באר היטב על חושן משפט רמו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך חושן משפט רמו |

סעיף א[עריכה]


(א) אומדים:    ואם אחד כתב כל נכסיו לאחר אחר מיתה מפני שלא היה לו זרע ואח"כ זכה לזרע עיין בתשובת מהר"מ מלובלין סי' ק"ח (דאזלינן בתר אומדנא ובס' כנה"ג כתב דלבו מגמגם בזה. בני חיי ועיין בתשובת מהר"א ששון סי' קכ"ד ובתשובת רשד"ם סי' רנ"ג ורצ"ט ובתשובת ראנ"ח סי' ל"א. ש"ך.


(ב) מתנה גלויה:    לאפוקי טמירתא כמ"ש הט"ו בריש סימן רמ"ב. סמ"ע.


(ג) שהוא:    כתב הסמ"ע דהאי כ"ש ממש קאמר דבר מועט לכ"ע דאינו דומה לשכ"מ הנותן כל נכסיו דאם עמד חוזר ואם שייר אינו חוזר דפליגי ביה כמ"ש הט"ו בסי' ר"נ ס"ד די"א דבעינן שיור כדי פרנסתו לכל מר כדאית ליה הכא שאני וכמ"ש שם עכ"ל הסמ"ע (והט"ז הוכיח בראיה דאין חילוק ביניהן כלל דגם הכא בעינן כדי פרנסתו ודלא כהסמ"ע ע"ש) (אין אנו הולכין אחר אומד הדעת אלא כשאירע מה שלא גילה על דעתו אבל כשהדבר לא נשתנ' אין לנו לפרש דבריו מהרי"ט ח"א סי' כ"ז ועיין בתשובת דברי ריבות סי' קכ"ט ק"ל וקל"א. מי שנתן לשמעון שכירות הבית להתפרנס בשביל שהיה עני ולא פירש שבשביל כך נתן לו אע"פ שהעשיר מתנתו מתנה המבי"ט ח"ג סי' ק"פ וע"ש סי' ע"ט ובח"ב סי' ו' ובמהריב"ל ח"ב סי' מ"ה ולחם רב סי' ר"ה בני חיי).

סעיף ב[עריכה]


(ד) בבריא:    והר"ן נסתפק בבריא ששמע שמת בנו ונתן מתנה לאחרים במהיום ולאחר מיתה אי מקרי שביק נפשיה כיון שא"י למוכרם כל ימי חייו עכ"ל הסמ"ע כ"כ הב"י משמו אבל באמת בר"ן ליתא לספק אלא כ"כ בפשיטות כיון דלא שביק נפשיה לא שביק לבריה וזכה בנו ועיין בתשובת מהר"מ מלובלין שם. ש"ך.

סעיף ג[עריכה]


(ה) לברוח:    הב"י כתב דאפילו הי"א דפליגי בסעיף הקודם וס"ל שדוקא בשכ"מ אמרו מודה בהא דזה דומה לשכ"מ כיון שהיה צריך לברוח וכ' הסמ"ע דזה אינו מוכרח דאדרבה מדברי הרמ"ה שהביא הטור משמע ומוכח דמאן דפליג בבריא ששמע שמת פליג נמי בהאי וכ"כ הב"ח (בתשובת כנה"ג העלה דאף שעבר זמן רב בין השמועה שמת הבן לכתיבה אזלינן בתר אומדנא עוד כתיב שם דלאו דוקא ששמע שמת בנו אלא ה"ה בשאר יורשים עוד כת' דהך ברייתא ע"כ כשאין לו בנים אחרים מיירי דאי יש לו בנים אחרים ואעפ"כ כ' נכסיו לאחרים הא ודאי פשיטא דמתנתו קיימת דבטלה האומדנא ואי מיירי דיש לו בנים אחרים ולא כ' לאחרים אלא חלק המגיע לבן ששמע שמת הא נמי פשיטא שמתנתו בטילה וכיון שראינו שלא כ' לאחרים אלא חלק אותו הבן וכ' עוד דאפילו במקדיש נכסיו דין זה אמור וששוב ראה בב"ח סי' ר"כ ס"ד שכ' דבמקדיש נכסיו הוי בעיא דלא איפשט' דומיא דש"מ שהקדיש נכסיו ע"כ. בני חיי).

סעיף ד[עריכה]


(ו) הכות':    כ' הסמ"ע דלדעת הרי"ף והרמב"ם דוקא בכות' דינא הכי דכיון דכ' לו אמרינן דדעתו היה להחשיבו שיצא עליו קול בשטר שמינהו על כל נכסיו מש"ה אינו אלא אפטרופס אבל בשכ"מ שאמר כל נכסי לפלוני בני מתנה גמורה היא וחלקו בזה כדי לתרץ שלא יסתרו אהדדי דיני הש"ס בזה וכמ"ש הב"י אבל הרשב"ם והרא"ש והטור וסייעתם לא חלקו בין כתיבה לאמירה וכדי לתרץ הקושיא המה מחלקין בין נתן לו בלשון מתנה או אם נתן לו בלשון ירושה ובזה תבין דברי המחבר והרמ"א שכ' וי"א דדוקא בל' מתנה כו' דמ"ד הא לא אמר הא ובע"ש כ' וז"ל וי"א דוקא בל' מתנה אבל שכ"מ שכ' בלשון ירושה קנה דכתי' והיה ביום הנחילו את בניו ש"מ שיש רשות להאב להנחיל לאחד מבניו כל אשר לו כו' ולא דק דהאי נתינת טעם אין לו ענין לכאן דהא גם בלשון מתנה הרשות ביד כל אדם ליתן כל אשר לו אפילו לאחרים כ"ש לבניו אלא הטעם הוא דבל' מתנה דוקא י"ל דכונתו לאפטרופס דג"כ מתנה מקרי משא"כ בלשון ירושה עכ"ל והש"ך הסכים לדעת הע"ש וכתב דלשונו הוא לשון הרשב"ם דף ק"ל ע"א ע"ש ובתשובת ר"י לבית לוי סי' כ"ד.


(ז) בעריסה:    ואפילו אם שאר אחיו הן גדולים והן כאן דאיכא תרתי לריעות' דבן גדול א"צ לאפטרופוס וגם זה הקטן אינו ראוי לאפוטרופס אפ"ה לא חלקו חז"ל כ"כ הב"י וד"מ בשם הפוסקים ולא כהרז"ה. סמ"ע.


(ח) זכה:    דאם לאפוטרופס נתכוון למה לא מינהו גם על כל שהוא הזה. שם.

סעיף ה[עריכה]


(ט) ראיה:    שהוא המוני' שהרי הנכסים בחזקת יורשים בשוה הן. שם.

סעיף ו[עריכה]


(י) לבת:    כ' הסמ"ע דהיינו דוקא כשכתב או נתן לה בלשון מתנה אבל בלשון ירושה ליכא למ"ד דזכתה הבת בין הבנים כיון דאינה בת ירושה במקום שיש בנים ומשנה וש"ס בהדיא הוא וכתבו הט"ו בריש סימן רפ"א ע"ש ועיין בתשובת רש"ך ס"ג סי' י"ב וי"ג.


(יא) שאר:    פירוש כשהן שוין מצד ירושתן כגון אח בין האחין וכיוצא בהן שהן שווין לא אמרינן בהן שכונתו היה שלא להקנות לזה שנתן לו בל' מתנה אלא לעשותו אפוטרופוס. סמ"ע.


(יב) וי"א:    ס"ל דגם בבת אמרינן שהיה כונתו להעמידה אפוטרופוס על בניו ולא להעביר כל אשר לו מבניו ונראה דה"ה דס"ל דגם באח בין האחין דלא קנה האח מיהו אינו מוכרח כ"כ ועד"ר וע"ל סי' רנ"ג ס"ז שם.

סעיף ז[עריכה]


(יג) וייפה:    כתב הסמ"ע דצ"ע למה כ' המחבר זה לבבא בפ"ע ה"ל לכתבו בס"ס ד' על מ"ש שם דאם הקנה לו בקנין כו' קנה די"א דצריך ליפות כחו בקנין ושי"א דאפ"ה לא קנה וגם בטור סעיף ו' כתבו אהדדי בשם ר"י כו' ע"ש ובפרישה הוכיח דס"ל לרבינו יונה דכמו דכשכתב לו נכסי נתונין לך אפילו ביפוי כח דלא מהני לומר שלא עשאו אפוטרופס אלא קנהו קנין גמור כן לא מהני ליה שום קנין אבל מלשון המחבר מוכח דמחלק בינייהו דבק"ס גם רבינו יונה מודה דקנהו ודוקא בקנין דשטר כ' דלא מהני ומש"ה סתם בס"ד וכ' דבקנין קנה וכאן כ' פלוגתא בקנין ויפוי כח ואינו ר"ל דכ' לו וגם עשה לו ק"ס וגם ייפה כחו אלא קנין דהכא ר"ל קנין דשטר כתיבה וצ"ע דאין טעם נכון לחלק ביניהן דהא גם בק"ס בעינן יפוי כח משום דאין קנין לאחר מיתה וכמ"ש הט"ו בסי' ר"נ ע"ש עכ"ל וכ' הש"ך דדבריו נכונים ודלא כהמחבר.

סעיף ט[עריכה]


(יד) לבניו:    פירוש לכל בניו יחד וזה אינו אלא אפטרופוס וז"ל הטור ל"מ אם כתב החצי לאחר תחלה והשאר לבנו דהוי אפטרופוס דבשעה שכ' לבנו הוה כל נכסיו אלא אפי' כ' לבנו ולאחר בבת אחת חשבינן ליה כותב כל נכסיו לבנו כיון דלא שייר כלום בנכסים אחר מתנת בנו. סמ"ע.

סעיף י[עריכה]


(טו) מתנה:    לשון הטור מדה"ל למכתב כל נכסי לבני ולפלוני ולא כ"כ והקדים לבנו במתנתו ה"ל כנותן לבנו המקצת תחלה ואח"כ השאר לאחר. שם.

סעיף יב[עריכה]


(טז) סי' ק"ז:    שם כ' המחבר דאע"פ שקנו מידו דבריא או שכ"מ להיות כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופוס על יורשיו בין שהיו יורשיו בניו ממנה או מאשה אחרת או אחיו או שאר יורשים עכ"ל ור"ל כגון בני אחין או למטה מהן וכ"כ נ"י פ' י"נ דאין חילוק בין יורש ליורש ודלא כמ"ש הרא"ש בתשובה הביאו הטור באבן העזר שם דאם אין לו יורשין אלא בין אחין לא אמרינן דעשאה אפוטרופוס ע"ש. שם (ועיין בתשובת מהרי"ט ח"א סי' קי"ט ובהרמ"ע מפאנו סי' נ"ח הר"ש יונה סי' מ"ג ובתשובת רש"ך ח"א סי' ס"א וח"ב סי' קס"א ס"א וח"ג סי' כ"ד ופני משה ח"א סי' ל"ה וסי' פ"ב ולחם רב סי' קצ"ה בני חיי).

סעיף יג[עריכה]


(יז) נתבאר:    בטור כ' כאן סתם אבדה כתובתה ובאבן העזר שם נתבאר בהגהת רמ"א דדוקא כתובתה ולא נדונייתה והטעם דאבדה הכתובה דאמרינן כיון דשמעה מבעלה שחלק כל אשר לו לבניו ולא נתן לה אלא קרקע כ"ש ולא מחתה לו' מאין אגבה כתובתי ודאי מחלה הכתובה מדאחשבה ליתן לה קצת חלק בין בניו וע"ש דמסיק דמ"מ מה שקונה בעלה אח"כ או שמת אחד מבניו היא גובה כתובתה מהן. סמ"ע.

סעיף יד[עריכה]


(יח) מוקדם:    פירוש מוקדם למתנה זו ואע"פ שהוא מאוחר לזמן הכתובה ובטור סתם וכתב בזה דאבדה כתובתה ושם באבן העזר כתב וה"מ בכותב לאשתו ארוסה או גרושה דלא שייך לומר דלעשותה אפוטרופוס נתכוון וה"ה אם כ' לה בשאר לישני המועילין כנ"ל דא"א לפרשן דלאפטרופוס נתכוון. שם.

סעיף טו[עריכה]


(יט) להבריח:    עיין במהרי"ק שורש כ"ב ובתשובת מיי' דס' קנין סי' כ"ה ובתשו' הרשב"א סי' אלף ע' דהאריכו בדין שטר הברחה ואם עדים נאמנים לו' הברחה היה. שם.

סעיף יז[עריכה]


(כ) פירות:    ל' הטור בשם הרמב"ם הוא הפירות שאכל והמחבר לא כתב שאכל ומשמע מלשונו דאפילו הן עדיין בידו בעין א"צ להחזירן כיון שכבר תלשן והחזיק בהן וע"ל סי' ס"ו וסי' רל"ב. שם.


(כא) אכול:    ע"ל סי' שס"ג ס"י בהג"ה שניה וצ"ע ועיין במהרש"ל פ"ח דב"ק סי' ס"ח ועיין בת"ה בשם מהרי"ח ומייתי שם ראיה מקרע כסותי שלא א"ל ע"מ לפטור ע"ש וצ"ע דהתם גופא אי לא אתא לידיה בתורת שמירה פטור אע"ג דלא אמר ע"מ לפטור וכדאיתא בש"ס ופוסקים לקמן סוף סימן ש"א ע"ש וצ"ע. ש"ך.


(כב) לחתנו:    עיין בב"י סי' קכ"ח מחו' ב' מדינים אלו במי שפרנס ליתום על שלחנו ועיין בתשו' ר"מ אלשיך סי' ע' ובתשובת מ"ע סי' פ"ט ובתשובת ן' ל"ב ס"א כלל י"ב סי' ע"ה דף צ"ו וצ"ז וע"ש עוד דף קמ"ה וכ' מהרש"ל שם דאם קרא לאורח הסועד אצל בעה"ב אחר בחנם פטור האורח בשבועת היסת שדעתו היה לאכול בחנם ע"ש. שם.


(כג) אשתו:    עיין ביורה דעה סי' רנ"ג דיש מחלקין בין אם בעלה הלך למדה"י או שנשאר עמה כאן וע"ל סי' ר"צ סכ"ה.