שולחן ערוך חושן משפט רמו ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · רמו · ד · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

הכותב כל נכסיו מתנה לאחד מבניו,בין שהיה בריא בין שהיה שכיב מרע (וי"א דדוקא שכתב לו בלשון מתנה, אבל ש"מ שכתב לו לשון ירושה, קנה) (טור), אפילו היה בן קטן המוטל בעריסה, לא עשאו אלא אפוטרופוס והרי הוא בכל הנכסים כאחד מאחיו. ואפילו האריך בלשון כדרך שופרא דשטרי ילך, יזכי, יחזיק אומדן דעת הוא שלא נתכוון אלא להיות אחיו נשמעים לו. ואם שייר כל שהוא, בין קרקעבין מטלטלין, זכה הבן במתנה.ואם פירש בשטר שמקנה לו הקנאה גמורה ולא בתורת אפוטרופוס,או שפירש בשטר שיהא רשאי למכור ולתת לאחרים, או שכתב לו מטלטלי אגב מקרקעי, או שהקנה לו בקנין, וכן כל שכתוב בשטר המתנה לשון שאפשר להוכיח ממנו דלמתנה גמורה נתכוון, קנה.

הגה: ואם כתב לאחד שיהא מושל ושולט בכל אשר לו, אינו לשון מתנה אלא לשון אפוטרופוס (הרא"ש כלל פ"ד סי' ב' וריב"ש סי' ת"ע).

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

הכותב כל נכסיו כו':    לדעת הרי"ף והרמב"ם בכותב לו דוקא דינא הכי דכיון דכתב לו אמרינן דדעתו היה להחשיבו שיצא עליו קול בשטר שמינהו על כל נכסיו מ"ה אינו אלא אפוטרופוס אבל בשכ"מ שאמר כל נכסי לפלוני בני מתנ' גמורה היא וחלקו בזה כדי לתרץ קושיא א' שלא יסתרו דיני דבגמרא אהדדי וכמ"ש ב"י והרשב"ם והרא"ש והטור וסיעתייהו לא חלקו בין כתיבה לאמירה בזה וכדי לתרץ הקושיא המה מחלקין בין נתנו לו בל' מתנה בין אם נתנו לו בלשון ירושה ובזה תבין דברי המחבר ודברי מור"ם שכתב וי"א דוקא בל' מתנה כו' דמ"ד הא לא אמר הא ועד"ר ובע"ש כתב ז"ל די"א דוקא בל' מתנה אבל שכיב מרע שכתב בלשון ירושה קנה דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו ש"מ שיש רשות להאב להנחיל לאחד מבניו כל אשר לו כו' ולא דק דאין האי נתינת טעם שום ענין לכאן דהא גם בל' מתנה הרשות ביד כל אדם ליתן אפי' לאחרים כל אשר לו כל שכן לבניו אלא טעמייהו הוא דבל' מתנה דוקא יש לומר דכוונתו לאפוטרופוס דגם כן מתנה מיקרי משא"כ בלשון ירושה ודו"ק:

אפי' היה בן קטן המוטל בעריסה:    ואפי' אם שאר אחיו הן גדולים והן כאן דאיכא תרתי לריעותא דבן גדול א"צ לאפטרופוס וגם זה הקטן אינו ראוי לאפטרופוס אפ"ה לא חלקו חז"ל כן כתב ב"י וד"מ בשם הפוסקים ולא כהרז"ה:

ואם שייר כל שהוא כו':    דאם לאפוטרופוס נתכוון למה לא מינהו אפוטרופוס גם על כל שהוא הזה:

או שהקנה לו בקנין:    כן דעת הראב"ד והרשב"א אבל הסכמת הטור בשם ר' יונה אינו כן וכמ"ש בפרישה וכ"כ המחבר בעצמו פלוגתא כזה בס"ז ועמ"ש שם עוד מזה:

ש"ך - שפתי כהן

(ד) הכותב כל נכסיו כו'. עיין בסמ"ע ס"ק ה' שכתב על הע"ש דלא דק כו' ולפע"ד דק היטב ולשונו היא לשון רשב"ם דף ק"ל ע"א ע"ש עיין בתשובת ר"י לבית לוי סי' כ"ד:



באר היטב

(ו) הכות':    כ' הסמ"ע דלדעת הרי"ף והרמב"ם דוקא בכות' דינא הכי דכיון דכ' לו אמרינן דדעתו היה להחשיבו שיצא עליו קול בשטר שמינהו על כל נכסיו מש"ה אינו אלא אפטרופס אבל בשכ"מ שאמר כל נכסי לפלוני בני מתנה גמורה היא וחלקו בזה כדי לתרץ שלא יסתרו אהדדי דיני הש"ס בזה וכמ"ש הב"י אבל הרשב"ם והרא"ש והטור וסייעתם לא חלקו בין כתיבה לאמירה וכדי לתרץ הקושיא המה מחלקין בין נתן לו בלשון מתנה או אם נתן לו בלשון ירושה ובזה תבין דברי המחבר והרמ"א שכ' וי"א דדוקא בל' מתנה כו' דמ"ד הא לא אמר הא ובע"ש כ' וז"ל וי"א דוקא בל' מתנה אבל שכ"מ שכ' בלשון ירושה קנה דכתי' והיה ביום הנחילו את בניו ש"מ שיש רשות להאב להנחיל לאחד מבניו כל אשר לו כו' ולא דק דהאי נתינת טעם אין לו ענין לכאן דהא גם בלשון מתנה הרשות ביד כל אדם ליתן כל אשר לו אפילו לאחרים כ"ש לבניו אלא הטעם הוא דבל' מתנה דוקא י"ל דכונתו לאפטרופס דג"כ מתנה מקרי משא"כ בלשון ירושה עכ"ל והש"ך הסכים לדעת הע"ש וכתב דלשונו הוא לשון הרשב"ם דף ק"ל ע"א ע"ש ובתשובת ר"י לבית לוי סי' כ"ד.


(ז) בעריסה:    ואפילו אם שאר אחיו הן גדולים והן כאן דאיכא תרתי לריעות' דבן גדול א"צ לאפטרופוס וגם זה הקטן אינו ראוי לאפוטרופס אפ"ה לא חלקו חז"ל כ"כ הב"י וד"מ בשם הפוסקים ולא כהרז"ה. סמ"ע.


(ח) זכה:    דאם לאפוטרופס נתכוון למה לא מינהו גם על כל שהוא הזה. שם.



קצות החושן

▲ חזור לראש