סמ"ע על חושן משפט שט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה]אם הוחלק' פטור כו': ואם הוחמה חייב בסעיף שאחר זה כ' המחבר טעמו ודע שהמחבר העתיק ל' הרמב"ם פ"ד דשכירות וע"ש דכתב המ"מ אדבריו והביאו ג"כ ב"י מדלא כ' הרמב"ם לרישא דמתני' דבפ' האומנין (דף פ"ח ע"א) דקתני השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה או איפכ' חייב ומוקי לה שם הגמ' דמיירי דלא מתה מחמת הוחלק' או הוחמה אלא מחמת שינוי אויר שהיה באותו היום או מחמת שנתיגע או שהכישה נחש ש"מ דלא ס"ל כאותן אוקימתות אלא כאוקימתא רביעית דאיתא שם בגמ' דאוקמ' לרישא דמתני' כר"מ כו' ולית הילכתא כותיה ע"ש ומדבריו יש ללמוד דמ"ש הרמב"ם והמחבר כאן דאם שינה והוחלק' בבקעה או הוחמה בהר דפטור דכ"ש אם מתה כדרכה דפטור ולא עוד אלא אם מתה מחמת אויר או שהכישה נחש ס"ל דפטור דהמע"ה דאמרינן גם אם לא שינ' היתה מתה מחמת זה והא דכתב הוחלק' בבקעה פטור ולא כ' רבותא ל' המשנה נקט ובמשנה קתני הכי אגב דקתני דאם שינה והוחלקה בהר חייב קתני נמי הוחלקה בבקע' פטור וכן כתבו התוספת שם ומור"ם ז"ל שכ' בהג"ה בסמוך הני אוקימתו' דנתיגעה ומתה או שמתה מחמת אויר העתיק ל' הטור והוא הסכמת הפוסקים זולת הרמב"ם ולא כ' בל' פלוגתא אדברי המחבר מטעם שכל שאין רישא דהמשנה לפנינו להקשות מינה למה השמיט' הרמב"ם והמחבר י"ל דגם הרמב"ם והמחבר ס"ל דינא הכי גם י"ל דמור"ם ז"ל ס"ל טעם אחר למה השמיט הרמב"ם ולא כדעת המ"מ וב"י הנ"ל ע"ש ובדרישה ודוק:
סעיף ב
[עריכה]ואם הוחמה מחמת המעלה כו': והיינו שראינו שמיד בשעה שעלתה הוחמ' מה שא"כ כשלאח' זמן עליית' ראינו הוחמה ומת' דפטור:
ונתיגע' ומתה חייב: ל' הטור אם שינ' והוליכה בהר שמא מטורח עלייה נתיגע' ואפי' לא מתה מיד עד שבאת' למישור אנו תולין אותה בטורח העלייה ואלו הוליכ' בבקע' לא הית' מתיגעת ואם שינה והוליכ' בבקע' שמא אם הוליכה בהר היה האויר שולט ולא הית' מתיגעת עכ"ל:
ואויר הדרך משונ': ודוקא שהוא ידוע שהוא משונ' וכ"כ הרא"ש דאל"כ היה פטור אפי' לאביי דאמר בעלמא אוירא דבקעה קטל' ה"מ היכא דפשט מעיקרא שהיה לו להחזיק' ברפת בקר ופשע בה ויצא' לאגם שהית' תחילת' בפשיע' מגניב' ואבד' וסופו באונס הבא מחמת פשיע' די"ל אוירא דאגמא קטל' משא"כ זה שיצא עמה לאגם אלא ששינ' מהר לבקע' או איפכ' דלא מחשב פשיע' שהמוליכ' מדקדק בהליכת' שלא תחלק בהר ושלא תתחמם בבקעה כ"כ התוספת שם (דף ע"ח ריש ע"ב) ע"ש והנ"י בשם הרמב"ם כתב טעם אחר לפטרו ע"ש ובדריש':
סעיף ג
[עריכה]ומת' לסוף ח' ימים: ל"ד אלא שהמעש' כך היה ועיין בטור:
חייב השוכר: ז"ל התשוב' הביא' הטור ואע"פ שכמה בהמות הולכות וחוזרות ביום אחד זה שהתנ' שיחזירנ' למחר מכיר כח בהמתו שאין בה כח כ"כ לילך ולחזור ביום א' וזה ששינ' פשע והמשכיר לא היה צריך לקבל' ולא היה עליו אלא ש"ח וכיון שמת' לסוף ח' ימים הוכח' גדול' שמת' מחמת זה ומ"מ המשכיר שמת' ברשותו צריך לישבע כדין ש"ח שלא פשע בה במאכל ובמשת' ולא רכב עלי' בתוך שמנ' ימים כלל לצורכו כי אם להשקו' מהנהר דאין זה פשיע' כו' ע"ש עוד ואם שכר לח' ימים לילך לדרך רחוק וחזר בב' ימים ולא הלך ע"ל בסי' של"ה ס"א בהג"ה:
והניח עליו משא כו': שם בת' (והביא' ג"כ בד"מ) איתא דאפי' לא הניח עליה משא כל שהי' יכול להניח החמור באיז' מקום משומר ולא הניח ונתקלקל החמו' טפי בהליכתו בדרך חייב ובהניח עלי' משא חייב אף שלא היה לו מקום משומר להניח החמור מ"מ לא היה לו להניח המשא עליו ע"ש:
סעיף ד
[עריכה]לחרוש בהר וחרש כו': ז"ל רש"י פ' האומנים (ריש דף פ') כל כלי המחריש' לבעל הבקר ונעריו הולכין עם בהמתו אחד אוחז בדרבן לכוון הפרה לתלמיה ואחד הולך אחר המחריש' ומכביד היתד בקרק' שבו הברזל הנקרא קולטי"ר בלע"ז והיא קנקן הנזכר במשנה עכ"ל:
השוכר פטור: שהרי שינ' לטוב' שבהר קשה לחרוש טפי מבבקע' שהתלמים מצוים שם:
עם האומנים: הם נערים הנ"ל שהם בעלי אומנות דמחריש' ובסמוך כתב דינא בזה מי מהן משלם:
ודינו של שוכר עם האומנין: שהיה להן ליזהר במלאכתן כשאר אומנין החורשין בהר שלא ישבר המחריש' וכאשר כתב אחר זה:
פטורין מן השוכר: דא"ל אתה ששנית גרמת היזק ואנו לא נשכרנו להמשכיר אלא להחריש' בבקע':
והמשכיר צריך ליתן להם שכרם: פי' אף אם אין ביד המשכיר להוציא דבר מהשוכר מפני שהוא עני או אלם אין לו לתפוס שכירת הנערים לו' להן למה שמעו לו לחרוש בהר שיאמרו לו אף ששמענו מהשוכר ששכר ממך הפרה לחרוש בבקע' מ"מ מדלא התנית עמנו שלא לשמוע לי לחרוש בהר אמרנו שדעתך שנעש' בצווי השוכר עלינו ואין אתה מקפיד עמו.
האוחז את הכלי: שהיא העמיקה יותר מדאי בארץ:
מעלות: פי' שמעלה אבני' וטרשים:
שניהן חייבים: מפני שדבר זה בקלות נשבר והי' לבעל הדרבן ג"כ ליזהר מאד בהליכות הבהמה דכשהבהמה מעוות התלם מעט נשבר הקנקן ואמרי' דנשבר' מכח שניהן ולא כע"ש דכת' ספק הוא מכח מי נשבר' מ"ה משלמין בין שניהן דהתוספת דחו פי' זה וכתבו דאי משום הא לא היו חייבין דלא קי"ל כסומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין עיין שם:
סעיף ה
[עריכה]והוחלק' פטור: דטפי היתה מוחלקת אם דשה בקטנית וכדמסיק: