שולחן ערוך חושן משפט שט א
שולחן ערוך חושן משפט · שט · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה אם הוחלקה פטור אע"פ שעבר על דעת הבעלים ואם הוחמה חייב:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
אם הוחלק' פטור כו': ואם הוחמה חייב בסעיף שאחר זה כ' המחבר טעמו ודע שהמחבר העתיק ל' הרמב"ם פ"ד דשכירות וע"ש דכתב המ"מ אדבריו והביאו ג"כ ב"י מדלא כ' הרמב"ם לרישא דמתני' דבפ' האומנין (דף פ"ח ע"א) דקתני השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה או איפכ' חייב ומוקי לה שם הגמ' דמיירי דלא מתה מחמת הוחלק' או הוחמה אלא מחמת שינוי אויר שהיה באותו היום או מחמת שנתיגע או שהכישה נחש ש"מ דלא ס"ל כאותן אוקימתות אלא כאוקימתא רביעית דאיתא שם בגמ' דאוקמ' לרישא דמתני' כר"מ כו' ולית הילכתא כותיה ע"ש ומדבריו יש ללמוד דמ"ש הרמב"ם והמחבר כאן דאם שינה והוחלק' בבקעה או הוחמה בהר דפטור דכ"ש אם מתה כדרכה דפטור ולא עוד אלא אם מתה מחמת אויר או שהכישה נחש ס"ל דפטור דהמע"ה דאמרינן גם אם לא שינ' היתה מתה מחמת זה והא דכתב הוחלק' בבקעה פטור ולא כ' רבותא ל' המשנה נקט ובמשנה קתני הכי אגב דקתני דאם שינה והוחלקה בהר חייב קתני נמי הוחלקה בבקע' פטור וכן כתבו התוספת שם ומור"ם ז"ל שכ' בהג"ה בסמוך הני אוקימתו' דנתיגעה ומתה או שמתה מחמת אויר העתיק ל' הטור והוא הסכמת הפוסקים זולת הרמב"ם ולא כ' בל' פלוגתא אדברי המחבר מטעם שכל שאין רישא דהמשנה לפנינו להקשות מינה למה השמיט' הרמב"ם והמחבר י"ל דגם הרמב"ם והמחבר ס"ל דינא הכי גם י"ל דמור"ם ז"ל ס"ל טעם אחר למה השמיט הרמב"ם ולא כדעת המ"מ וב"י הנ"ל ע"ש ובדרישה ודוק:
ש"ך - שפתי כהן
(א) השוכר את החמור כו'. כ' המרדכי פרק א"נ וז"ל מצאתי ראובן טען את שמעון השכרתיך פרה בששה פשיטים לשבת ואם תמות אצלך נתחייבת לי זקוק ועשית בה מלאכה ו' שבועות ומתה והשיב שמעון הזקוק אתן לך כדין שוייו אבל שכירות לא אתן לך לפי שהוא רבית דין זה פסוק מהא דתניא השם פרה מחברו כו' הילכך חייב ראובן לשלם גם שכר גם קרן ומורי אמר דלא דמי דהתם לא משמע אלא דאין בו משום ריבית דהתנה עמו בהדיא אבל מצי למימר לא קצבתי לך שכירות אלא בחזרת הסוס אבל בפריעתו לא אתן לך עכ"ל ומביאו בית יוסף בטו' יורה דעה סי' קע"ז וכן הוא בתשובת מהר"מ בר ברוך סי' תשפ"ט דפוס פראג ע"ש ודברי הראשוני' ככתבם וכלשונם הן דברי ראב"ן בספרו ריש ד' צ"ז ולא ידעתי מה חולק מורו עליו דהא י"ל גם כוונת ראב"ן אינו אלא דאין בו משום רבית ולכך כ' דין זה בפרק א"נ ולא בפ' האומנין ויותר קשה על דברי קצור מרדכי של מה"ר יוסף איטלינג שלא הזכיר רק דברי ראב"ן דחייב לשלם השכר והקרן ולפע"ד הדין עם מורו שאף ראב"ן לא נחלק עליו דמיירי כשהתנ' בהדיא שאף אם תמות ואשלם לך הפרה אשלם לך השכירות ודוק (עיין בתשו' מבי"ט ח"ב סי' ד"ש:
באר היטב
(א) החמור: עיין בש"ך שהביא בשם המרדכי פרק א"נ דין אחד משכירות בהמה הנוגע לענין חבית ע"ש ובתשובת מבי"ט ח"ב סי' ש"ד.
קצות החושן
(א) השוכר את החמור. ז"ל ש"ך כת' במרדכי פ' א"נ ז"ל מצאתי ראובן טען את שמעון השכרתיך פרה בששה פשיטים לשבת ואם תמות נתחייבת לי זקוק ועשית בה מלאכה ששה שבועות ומתה והשיב שnעון הזקוק אתן לך כדי שווי' אבל שכירות לא אתן לך לפי שהוא ריבית דין זה פשוט מהא דתניא וכו' מורי אמר דלא דמי דהתם לא משמע אלא דאין בו משום ריבית אבל מצי למימר לא קצצתי לl שכירות אלא בחזרת הסוס אבל בפריעתו לא אתן לך עכ"ל ולפענ"ד אף ראב"ן לא נחלק עליו דמיירי כשהתנה בהדיא שאף אם תמות אשלם לך הפרה ואשלם לך השכירות עכ"ל הש"ך ובש"מ פרק האומנין במתני' דהשוכר את החמור להוליכה בהר ז"ל והא דתניא ואם מתה חייב פירש"י חייב באונסין ופטור משכרה כיון דשינה בטלה קציצתו ושכירתו וה"ל כתוקף בספינתו של חבירו ועשה בה מלאכה דאמרינן פרק הגוזל רצה נוטל שכרה רצה פחתה נוטל אי קיימא לאגרא ה"נ ל"ש בין שמתה בין שהוזקה ויש מרבותי שאומרים דלא דמי לתוקף שמשתמש שלא מדעת כולן אבל זה שירד לשכירות ובתורת שכירות נשתמש בה קודם שנאנסה ואין חיוב על שעת משיכה אלא על שעת האונס חייב הוא בשכרו ואגרא ופגרא אגרא על שעת תשמיש ופגרא על שעת אונסין ומ"מ אינו נותן שכר כפי מה שקצץ אלא כפי מה שנהנה שכבר בטל הקציצה ולזה דעתי נוטה הריטב"א עכ"ל. ואפשר דגם דעת מורי שבמרדכי לא אמר אלא דבטלה גוף הקציצה של השבח ומטעמא שאמר אבל בפריעתו לא אתן לך אבל מה שנהנה צריך לשלם כיון דאלו עד הכא בעי למיזל לאו אגרא בעי שלומי וכמ"ש כיוצא בסי' ש"י בש"ע ס"ב. ומסתבר דעת נוטה של הריטב"א: