נאמר דמיירי דהשוכר מעצמו מצא הסוחר ודיבר עמו ולא צריך לשליחת השליח והחזירו בהיותו בחצי הדרך עכ"פ למה לא ישלם לפחות מה שהלך וגם אין זה ענין לשוכר חמור ומת בחצי הדרך והע"ש הלך בדרך מור"ם רק שהוסיף תיבת לא וכתב ז"ל ואם שלח שליח עם אגרת והלך ולא מצא אותו ששלח אליו אין לשליח כלום שהי' לו להמתין כו' בא לתקן בתיבת לא קצת תמיהות הנ"ל אבל גם הוא לא יצא ממדוכת רוב קושיות הנ"ל והוא דהרי אין זה אונס ומאי חצי דרך דקאמר ומה ענינו לשוכר חמור ומת בחצי דרך וגם בעיקר הדין אין נראין דבריו אלא יש לדמות זה למ"ש המחבר ש"ע לפני זה והוא הסכמת כל הפוסקים דהשוכר את הפועל להביא לו שליחות והלך ולא מצא דנותן לו שכרו משלם ודוק:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ו) להביא לו שליחות כו' (הג"ה בב"י ס"ג כתב בשם רשב"א בתשו' ראובן ששכר לשמעון שישמשו בדרך בנסיעתו ומת ראובן בחצי הדרך נותנים לו כל שכרו וע"ש שהאריך בזה ד"מ ג' עכ"ל סמ"ע):

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}