שולחן ערוך חושן משפט שלב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך חושן משפט · א· >>

שולחן ערוך חושן משפט · שלב · א · >>

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

אמר לשלוחו צא ושכור לי פועלים בשלשה והלך ושכרן בארבעה אם אמר להם השליח שכרכם עלי נותן להם ארבעה ונוטל מבעל הבית שלשה ומפסיד אחד מכיסו (וי"א אם כל הפועלים אינן נשכרים רק בארבע הבעל הבית נותן לשליח כפי מה שהתנהו) (טור ס"א וע' בב"י) ואם אמר להם שכרכם על בעל הבית נותן להם ב"ה כמנהג המדינה היה במדינה מי שנשכר בג' ומי שנשכר בד' אינו נותן להם אלא ג' ויש להם תרעומת על השליח ובמה דברים אמורים כשאין מלאכתן ניכרת אבל אם היתה מלאכתן ניכרת והרי שוה ד' נותן להם ב"ה ד' שאילו לא אמר להם שלוחו ארבעה לא טרחו ועשו שוה ארבעה:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

פועלים בשלש':    פי' בשלש' דינרים:

ומפסיד א' מכיסו:    כן הוא ל' הרמב"ם וכן הוא תוכן לשון הרי"ף והרא"ש הבאתי לשונם בדריש' ע"ש אבל שם כתבתי והוכחתי דגם הרי"ף והרא"ש ס"ל דאם כל הפועלים נשכרים בד' או בג' וחצי או שעשאו מלאכה ששוה ד' שחוזר השליח ונוטל מהב"ה כמו שהי' צריך לשכור פועלים או כפי שיווי המלאכה ואע"ג דבע"ה א"ל לשכור בשלש' וגילה דעתו שאינו רוצה ליתן יותר מג' וזה מוכח מדהביאו הרי"ף והרא"ש ראייה לדבריהם מהשוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו דצריך השוכר לשלם להפועל וחוזר ונוטל מחבירו מה שההנהו בדבר ושם כ"ע מודים דאם מלאכתן שוה ד' או שכל הפועלי' נשכרים בד' דחוזר השוכר ונוטל מבעל השד' ד' וגם הרמב"ם בעצמו כ' אחר זה בא"ל השליח שכרכם על הבע"ה דצריך ליתן להם כפי מה שנשכרו פועלים בעיר אע"ג דב"ה זה התנה עם השליח וא"ל שלא ישכור לו אלא בג' והיינו כדעת י"א שכ' מור"ם ע"ז ומ"ש הרמב"ם ומפסיד א' מכיסו היינו כשהפועלי' נשכרי' בג' דמזה איירי הבריית' דקתני השוכר את הפועל לעשות בשלו כו' ומ"ה קתני הבריית' סתמא נוטל מה שההנהו ולא קתני נמי או כפי מה שהתנ' עמו ומ"ש מור"ם ע"ז וי"א כו' דמשמע דיש פלוגת' ביניהם היינו משום דהב"י פי' בפנים דברי הרי"ף והרא"ש והרמב"ם דהשליח מפסיד הדינר מכיסו אף אם כילם נשכרים בד' ועד"ר מ"ש עליו גם בד"מ כ' עליו שדבריו אינם מוכרחים ע"ש ועמ"ש הב"י עוד בפנים על מ"ש הטור בשם הרמ"ה ז"ל דוקא עד ד' אבל יותר מד' אינו נוטל מבעה"ב ואפילו המלאכ' שוה יותר שלא יהא עושה סחור' בפרתו של זה שנדחק הב"י מאוד בפירושו. ובע"ש כ' עליו פי' אחר וכ' אחריו ז"ל זהו נ"ל ולא כדברי הר"י קאר"ו ע"ש עכ"ל ודברי שניהן לא יתכנו לע"ד ודברי הרמ"ה ברורי' המה ע"ד שכתבתי דכשב"ה אמר לשליח לשכור פועל בג' והשליח שכרו בד' וא"ל שכרך עלי שצריך השליח לשלם לפועל ד' והשליח נוטל מב"ה כפי מה שההנהו דהיינו כפי מה שנשכרי' הפועלים בעיר או כפי שיוו המלאכה וקמ"ל הרמ"ה דיותר מד' עכ"פ לא יטול מבעה"ב אף שהמלאכה שעשה פועל זה הוא שוה יותר מד' ולא יכול השליח לו' לב"ה כמו שאם הי' המלאכה שוה פחות מד' לא היית נותן לי אלא כפי מה שנהנית והייתי צריך להפסיד מכיסי עכשיו שהוא שוה יותר ארויח שג"כ תן לי כפי מה שנהנית קמ"ל דלא כיון דהשליח לא נתן להפועל אלא ד' לא יוכל לעשות סחורה בשל בע"ה להרויח לנפשו ונקט פרתו של חבירו שהוא ל' המשנה פ' המפקיד בשוכר פרה מחבירו וחזר והשאיל' לאחר ומתה ביד השואל באונס דאמר שם ר' יוסי דאע"ג דשוכר פטור באונסין מ"מ כיון דהשואל משלם לו הפרה צריך הוא ליתן אותן דמים למשכיר שלו מטעם דהאיך יעשה הוא סחיר' בפרתו של חבירו וכתבו הטור והמחבר בסי' ש"ז ס"ה ע"ש ובדריש' הארכתי מזה כדי לברר הדברים ☜ודלא כמ"ש שני מאורות הגדולי' הנ"ל ודברי מור"ם בד"מ שלו הן ע"ד שכתבתי ע"ש:

אינו נותן להם אלא שלשה:    דמסתמ' דעת הב"ה אשער הזול והפועלי' צריכי' להתנות שאינן נשכרין אלא בד' ולא ה"ל לסמוך אדברי השליח שא"ל בד' מאחר שא"ל ג"כ שכרכם על הב"ה:

ויש להן תרעומו' כו':    דיאמרו לו לולי שאמרת לנו בד' הוו טרחנו עצמינו להשכיר נפשינו בד' שהרי יש שוכרין בד':

כשאין מלאכתן ניכרת:    מפרש בגמ' כגון ששכרן לחפור חפיר' עמוק' סביב השדה ונתמלא החפיר' מים ואינן יכולין לשער מה שבתוך המים:

ש"ך - שפתי כהן

(א) ומפסיד א' מכיסו אם יש פועלים נשכרים בג' וכמ"ש לקמן בסמוך עיין בתשובת מהר"ם מינץ ס"ס כ"ח:

(ב) וי"א כו' באמת כל הפוסקים וגם הרמב"ם מודים לזה דאם כל הפועלים אינן נשכרים רק בארבע הבע"ה צריך ליתן לשליח ד' וכדלקמן ר"ס של"ו וגם הר"ב שכתב בל' וי"א אין כוונתו לפלוגתא אלא לפי דמשמע מדברי הב"י דהרמב"ם לא ס"ל כן כ' בל' וי"א אבל באמת דעת הרב דכ"ע מודי' בזה וכמ"ש בדרכי משה וכן הסכימו הסמ"ע והב"ח ועיקר:

(ג) כפי מה שההנהו. וכתב הרמ"ה אבל יותר מד' אינו נוטל מבע"ה ואפי' שהמלאכה שוה יותר שלא יהא עושה סחורה בפרתו של זה עכ"ל טור ור"ל דלעולם אין השליח נוטל יותר ממה שקצב לפועלי' אף שההנהו יותר ממה שקצב להם שאינו יכול לעשות סחורה בפרתו של בע"ה רק נוטל מה שההנהו עד שיעור שקצב להם אבל פשיטא דאין חילוק בין הוסיף להם השליח רביעית או יותר ודלא כבית יוסף גם הע"ש פירש בדוחק והדבר פשוט כמ"ש וכן פירש הסמ"ע והב"ח:

(ד) ואם אמר להם שכרכם על ב"ה כו' ואם שכרם סתם ואין הפועלים יודעים שאין המלאכ' שלו דינו כאומר שכרכם עלי כדלקמן סי' של"ט סעיף ז' וע"ש:

(ה) אינו נותן להם אלא ג' דדעתו דאינש אתרעא זילא ועלייהו רמיא לגלויי לבע"ה דלא מתגרי אלא בד' (ע' בתשו' מהרשד"ם סי' של"ה ושע"ב) ואיתא בש"ס שאפי' הפועל הוא בע"ה אינו נוטל אלא ג' ובטור משמע דאפי' יש פועלים שאינם נשכרים רק בד' אינו נוטל אלא ג' אף שהוא בע"ה ומשמע בש"ס דפועל בע"ה יש לו תרעומות על השליח אפי' כל הפועלי' נשכרים בג' משום דא"ל דאי לאו דאמרת לי בד' הוה זילא בי מילת' לאתגורי:

(ו) ויש להם תרעומת. משום דכיון שיש מי שנשכרי' בד' היו יכולי' לטרוח ולמצוא מי ששכרן בד' כן הוא בש"ס ופוסקי' ולפ"ז משמע דאם כל הפועלי' נשכרים בג' אין להם עליו אפי' תרעומות:

(ז) כשאין מלאכתן ניכרת כמה היא שוה כגון ששכרן לחפור חפירה ונתמלאת מים וא"א לידע מלאכת החפיר' מחמת המים. ש"ס. וכן כל כיוצא בזה:

(ח) והרי שוה ארבע נותן להם כו' משמע אפי' כל הפועלים נשכרי' בג' כיון ששוה מלאכתן ד' נותן ד' וכן משמע בטור להדיא וכן מוכח בש"ס אבל בהרא"ש משמע דהיינו דוקא כשיש נשכרים בד' וכן פי' רבינו ירוחם נכ"ט ח"א להדיא. ונלפע"ד דלא באו אלא לומר שיש נשכרי' לעשו' בד' מלאכ' יפה זו שעשו עכשיו לאפוקי אם אין מי שנשכר בד' אפי' מלאכה יפה זו פשיטא דאין נוטלים ד' ובש"ס ובטור מיירי אפי' כולם נשכרים בג' לעשות המלאכה הפשוטה ולפ"ז לא פליגי הטור והרא"ש ור' ירוחם לדינא ודבריהם שניהם לענין הדין אמת ואפשר שלזה נתכוין הרב בבדק הבית שכ' שאפשר לדחוק וליישב דברי הרא"ש ודוק:


ט"ז

באר היטב

(א) וי"א:    באמת כל הפוסקים וגם הרמב"ם מודים לזה דאם כל הפועלים אינן נשכרין רק בד' צריך הבע"ה ליתן להשליח ד' וכמ"ש בריש סימן של"ו וגם הרמ"א שכת' בלשון וי"א אין כונתו לפלוגתא אלא לפי דמשמע מדברי הב"י דהרמב"ם לא ס"ל כן כתב בל' וי"א אבל באמת דעת הרמ"א דכ"ע מודים בזה וכמ"ש בד"מ וכן הסכימו הסמ"ע והב"ח ועיקר ועיין בתשובת מהר"מ מינץ סוף סימן כ"ח. ש"ך.

(ב) שההנהו:    וכת' הרמ"ה אבל יותר מד' אינו נוטל מבעה"ב ואפילו שהמלאכה שוה יותר שלא יהא עושה סחורה בפרתו של זה עכ"ל הטור ור"ל דלעולם אין השליח נוטל יותר ממה שקצב לפועליו אף שההנהו יותר ממה שקצב להם אבל פשיטא דאין חילוק בין הוסיף להם השליח רביעית או יותר ודלא כב"י גם הע"ש פירש בדוחק והדבר פשוט כמ"ש וכן פירשו הסמ"ע והב"ח. שם.

(ג) בע"ה:    ואם שכרן סתם ואין הפועלים יודעים שאין המלאכה שלו דינו כאמר שכרכם עלי כדלקמן סי' של"ט ס"ז ועמ"ש. שם.

(ד) ג':    דדעתא דאינש אתרעא זילא ועלייהו רמיא לגלויי לבעה"ב דלא מתגרי אלא בד' דאיתא בש"ס שאפילו אם הפועל הוא בעה"ב אינו נוטל אלא ג' ובטור משמע דאפי' אם יש פועלים שאינן נשכרין רק בד' אינו נוטל אלא ג' אף שהוא בעה"ב ומשמע בש"ס דפועל בעה"ב יש תרעומת על השליח אפי' כל הפועלים נשכרים בג' משום דא"ל אי לאו דאמרת לי בד' הוה זילא ביה מלתא לאתגורי עיין בתשובות רשד"ם סי' של"ה ושע"ב. שם.

(ה) תרעומת:    כיון שיש מי שנשכרין בד' היו יכולין לטרוח ולמצוא מי ששכרן בד' כן הוא בש"ס ופוסקים. ולפ"ז משמע דאם כל הפועלים נשכרין בג' אפי' תרעומת אין להם עליו. שם.

(ו) ניכרת:    כגון ששכרן לחפור חפירה ונתמלאה מים וא"א לידע מלאכת החפירה מחמת המים. ש"ס וכן כל כיוצא בזה. שם.

(ז) ארבעה:    משמע אפי' כל הפועלין נשכרין בג' כיון ששוה מלאכתן ד' נותן ד' וכן משמע בטור להדי' וכן מוכח בש"ס אבל בהרא"ש משמע דהיינו דוקא כשיש נשכרים בד' וכן פי' ר"י נכ"ט ח"א להדי' ונלע"ד דלא באו אלא לומר שיש נשכרין בד' לעשות מלאכה יפה זו שעשו עכשיו לאפוקי אם אין מי שנשכר בד' אפי' מלאכה יפה זו פשיטא דאין נוטלין ד' ובש"ס ובטור מיירי אפי' כולן בג' לעשות המלאכה הפשוטה ולפ"ז לא פליגי הטור והרא"ש ור"י לדינא ודברי שניהם לענין הדין אמת ואפשר שלזה נתכוין הב"י בבד"ה שכתב דאפשר לדחוק וליישב דברי הרא"ש ודו"ק. שם.



קצות החושן

(א) אינו נותן להם אלא ג' עמ"ש בסי' של"א סק"ג:



פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על חושן משפט לחץ כאן



▲ חזור לראש