סמ"ע על חושן משפט רמו

►| סמ"ע • על שולחן ערוך חושן משפט רמו |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

מתנה גלוי':    לאפוקי טמירתא וכמ"ש הטור והמחבר בר"ס רמ"ב:

מנכסיו כל שהוא:    האי כ"ש ממש קאמר דבר מועט לכ"ע ואינו דומה לשכ"מ הנותן כל נכסיו דאם עמד חוזר ואם שייר אינו חוזר דפליגי בי' כמ"ש הטור והמחבר בסי' ר"ן בס"ד די"א דבעינן שיור כדי פרנסת' (והגמרא מנינהו יחד) ע"ש לכל מר כדאי' ליה הכא שאני וכמו שכת' שם ועפ"ר:

סעיף ב

אבל לא בבריא:    דבבריא אפי' בא בנו מתנתו קיימת דאין כאן אומדן דעתו דלא ישבוק לבנו ליתן כל אשר לו לאחרים דכיון דראינו דשביק נפשו דהוא ברי' ונתן כל אשר לו לאחרים ולא חש אחיותו דעצמו י"ל דלא חש נמי אחיותו דבנו וכוון למתנה גמורה אף אם יבא בנו והר"ן נסתפק בבריא ששמע שמת בנו ונותן מתנה לאחרים במהיום ולאחר מיתה אי מיקרי שביק נפשו כיון שאינו יכול למוכרם כל ימי חייו ועבד"מ שהביאו:

סעיף ג

דה"ה בריא שכ' כל נכסיו:    הב"י כתב דאפי' הי"א דפליגי בסעיף שלפני זה וס"ל שדוקא בשכ"מ אמרו מודה בהא דזה דומה לשכ"מ כיון שהיה צריך לברוח ועפ"ר שם כתבתי דזה אינו מוכרח ואדרבה מדברי הרמ"ה שהביא הטור משמע ומוכח דמאן דפליג בבריא ששמע שמת פליג נמי בהאי ע"ש:

סעיף ד

הכותב כל נכסיו כו':    לדעת הרי"ף והרמב"ם בכותב לו דוקא דינא הכי דכיון דכתב לו אמרינן דדעתו היה להחשיבו שיצא עליו קול בשטר שמינהו על כל נכסיו מ"ה אינו אלא אפוטרופוס אבל בשכ"מ שאמר כל נכסי לפלוני בני מתנ' גמורה היא וחלקו בזה כדי לתרץ קושיא א' שלא יסתרו דיני דבגמרא אהדדי וכמ"ש ב"י והרשב"ם והרא"ש והטור וסיעתייהו לא חלקו בין כתיבה לאמירה בזה וכדי לתרץ הקושיא המה מחלקין בין נתנו לו בל' מתנה בין אם נתנו לו בלשון ירושה ובזה תבין דברי המחבר ודברי מור"ם שכתב וי"א דוקא בל' מתנה כו' דמ"ד הא לא אמר הא ועד"ר ובע"ש כתב ז"ל די"א דוקא בל' מתנה אבל שכיב מרע שכתב בלשון ירושה קנה דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו ש"מ שיש רשות להאב להנחיל לאחד מבניו כל אשר לו כו' ולא דק דאין האי נתינת טעם שום ענין לכאן דהא גם בל' מתנה הרשות ביד כל אדם ליתן אפי' לאחרים כל אשר לו כל שכן לבניו אלא טעמייהו הוא דבל' מתנה דוקא יש לומר דכוונתו לאפוטרופוס דגם כן מתנה מיקרי משא"כ בלשון ירושה ודו"ק:

אפי' היה בן קטן המוטל בעריסה:    ואפי' אם שאר אחיו הן גדולים והן כאן דאיכא תרתי לריעותא דבן גדול א"צ לאפטרופוס וגם זה הקטן אינו ראוי לאפטרופוס אפ"ה לא חלקו חז"ל כן כתב ב"י וד"מ בשם הפוסקים ולא כהרז"ה:

ואם שייר כל שהוא כו':    דאם לאפוטרופוס נתכוון למה לא מינהו אפוטרופוס גם על כל שהוא הזה:

או שהקנה לו בקנין:    כן דעת הראב"ד והרשב"א אבל הסכמת הטור בשם ר' יונה אינו כן וכמ"ש בפרישה וכ"כ המחבר בעצמו פלוגתא כזה בס"ז ועמ"ש שם עוד מזה:

סעיף ה

על המקבל להביא ראיה:    שהוא המוציא שהרי הנכסים בחזקת היורשים הן בשוה:

סעיף ו

אבל אם כתבלבן בין הבנות כו':    הרי"ף בעל סברא זו כ"כ מכח קושיא שקשה לו בגמ' עד"ר שם כתבתיהו וכתב וכ"ת א"כ טעמ' מאי י"ל דאדין זה אמרו בגמ' שהוא א' מן הדברים שהן הלכתא בלא טעמא מ"ה אין לך בו אלא חידושו שמצינו בגמ' בהדיא דהיינו בבן בין הבנים ע"ש ועד"ר:

או לבת בין הבנים:    כצ"ל דאין זה שם במיימוני בפ"ז דזכיי' ומור"ם הוסיפו לסברתו דאין לך בו אלא חידושו מה שמצינו בהדי' כנ"ל. וצריך שתדע דמ"ש בבת בין הבנים מתנתו קיימת היינו דוקא כשכותב או נתן לה בלשון מתנה אבל כשכותב או נתן לה בלשון ירושה ליכא למ"ד דזכתה הבת בין הבנים כיון דאינה בת ירושה במקום שיש בנים ומשנה וגמ' בהדיא הוא וכתבו הטור והמחבר לקמן בר"ס רפ"א ע"ש ועד"ר ועמ"ש לזה עוד בחידושים:

או לאחד מן היורשים:    בין שאר יורשים פירוש כשהן שוין מצד ירושתן כגון אח בין האחין או דוד בין הדודין וכל כיוצא שהן שווין לא אמרי' בהו שכוונתו היה שלא להקנות לזה שנתן לו בל' מתנה אלא לעשותו אפוטרופוס:

וי"א דבת בין הבנים כו':    ס"ל דגם בבת אמרינן שכוונתו היה להעמידה אפטרופוס על בניו ולא להעביר כל אשר לו מבניו ועד"ר שם כתבתי דנראה דה"ה דאח בין האחין ס"ל הכי דלא קנה האח מיהו אינו מוכרח כולי האי ע"ש דכתבתי עוד פלוגתתן תלוי בגירסת הגמ':

סעיף ז

אם נתן לו בקנין ויפה כחו כו':    צ"ע למה כתב זה המחבר לבבא בפני עצמו ה"ל לכותבו בסוף סעיף ד' אמ"ש שם דאם הקנה לו בקנין כו' קנה די"א דצריך ליפות כחו בקנין ושי"א דאפ"ה לא קנה וגם בטור סי"ז כתבן אהדדי בשם ר' יונה דהתחיל וכתב בשם ר' יונה דבקנין איכא מ"ד דקנה וכתב עליו ז"ל ונראה דאיירי במייפה את כחו דאמר תנו כל נכסי לפלוני ואף כתבו ואפ"ה י"א דלא קנה דאם אמר כתבו ותנו לו כל נכסי ואינו מייפה את כחו אפילו אפטרופוס לא עשאו שהרי זה בא לעשותו אפטרופוס בדרך הקנאה וחיישינן שמא לא גמר לעשותו אפטרופוס אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה כו' ובפרישה הוכחתי שם דס"ל לר' יונה דכמו דכשכתב לו נכסי נתונין לו אפי' ביפוי כח דלא מהני לומר שלא עשאו אפוטרופוס אלא קנהו קנין גמור כן ל"מ לו שום קנין אבל מלשון המחבר מוכח דמחלק בינייהו דבק"ס גם ר' יונה מודה לו דקנהו ודוקא בקנין דשטר כתב דלא מהני מ"ה סתם בס"ד וכתב דבקנין קני וכאן בס"ז כתב פלוגתא בקנין ויפוי כח ואינו ר"ל דכ' לו וגם עשה לו ק"ס וגם יפה כחו אלא בקנין דהכא ר"ל קנין דשטר כתיב' וצ"ע דאין טעם נכון לחלק בינייהו דהא גם לק"ס בעינן יפוי כח משום דאין קנין לאחר מיתה וכמו שיתבאר בסימן ר"ן בטור מסכ"ח והלאה וגם בדברי המחבר שם.

סעיף ח

ולא ייפה כחו לומר כו':    כבר נתבאר טעמו מלשון הטור שהעתקתי לפני זה:

סעיף ט

ונשאר החצי לבניו כו':    פי' לכל בניו יחד וזה אינו אלא אפטורופוס וז"ל הטור ל"מ אם כתב החצי לאחר תחלה והשאר לבנו דהוה אפטרופוס דבשעה שכתב לבנו הוה כל נכסיו אלא אפילו כתב לבנו ולאחר בבת אחת חשבי' ליה כותב כל נכסיו לבנו כיון שלא שייר כלום בנכסי' אחר מתנות בנו:

סעיף י

לבנו נמי הוה מתנה:    ל' הטור מדה"ל למכתב כל נכסי לבני ולפלוני ולא כ"כ והקדים לבנו במתנתו ה"ל כנותן לבנו המקצת תחלה ואח"כ השאר לאחר אבל אם כ' ב' שלישי נכסי לבני כו' לא הוי מצי למכתב כל נכסי לבני ולפלוני דאז הוה משמע דיהיה לכל א' החצי מ"ה אפי' הקדים לבנו בזה נמי הוה בנו אפטרופוס על ב' השלישים וק"ל:

סעיף יא

הראשון הוה מתנה כו':    מדלא כללינהו יחד לאמר כל נכסי לראובן ושמעון בני ש"מ דדעתו היה להקנות להראשון:

סעיף יב

ונתבארו פרטי דין זה בטור א"ע סי' ק"ז:    ע"ש שכ' המחבר בר"ס אע"פ שקנו מידו דבריא או שכ"מ להיות כל נכסיו לאשתו לא עשא' אלא אפטרופוס על יורשיו בין שהיו יורשיו בניו ממנו או מאשה אחרת או אחיו או שאר יורשין עכ"ל ור"ל "כשאר יורשין כגון בני אחין או למטה מהן וכ"כ נ"י פי"נ דאין חילוק בין יורש ליורש ודלא כמ"ש הרא"ש בתשו' והביא' הטור שם בא"ע סי' ק"ז דאם אין לו יורשין אלא בני אחין לא אמרי' דעשא' אפוטרופוס ע"ש כתבתיהו שם בסמ"ע:

סעיף יג

וכתב לאשתו קרקע כ"ש כו':    בטור כתב כאן סתם אבד' כתובת' ושם בא"ע נתבאר בש"ע ובד"מ דדוקא כתובת' ולא נדונייתא והטעם דאבדה כתובתה דאמרי' כיון דשמע' מבעל' שחלק כל אשר לו לבניו ולא נתן לה אלא קרקע כל שהוא ולא מחתה לומ' מאין אגבה כתובתי אמרינן ודאי דמחל' הכתוב' מדאחשבה ליתן לה קצת חלק בין בניו וע"ש דמסיק וכתב דמ"מ מה שקונה בעלה אח"כ או שמת א' מבניו היא גובה כתובת' מהן:

סעיף יד

ויצא עליו שטר מוקדם כו':    פי' מוקדם למתנ' זו ואע"פ שהוא מאוחר לזמן הכתובה ובטור סתם וכ' בזה דאבדה כתובתה ושם בא"ע כ' וה"מ בכתב לאשתו ארוסה או גרושה דלא שייך למימר דלעשו' אפוטרופוס נתכוון והוא הדין בכתב לה בשאר לישני המועלים הנ"ל דא"א לפרשם דלעשות אפוטרופוס נתכוון וק"ל:

סעיף טו

בטור הנזכר בסי' צ':    ע"ל בש"ע בסי' צ"ט ס"ו מ"ש מור"ם בהג"ה ובמהרי"ק שורש כ"ב ובתשובות מיימון דספר קנין סי' כ"ה וברשב"א סי' אלף ע' דהאריכו בדין שטר הברח' ואם עדים נאמנים לומר הברחה היה:

סעיף יז

כל הנותנים כל נכסיהן משתבטל:    פירוש כגון הני דכתב בריש הסימן שמע שמת בנו או שהוצרך לברוח מפני אויביו או שכ"מ שנתן כל אשר לו ואח"כ עמד מחליו או בא בנו או פישר עם אויביו דמתנתו חוזרת מ"מ הפירות א"צ להחזיר ול' הטור בשם הרמב"ם היא הפירות שאכלו והמחבר לא כתב שאכלו ומשמע מלשונו דאפי' הן עדיין בידו בעין א"צ להחזירם כיון שכבר תלשם והחזיק בהם והטור בשם הרמב"ם מסיים בטעמו וכ' זה לשונו שאפי' הנותן מתנה בפי' ע"מ להחזיר לזמן קצוב אוכל פירות עד זמן הקצוב עכ"ל רצה לומר דלא אמרו דצריך להחזיר פירות אלא כשהנתינ' היה בטעות ונתחרט למפרע על הנתינ' חבל כאן לא נתחרט ואדרבא כל זמן שלא עמד מחליו או שלא בא בנו ניחא ליה שיהיו נכסיו ביד האחר ויאכל פירותיו מ"ה לא גרע מהנותן מתנה על מנת להחזיר לזמן קצוב וכבר כתבתי מזה לעיל בסימן רל"ב ובסי' ס"ו ע"ש:

אכול עמי וכו':    כל זה הוא "מת"ה סימן שי"ז ודין זה הראשון כתבו שם בשם גאון שהביא ראיה מהא דהאומר לחבירו שבור כדי קרע כסותי דמותר לקרוע ולשברו ואפ"ה חייב לשלמו ועל הדין השני דצריך החתן לשלם לחמיו מזונותיו כתב שם דאפי' חמיו הוא עשיר והביא ראיה מהא דאמרו הדר בחצר חבירו אפי' חצר דלא עביד למיגר צריך להעלות לו שכר וכתב דאע"ג דהתם משמע דהיינו דוקא כשדר בחצר שלא מדעתו אבל מדעתו לא זהו דוקא שם דה"ל זה נהנה וזה לא חסר אבל כאן זה נהנה וזה חסר הוא וכתב ☜ שם עוד דאפי' היה רגיל חמיו ליתן לחתניו שלפניו מזונות על שולחנו ב' שנים ויותר דהא בהדיא תנן הפוסק מעות לחתנו כו' יכול לומר לאחיך הייתי רוצה ליתן לך אי אפשי ליתן ואפי' אם האח השני עדיף מהראשון ה"נ דכוותי' ומ"ש דהיכא דמוכח דנתן לו לשם מתני' כו' פטור כ' שם טעם לדבר דכיון דמתחילה במחילה באה לידו תו לא מצי לחזור בו ומ"ש דאמזונות אשתו פטור מלשלם הביא שם ראיה מהא דאמרי' מי שהלך למדינת הים והלך אחד ופרנס את אשתו הניח מעותיו על קרן צבי וכתב המרדכי בשם מוהר"ם דל"ש אביה לא שנא אחר ועיין בי"ד סימן רנ"ג דיש מחלקין בין אם בעלה הלך למדינת הים או שנשאר עמה כאן: