שולחן ערוך חושן משפט רמח ז
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רמח · ז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
אין כל דברים הללו אמורים אלא באומר: ואחריך לפלוני, ולא אמר: מהיום. אבל אם אמר ליה: ואחריך מהיום לפלוני, ומכר הראשון, השני מוציא מיד הלקוחות.
- הגה: וי"א דלא אמרינן בכי האי גוונא דירושה אין לה הפסק (ב"י בשם תשובת הרשב"א והיא בתשובה להרמב"ן סימן מ"ה). ויש חולקין וס"ל דאין לחלק בין אמר מהיום או לא (שם בשם תשובת הרשב"א סימן תש"ד וכ"כ הנ"י בשמו ס"פ י"נ), אבל הסברא ראשונה נראה עיקר.
וכן אם מת שני בחיי ראשון, יחזרו ליורשי שני. ואם הם שלשה, ואמר לראשון: ואחריך מהיום לפלוני ואחריו מהיום לפלוני, ראשון ושני לא קנו אלא הפירות, והשלישי קנה הגוף מהיום ופירות לאחר מיתת השני, והוא שבאו ליד שני תחלה. הילכך אם מת שני בחיי ראשון, יחזירו ליורשי נותן.
- הגה: ואין כל דברים אלו אמורים אלא שאמר: נכסי לך ואחריך לפלוני, אבל אם אמר: אחריך לי, או ליורשי, אם מכרן הראשון ומת הנותן או יורשיו, מוציאים מיד הלוקח (טור).ואפילו לא אמר: ואחריך לי, או ליורשי, רק אמר: נכסי נתונים לך כל ימי חייך, אין לו בהן רק פירות, ואם מכרן הנותן או יורשיו, מוציאין מיד הלוקח (ריב"ש סימן ת"ע). אמר: אחריך ליורשי, והיה לו בת ומתה בחיי המקבל והניחה זרע, זרעה עומד במקומה.אבל אם אין לה זרע, אין שאר יורשיה עומדין במקומה אלא אם כן אמר: מעכשיו ליורשי, דאז זכתה הבת מחיים (טור). אמר: נכסי לפלוני ואחריו ליורשי, והיה לו בשעת הנתינה בת אחת ואחר כך נולדו לו בנים, י"א דזכתה בהן הבת, דלא היה כוונתו רק על היורשים שהיו לו בשעת המתנה (הגהות מרדכי), כן נראה לי. אמר: נכסי לך ואחריך ליורשיך, י"א דהוי כאלו אמר: ואחריך לפלוני, ואם מתו יורשיו בחיי המקבל אין יורשי יורשיו נוטלין כלום, אלא אם כן אמר: ואחריך ליורשיך מעכשיו, ודוקא שאמר: אחריך ליורשיך, אבל מה שכותבין בשטרות: לך וליורשיך, אינו אלא לשופרא דשטרי (הר"ן). ויש חולקין (הרא"ש בתשובת כלל פ"ד סי"ג). ראובן שנתן מתנה ללוי והתנה עמו איזה תנאי ואם יעבור התנאי יהיו הנכסים של שמעון (מעכשיו), ואח"כ נתן שמעון כל זכות שיש לו במתנה זו ללוי מעכשיו, ומת, אע"פ שלוי עובר על התנאי זכה בנכסיו מכח שמעון (טור בשם הרא"ש כלל פ"א שאלה ב').
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
מהיום לפלוני כו': הטעם דאז אין להראשון בהנכסים אלא הפירות כל ימי חייו והגוף מהיום להשני ואין כח ביד הראשון למכור לאחרים מה שאין לעצמו זכות בו דהיינו בהגוף:
דלא אמרינן בכהאי ירושה אין לה הפסק כו': ג"ז מטעם שכתבתי דהא לא זכה היורש בהגוף מעולם דלא נתן לו אלא הפירות:
וי"ח כו': פי' חולקין ואומרים בירושה דאין לה הפסק אפי' בכה"ג כיון דעכ"פ זכה בפירות כל ימי חייו זכה גם בהגוף אבל ג"כ מודים דאין כח ביד הראשון למוכרו באם אמר מהיום לפלוני:
וכן אם מת שני בחיי כו': דהא השני זכה בהגוף מהיום בעודו מחיים דלא נתן להראשון מהיום אלא הפירות וכמה שכתבתי:
יחזירו ליורשי הנותן: דהא לא זכה בהנכסים השלישי אלא לאחר שבאו ליד השני והרי לא באו לידו ויורשי ראשון ג"כ אינם זוכים בו כדלעיל דהרי לא נתן להראשון אלא הפירות כל ימי חייו ולא עדיפי הן ממורישן:
אחריך לי או ליורשי כו': עד"ר שם כתבתי דלגי' רשב"ם והרא"ש והטור ושאר רבוותא דגורסין בגמרא פ' י"נ (ד' קכ"ה ע"ב) בעובדא דההוא דאמר נכסי לסבתא (ופי' אם אמות) ובתרך לירתי והיה להנותן בת כו' לאותה גירסא צ"ל דאם אמר נכסי לך ואחריך ליורשי ומכרן הראשון המקח קיים כי כן איתא בהדיא שם בגמרא דאם מכרה הסבתא מכרה קיים ושצריכין לחלק בין אם אמר אחריך לי ובין אם אמר אחריך ליורשי שיש גירסאות אחרות דגרסי שם ובתרך לירתה והוה לסבתא בת לאותה גירסא יכול לומר דהמשייר ליורשיו כמשייר לעצמו גם הריב"ש סי' ת"ע משוה שייר ליורשיו לשייר לעצמו וגם מור"ם דמשוה שייר ליורשיו לשייר לנפשו גרס בגמרא ואחריך לירתך והא דהתחיל מור"ם וכ' שאמר נכסי לך ואחריך לפלוני ל"ד לפלוני אלא גם באומרו אחריך לירתך ה"ל כאלו אמר אחריך לפלוני וכמ"ש אחר זה בסמוך בהג"ה בדין אם מתו יורשי המקבל בחייו וק"ל:
אמר אחריך ליורשי והיה לו בת כו': גם המחבר כ' כן אחר זה בסמוך בסעיף ט' והוא עובדא בגמ' הנ"ל רק שמור"ם חידש כאן שאין שאר יורשיה עומדין במקומה והמחבר חידש שם דין בעל אם יורש אותה מ"מ ק"ק דלא ה"ל למור"ם לעשות מזה הג"ה בפני עצמו אלא ה"ל לקצר ולכתוב חידושו אדברי המחבר בס"ט כדרכו וגם בטור נכללו הדינים ביחד:
זרעה עומד במקומה: וה"ה זרע זרעה לדורות דכל האומר ליורשי דעתו על היורש המוקדם שראוי ליורשו מן הדין וכיון שהיה לו בשעת אמיר' והנתינ' בן או בת דעתו היה עליהן ועל כל יוצאי חלציהן שהן הן מוקדמין ליורשו אפי' קודם אביו של הנותן וכ"ש קודם אחיו ובני אחיו וכיון דקי"ל כהרי"ף והרמב"ם ורשב"ם וטור דאחריך לאו כאומר מעכשיו אם מתה הבת ולא הניחה שום א' מיוצאי חלציה ה"ל שאר קרוביה כאחרים כיון שלא הי' דעת הנותן עליהן וה"ל כאומר נכסי לפלוני ואחריו לפלוני ומת השני בחיי המקבל דנשארו הנכסים ביד יורשי ראשון ואם לא הי"ל בשעת אמירה והנתינה בן או בת רק אח אזי האח עם יוצאי חלציו דינו כדין הבת עם יוצאי חלציה וע"ד שכתבתי דלעולם אמרינן דדעתו באמירתו ואחריו ליורשי למי שהיה באותו שעה ראוי ליורשו ויוצאי חלציו ע"ש ובזה נסתלק תמיהת ב"י ועפ"ר:
דאז זכתה הבת מחיים: בגמ' וגם בטור כתוב דאם הי' לבת בעל בעלה קודם ליורשה משאר קרוביה ואפי' מבניה כיון דאמר מעכשיו וזכתה בו מחיים והבעל יורש את אשתו אפי' קודם לבניה ואביה:
ואחריך ליורשיך כו' עד אין יורשי יורשיו נוטלין כלום: כן כתב ג"כ הב"י לשטת האומרים דאין אחריך כאומר מעכשיו דמי דלדידהו קשה לאותה גירסא דגורסין בעובדא הנ"ל בתרך לירתך למה הוצרך לומר ובתרך לירתך אלא מאן לשקול בתרך כ"א יורשיה וכתב דצ"ל דלמעט יורשיה בא אם מתה היא בחיי הסבתא וז"ל הב"י כיון דאמר נותן זה ובתרך לירתך הרי התנה שיורשי סבתא דהיינו בתה לא תזכה במתנה זו מכח הסבתא אלא מכח הנותן וכיון שמתה הבת בחיי הסבתא ולא זכתה בהנכסים אף בנה של בת זו אינו זוכה דהא נותן שוויה לבת זו כאחר וכיון דאחר אינו זוכה לא הוא ולא יורשיו כל שמת בחיי הראשון אף יורשי בת זו אינן זוכין ונמצא נכסים חוזרים לשאר יורשי הסבתא עכ"ל ועבד"ר שם כתבתי דזה נגד הגמרא ואי אפשר לישבם לשום א' מהגירסות הנ"ל וג"כ אינו דומה לאומר ואחריך לאחר ומת אותו אחר בחיי הראשון מטעם דכל האומר ואחריך ליורשיך אין כוונתו על הבת שהיה לו אז לחוד אלא על כל יוצאי חלציה וכנ"ל וכאלו אמר הנותן מתחלה בפי' שהאחריך יהיה לאותו שהיה קיים הוא או יוצאי חלציה ואף שנראה מדברי ב"י שבשם הר"ן כ"כ לא מצאתי שכ"כ וגם קשה ע"ז שהרי הר"ן כתב בהדיא דדוקא שאר יורשי אביה אינן יורשין משמע הא יוצאי חלציה יורשין אותה והב"י הביאו בעצמו סס"ב ע"ש וכן הוכחתי מדברי נ"י ע"ש בדרישה שהארכתי ואי משום קושיא הנ"ל למה אמר ואחריך ליורשה יש נ"מ אחרת כתבה הנ"י והר"ן וב"י הביאם והוא דאי לא אמר ובתרה ליורשה היתה הסבתא רשאי לכתחלה למוכרם או ליתנם לאחר במתנת בריא וגם אם נתנה במתנת שכ"מ או לב"ח היו מעשיה קיימין משא"כ עתה כשאומר ובתרך לירתך וכנ"ל וגם בע"ש כתב כדברי מור"ם ודבריהן תמוהין וצ"ע:
אינו אלא לשופרי דשטרי: וסיים שם וא"כ ה"ל כשאר שופרי דשטרי שכותבין שיהא לו רשות למכרן ולמשכן ולעשות בו כל חפצו עכ"ל ור"ל וה"ה של זה שנתנו לו יכול למכרה ליתן לכתחלה ולהגבותו לב"ח ככל שאר קנינים שלו:
ראובן שנתן מתנה כו': ☜ כ' ב"י סימן רמ"א מחס"ו בשם תשוב' רשב"א על ראובן שהלוה לשמעון ולוי ויהודה בניו מנה ומשכנו לו בתים ואח"כ מת ראובן וקודם שחלקו הירושה כ' שמעון ללוי שטר מתנה מכל מה שירש מאביו עמד לוי ותבע משמעון הנותן חוב זה כו' ופסק דהדין עם שמעון מפני שעם גמר מיתתו דהאב זכה במה שהיה חייב לאביו ונמחל שיעבודו מקודם עכ"ל ד"מ ס"ס זה וע"ש שהאריך:
זכה בנכסים מכח שמעון: ואע"ג דבשעה שנתן שמעון ללוי כל זכות שיש לו בה עדיין לא בא המתנה ליד שמעון מ"מ כיון דראובן כ' בל' מתנה לשמעון במעכשיו אם יעבור לוי והרי עבר ה"ל כאלו בא לידו דשמעון בשעה שנתנו ללוי טור בשם הרא"ש ע"ש (סי"ג):
ש"ך - שפתי כהן
(ח) אחריך ליורשי כו'. ג"כ בעל יורש אותה נ"ל ודלא כסמ"ע וע"ל ס"ט מ"ש שם:
באר היטב
(יז) מוציא: הטעם דהא אין להראשון בהנכסים אלא הפירות כל ימי חייו והגוף מהיום להשני ואין כח ביד הראשון למכור לאחרים מה שאין לעצמו זכות בו דהיינו הגוף. שם.
(יח) חולקין: פי' דס"ל דאפי' בכה"ג אמרינן דירושה אין לה הפסק כיון דעכ"פ זכה בפירות כל ימי חייו זכה גם בגוף אבל ג"כ מודים דאין כח ביד הראשון למוכרו באם אמר מהיום לפלוני. שם.
(יט) שני: דהא השני זכה בהגוף מהיום בעודו בחיים דלא נתן להראשון מהיום אלא הפירות. שם.
(כ) זרעה: וה"ה זרע זרעה לדורות דכל האומר ליורשי דעתו על היורש המוקדם שראוי ליורשו מן הדין וכיון דבשעת אמירה והנתינה היה לו בן או בת דעתו היה עליהן ועל כל יוצאי חלציהן שאז מוקדמין אפי' לאביו של הנותן וכ"ש קודם אחיו ובני אחיו וכיון דקי"ל דאחריך לאו כאומר מעכשיו אם מתה הבת ולא הניחה שום א' מיוצאי חלציה ה"ל שאר קרובים כאחרים כיון שלא היה דעת הנותן עליהן וה"ל כאומר נכסי לפלוני ואחריו לפלוני ומת השני בחיי הראשון דנשארו הנכסים ביד יורשי ראשון ואם בשעת האמירה והנתינה לא היה לו בן או בת רק אח אותו האח עם יוצאי חלציו דינם כדין הבת עם יוצאי חלציה דלעולם אמרינן דמה שאמר ואחריו ליורשי דעתו למי שהיה באותה שעה ראוי ליורשו ויוצאי חלציו ובזה נסתלקה תמיהת הב"י ע"ש. שם.
(כא) במקומה: והבעל ג"כ יורש אותה נ"ל ודלא כסמ"ע וע"ל סעי' ט'. ש"ך.
(כב) מחיים: בטור כתוב דאם היה להבת בעל הוא קודם ליורשה משאר קרוביה ואפי' מבניה כיון דאמר מעכשיו וזכתה בו מחיים והבעל יורש את אשתו אפי' קודם לבניה ואביה. סמ"ע.
(כג) ליורשיך: עיין בסמ"ע שהאריך בביאור דין זה וכת' שהוא נגד הש"ס וא"א ליישבו לפי הגירסא בעובדא דסבתא כו' והניח דברי הרמ"א בצ"ע ע"ש.
(כד) לשופרא: וסיים שם וא"כ ה"ל כשאר שופרי דשטרי שכותבין שיהא לו רשות למכרו ולמשכן ולעשות בו כל חפצו עכ"ל ור"ל והרי הוא של זה שנתנו לו ויכול למכור וליתן לכתחלה להגבות לב"ח ככל שאר קנינים שלו. סמ"ע.
(כה) שמעון: ואע"ג דבשעה שנתן שמעון ללוי כל זכות שיש לו בה עדיין לא באה המתנה ליד שמעון מ"מ כיון דראובן כת' בל' מתנה לשמעון במעכשיו אם יעבור לוי והרי עבר ה"ל כאלו בא ליד שמעון בשעה שנתנו ללוי טור בשם הרא"ש ע"ש סי"ג. שם.
קצות החושן
(י) ולא אמרי' בכה"ג ירושה אין לה הפסק היינו משום דכיון דאמר ואחריך מהיום א"כ אין לו לראשון אלא פירות א"כ לא נחיתי לירושה כלל בגוף הקרקע:
(יא) ויש חולקין וס"ל דאין לחלק בין אמר מהיום או לא כתב הסמ"ע ז"ל פי' י"ח ואומרים בירושה דאין לה הפסק אפי' בכה"ג כיון דעכ"פ זכה בפירי כל ימי חייו זכה גם בגוף אבל ג"כ מודי דאין כח ביד הראשון למוכרו אם אמר מהיום לפ' וע"ש ולענ"ד נראה דטעמא דיש חולקין משום דס"ל דגם באומר ואחריך מעכשיו נמי אית ליה לראשון קנין הגוף ויכול למוכרו אלא דהוי כאלו התנה דאם שייר הראשון יהיה לאחריך מהיום ומשום דאנן נמי קי"ל כרב הונא דאמר באומר אחריך כאומר מעכשיו ואפי' אי קדים הראשון וזבין זביני' זביני ומשום דה"ל כאלו התנה דאם שייר הראשון יהי' לאחריך מעכשיו והוא שטת בעל המאור ודעימי' כמה פוסקים ומש"ה אמרי' ביה ירושה אין לה הפסק כיון דהראשון יכול למוכרו הרי נחית גם לגוף בירושה:
וכן משמע מדברי ריב"ש סי' קס"ח ז"ל גם הרשב"א ז"ל בתשובה לא מצא דרך להפסיק ירושה אלא בנותן במתנת ברי בקנין ואומר ואחריך מעכשיו לפ' אבל במתנת שכ"מ אפי' באומר ואחריך מעכשיו לפ' אין לה הפסק והביא ראיה מדאמר רב הונא שכ"מ שכתב כל נכסיו לאחר רואין אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ואם לאו נוטלן משום מתנה ופי' רש"י התם דלענין הא דאמר רב אחא ברי' דרב עוירא אמר הכי דאמר ואחריך לפ' אם ראוי ליורשו אין לה הפסק ואע"ג דרב הונא גופיה ס"ל בעובדא דסבתא דאומר אחריך כאומר מעכשיו וע"ש והיינו משום דרב הונא ודאי לא פליג אדרשב"ג דאם מכר מהראשון אין לשני אלא מה ששייר ראשון אלא משום דה"ל כמו תנאי שאם שייר הראשון יהיה לאחריך מעכשיו וס"ל נמי דמה"ט לאו ראיה הוא לבעל כיון דלא מכר הראשון איגלאי מלתא למפרע דמוחזק הוי לבעל ואנן ס"ל התם בעובדא דסבת' כיון דאי קדם ומכר זביני זביני' ה"ל ראוי ובב"י מבואר יותר ע"ש בשם הרשב"א דירושה אין לה הפסק אפילו במעכשיו אי נימא דגם באחריך מעכשיו יכול הראשון למכור אבל אי נימא דאינו יכול למוכרו יש לה הפסק וע"ש והיינו כמ"ש דודאי אי נימא דאין הראשון יכול למוכרו הרי צ"ל דאין לו לראשון אלא פירות ובגוף אין לו כלל וא"כ לא נחית לירושה בגוף כלל אלא הגוף מהיום לאחריך א"כ כי נחית לפירי בירושה מאי הוי כיון דאין לו ירוש' בגוף כלל אלא טעמא דיש חולקין דס"ל דגם אם מכר הראשון מכרו מכור ומשום דאינו אלא תנאי ומש"ה כיון דנחית לירושה אין לה הפסק דהא הגוף שלו וזה ברור:
(יב) אבל אם אמר אחריך לי או ליורשי. ונראה דהרמ"א ס"ל דאחריך ליורשי כאומר אחריך לי ומש"ה בשניהן אם מכר הראשון לא עשה ונלא כלום והוא דעת הרמב"ן בחידושיו פ' י"נ גבי עובדא דרב עובי דאקני' לבנו וא"ל דרב הונא ברי' דר"י אפי' רשב"ג לא קאמר אלא לאחר אבל לעצמו לא:
וכתב שם ז"ל דהני מילי ליתנהו אלא לאחר דלא קני ולא מתיל זכותו אלא לאחר זמן אבל לעצמו בין שאמר נכסי לך כל ימי חייך סתם או שפי' ואחריך לי אם מכר ונתן מוציא מיד הלוקח דשיור הוא וזכותו קיים לו מעכשיו בנכסים דלאחר משום אחריך היא דמסלק נפשיה מנכסים וכאן משום אחריך משייר לו זכות בנכסים מעתה ושמעינן מינה דאחריך ליורשי שיור הוי וזכות יורשים קיים לי מעכשיו כו' ומכאן ואילך זכות שיש לו בנכסים משויר לו וליורשיו ואף כשאמר נכסי לך ואחריך ליורשי ה"ה והוא הטעם שהרי לא מיעט ליורשים כלום אלא פירש ששייר להם במתנתו והלכך אם מכרו יורשין מוציאין מיד הלוקח ולענין ראוי ומוחזק ה"ל לגבי יורשין שדה החוזרת ביובל דהוי מוחזק כדאי' בגיטין ומכאן נמחק גירסת הר"ר שמואל ז"ל שגורס במעש' דסבתא ובתרה לירתאי אלא ובתרה לירתה וכ"כ בנוסח ספרד וזו היא גירסת הגאונים ז"ל עכ"ל:
ולפ"ז קשה טובא דמשמע דהרמ"א ס"ל במי שאמר נכסי לפ' ואחריו ליורשי דאם אין לבת יורש אלא בעל אינו יורש דה"ל ראוי דכן כתב באה"ע סי' צ' בסעיף ב' בש"ע שם והרמ"א אינו מגיה עליו כלום ומשמע דמודה ליה והא לפי מה דס"ל להרמ"א דאחריך ליורשי אם מכר הראשון לא עשה ולא כלום וע"כ ס"ל דאחריך ליורשי כאומר מעכשיו ליורשי וא"כ ס"ל כשטת הרמב"ן א"כ ה"ל מוחזק כמו שדה החוזרת ביובל דאינו לראשון אלא לפירי. וגם בסמ"ע משמע דכה"ג ה"ל ראוי ואמאי דהא כיון דהראשון אינו יכול למכור ה"ל מוחזק וצ"ע:
והנה ראיתי בב"ש שם סי' צ' שם וז"ל ולכאורה תימה הא פסק שם הרמ"א בח"מ סי' רמ"ח אם אמר נכסי לך ואחריך ליורשי מכירה של הראשון בטילה אפילו לא אמר מעכשיו א"כ למה פסק כאן דהוי לבעל ראוי ודוחק להגי' כל הספרים ואחריו ליורשיו וע"ש שכתב לישב לפי מה שראה במרדכי פ' י"נ דלמה להן בש"ס הטעם דהוי ראוי לבעל משום דאי קדים סבתא וזבין זביני' זביני תיפוק ליה אפי' אינו יכול למכור הוי ראוי משום דלא בא לידו ותירץ טעם זה נצרך למה דס"ל בש"ס אחריך כמעכשיו דמי וה"ל כאלו בא לידו מש"ה נצרך לטעם אי קדים הסבתא ומכרה אבל אם היה המכירה בטל ואחריך כמעכשיו אז הוי מוחזק לבעל. לפ"ז לדידן דקי"ל אחריך לא הוי כמעכשיו אז אפי' היכא דהמכירה בטיל' מ"מ לא הוי מוחזק כיון שלא בא לידו לפ"ז שפיר מ"ש כאן אפילו אם אמר ואחריך ליורשי דאין הראשון יכול למכור מכל מקום הוי ראוי כיון שלא בא לידו עכ"ל וע"ש. ונראה שלא תיקן כלום דהא טעמא דאחריך ליורשי אין הראשון יכול למכור היינו כמ"ש הרמב"ן דזכותו קיים ליה מעכשיו דאם אינו כמו מעכשיו א"כ אמאי אין הראשון יכול למוכרו דמה לי אחריך לאחר או ליורשי וע"כ משום דאחריך לעצמי או ליורשי ה"ל כמו מעכשיו וא"כ כיון דהוי כמעכשיו והראשון אינו יכול למוכרו ודאי מוחזק הוי לבעל כמו שמבואר מדברי הרמב"ן שתלאן זו בזו. ובש"ך כתב להגי' כל הספרים באה"ע סי' צ' ואחריו ליורשיו אבל באומר ואחריו ליורשי בעל ירית לדעת הרמ"א ע"ש ואכתי תיקשי בדברי הרמ"א שכתב באומר אחריך ליורשי דאם היה לו בת ואין לה זרע אין שאר יורשים עומדין במקומה אא"כ אמר מעכשיו ליורשי דאז זכתה הבת מחיים והוא מדברי הטור. וכיון דלדעת הרמ"א באומר אחריך ליורשי אין הראשון יכול למכור ע"כ ס"ל כשטת הרמב"ן דכל שאומר לעצמי או ליורשי מעכשיו קאמר א"כ למה בעינן מעכשיו הא כל אחריך ליורשי מעכשיו הוא והטור לטעמיה דלא ס"ל אחריך ליורשי דאין הראשון יכול למכור אלא דוקא באחריך לעצמו הוא דאין הא' יכול למוכרו אבל הרמ"א דס"ל דאחריך ליורשי נמי אין הא' יכול למוכרו א"כ כל אחריך ליורשי כמעכשיו הוא וצ"ע. ולכן נלענ"ד בשטת הרמ"א דודאי ס"ל באחריך ליורשי סתמא לא הוי כאומר מעכשיו וכמו שנראה מדבריו במה שמחלק באחריך ליורשי ואין לבת זרע בין אומר מעכשיו או לא והא דס"ל באומר אחריך ליורשי דאין הא' יכול למוכרו היינו משום דכל לעצמו או ליורשיו ה"ל כמו תנאי דודאי קפיד שיהי' משוייר לעצמו או ליורשיו ומש"ה אם מכר לא עשה כלום דהא אפי' באומר אחריך לאחר נמי לכתחלה אינו רשאי למכור ומשום דקפיד הנותן שיהי' משויר לאחריו אלא דבדיעבד אינו רוצה הנותן שיתבטל משום כך מתנות הראשון. וכעין זה מצינו בתה"ד סי' שי"א גבי מתנה ע"מ להחזיר דכי אי' בעינא צריך להחזיר גוף החפץ וקפיד לכתחלה ובדיעבד אינו רוצה שיתבטל ויוצא תנאי בחזרת דמיו ע"ש והיכא דאומר אחריך לעצמו קפיד והוי תנאי ממש שיהיה משוייר לעצמו וכן באומר אחריך ליורשי קפיד בתנאו שיהי' משוייר ליורשיו וא"כ הרי הוא נותן לראשון הגוף ופירות ואחריו ליורשי היינו בתנאי וכמ"ש ומש"ה אם מכר הראשון לא עשה ולא כלום דנתבטל המתנה למפרע אם לא יהי' שיור ליורשיו וכעין זה כתב הרא"ש פ' י"נ (דף קל"ז) בהא דאמרו שם אתרוג זה נתון לך במתנה ואחריך לפ' נטלו ראשון ויצא בו באנו למחלוקת ר' ורשב"ג וכו' עד כאן לא פליגי ר' ורשב"ג אלא דמ"ס קנין פירות כקנין הגוף אלא הכא אי מיפק לא נפיק בה למאי יהבי' אלא מיפק כ"ע ל"פ דנפיק בה מכרה או אכלה באנו למחלוק' רבי ורשב"ג וכתב עלה הרא"ש ז"ל אף לרבי יצא דאם לא נתנו לו ע"מ שיהי' גם הגוף שלו בשע' שנטלו לצאת בו א"כ לא נתן כלום שהרי בענין אחר אינו יכול לצאת בו ומה שאמר ואחריך הוי כאלו אמר הרי הוא נתון לך ע"מ שתתנהו אחריך לפ' כו' אבל אם מכרו או אכלו לרבי לא יצא שהרי לא נתקיים התנאי ולא היתה המתנה לרשב"ג יצא דאין לשני אלא מה ששייר ראשון וע"ש וא"כ ה"נ באומר ואחריך לעצמו או ליורשי גם לרשב"ג דקי"ל כוותיה ודאי קפיד בטובת עצמו ויורשיו והוי כמו תנאי ע"מ שיהי' משויר לו או ליורשיו ולפ"ז ניחא כיון דאחריך ליורשי לא הוי כאומר מעכשיו המכירה דבטלה אינו אלא משום תנאי א"כ ודאי ה"ל ראוי לבעל כיון דאכתי לא אתי לידה וכמ"ש הב"ש וזה נכון ודו"ק:
אלא דאיכא למידק לפמ"ש הרא"ש בהא דאמרו שם פ' י"נ (דף קל"ז) במחלוקת דר' ורשב"ג דפליגי בקנין פירות כקנין הגוף נימא דר' נמי סובר דראשון יש לו קנין הגוף עם פירות והא דס"ל לרבי דשני מוציא מיד הלקוחות היינו משום דס"ל לר' דכל האומר אחריך לפ' הוי כמו תנאי וכמו דס"ל לר' באתרוג. ונראה דאי משום תנאי א"כ כל שמכר הראשון נתבטלה מתנת הראשון א"כ גם השני לא זכה דהא לא קאמר ואחריך לפ' ואם הראשון לא זכה גם השני אינו זוכה וכדאמרינן מת שני בחיי הראשון דלא אתי ליד שני אין לו לג' וכעין זה כתבו תוס' פ' המגרש בהתנה ע"מ שלא תנשאי לפלוני והלכה ונשאת לפ' דנתבטל הגט ע"ש ואע"ג דאין ממש בנישואין אלו דהא אינה רשאי לינשא לפ' ואפ"ה נתבטל הגט א"כ ה"נ אם מחמת התנאי הוא א"כ בטל' מתנת הראשון א"כ השני היכא מוציא מיד הלקוחות הא ואחריך קאמר ואם לא זכה ראשון אין לו לב' אע"כ מדס"ל לר' דהשני מוציא מיד הלקוחות וזכה הב' ע"כ דגם הראשון זכה וא"כ אינו מכח תנאי אלא משום דראשון אין לו אלא קנין פירות ובאתרוג דע"כ נותן לראשון את הגוף לצאת בו וכי מכרה או אכלה כיון דלר' קפיד על האחריך ביותר ה"ה כמו תנאי ולא יצא הראשון ואין ה"נ דאם מכרה דגם לאחריו אין לו וכמ"ש כיון דלא אמר אלא אחריך ואם לא זכה קמא לא זכה בתרא ולרשב"ג דלא קפיד הנותן באחריך מש"ה ס"ל באתרוג דאם מכרה או אכלה הראשון דלא עבר בתנאו כלום בדיעבד ויוצא הראשון אבל לעצמו או ליורשיו גם לרשב"ג קפיד לטובת עצמו ויורשיו כמו לר' באתרוג ואם מכרה הראשון נתבטלה מתנה והרי הוא למפרע של הנותן וזכו יורשיו מכח הנותן דהא בירושה דממילא ודו"ק:
אמנם כל זה כתבנו ליישב שטת הרמ"א אך מדברי הפוסקים לא משמע הכי דהא הך דאחריך ליורשי עיקרא דהאי מלת' הולידו והצמיחו הרמב"ן בחידושיו וחזינן דאתי עלה משום דה"ל מעכשיו וא"כ ממיל' לירוש' הבעל הוי מוחזק וכמ"ש הרמב"ן וכן בהאי דאחריך ליורשי והיה לו בת ואין לה זרע שאר יורשין עומדין במקומ' אפי' לא אמר בפירו' מעכשיו וכמ"ש כיון דכל אחריך ליורשי ה"ל מעכשיו והטור דמחלק בכך משו' דס"ל באחריך ליורשי דלא הוי כלל כמעכשיו ויכול נמי הראשון למוכרו אלא דוק' באחריך לעצמו הוא דאין הראשון יכול למכו' וכמ"ש אבל לדע' הרמב"ן סתמ' מעכשיו הוא והנלענ"ד כתבתי ודו"ק: